מדהיםם 😊
כרגיל את כותבת ממש יפה..
אני חולה על הכתיבה שלך 😛
אהבתי מאוד.. .(:
המשךך..
שבוע מושלם..
מההההההמם :]
גוד ניט מאמוש.. :]
שונאת את הדימה הזה מה יש לו
מעצבן אותי 😠
הפרק יצא לך מדהים...
ומה פתרום בוגדת הוא נםרד ממנה...
טוב איך שלו יהיה את רושמת נדיר
אהבתי מעוד
תמשיכי מאמי 😊
וואי מדהים !!
אהבתי !!!
תמשיכי !! (:
אאיזה מעצבןן דימה הזההההההה \=
הממשך....
חח עלאק 'בגדתי בדימה'
הוא זה שאמר שאין לו כח אלייך והוא זה שמרים עלייך יד וצועק עלייך כל הזמן.
אני במקומך נותת לו כאפה והולכת, למה מי הוא בכלל?!
[תמשיכי
נאממ..
נויי צודקקת ב100%
😊
זה מהההההמםם
המששששך מאממייי
QUOTE (adva2244 @ 28/05/2007) נאממ..
נויי צודקקת ב100%
😊
תיקון: 200% חחח סתם
ואוואוא
מדהים
את פשוט מוכשרת בטירוף!!!
המשך
דחוף!!!1
פרק 3.
כבר היה חשוך, השעה הייתה 9 בערב, לא האמנתי איך הזמן עבר מהר. הלכתי לכיוון הקניון ובדיוק אמא התקשרה ואמרה שהיא שם עם אחותי בארומה. כשנכנסתי לקניון ראיתי אותן והתיישבתי איתן. כרגיל הזמנתי לי שוקו עם קצפת, אני תמיד מזמינה את זה למרות שאחריי זה יש לי קלקול קיבה כי אניר גישה למוצרי חלב, אבל אני פשוט אוהתב שוקו, מה לעשות?
כרגיל, שיחת בנות, על מה לא דיברנו?
מירב: "אז את שוב עם בן?"
הן מכירות אותו עוד מהייסורים שהוא העביר אותי בכיתות ו' וז'. כמה שזה נשמע מפגר בגיל הזה הייתי מאוהבת בו עד למעל הראש, הייתי רודפת אחריו כמו מטומטמת והוא רק היה מנצל אותי, אפילו שזה בנשיקות וליטופים, הוא פשוט היה שם עליי זין. עכשיו, אחריי שנתיים ומשהו הוא נזכר.
אני: "לא"
מירב: "אז למה הלכת אליו?"
אני: "בתור ידידים, מה יש לך?"
אמא: "היה משהו?"
אני: "אולי תפסיקו לחקור אותי?"
מירב: "אנחנו רק רוצות לדעת"
אני: "טוב לא רוצה! דיי..." קמתי "אני כבר באה, הלכתי סיבוב".
עליתי לקומה האחרונה, קניתי פחית קולה, הייתי חייבת כיה רגשתי שאני עוד שנייה הולכת להקיא את כל השקו הזה. שוב מלמלתי לעצמי, "בחיים, אבל בחיים אני יותר לא נוגעת בשוקו". כן, בטח. הדלקתי סיגריה וישבתי על שפת המדרגות בקניון. חשבתי על הכל. הרי אני יודעת שאת בן אני לא אוהבת, זה סתם זיכרון מהעבר. שנאתי בנים כאלו, כל הבנים כמוהו. בהתחלה את אוהבת אותם, רודפת אחריהם, מפנטזת עליהם, אבל אז שאת כבר שוכחת והכל הם נזכרים ומתחילים לרדוף אחרייך.
כשסיימתי את הסיגריה ירדתי בחזרה למטה, ישבנ ו עוד קצת ואז הלכנו הבייתה.
-
"טוב, בואו לקבל את המבחנים שלכם, אני גאה בכם, ציונים יפים"
קמתי לקחת את 2 המבחנים שלי, הייתי כל כך המומה. זה אפקינד מתמטיקה המקצוע שאני הכי טיפשה בו.
100, ו100. הייתי המוהמ מעצמי פשוט.
"כל הכבוד אבריל, באמת כל הכבוד. את רואה, כשאת משקיעה את יכולה להצליח"
אני: "כן, אה..." מלמלתי, עוד הייתי המומה.
אחריי זה יצאנו כולם להפסקה, קניתי ברד והלכתי עם קרי, חן וטניה למחששה. כרגיל העברנו צחוקים על טניה, לא בקטע של הלעליב, אבל היא פשוט ילדה מצחיקה. כל מילה שנייה מהפה שלה אנחנו צוחקות, אז התחלנו סתם לצחוק עד שהצלצול. ואז... הסטוריה. אוי, כמה שאני שונאת הסטוריה.
ישבנו כולם בכיתה הוכרגיל המורה המעצבן התחיל להכתיב מגילות, אני שונאת לכתוב הרבה, אחריי זה כואבת לי היד. פתאום הרגשתי משהו פוגע ליב ראש, הסתובבתי וראיתי נייר מקופל כזה, ראיתי שזה ג'וב. זה לא היה פתק זה סתם נייר שהוא החליט לזרוק כדי להציק לי.
"ג'וב על תעצבן אותי", אמרתי בקשיחות, הסתובבתי חזרה והמשכתי לכתוב.
שוב נייר, שוב נייר שוב נייר. שוב הסתובבתי
אני: "תגיד לי, אתה לא מבין עברית?"
ג'וב: "תסתובבי תסתובבי י'א מפגרת, בטעות פוגע בך מה את מתלהבת"
אני: "יופי. עוד פעם אחת זה פוגע בי ואני נשבעת לך שאני מעיפה אותך החוצה"
ג'וב: "ב-ס-ד-ר" הוא פרץ בצחוק וכך גם חבריו, שדווקא היו בסדר איתי
המשכתי להעתיק עד שפגע בי נייר יותר גדול
אני: "אני לא אומרת סתם דברים" קמתי מהמקום שלי והתחלתי ללכת לכיוונו
המורה: "נו, לא עוד פעם!" הוא צעק. הוא כבר מכיר את הריבים שלי ושל ג'וב, בכל שבוע אני רבים פעמיים שלושה, וגם מכות. אנחנו פשוט לא סובלים אחד את השני.
ג'וב: "בספר תורות שאם את מתקרבת אני מזיין אותך, חבל"
אני: "'בספר תורות שאם את מת....'" חיכיתי אותו "למה מי אתה בכלל?! עלק ספר תורות י'א נאצי י'א גוי לך תתפלל לפסל י'א אנטישמי מטומטם"
ג'וב: "יודעת מה? אמא שלך ככה, לא רגע" הוא הרחיב את ידיו כאילו מנסה להגדיר משהו גדול "אמא שלך כ-כ-כה זונה"
וכמובן, ברגע שהוא אמר מילה אחת על אמא שלי, אכלתי עליו סיבוב.
"י'א בן של זונה", הבאתי לו בעיטה ממש חזקה לרגל, הוא דחף אותי, הבאתי לו סתירה, הוא דחף לכיווני את השולחן שפגע לי במותן, וזה ממש כאב, וככה התחלנו לריב עד שהפרידו והוציאו אותו מהכיתה.
"אמרתי לך שאת השיעור הזה תבלה בחוץ! נאצי!", צעקתי כשהוא כבר היה בחוץ. יכולתי לשמוע את הקללות העצבניות שלו מהמסדרון עד לכיתה.
-
"בואי, קושקושה", קראתי אל הכלבה שלי שיש לי אותה רק חודש אחד, חיבקתי אותה ונכנסתי לחדר. נזכרתי בסיפור של איך הבאנו אותה ושוב צחקתי עם עצמי. יום אחד החלטתי שאני ממש רוצה כלב, הרבה זמן לא היה לי, ונמאס לי מחתולים. הלכנו למקום כזה שמאמצים חיות, רק יותר פרטי, היו שם פקינזים, רועים גרמניים, יורקשייר טריירים.. אבל הם פשוט שמו עליי זין. היחידה שבאה לכיווני וקפצה עליי כל שנייה זו הכלבה הזאת, סוג לא מוגדר, לבנה, קטנה, ומעצבנת. בסוף לקחתי אותה, התגלה שהיא הכלבה הכי מתוקה שיש.
התלבשתי במהירות ויצאתי לעבודה.
המשמרת עברה כרגיל קשה, כל מי שחשב שלעבוד בחנות בגדים זה קל, תנסו לעבוד בחנות בגדים מפוצצת של גברים, כל היום לעזור, לקפל, לחייך, למכור, 8 שעות עם הפסקה של רבע שעה שבה הייתי אוכלת בביסים של חזיר, מעשנת במהירותת, מתקשרת לאמא ורצה בחזרה לנות.
כשיצאתי דימה כבר חיכה לי בחוץ, נכנסתי לאוטו שלו.
"מה אתה עושה פה", שאלתי מופתעת
דימה: "אני אוהב אותך, בואי נפסיק עם כל השטויותה אלו"
דיברנו וחזרנו. התנשקנו. חשבתי על בן, אבל עדיין בן זה סתם בשבילי. בחרתי לא לספר לדימה על בן, ידעתי שהוא ייפרד מימני, אהבתי את דימה, לא רציתי להיפגע.
-
כעבור חודש.
-
החלטתי לעשות עגיל בלשון ,כבר מגיל 11 אני חולמת על זה והגיע הזמן לעשות את זה. שיכנעתי את דימה, ררבנו על זה הרבה.
סבתא שלו באותה תקופה הייתה בבית החולים, תכננו שניסע לתחנה המרכזית, נעשה שם את העגיל ואז ניסע לבית חולים לראות מה איתה.
בדיוק בדרך לתחנה המרכזית הוא קיבל טלפון מאמא שלו, הוא עצר את האוטו בפתאומיות בצד, איפה שאסור לעצור, הוא היה לבן כולו.
אני: "דימה? דימה מה קרה? מה קרה?"
סורי שיצא מעפן, יש האלופה 😊
הסבתא מתה ?!!?? 😮 לא עלינו טפו טפו טפו
וואי טוב שהזכרת ליי חחחחחחח
פרק מדהים תמשיכי יאלה בי עפתי לאות חח
אתר האהבה הישראלי