-=- האסון הכי נפלא-=-

המשך ודחוףף

אני יודעת שהבטחתיי ולא קיימתי כי לא היה לי זמןן אז הנה הפעםם באמת הוא בדרך אליכם :]

פרק 33

אושר: "לילך אל תעזבי אותי אני אוהבת אותך"
לילך: "מצטערת אושר אני בהריון מרועי.."
אושר: "אבל .."
רועי: "תשכח מזה אני היה זה שיגדל את הילד שלי"
אושר: "לא אכפת לי תיקח את הילד אני אוהב את לילך"
אמא: "אוי ליכי ילדה שלי.. בואי יש לנו תור אצל הרופא משי הבית מלוכלך את לא רואה קדימה לנקות"
אני: "אבל אמא"
אמא: "תעשי לי טובה בזמן הקרוב אל תזכירי את זה שאני אמא שלך"
אושר: "משי תתגעצי לי את החולצה לחתונה היום בערב"
אני: "חתונה של מי?"
אושר: "מה זה של מי ?"
רועי: "שלי ושל לילך"
אושר: "לא שלי ושל לילך רועי אתה לא מתחתן איתה אני מתחתן איתה תביןן.."
רועי: "ואתה חושב שאני יתן לך לגדל את הילד מאישתי היפה"
לילך: "טוב אני צריכה ללכת להתלבש.. משי בואי מישהי צריכה להכין אותיי... יאלה.. קומיי קדימה אני הכלה כאילו"
אני: "מה שניכם מתחתנים איתה"
אושר: "חחח.. .. אז לא אני יתחתן איתך ברור שאני מתחתן עם לילך"
רועי: "החלתנו להתחתן שנינו עם לילך"
אני: "מה למה איך?"
אושר: "טוב קוראים לנו לחופה"
שלושתם עומדים מתחת לחופה..
רועי אוושר אומרים ביחד עם שתי טבעות..
"הרי את מקודשת לי..."
אני: "לאאאאאאאאאאאא...."
אושר: "את צריכה משהו"
אני: " אושר אני אוהבת אותך אל תלך איתה"
אושר: "משיי משי שליי יפה שליי.."
............................................
פתאום קפצתי...
אושר היה מולי
אני: "אושר לא התחתנת איתה?"
אושר: "אני התחתנתיי עם מי פיספתי משהו?"
אני: "לא יודעת היה לי חלום מוזר שרועי מאיים עלי... שאני חוזרת עליו הוא כמעט אונס אותי אני מעידה במשפט הוא כמעט נכנס לכלא ואז לילך מספרת שהיא בהריון.. ואז אתה אומר לה שאתה אוהב אותה אני הופכת למשרתת אתה ורועי רבים על לילך ובסוף שניכם מתחתנים איתה..
ואז אני עוצרת אותכם אומרת לך שאני אוהבת אותך ואתה אומר לי משי משי שלי יפה שלי.."
אושר: "עד הקטע שלילך אומרת שהיא בהריון זה לא חלום היא בהריון מרועי והוא כמעט נכנס לכלא.. הוא עדיין יכול להיכנס אם לא תבטלי תחתונה אהה סליחה תתלונה.. אבל בקשר לכל השאר לא נראה לי שזה קרה בחצי שעה האחרונה.. את זה באמת חלמת.. בחצי שעה שהתעלפת.."
אני: "היא בהריון.. מרועיי אני לא יכולה להכניס אותו לכלא לאא."
אושר: "משי תירגעי קודם כל.."
לילך: "משי התעוררת"
אני: "לילך את בהריון מרועי?"
תקפתי אותה
לילך: "כן"
היא ענתה ושפילה מבט
אושר: "ואיך את יודעת שזה מרועי"
לילך: "כי אני לא זונה "
אושר: "נחמד לגלות"
אני: "את מתכוונת ללדת את הילד"
לילך: "אני לא מסוגלת להרוג אותו"
אושר: "עזבי את זה עכשיו משיי תדברו על זה יותר מאוחר עכשיו מה עושים עם רועי?"
אני: "אני לא מוכנה שזה יגמר ככה הוא צריך לקבל איזה שהוא עונש.."
לילך: "אוקי אז תתנו לו עונש אבל שהוא יהיה בלידה"
אני: "בלידה?? את מתכוונת ללדת"
לילך: "נדבר על זה אחר כך.."
הסכלתי סביבי ... ראיתי את רועי וההורים שלו לידו
היו לו אזיקים על הידיים מצד אחת כאב לי לראות אותו ככה בכל זאת עד לא מזמן הוא היה החיים שלי ופתאום עכשיו אני נגעלת ממנו
קמתי,
התקדמתי עליו.
אני: "רועי "
רועי: "את מדבר איתי"
הוא ענה בציניות
אני: "אנחנו יכולים לדבר"
התעלמתי מהערה שלו
טובה: "את בטוחה שאת רוצה?"
רועי: "דברי פה"
אני: "לא משנה אני יעשה מה שאני חושבת וזהו"
הסתובבתי ובאתי ללכת
רועי: "רגע משי.. תודהה"
אני: "אני מקווה שתדע להעריך את "
אני: "רועי תבטיח לי משהו"
רועי: "מה ?" הוא היה נבוך
סימנתי להורים שלו להתרחק רציתי שההבטחה הזו תיהיה שארבע עיניים
אני: "שבחיים לא תעשה את זה שוב לאף אחד בעולם.. ושתדאג ללילך לא משנה מה היא תחליט לעושת ושתחזור להיות רועיי לפני שהתחלנו את הקשר רועי הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם"
רועי: "בחיים אני לא יעשה את זה שוב,ואני ישתדל לחזור להיות מי שאני,בקשר ללילך אפילו אני עוד לא קולט את זה"
אני: "טובב.. אני צריכה ללכת לדבר עם איזה שופט"
הוא חייך אלי
נכנסתי לחדר של השופטט..
השופט: "כן"
אני: "אדוני אני רוצה לבטל את התלונה"
יצאתי משם ביחד עם השופט שמסר לשוטר את החלטה וזה הודיע לכולם
אחד השוטרים "טוב רועי אתה משוחרר משי החליטה לבטל תתלונה לא ברור לי למה אבל ככה היא החליטה"
פתאום הוא התקרב וחיבק אותי
ואותה צמרמורת שוב חזרה,שוב הקאתי שוב הרגשתי מגעיל,
התחלתי לבכותת דחפתי אותו מעלי, שנאתי את כולם
את לילך ורועי על הכל, את אמא שהכניסה את אבנר ואת לילך לחיים שלנו נזכרתי אפילו באבא שלי איך הוא רחוק ממני כל כך שאני צריכה אותו הכי בעולם
הגענו לבית התקלחתי ועליתי לישון היום הזה הרג אותי לגמרי,
בבוקר שלמחרת לא היה לי כוח לעשות שום דבר ומה שעוד היה מצוין זה שהגיע ילדה חדשהה לכיתה שלנו
דפנה: "תכירו זאת נטע היא תלמד יחד איתנו מעכשיו ואני מזכירה מחר המתכונת לכן היום תסיימו ב12 ואין חזרות למופע"
נכון עכשיו זה לא נראה נורא שהיא הגיעה אבל לאט לאט
חזרתי הביתה, ואני ואדם עלינו למעלה הכרחתי אותו ללמוד.
פתאום היה טלפון.
אני: "הלו"
אושר: "משי מה קורה?"
אני: "מי זה?"
שיחקתי אותה לא מזהה אותו שיתחנף קצת מה רע?
אושר: "מה מי זה איך שכחת את אהובך"
אני: "אה שי חחח.. אני פשוט עייפה אנחנו לומדים כבר שעתייםם"
אושר: "אושר, גם אנחנו וזה משעמםם אולי נלמד כולם ביחד"
אני: "מי זה כולם"
אושר: "אני את שי אדם והילה ועם ליללך רוצה אז גם"
אני: "לילך אצל רועי עם ירדן!"
תקפתי, מבטלת תאפשרות של לילך בכל תוקף!
מזכירה לו בדרך תעובדה שהוא לא אמור להיות איתנו אלא עם חברה שלו ירדן.
אושר: "אה טוב אז רק אנחנו"
אז הוא לא הולך אליה?
אני: "טוב בואו"
התפשרתי אפילו שמחתי :]
אושר: "בדרך"

אדם: "מי זה?"
אני: "אושר"
אדם: "מה עוד פעם הוא רוצה"
אני: "משעמם לשלושתם ללמוד לבד הם באים ללמוד איתנו"
אדם: "יש "
אני: "מה אתה שמח אתה תלמד עוד יותר קשה"
אדם: "ומה עם לילכוש ורעיוש הם לא באים"
איה עוקץ האח הזה.
אני: "לא הנסיך והנסיכה לא באים"
החזרתי לו
אדם: "תודה ה' אוהב אותך"
צחקתי 😁
אדם: "תראי איך הכל השתנה את היית עם אושרר אני עם לילך את היית עם רועי אני עם ירדן בסוך רועי עם לילך אושר עם ירדן ואני ואת בדד.."
אני: "ממתי אושר ירדן חברים"
חקרתי קצת
אדם: "מה לא ידעת? מאתמול"
אני: "ידעתי סתם שאלתי מתי זה התחיל, נחמד להם"
אדם: "כןן מאוד, נכון "

לילך: "הי"
בי, אמרתי בלב
אדם: "לילך מה את עושה פה את לא אצל רועי"
לילך: "באנו ללמוד איתכם"
אדם: "לא חשבת להודיע לפני כן..ומיזה באנו?"
לילך: "אני רועי וירדן"
אני: "ואוו זה יותר מידי כי גם אושר שי והילה בדרך"
חיפשתי תירוץ
לילך: "מה נעשה לא נעים לסלק אותם"
אני: "תסתדרי לבד"
לילך: "תודה משי גם אני אוהבת אותך עד סוף הועלם"
חייכתי חיוך מרושע 😊

לילך: "טוב אז אנחנו נלמד בחדר של אדם"
אדם: "מה זה נראה לך בית זונות את לא נכנסת לחדר שלי"
לילך: "סליחה אתה רומז משהו"
אדם: "אני מה פתאום "
התחלתי לצחוק וכיסיתי תפה שלא ישימו לב
רועי בדיוק הציץ עלה והציץ מהדלת
רועי: "משי חבל שאת לא צוחקתת.."
אני: "רועיי לא שאלתי אותך"
רועי: "מה עוד פעם את מתחילה "
אני: "אני לא מתחילהה זה היה ככה מזמן"
רועי: "טוב טוב בואו נילך ללמוד בחדר שלך לילך"
לילך: "אבל אין שם ספרייה"
רועי: "נלמד על הריצפה מיצידי"
רועי: "טוב חכו אבל לאושר הוא יעדיף אותנו זה בטוח"
שי: "שלוםםם.. מה אתם עושים פה מה לומדים כל הכיתה ביחד?"
אדם: "לא הם החליטו לגוון במקום המפגש"
הילה אני ושי צחקנו
אושר צחק בלב בכל זאת לא נעים
הילה: "איזה זבלל אתה"
אדם: "זבל זבל אבל צודק"
הילה: "ידפוק "
הילה חיבקה את אדם..
שי: "ואוו תורידו תידיםם את חברה שלי זוכרתת"
אדם: "תירגע אני נאמן בניגוד לאחים אחרים"
אני: " איזה רמז דק"
לילך: "טוב סתמו כברר לא באנו שתירדו עלינו"
אדם: "לא באת כדי שירדו לךך.."
"חה..חה..חה"
לילך צחקה בכוח..
ירדן: "טוב יפה שלי אתה בא ללמוד איתנו או נשאר עם הטיפשים האלה"
אושר נעץ בי במטים..
אושר: "לא יודע ירדן התחלתי כבר ללמוד עם"
ירדן: "טוב הבנתי"
היא עצרה אותו באמצע המשפט מנסה לעשות לו רגשות אשם
אושר: "לא לא אני באא שניה"
הם יצאו והילה נעלה ת'דלת.
שי: "אדם נכון הייתה רוצה להיות זבוב על הקיר בחדר של לילך "
אדם: "כן"
אדם אמר מאושר כולו כאילו הוא ילד שהביאו לו במבה 😁
אני: "טוב טוב יש לנו מתכונת מחר"
שי: "שקט אתת את מתה להיות שםם להשגיח על אושר"
אני: "די שיי באמת שאין לי כלום עליו"
שי: "סתם נשמה שליי צוחקים"
חייכתי לשי
הילה: "טוב אני לא יודעת כלום ויש מתכונת בביולוגיה מחר"
אני: "מה את בלחץ אדם חרש"
הילה: "אדםם חרש? זה חדש!"
אדם: "טוב יעלה רציני בואו נלמד.."
הסתכלנו שלושתנו על אדם כאילו הוא חייזר שבא לבקר
לשמוע משפט כזה מאדם זה מוזר
למדנו ולמדנו ולמדנו.. שעות על גבי שעות...
אני ואדם התחלנו ללמוד ב2 בצהריים וסיימנו הסתכלתי בשעון היה 23:00

שי: "טוב אנחנו את שלנו סימנו יאלה לושה שלי הולכים התנחלנו"
אדם: "בדוגרי תגידו לא התגעגעת להתנחל אצלנו .."
הילה: "כן חבל על הזמן, זה משהו שהרבה זמן לא עשינו "
אני: "תבואו כל יום"
שי: "בתנאי שלא יפתחו פה בית בושת"
אני: "היו מתים"
יצאו ללות אותם
וקראנו לאושר מהחדר החם,
מאוד חםם תאמינו לי.
התחלנו ללכת איתם
הילה: "נו אושר נהנת?"
אושר: "ממש לא העדפתי להיות איתכם"
שי: "כן בטח "
אושר: "שי דיי"
הוא כעס אני שתקתי העדפתי לא להתערב
אדם: "מה די מהה כאילו שלמדתם"
אושר: "למדנו!"
הוא קבע עובדה!
שי: "אדם למה לזלז הלמידה איתם הכי טובה הם לומדים מעשית איך באים ילדים לעולם הם לא מדמיינים."
הילה שי ואדם צחקו אני צחקתי בקטנה ואושר שתק רצה לבלוע את עצמו מרוב בושה
אדם: "כןן ואי בטח בפרק של חלקי הגוף הם בחנו מקרוב"
אושר: "אני פה ואתם צוחקים עלי"
שי: "מי צוחק עליך צוחקים עליהם"
אדם: "תאמת אושרר מה עשיתםם?"
אדם ניסה לפתח שיחת גברים
אושר: "כלום, באמא שלי, רועי ולילך לא סובלים אחד תשניי אפילו נשיקונת לא הייתה שם ואני לא מסוגלת להתקרב לירדן סתם אני איתה"
אדם: "כן בטח אתה אומרת אתה זה כי משי פהה משי זוזוי לצד שהוא יגיד תאמת"
אושר: "אתה יודע מה לך כוס אמק"
הוא אמר והמשיך ללכת מהר יותר
אני ואדם הסתובנו וחזרנו הביתה
הייתי עיפה, ולא הרגשתי שלילך מדברת אלי ונירדמתי
בובקר היא דאגה להעיר אותי, בבוקר ב1 זה כבר לא בוקר.
התארגנתי והכלל וישבתי בסלון ראיתי טלויזיה,
לילך באה והתיישבה לידי.
לילך: "משי אנחנו צריכות לדבר"
אני: "בלה בלה בלה.. דיברנוו"
לילך: "נו תהיי רצינית"
אני: "לילך נדבר בערב טוב אין לי כוח לזה אני לפני מתכונתת"
לילך: "טוב צודקתת"
אני: "תגידי איפה רפאל?"
לילך: "לא יודעת"
פתאום טלפון..הרמתי ת'טלפון שהיה זרוק על הריצפה ועניתי
"שלום משפחת פלר, רציתי להודיע שרפאל עבר ת_א_ו_נ_ה"

תהנו :] אני עוד מעט שמה פרק נוסף פיצוי 😊
וכי מחר אני בקוקה קולה ולא בטוח שאני יספיק לשים

פרק לא מומלץ לבעלי לב חלש !!!!

פרק 34

הטלפון נפל לי מהידד עמדתי שם בשוק מוחלט,הכל התבלבל ליי גירושים חתונה פרידה הריון
הכל התהפף לי בתוך הראש.
הרגשתי שאני עומדת ליפול עוד שניה.
פתאום נגמר לי האוויר כמה כמה עוד אפשר לסבול את כל זהה כמה?
למה הכל דווקא למשפחה הזאת מה עשינו רע?
פתאום נגמרה כל תקווה בלב!
פחדתי עדד מוות מה עשה הדביל הזה למה תאונה למה?
לילך: "משי מה קרה?"
לילך הסתכלה בפנים הלבנות שלי שהפכו לסיד ששמעתי ת'הודעה
אני: "רררר.."
לא הייתי מסוגלת לדבר
אדם: "מה?"
אדם בדיוק ירד ולא הבין
אני: "ר..פ...אאא..לל"
אדם: "מה קרה לו?"
אני: "ההה..וא עשה תאונה"
אמרתי את זה בנשימה אחת במהירות
לילך: "מה מתי?"
אני: "אין לי מושג תודיעי לאמא שלי אני הלכתי לבית חולים"
לילך: "מה בית חולים יש לנו מתכונתת"
אני: "מעניין לי תתחת"
אדם: "משי"
אני: "יש מועד ב' מחרתיים"
יצאתי מהבית בריצה עד לבית החולים, הוא היה בטיפול נמרץ.
התחננתי שעות שיתנו לי להיכנס עד שראיתי חבר של אבא שלי והוא אישר לי להיכנס.
נכנסתי מפתאום הוציאו גופה.
הסתכלתי על זה וחשבתי שזה רפאל התחלתי לבכות ולבכות ואף אחד לא הצליח לעצור אותי, אמא שלי הגיעה...
אמא: "משי משיי די מספיק"
אני: "לא רוצה לאאא..."
התחלתי לצעוק באמצע הבית חולים, מרגישה שאני נופלת לאט לאט נשברת לחלקיקיםם קטנים
אמא: "הוא היה בסדר תירגעי"
אני: "הוא מת"
אמא: "הוא מה?"
אני: "מת, מת הרגע ראיתי תגופה שלו"
אמא: "לא יכול להיותת לא לא מה פתאום"
אני: "כן אני אומרת לךך"
אמא: "משי את מדמיינת את לחוצה."
אני: "אני לא! הלוואי שאני מדמיינתת ראיתי אותם מוציאים תגופה מהחדר"
אמא: "אולי זה לא הואא תירגעיי תנשמי אני ילך לברר"
אני: "לא חכי אני באה איתך"
רצתי אחריה
אמא: "שלוםם רציתי לברר מה המצב של רפאל דוד"
המזכירה: "הוא נמצא כרגע בטיפול נמרץ מחוסר הכרה"
אמא: "ניתן ליראות אותו"
המזכירה: "כן אבל רק אחד אחד"
אמא: "תראי חמודה היא רוצה לראות אותו אבל אם היא תילך לבד היא תתעלף"
אמא הייתה כל כך רגועה איך? איך היא שקטה ורגעוה איך היא מתמודדת עם כל זה היא עברה לא פחות ממני והיא עדיין חזקה, למה אני לא כזאת? הרי היא אמא שלי, למה זה לא עובר בתורשה?
נזכרתי בחומר של ביולוגיה.
המזכירה: "אוקי שניה אני יראה מה אני יכולה לעשות"
היא הייתה נחמדה לאמא שונה לגמרי מהיחס שלה אלי
אמא: "תודה"
אמא עם הנימוס שלה.
אחרי חצי שעה היא חזרה.
המזכירה: "כן אתן צריכות משהו"
טוב שהיא נזכרה באמת.
אמא: "סליחה, אנחנו מחכות לך כאן חצי שעה, מודאגות עד מעל הראש ואת אומרת אתם צריכות משהו, אמרת שתבררי מה את יכולה לעשות"
אמא כבר לא הייתה כל כך מנומסת
המזכירה: "אה אוקי סליחה הנה הדוקטור "
אמא: "דוקרטור"
ארופא: "כן?"
אמא: "אבי"
אבי: "רונית מה נשמע?"
זה הזמן ? פגישות כאלה תדחו למצב אחרר יותר מהר
אמא: "לא משהו אתה עדיין עובד פה חשבתי שהעבירו אותך להרצליה"
אבי: "לא אני פה למה לא משהו קרה משהו?"
אמא: "אחיין שלי מאושפז פה הוא עשה תאונה ואני ומשי רוצות להיכנס לראות אותו"
אבי: "נו אני אמרתי למשי שהיא יכולה להיכנס אני נתתי לה אישור"
אמא: "כן היא נכנסה רק שהיא ראתה שמוציאים גופה ונלחצה חשבה שזה הוא ועכשיו אני רוצה להיכנס יחד איתה"
אבי: "אוקי בואו אני הכניס אתכן"
נכנסנו לחדר ורעדתי הדמעות חזרוו, הלחץ חזר וגם הפחד לא מיהר לבוא.
הוא שכב שם עם מליון מכונות עליו כל הפנים שלו פצועות וכולו מכוסה בשמיכה.
התיישבתי סמוך למיטה שלו והבכי הפך לשוק.
הדמעות על הפנים קפאו מעצמן הפחד נסג לאחור והחלץ מהבלתי ידוע רק הלך וגדל
זה לא הוא!
זה לא רפאל!
ה לא הבנאדם הכי מדהים בעולם, זה בנאדם מפגר שעשה תאונה והזיק לחיים של עצמו, כי הוא נהג שתויי הוא לא נורמלי.
מה נסגר עם המשפחה הזאת האח לוקח סמים, האמא בוגדת, האחות החורגת נותנת לחבר שלי נכנסת להריון, לאבא יש משפחה חדשה והוא מסתיר אותנוו והדוד עושה תאונה ממש טלנובלה.
אני באמת מקווה שאדם לא עושה גם שטיות אם כן אני ירביץ לו!
הסתכלתי על רפאל, הרגשתי שלא שווה לי לבכות בגללו.
קמתי רציתי לצאת פתאום מישהו החזיק לי ת'יד הסתכלתי על רפאל הוא עדיין היה מחוסר הכרה.
הסתובבתי לצד השני ולא ראיתי כלום קמתי ויצאתי הלכתי לבית שלי.
נכנסתי לבית הבית היה ריק,
ישבתי בסלון וראיתי טלויזיה , ניסיתי להעביר את המחשבות מהראש
או הנה תוכנית שאני אוהבת הישרדות :]
מה זה השטיות האלה , זה משחק ילדים ליד החיים שלי.
פתאום משהו במטבח נפל.
חשבתי זאת הרוח קמתי לסגור את החלון וראיתי שכל החלונות סגורים, התחלתי לפחד נלחצתי.
אני: "יש פה מישהו?"
"משי את לא מזהה אותי"
שמעתי קול
נלחצתי עוד יותר, הלב שלי דפק , מי זה ? אולי אלוהים מדבר איתי
אוי משי זה לא הזמן לבדיחות.
אני: "מי זה? מי אתה?"
"לא יפה את לא מזהה את אחיך"
אני: "אדם?"
אמרתי חסרת ברירה
"עוד ניחוש"
אני: "אין לי עוד אח שיכול לדבר ככה"
"ידעתי ששכחת אותי "
אני: "מה?"
פתאום ראיתי את יואב מולי חשבתי שהשתגעתי, שאני לא מרגישה טוב שיש לי חום, התחרפנתי לגמרי לא יכול להיות.

לילה טובב :]
ותהנו
אם היה לי כוח הייתי עושה עוד אחת אבל אני מתה מעייפותת
שאני יקום מחר אני ישתדל לשים פרק נוסף :]

ואווו 😮
אני בהלם!!!
מה קורה פפפפפפפההה?!?!
מי זה יואב?! >> תזכירו לייי

2 פרקים מושלמים!!!
כל כך יפים!!!

מחכה להמשך מאמייי
אוהבת 3>

יואב האח של משי ואדם שמת מסמים!!

מי שאמר שצרות באות בצרררות צדק!!
לגבי הסיפור שלך בכל אופן..
פרקיים מדהימיים!
ונראה לי היא באמת השתגעההההה!!
טחח מחכה להמשךך 😊

דהים מדהים מדהים מדהים ושוב מדהים
חח סיפור מושלם
תמשיכי
*שניני*

וואו פרק מדהים (:

עכשיו אני קוראת את התגובות ונזכרת שיואב זה האח שלהם שמת מסמים..

אז מעכשיו יהיו לנו המשכים סדירים?

QUOTE (Morush16 @ 07/08/2007) יואב האח של משי ואדם שמת מסמים!!
אהה נכווון..
תודה שהזכרת לי מאמייי

אממ..
המשכים סדירים
חחח
זה קצת בעייתי בשבוע הזה
כי אני בכפר המוזיקה ושאני לא שם אני ישנהה סתם היום התגלגלתי מוקדם מהמיטהה אז
תכף אני ינסה לשים לכם עוד פרק

יאי

תהני חח

אהההההה איזה סיפוררררר מושלם