תשעה באב, הוא יום תענית, המציין את חורבן שני בתי המקדש: בית המקדש הראשון בשנת 586 לפנה"ס בידי נבוכדנצר השני מלך בבל, ובית המקדש השני בשנת 70 בידי המצביא הרומאי טיטוס (אשר מונה 9 שנים לאחר מכן לקיסר רומא). כמו כן, גירוש יהודי ספרד החל ביום זה בשנת 1492.
צום תשעה באב נוהג בסוף תקופה הנקראת שלושת השבועות או "ימי בין המצרים", שמתחילה בי"ז בתמוז ומסתיימת בט' באב. בשלושת השבועות הללו יש הנוהגים מנהגי אבלות שונים, כמו לא להסתפר ולא להתחתן, להימנע משמיעת מוזיקה ומרחיצה של תענוג, כגון בים.
צום תשעה באב נמשך משקיעת החמה של היום שלפניו ועד צאת הכוכבים, כ־25 שעות; לפני השקיעה אוכלים סעודה מפסקת.
מאחר ותשעה באב הוא החמור מכל צומות האבל, חלים בו חמשת העינויים הנוהגים ביום הכיפורים:
הימנעות מ:
אכילה ושתיה
רחיצה - רחיצה כלשהי לשם הנאה, אולם רחיצה לצורך הסרת לכלוך מותרת.
סיכה - סיכת הגוף לטיפוח או הנאה.
נעילת הסנדל - נעילת נעליים העשויות מעור.
תשמיש המיטה - יחסי אישות, וכל קירבה גופנית בין איש ואישה.
בשונה מיום הכיפורים שהוא יום המיוחד לקדושה יתרה על ידי התענית, מהותו של תשעה באב היא האבלות, ולכן נתקנו בו עינויים נוספים:
אסור לשבת על כיסא (כיסא הנמוך משלושה טפחים אינו נחשב לכיסא).
אסור להריח מיני בשמים.
מן הראוי להמעיט באמצעי הנוחות בשינה, כגון שימוש בכרית אחת במקום שתיים למי שרגיל בכך, או לישון על מזרן המונח על הרצפה.
מי צם?





