~ לא פאנטה אבל עדיין בטירוף שלכם =] ~

סיפור מדהים !
רק תשתדלי שהפרקים יהיו קצת יותר ארוכים כי הם ממש קצרים..
תמשיכי

קוראת חדשה הצטרררררפפה=]

השלמתי הכול,מדהים ביותר!

תמשיייכככי
לוב יו..

הסייפפוור שללךך נראאה מזהה יפפה
וקראתיי הכוול הכוול הכוול!
אבל לא הבנתיי 😢
זה מדובר על ניצן נכוון?
איךך סיבכת אותי את לא מביינה חחח

הבנתתתתתתתתתתתתייייי
סוופסווף הבנתיי..!!

אייזה יפפפה אהבתיי!!!

3>>

חחחחחחחחחח תודהה =]]


יאוווו מצטערת שסיבכתי אתכם כל כך אבל זה כל הרעיון עוד מעט זה יתחיל להתבהר..
😊

"קו 1" ראיתי מלפני... "הייי עצורר.." נופפתי לו בתקווה ולא האמנתי לכך שהוא באמת עצר לי
"תודה" אמרתי מתנשפת...
נסעתי לים.. היה קריר בחוץ ולא היו הרבה אנשים מסביב..
"אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההה" צעקתי!!!
"אני לא מסוגלת יותר ה' למהה??? למה אני???????" נפלתי על החול ובכיתי..
-----------

"אמא" ניסתי להמשיך לדבר... "אמאאאאא" לא התייאשתי!!

"אמא".. אמרתי שוב. הקול שלי נשמע, הצלחתי ללחוש!!
"אמא.." אמרתי שוב..
"ניצן?!" היה נדמה שהיא התעוררה פתאום.
נלחמתי לפקוח את עיני זה היה קשה אך הצלחתי לבסוף והסתכלתי עליה וראיתי הכל מטושטש מסביב.
"אוייי ניצן יפה שלי התעוררת!! סוף סוף כל כך התגעגעתי אליך" אמא אמרה והחלה לחבק ולנשק אותיץ
"אוי יקירה" המשיכה לומר.
"מה קרה לי? כמה זמן הייתי ככה? מה קורה פה?" שאלתי... ושמתי את ידי על הראש, הכאב העז שהיה לי, היה נורא מכל... ותמונות החלו לחזור אלי..
*הנשיקה- הבריחה- הצעקה- הנפילה- חזרתי הבייתה- בכיתי- הלכתי לישון - התעוררתי... *חסרררר**
"אהההה" התנשפתי בחוזקה.
הרופא מיד רץ אלי ופקח את עיני והעיר עליהן עם פנס.
"איך קוראים לך?" שאל
"ניצן ולך?" חייכתי אליו.
"מאיר" הוא חייף אלי חזרה. "בת כמה את?" הוא הוסיף
"16" עניתי
"איפה את גרה?"
"בתל אביב" עניתי...
"טובב את בסדר!" הוא צחק.
"צריך לשלוח אותה לבדיקות אחרונות ואני מקווה שהיא תוכל להשתחרר אם לא יהיו בעיות" הוא אמר.
"מאיר?" קראתי לו והוא הסתובב אלי עם חיוך
"כן חמודה?" הוא שאל, וראו עלי את הפחד משאלתי..
"כמה זמן הייתי ככה??" שאלתי מפוחדת.
"חודשיים" שניהם ענו מסתכלים אחד על השני מאיר ואמא..
"חודשיים??" שאלתי מופתעת. ודמעה זלגה לי מהעין.
----------

"ניצן??" מישהווו רץ אלי.
"את בסדר? מה את עושה פה?" הרמתי את ראשי לעבר הקול מסתכלת עליו בשנאה לאחר שגיליתי שזה מי אם לא רונן בכבודו ובעצמו.
"מה קרה לך? מה קרה לשערשלך? לשער היפה שלך? לאן נעלמת??" הוא ניגש אלי והסתכל עלי בחן כל תנועה כל תו פנים בפני..
"מה אתה עושה פה?" עניתי בכעס.
"חוגג את הגיוס הקרוב שלי עם..." הוא חשב לעצמו.
"עם כמה חברים" המשיך.
"למה את נראת ככה? מה קרה לניצן היפה שלי.. לזאת ש.." הוא התחיל לומר
"לזאת שהיה לך משעמם כשנישקת אותה? שכל מה שאמרת לה היה סתם?" התנפלתי עליו בכעס.
הוא לא ענה ורק המשיך להסתכל עלי בוחן אותי.
"הכל בגללך!" אמרתי לבסוף לאחר מחשבה ארוכה.. "בגללך..." המשכתי.
-------

"ניצןןן את משחוררת!!!" נכנס הרופא בשמחה אל החדר.
"יאאא באמת?? תודה מאיר.." חיבקתי אותו. סוף סוף!!! אחרי שבועיים נוספים של בדיקות וחקירות מצד הרופאים והמשפחה, אחרי בדיקות עם פסיכולוג.. אני משוחררת סוף סוף......
לקחתי את התיק שלי והלכתי להחליף בגדים בשירותים..
העברתי את ידי על ראשי הקרח ונשמתי עמוק.
כשפתחתי את הדלתות אור השמש סינוור אותי וכל כך התרגשתי להרגיש שוב את האוויר הצח ולנשום אותו.
------

התמונות החלו לחזור בראשי
*
"אני לא יודעת מה ישלי.." אמרתי לגל וניזרקתי על המיטה..
"את מאוהבת!" היא אמרה לי... והמשיכהה להתכתב במחשב.
"אני לא =/" קיווצ'צ'תי את פני...
"טוב..." היא אמרה.
"את בסדר?" שאלתי אותה.. קצת הזנחתי אותה בזמן האחרון עם כל המחשבות שלי..
"כן" היא אמרה והמשיכה להתכתב. אבל זאת לא גל שלי משהו הציק לה..
"גל?" שאלתי אותה..
"מה?" היא אמרה..
"את כונפע מפגרת, טיפשה ועילגתת!" אמרתי אליה כאילו אני מספרת לה משהו חשוב.
"כן.." היא השיבה לי...
"אייייי..." היא הסתובבה פתאום וזרקה עלי כרית.. "תיזהרי לך!" איימה..
"טובבבב נוו מה קרה?" שאלתי סקרנית.*
לא הייתי צריכה לשאול, לא הייתי צריכה להתעניין ולדעת!!! הייתי צריכה לשכוח, לשכוח!!!

"בגללי?" הוא שאל לא מבין..
"רונן בוו כבר!!" מישהו הגיע פתאום.
"ניצן??" זיהיתי את פניו של מתן שהתרגש לראות אותי.
"יאווו ניצןן התגעגתי כל כך!" הוא אמר וניגש לחבק אותי, חיבקתי אותו חזק, כל כך הייתי זקוקה לחיבוק של מישהו, חיבוק אוהב ודואג.
"אני אוהב אותך" הוא אמר לי והסתכל על פני ולא הזיז לו שום דבר מסביב..
הוא התקרב אלי ושנייה לפני...
"אתה לא רואה שאתה מפריע לנו!" התנפל רונן על מתן.
"לא הוא לא מפריע!" צעקתי על רונן בחזרה.
"מה יש לך תגידי לי??" הוא שאל כועס וזז אחורה.
"איפה נעלמת כל הזמן הזה? ברחת ככה פתאום!! בלי לומר כלום,בלי לדבר, מתחמקת.. ופתאום, פתאום חוזרת עם קרחת משונה.. ניצן מה יש לך?!!" הוא אמר מבוהל ודמעות בעיניו.
"היא הייתה בבית חולים, אידיוט! חודשיים!!!" מתן הצהיר.
"אהעאה עא הע" לא היה לרונן מה לוממר.
"אתה יכול ללכת לחברים שלך, לחברה שלך.. זה בסדר." אמרתי.."אני ילך מפה.. לא יפריע.
הוא החל ללכת אחורה מבוהל ואני לחשתי "ולהשאר באותו המקום בדיוק כמו מקודם, כשאני הולכת מדממת. ולך לא איכפת.." מתן חיבק אותי...
וקירב את שפתיו אלי.. הרגשתי את חום גופו מחבק את גופי, ניסחפתי איתו, למרות שלא אהבתי אותו..
הוא נישק אותי בתשוקה עזה, לא עזב אותי..
"אני אוהב אותך" אמר שוב..
"אני יאהב.." אמרתי נכנעת וחייכתי.

-סוף-




מקווה שאהבתן והבנתן הכל לבסוף, מצטערת שהסיום מעפן.
תגיבו..

מה כאילו נגמר?
כזה מהר? 😢
לאאאאאאאאאאאאאאא , למההההההה? =[
פרקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק מדהיים!
חבל שנגמר ;/

ולא הבנתי 😁 😁 😁 😁

תודהה...

לא יודעת.. כי לא הרבה מגיבים, ואין לי זמן להמשיך לכתוב..
ובגלל זה אמרתי רק כמה פרקים..
שוב תודה =]
-זוהר-

מבאסים אפילו לסוף אין תגובות??

מבאסים אפילו לסוף אין תגובות??