2 פרקים מדהימים :]
המשךך!
מאאאאאאן !
מושלם 😊 המשך המשך המשך
דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי 😮
וואי אני לא מאמינה ,
איזה כישרון יש לך,
איך את מצליחה לקשר הכללל ביחד ! חחחח
מאמי מדהיםם מדהים מדהיםם ,
את כותבת ממש יפה 😊
מחכה להמשך 😛 ,
אוהבת 3>
חחחח תווודדה מדהימות 😊
יותר מאוחר המשך !
אווהבבת מלא 3>
נוי:"אני הולכת לקנות משהו לשתות, אתם רוצים?"
עומרי:"לא, תודה מאמי"
אני:"תביאי לו משהו לאכול"
עומרי:"אני לא רעב"
אני:"תביאי לו, ולי דיאט ספרייט" אמרתי והבאתי לה כסף. "בייבי היא תהיה בסדר"
"אני מקווה.." לחש "לא יודע מה אני אעשה בלי הקטנה הזאת"
"אתה לא צריך לחשוב על זה בכלל." אמרתי וחיבקתי אותו חזק
"תודה שאת פה איתי"
"תמיד איתך" אמרתי והוא חייך אלי. "עו..עומרי זה.. זה שון" גמגמתי כשראיתי אותו.
בקצה המסדרון.
בא מהכאב - פרק 27
עומרי הסתובב אליו.
"זה הוא" אמר
"בוא נלך מפה" נלחצתי וקמתי מהר מהכיסא והתחלתי ללכת לכיוון השני.
עומרי בא אחרי וכשהגיע אלי עצר אותי וחיבק אותי חזק.
"אל תפחדי ממנו. הוא לא יעשה לך כלום.. בחיים" אמר.
דמעות זלגו מעיניי בקצב מטורף.
לא רציתי להתלונן עליו כדי לא לראות אותו שוב.
לא חשבתי שאני אראה אותו בכל מקרה.. הוא גר בעיר שלי.
הוא עבר לידנו, עם ההורים שלו. הסתכלתי עליו במבט שונא.
עומרי הסתכל עליו במבט ספק מזהיר ספק רצחני.
שון השפיל את ראשו, נכנס למעלית וכשהמעלית נסגרה יכולתי סוף סוף לנשום.
"הנה ההורים שלך!!" אמרתי, מנגבת את הדמעות והלכנו אליהם מהר.
עומרי:"נו, מה הוא אמר?!"
אמא של עומרי:"היא תהיה בסדר" חייכה וראיתי מבט מאושר על פניהם.
עומרי:"אנחנו כבר באים" אמר להם ולקח את ידי בידו
"לאן?" שאלתי אותו והוא עצר, רחוק מהוריו.
"לינוי בואי עכשיו למשטרה.. בואי נתלונן עליו!"
"לא.. לא רוצה"
"את מעדיפה לראות אותו מלא פעמים בעיר מאשר לראות אותו פעם אחת
אחרונה ולדעת שהוא בכלא?"
"לא יודעת מה אני מעדיפה..." אמרתי ובדיוק נוי יצאה מהמעלית והתקדמה אלינו.
נוי:"קרה משהו?"
עומרי:"שון היה פה"
אני:"שיר תהיה בסדר" אמרנו ביחד
נוי:"ברוך ה' :]" חייכה "ומה שון הזה עשה פה?! יואאו אם הייתי רואה אותו"
עומרי:"הוא בדיוק השתחרר, היה עם ההורים שלו"
נוי:"בן זונה!!!" אמרה וחזרנו להורים שלו.
נכנסנו כולנו לחדר של שיר שהייתה מאושרת לראות את עומרי.
עומרי כ"כ שמח שהיא בסדר, ראיתי עליו. בחיים לא ראיתי אותו ככה..
דואג לה, מפחד שיקרה לה משהו.
לא הכרתי את הצד הזה שלו.
אבא של עומרי:"כבר מאוחר, כדאי שתחזרו לא?" אמר והסתכל עלי, על נוי ועל עומרי.
עומרי:"אני נשאר פה!"
אמא של עומרי:"זה מיותר מתוק.. אנחנו נהיה כאן"
עומרי:"אם קורה משהו תעדכנו אותי כן?!"
אבא של עומרי:"וודאי" חייך.
נפרדנו מהם ויצאנו מבית החולים, עומרי הקפיץ את נוי ואז נסע אלי..
"רוצה לישון אצלי?, לא רוצה שתישן לבד בבית"
"פשוט תגידי שאת רוצה להיות איתי ואל תמציאי תירוצים" קרץ לי
"חחח טיפש"
"בואי את אלי, בית ריק.."
"סבבה :]"
הגענו אלי, ארגנתי תיק עם בגדים, איפור וכל מה שהייתי צריכה.
כשסיימתי נפרדתי מההורים ונסענו לעומרי.
הוא נכנס למקלחת ואני בינתיים הייתי במחשב.
שיראל הייתה מחוברת על אווי :
^ בא לי למות =/ ^
שיראלי –
אם אתה מחטט באווי לפחות תשלח הודעה
עומרי =] -
חח זאת לינוי
שיראלי –
אה.. מה המצב מאמי?
עומרי =] –
בסדר, איך את? תעיפי את האווי הזה!
שיראלי –
=//
עומרי =] –
זה בגלל שון נכון?
שיראלי –
כן..
עומרי =] –
הוא לא שווה שבגללו תרצי למות. תעיפי את האווי הזה ומהר. את עדיין אוהבת אותו?
שיראלי –
הקו בין שנאה לאהבה דק. אצלי זה עבר מאהבה לשנאה..
עומרי =] –
העיקר זה עבר.. בייבי יהיה טוב.
שיראלי –
מקווה.. מה איתך?
עומרי =] -
אני בסדר דווקא.. שמעת ששיר בבית חולים?
שיראלי –
שיר?! אחות של עומרי?!
עומרי =] -
כן..
שיראלי –
מה קרה לה??
עומרי =] -
התייבשה..
שיראלי –
ואיך היא? בסדר?
עומרי =] -
כן, ברוך ה' ! אני ועומרי חזרנו הביתה וההורים שלהם נשארו שם
שיראלי –
יואו איך לא שמענו על זה?! היינו באים!
עומרי =] -
בטח לא רצו להלחיץ את כולם..
שיראלי –
יכול להיות.
עומרי =] -
נחשי מי עוד היה מאושפז באותו בית חולים, ומי בדיוק השתחרר
שיראלי –
שון?!
עומרי =] -
שון..
שיראלי –
ראית אותו?
עומרי =] -
ראיתי אותו והוא ראה אותי
שיראלי –
אמר משהו?
עומרי =] -
חסר לו והיה אומר! עומרי היה איתי.. וגם הוא היה עם ההורים שלו שבטח לא יודעים כלום
שיראלי –
כמו שאני מכירה את שון הוא גם לא יספר להם
עומרי =] –
שלא יספר, לא כזה מעניין.
שיראלי –
או שדווקא כן.. הייתי מתה לראות את הפנים של אמא שלו כשהיא תשמע על זה.
עומרי =] –
אאו איזה ראש. עולה לך משהו לעשות?
שיראלי –
כן, השאלה אם את רוצה
עומרי =] –
מה? שלחתי והיא התחילה לספר לי הכל
שיראלי –
אני חושבת שאם נעשה את זה, תיהיי חייבת להתלונן עליו גם..
עומרי =] –
כן אה, אז עזבי.
שיראלי –
לא תתלונני עליו?
עומרי =] -
לא יודעת עדיין...
שיראלי –
איך שבא לך. אבל אני בעד להתלונן..
עומרי =] –
מאמי עומרי יצא מהמקלחת, נדבר! תודה על הכל
שיראלי –
ביי מותק מסרי לו ד"ש..
יצאתי מהחלון שיחה איתה וכתבתי לעומרי אווי:
& הנסיכה שלי פה,
אל תפריעו ;] &
"איזו השתלטות"
"חעחע ראית מה זה" צחקתי
"דיברת עם מישהו?"
"כן, עם שיראל"
"איך היא?"
"בסדר... איכשהו.. היא תהיה בסדר"
"מקווה" חייך "את רעבה?"
"קצת"
"בואי נכין לנו משהו" אמר וירדנו למטה "או שיודעת מה, בואי נזמין"
"יאללה :] מה בא לך?"
"רוצה פיצה?" אמר ועשיתי פרצוף נגעל "משמין מידי?!" צחק
"כן.." חייכתי "בוא נלך לנאפיס"
"אין לי כוח להתארגן והכל"
"נעשה טייק-אווי.. אני ארד לקנות"
"טוב.." אמר, החליף לג'ינס וגופית סבא לבנה.
שם כובע על ראשו ויצאנו מהבית. הוא נסע לנאפיס וכשהגענו פתחתי את
הדלת ובאתי לצאת "חכי.. קחי כסף" פתח את הארנק
"הפעם?! ע-ל-י" אמרתי ויצאתי מהר מהאוטו.. נכנסתי לנאפיס והזמנתי לנו טוסטים וסלט.
אחרי 10 דקות הביאו לי הכל, שילמתי ויצאתי מנאפיס.
"אאיזה ריח"
"חח חופשי.. יאללה אני רעבה סע"
---
"תמסור ד"ש לשיר :]"
"יגיע.. בהצלחה אצל הרופא. דברי איתי שאת מסיימת"
"סבבה.. ביי מאמי" אמרתי, נתתי לו נשיקה ויציאתי מהמכונית.
נכנסתי הביתה והעלתי את התיק לחדר.
"את מוכנה?" אמא שאלה כשירדתי בחזרה למטה
"כן.. הולכים?"
"כן." אמרה בחיוך ויצאנו מהבית.
הרופא:"ענת, מה שלומך?" שאל בחיוך ושתינו נכנסנו לחדרו
אמא:"בסדר גמור" חייכה אליו בחזרה
הרופא:"זאת הבת שלך?"
אמא:"כן"
הרופא:"וואו איך היא גדלה" אמר וחייכתי חיוך קטן.
הוא התחיל לבדוק אותי, אין לי מושג מה הוא עשה..
הוא נתן לי תחושה של ביטחון, לא חששתי לרגע.
חשבתי שיהיה הרבה יותר גרוע.
"נו? לא היה כזה נורא אה?" אמא אמרה כשיצאנו מהחדר
"כן.." עניתי.
יהיה לי תינוק.
מתה עליכככןן 😊
שתי פרקיםם מדהיממים =]]
תמשיכיי!
יהיה לה תינוק,הזוי ! :]
פרק מקסייייים.
השלמתי פרקים מושלמים !
מחכה להמשך :]
אתר האהבה הישראלי