QUOTE (noykoosh @ 01/07/2007) איזה יפה!!
תמשיכיי..
ורגע לא הבנתי הסיפור מסופר ב-2 זמנים שונים בחיים שלה?
גמאני לא הבנתי..
ונכון שאת משנה דברים מנקודות מבט
אז זה יהיה ממש טוב אם תוכלי לכתוב מי זה.
נגיד עכשיו זה מנקודת מבט של נצין אז תכתבי *ניצן*
ואם זה עכשיו מנקודת מבט נגיד של האמא אז על אותו העיקרון [*אמא*]
בקיצווווור
הפרק מ=ק=ס=ים 😊
תודה רבה בנות על התגובות...
אני לא אומרת בכוונה מתי זה מה כי זה כל העיקרון..
אממממ
זה תמיד מהנקודת מבט של ניצן.. ככה שאין מה להבהיר וכשמישהו אומר משהו זה תמיד מתגלה בסוף מי אמר את זה..
סורי אבל זאת צורת הכתיבה שלי חחחחחח מכווה שתסתדרו עם זה ואני ישתדל להיות יותר ברורה.. אבל זה בעיקרון כל הקטע 😊
אוהבת המוןןן -זוהר- 3>
אני מסכימה עם רחלי ^
אבל זאת הכתיבה שלך(:
והקוראים יתרגלו (:
פרק ממש יפה.
תמשיכי...
תודה..
ותיקנתי שם ההוספתי תשם של גל במה שלא היה מובן מי אומר מה...
ושוב תנסו לחשוב יותר לאיפה זה מתחבר ומתי 😊
סורייי בסוף תבינו הכל חחח
אוהבת ואני ממש מעריכה את התגובות המתקנות שלכם תודע
-זוהר-
חחח אני דווקא אוהבת את הקטע הזה זה מסתורי (:
תמשיייכי פלייז אני מתה על צורת הכתיבה שלך!
כזזה מדהים =]]
אהבתי שזה כמו 2 זמנים אחרים..
תמשיכי
יא תודה
מצטערת על העיכוב אבל מחר המשך מבטיחה!!
"אממממממא אמאאא" רציתי לצעוק אליה.
"מה קרה דוקטור?? תענה לי בבקשה, מה יש לבת שלי?" היא צעקה והתחננה אליו בו זמנית.
"קשה להסביר את זה, היא חטפה זעזוזה מוח מאוד קשה.ויש לה דימום." הוא אמר
אמא שתקה לא הגיבה כנראה זה חמור.
"אממא" בכיתי בלב.. "אמא שלי..." אמרתי לה
אבל רק אני שמעתי והכל היה חשוך..
"לא בטוח שהיא תתעורר..." הרופא נאנח והרגשתי את הדמעה של אמא זולגת עלי.
"אבל אני פה!! אני רואההההה" ניסיתי לצעוק ולא הצלחתי.. אפילו היד שלי האצבע שלי לא זזהה..
בכיתי, ניסיתי לבכות..
"היא בוכה!!" מיכל צעקה..
"אמא , דוקטור תראו היא בוכה , היא שומעת אותנו!!" מיכל אמרה..
ואני כל כך שמחתי
"אני לא מאמין.. אני מקווה שזה סימן לטוב" הוא אמר בשמחה.. אני אלך להתייעץ עם רופא נוסף אמר ושמעו את תריקת דלתו..
"את חזקה" אמא לחשה אלי
"אני סומכת עליך שתחזרי אלינו, אנחנו זקוקים לך.." אמא המשיכה לומר ואני, אני המשכתי להלחם.
--------------
"תראי.." מתן המשיך להקליד.
"אני יודע שאת יודעת על רגשותי ושזה לא הדדי ואני לא מוכן לוותר לך." הוא כתב
"אני לא רוצה להיות איתך בכוח!" רשמתי לו.
"אבל לפחות תנסי..." הוא ניסה
"בואי ניפגש ונדבר על זה!" הוא אמר
"מתן אני יחשוב על זה.. אני צריכה ללכת. נדבר כבר." רשמתי לו מתחמקת
"לפחות זה מראה על המשכיות =]" הוא כתב והייתה לי הרגשה שהוא שמח.
"טוב!" אמרתי לעצמי ושמתי את הנעליים
"אם ההר לא יבוא למוחמד, מוחמד יבוא אל ההר!" חייכתי
צלצלתי באינטרקום..
"מי זה?" נשמע קול
"ניצן" אמרתי
והדלת נפתחה.. עליתי במעלית "קומה 10" חשבתי בקול..
"היי.." אמרה גל בפתח הדלת.
"היי " השבתי "מצטערת על קודם.." הוספתי
"זה בסדר.." אמרה שבוזה.
"אזזז... אם הרסתי לך את המצב רוח כבר את יכולה לספר לי" צחקתי ונכנסו פנימה.
"יופי קופההה!!!" היא הכתה בי.
"טוב!!" אמרה ולקחה נשימה ארוכה..
"אזזזז דיברתי עם רונן סתם ככה , את יודעת אננחנו ידידים טובים ושאלתי אותו על חיי אהבה שלו וזה.. מה נסגר איתם כי כבר מלא זממן לא הייתה לו משיהי והוא לא סיפר לי כלום, אז הוא אמר לי שהייתה לו מישהי אבל לפני 4 חודשים, בקיצ קיצ הוא אמר לי שזאת את, שהתנשקתם וזה היה סתם מתוך שעמום... שאחר כך הלכת והפסקת לדבר איתו בגלל נשיקה קטנה ושהוא חושב שאת תינוקית ביותר ויש לו חברה חדשה" היא אמרה בלי לנשום לבסוף נשמה לרווחה.
"מצטערת.." הוסיפה..
"משעמום מה?" שאלתי אותה פגועה.
הרגשתי איך הלב מתפרק לי לחתיכות, אחת אחרי השנייה.
"ניצן.." היא אמרה וניסתה להרגיע אותו.
"אני לא מאמינה. פשוט לא." כעסתי כל כך..
"את תראי .. את תראי מה יקרה כבר!!" אמרתי לה ותרקתי את דלת חדרה אחרי.
"ניצן הכל בסדר?" מירב אמא של גל שאלה.
"לא! שום דבר לא בסדר" אמרתי
"להתראות מירב.." אמרתי לה ויצאתי מהבית...
"קו 1" ראיתי מלפני... "הייי עצורר.." נופפתי לו בתקווה ולא האמנתי לכך שהוא באמת עצר לי
"תודה" אמרתי מתנשפת...
נסעתי לים.. היה קריר בחוץ ולא היו הרבה אנשים מסביב..
"אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההה" צעקתי!!!
"אני לא מסוגלת יותר ה' למהה??? למה אני???????" נפלתי על החול ובכיתי..
-----------
"אמא" ניסתי להמשיך לדבר... "אמאאאאא" לא התייאשתי!!
מצפה לתגובות בבקשההההה
אוהבתתת -זוהר- 3>
מקסיםם , אהבתי.
מחכה להמשך 😊
ואי איזה פרק יפה,
אבל כ"כ הסתבכתי אין פה רצף אירועים לא הבנתי כלום ב2 פרקים אחרונים
תקראי שוב אני בטוחה שתביני...
בכל פעם שיש -------- זה עובר זמן
מקווה שעזרתי 😊
תודה...
