פרק ממש יפהה 😛
סיפוור מדהים בכלל (:
המשךך 😊
התחלה מדהימממה !
מחכה להמשך(=
מדהיםםםםםםםם
מניאק הדימה הזה וואייי למה היא לא עוזבת אותו?!?!
המשךך
פרק יפה😊
מחכה להמשך....
לילה טוף 😛
פרק מהמם!!!
שתיפרד מדימה כברר =\
המשךךךך :]]
3>
מרינושש
אניי כל כך אוהבת את הכתיבה שלך..
הקטע בין דימה ואבריל מזכיר לי ספר שקראתי לא מזמן..
אבל שם הבן באמת אהב את הבת..
אבל זאתי גם כל הזמן סלחה לו על הכל..
בככל מקררה.. חח חפרתי
המשך!
איזה יופי!
קראתי עכשיו הכל..
המשך =]
פרק 7
התחיל להיות די מאוחר, די מאוחר בשביל להישאר בחוץ. היה בערך 11 בלילה.
"מה את יושבת שם?", שאל קול מאחוריי. הסתובבתי וראיתי את אחד הבנים מהכיתה שלי.
הוא לא היה חתיך הורס או משהו כזה אבל היה נחמד ביותר. הוא גבוה, כהה, בעל שיער שחור שמסודר בצורה יפה, עיניים חומות וקצת זיפים. הוא התיישב על ידי והוציא לעצמו סיגייה מקופסת המלברו האדומה שלו.
"אפשר גם?", מייד שאלתי
"כן, קחי", הוא ענה מייד והביא לי סיגרייה. הדלקתי אותה ושתקתי.
הוא: "מה אשכרה עשו לכם פשיטה על החדר?"
אני: "כן, לא האמנתי. ועוד 2 המלשינות האלו גילו הכל. אני חייבת מקום שאפשר לקנות בו סיגריות, אני לא יכולה ככה"
הוא: "יש פה סופר ענקי ותחנת דלת"
אני: "באמת איפה?!" שאלתי בהתלבות בעוד שמתצטיירת לי סיטואציה בראש בה אני לבושה עם גרביון שחור על הראש כמו שודדת לא מפותחת, מטפסת מעל לחומה הגדולה שמקיפה את המקום והולכת לתחנת הדלק שמימול לאכסניות ו...
הוא: "שעה הליכה מכאן" הוא קטע את מחשבותיי ופוצץ את הבועה שלי.
אני: "באסה" עניתי ולקחתי עוד שאכטה
אחריי כמה דקות הוא הלך, למקום הפחות מוכר הזה הגיעו כמה מהורסים של השכבה, הם היו מן חבורה כזאת.
ישבתי איתם קצת ואז קמתי ללכת בחזרה לחדר, בדרך נתקלתי בעוד ילד מהשכבה, נחמד כזה. עמדו ממש על יד החומה שמקיפה את האיזור. מאחורי החומה יש הרים, סלעות, תהומים מפחידים.
"תחזיק שנייה", הבאתי לו להחזיק את הטבעת שהוצאתי ממכונת השקל באחת העצירות שלנו
הוא: "מה זה הדבר הזה?", הוא צחק
אני: "מה, טבעת. לא יפה?" חייכתי
הוא: "כמה קראט?"
אני: "0"
הוא: "אז את לא צריכה אותה" הוא אמר בחיוך ועשה כאילו הוא מעיף אותה אחרי החומה. ידענו שמאחורי החומה יש אולי סלע קטן ותהום ע-נ-ק-י.
אני: "תזרוק, אין לי בעיה ללכת להביא את זה. וחוץ מזה, גם אם לא היא עלתה רק שקל"
הוא: "באמת?"
הנהנתי בראשי לאות הסכמה והוא זרק את הטבעת.
אני: "נראה לך שאני אביא אותה עכשיו?" צחקתי
הוא: "ידעתי שאת פחדנית ו..."
שמו נשמע ברקע, אחד מחבריו קרא לו.
הוא: "טוב, יאללה אני זזתי... ותבואי לחדרים מה את תקועה פה כל היום" הוא חייך והלך.
לאחר שהלך הייתי חייבת את הטבעת הזאת. אפילו שהיא עלתה רק שקל ממכונה טיפשה התאהבתי בה, אני ילדה שנקשרת לדברים. היא הייתה קטנה מכסף ועלייה אבן אדומה/וורודה כזאת 😊
התקדמתי לעבר החומה, היה חושך מוחלט. שמעתי רעש כל שהו. אמרו לנו בפירוש להתרחק מהחומות כי מאחוריהן לא רק שיש תהומים ודברים מוזרים יש גם חיות שמסתובבות חופשי, לא האמנתי. איזה כבר חיה תסתובב במקום כזה? חיות אוהבות דשא, עצים, מים. במקום הזה בקושי ויש צמח אחד מסכן.
הרעש שוב נשמע, כאילו יש שם מישהו. התקרבתי והצצתי מבעד לחומה עם ראשי, היא לא הייתה כזאת גבוהה ובכל זאת לא ראיתי כלום, היה חושף מוחלט. לפתע ראיתי 2 עיגולים כתומים שיחסית זהרו בחושך הזה. התרחקתי מעט, הדלקתי את הפנס שיש לי בפלאפון. דמיינו חתול, שחור, ענקי, לא בגודל של חתול, אבל לא בוגדל של נמר. משהו באמצע אבל יחסית גדול מאוד. עשיתי קול של שניקות, כמו שקוראים לכלב או משהו, הוא לא זז, רק הביט בי. "טוב.... ביי...." סיננתי והלכתי מישם. זה היה מוזר ביותר.
החלטתי ללכת לישון, הייתי מאוד עייפה. את כולם כבר התחילו להכניס לחדרים, הלכתי לכיוון החדר של מקס, רון ואדיר ועוד כמה עד שהסגנית תפסה אותי באמצע.
"כן, ולאן זה?" היא שאלה בקול המעצבן שלה
אני: "לחדר מס' 12?!" עניתי בציניות, כאילו זה מובן מאליו
"מי בחדר הזה?"
אני: "רון, מקס, א..."
"את לא ישנה שם. אמרנו שאת בחדר עם נסטיה, אירנה ו..."
אני: "לא רוצה להיות איתם! אני לא מסתדרת איתם!" צעקתי
"אל תיהי גזענית" היא אמרה ופערתי פה. איך סגנית אומרת כזה דבר לתלמידה?
אני: "גזענית? אל תבלבלי לי במוח!" צעקתי בעצבים. אין לי בעיה שישימו אותי עם הרוסיות שיש לי בשכונה, החברות שיל, לא עם רוסיות מהשכבה שלא מכונות להתחבר אל אף אחד וכל אחת מהן עושה טובה שהיא מדברת, פלצניות.
"אין לך ברירה, או שאני מזמינה לך מונית הבייתה על חשבונך"
אני: "טוב, אני אעביר את הדברים שלי חזרה" אמרתי בקול שקט.
הלכתי לחדר שלהם, לקחתי את הדברים והלכתי שוב לחדר של הבנות הרוסיות. החלפתי לטייץ ארוך שחור רגיל של אדידס וחולצה ארוכה שחורה. שכבתי במיטה.
הם לא הפסיקו לדבר ברוסית, הבנתי חצי מימה שהן אמרו. רק דיברו על הבנים שהן הכירו. מי ירצה אותכן בכלל? חשבתי לעצמי. כל אחת יותר פרה ומקורזלת מהשנייה. טוב, מה אני מדברת, אני הכי שמנה מכולן.
הן המשכיו לדבר עד 1 ומשהו בלילה, לא יכולתי לסבול את זה. קמתי באמצע וביקשתי מאחת מהן ברוסית שתביא לי את המפתח, שחס וחלילה לא תגיד שפניתי אלייה בעברית. היא הביאה לי אותו ואני יצאתי. כשהייתי כבר לייד חדרים אחרים התקשרתי לדימה והתחלתי לבכות.
דימה: "אבל מה את בוכה, על מה?" הוא שאל בקולו הדואג
אני: "אני לא יכולה כבר להיות פה, נמאס לי. התחיל מיזה ש2 החברות שאיתי תמיד לא יצאו. היום היה מסריח, מסלול משמעם ויותר מידיי אוכל. אחריי זה תוקעים אותי בחדר עם 2 חננות, מפרידים ביני ובין טניה, תוקעים אותי בחדר של רוסיות שלא מוכנות לדבר עם אף אחד אלא אם אתה לא מהן, אני לא מצליחה לישון ופשוט רע לי פה. היחס של כולם רע. אני מרגישה שפתאום אין לי פה אף אחד."
דיברנו עוד קצת עד שנירגעתי. כשבאתי כבר לפנות לחדרי, אושר, ידיד שלי קרא לי.
"הזמנו פיצה, רוצה?"
למרות הקולות הפנימיים שתקפו אותי, הסכמתי. במילא לא אכלתי כמעט לום היום.
נכנסתי לחדר והופתעתי לראות את כולם בבוקסרים. אחד הבנים הכי נחשבים בכיתה היה שם גם. הבוקסר שהיה כל כך צמוד עליו הראה כמה קטן יש לו, זה גרם לי לצחקק בשקט. אכלנו פיצה, דיברנו קצת ואז יצאתי שוב לחדר שאני אמורה לישון בו.
"אבריל! לאן את הולכת?!", שוב הסגנית.
לא עניתי לה אפילו, קרצייה. אני מאותן ילדים שתמיד יחפשו אותן בקטנות.
בסופו של דבר הצלחתי להירדם, בבוקר קמתי לפני כולן, אפילו לא היה לי כח להתקלח, מסריחולה שכמותי.
לבשתי ג'ינס יפה צמוד, נעלי סקייט לבנות וחולצה ארוכה לבנה עם הדפס יפה. התאפרתי קצת, ארזתי תיק ויצאתי לחדר האוכל. התחילו להגיע עוד אנשים, ישבתי עם טניה וכל אחת סיפרה על ה"חוויות" מהלילה שעבר.
הספקתי בלאכול פרוסת לחם עם פרוסת גבינה צהובה ולשתות שוקו. אחריי זה יצאנו לעשן קצת.
אני יודעת שאין שום דבר מעניי ןכאן או מתח. סורי.
לא שכחתי את הסיפור הזה, היו לי מלא דברים על הראש, במיוחד הבגרות בספרות וימי לימודים עד שעה מאוחרת.... מקווה שאתם מבינים! 😊
סולחים לך מאמי לפחוץ אני ((=
יש לך סיפור מדהים!!
תמשיכי שתאכלי 😁
אתר האהבה הישראלי