QUOTE (Lid0ri @ 10/04/2007) כמה עצוב, כ"כ קשה לקרוא את זה..
ה' ישמור זה רק מראה כמה צריך לנצל את זה שאת נמצאת עם מי שאת רוצה להיות,
כי מי יודע מה יקרה מחר..
וזה לאו דווקא חבר, זה כל בן אדם שקרוב אלייך..
מחכה להמשך ומקווה שהוא יהיה בקרוב!
😢
תודה רבה לכםםם. . .. .
חחח אל תבכו.. עוד יבואו פרקים שמחיםם. .
וד"א.. חשבתי על רעיון חדש.
בכל פרק אני רוצה לשלב משפט חכם שיהיה קשור לפרק עצמו ולמה שמסופר שם.
אז, ת'עקבו אחריי כל פרק כדי שיהיה לכם אוסף של משפטים. .
:]
אוהבת אותכם. 😊
מחר תקבלו המשך בלי נדר.
היום הייתי במד"א וקמתי רק ב3 בגלל השביתה.
לילה מדהים.
אוףף זה מדהים
את כותבת כל כך יפה בובה
מ ק ס י ם
מחכה להמשך
אוהבתתך מאיה
מה נישאר במתח עוד הרבה זמן ?
יאלל המשכו'ששש..
קודם כל אני קוראת חדשה שלך (:
והסיפור שלך כל כך מדהים !!!!!!
שקראתי את הפרקים ממש בכיתי , את כותבת כלכך אמיתי ויפה !!
מחכה להמשך 3>
תודה יפות שלי, אני עכשיו אשב על המשך.
שיריני שמחה שהצטרפת לסיפור, מקווה שתהני ממנו ותעקבי אחריו :]
אוהבת אותכםם. .
ו.. בוקר טוב , לפחות בשבילי :]
התחלתי ללכת לכיוון היציאה מבית העלמין, עברתי שוב בין כל הקברים,
הרגשתי כאילו מישהו שומר עליי, כאילו אור מגן עליי, הולך איתי...
עברה בי צמרמורת..
ראשי היה נפול.. חשבתי.. חשבתי על הרבה.
אבל הרגשתי טיפה יותר טוב שדיברתי עם ליאור "פנים מול פנים".
ואז הרמתי את ראשי..
פתאום הסתנוורתי.. והרגשתי צמרמורת... צמרמורת נוראית. . .
עמדתי שניות אחדות, עצרתי במקומי..
ליטפתי את גופי וניסיתי לחמם אותו.
לא הבנתי מאיפה בא לי האור הענק הזה, מאיפה הצמרמורת הזאת הגיעה אלי.
עצמתי את עיניי חזק והחזקתי את ראשי.
ואז המשכתי ללכת, כי לא היה עוד טעם להישאר במקום הזה.
הוא לא עושה לי טוב.
המשכתי ללכת לכיוון האוטו, הגעתי אליו ופתחתי אותו,
ישבתי במקום הנהג וחיכיתי לבר שתסיים את ביקורה אצל אהובי.
עברו דקות אחדות ולא היה יותר מידי, רק הפעימות שלי נשמעו וקול נשימותיי.
אני כבר לא זוכרת על מה חשבתי ועל מה אני חושבת.
כל הפחדים וכל המחשבות שלא נגמרות , עוברות מולי.. ואני לא יודעת מה לעשות.
"זיהו"... בר אמרה כשנכנסה לאוטו.
"אפשר לנסוע?".. שאלתי.
"חיובי".. היא השיבה.
הנעתי את האוטו ונסעתי.
לא היו שירים, לא היה חיוכים, הכול עמד במקומו.. בלי חיים.
"היה לך קשה?".. בר שאלה לפתע.
"היה".. השבתי.
"ראיתי שהיית שם דיי הרבה זמן".. היא אמרה.
"היה לי הרבה מה להגיד".. אמרתי בלי להביט בה.
"ואת מרגישה יותר טוב?".. היא שאלה כמו מפחדת מהתשובה.
"כן בר, קצת יותר טוב".. אמרתי והמשכתי.. "ממש כמו לדבר איתו פנים מול פנים".
"הלוואי..".. היא אמרה ועיקמה פרצוף.
"טוב, בואי לא נדבר על זה עוד..".. החלטתי פתאום.
"אם זה מה שאת רוצה ..".. היא אמרה.
"בואי, בואי נלך לשתות משהו.. אני חייבת להתנקות קצת..".. אמרתי לפתע.
"באמת? וואו נוי, את מפתיעה אותי היום.. בכיף..".. היא אמרה ושינתה את כל המצב רוח ששק באוטו.
התחלתי לצחוק טיפה ואז אמרתי.. " את גמורה את, על כל הראש.."
"תודה :] .. יאללה לאן הולכים?".. היא שאלה.
"ת'אמת ? לא יודעת.. ".. היא אמרה.
"בואי, יש לי רעיון".. אמרתי ופניתי מהדרך לכיוון דיזינגוף..
"לדיזינגוף?".. היא שאלה.
"אכן..".. עניתי.
"החיים היפים..".. היא אמרה באנחה.
"חח לא כל-כך יפים".. אמרתי באנחה כמו שלה.
"אולי נשכח כבר מכל הצרות?".. היא אמרה.
"ליאור זו לא צרה".. עניתי.
"הוא לא צרה, אבל ליאור בסופו של דבר יהפוך להיות עבר.. ".. היא אמרה.
"ליאור תמיד יהיה ההווה שלי".. עניתי.
"את לא תמשיכי בחיים שלך? לא תכירי אנשים אחרים? לא תהיה נוי של פעם..?".. היא הציפה אותי בשאלות.
"לא!.. נוי של פעם מתה.. היא לעולם לא תחזור".. אמרתי בהחלטיות.
"מה יש לנוי של פעם?".. היא שאלה לא מבינה.
"מה יש לה ?! את באמת שואלת?!".. שאלתי והבטתי עלייה נאנחת.
"כן, אני באמת שואלת!!".. היא אמרה.
"נוי של פעם הייתה שקרנית, כל החיים שלה היו שקרים.
נוי של פעם הייתה בוגדנית, בגדתי בליאור פעמיים!!..
נוי של פעם לא ידעה מה היא רוצה מעצמה וגרמה לכל העולם לשנוא אותה..
נוי של פעם היא בנאדם טיפש.. אחת שאכפת לה רק מעצמה..
אגואיסטית, אנוכית, שטחית, פתטית..
הנוי הזאת זו אני, ואני הכי רוצה להשתנות.. כי אני יודעת מה אני ואני יודעת מה אני רוצה להיות.
בר, הרבה אנשים שהיו לי חשובים,אני איבדתי.
נימאס לי לאבד את כולם.. נימאס לי להיות האחת שפוגעת ואז יוצאת נפגעת.
מהצד לא רואים את מה שאני מרגישה, לכן אולי את לא תביני אותי.
אבל עזבי, זאת נוי,זאת אני, זאת פאקינג חברה שלך, בר.."..אמרתי והורדתי את פניי.. נשמתי עמוק.
נוי, אני רוצה שתדעי משהו ותזכרי אותו תמיד..
הדבר הנפלא בחיים הוא שלאורך כ-ל ח-י-י-נ-ו, ניתנת בידינו הזכות להתפתח".. בר אמרה ברוגע, בהבנה. בחוכמה.
"וזאת תהיה דרך ארוכה".. נאנחתי.
"גם המסע של החיים, מתחיל בצעד אחד".. היא אמרה.
"נכון.. ".. הסכמתי איתה.
"הגענו?".. היא שאלה.
"כן..".. עניתי וחניתי את האוטו.
"אחלה, בואי".. היא אמרה.
יצאנו שתינו מהאוטו.. והלכנו לאן שרגלנו לקחו אותנו.
"בר אני לא רוצה להסתובב יותר מידי.. לא מתאים עכשיו".. אמרתי לה.
"אמרת שאת רוצה להתאוורר קצת".. היא אמרה והביטה בי.
"כן, אבל.. זה מוקדם מידי".. אמרתי..
"ליאור לא היה רוצה שתכלאי את עצמך בבית, נוי..".. היא אמרה.
"אני לא יודעת מה ליאור היה רוצה.. אני הולכת לפני המוסר..
עברו בסך הכול שלושה חודשים.. כל-כך מהר?!"... השבתי לה.
"זה לא מהר נוי, זה שלושה חודשים שבהם ישבת בבית ובכית במשך כל היום..
נוי, אם תבכי שום דבר לא יחזור.. ואם תסתגרי בתוך עצמך אף אחד בעולם הזה לא יתאמץ להוציא אותך.
את שוכחת באיזה עולם את חיה.
נוי, תצאי מזה, אם לא בשביל עצמך אז בשביל האנשים שאת חשובה להם..
את רוצה שלליאור יהיה טוב, נכון? שהוא יראה אותך מהשמיים ויחייך, נכון ?
אז תתני לו את הסיבה לכך.
כל רגע שאת מבזבזת על בכי וכאב גורמת לו לבכות יחד איתך, ואני בטוחה שזה משהו שאת לא רוצה.
אז דיי נו, תצאי מזה, תתני חיוך.. ליאור בנאדם מדהים ואת כבר יכולה לדעת איפה המקום שלו.
כמה שזה כואב נוי, וגם לי קשה להגיד את זה.. אבל ליאור לא יחזור, ואת צריכה להמשיך בחיים שלך, מה שצריך לקרות קרה, ומה שצריך להיות מעכשיו, יהיה.."..בר אמרה וריגשה אותי עם דבריה.
"ומה אני אמורה לעשות עכשיו ?".. שאלתי..
"כמו שאמרתי, להמשיך את החיים שלך.. כמו שליאור היה רוצה".. היא אמרה וחייכה.
"רק את יכולה להגיד את הדבר הנכון, בזמן הנכון".. אמרתי וחיבקתי אותה.
"אני אוהבת אותך נונה שלי".. היא החזירה לי חיוך ושמעתי את צחוקה.
"ואני אוהבת אותך ברבי שלי".. חייכנו שתינו.
אני ובר בסופו של דבר עברנו יום מדהים ביחד..
ישבנו בבית קפה באמצע דיזינגוף, טיילנו וצחקנו, הרגשתי טוב היום.
כאילו התחלתי דף חדש בחיי.
דף חדש בלי ליאור שלי..
אבל ידעתי שליאורי מסתכל עליי מלמעלה ומחייך.. או יותר נכון קיוויתי לכך.
כל-כך אהבתי אותו. .
הגעתי לביתי אחרי שהייתי אצל בר ואחרי שמילאתי דלק לאוטו.
"היי, אמא".. בישרתי על בואי.
"שלום מאמי".. אמא אמרה.
"התעקבת הרבה הייתי אומרת..מה קרה?".. היא שאלה.
"ביקרתי את ליאור ועברתי דרך בר, היא באה איתי.. ואז הלכנו לדיזינגוף..
בשכנועים רבים מצד בר.טיילנו קצת, אני יודעת.."..
"אני ממש ממש שמחה לשמוע את זה נוי. . תמיד ידעתי שבר ילדה מקסימה".. היא אמרה מחויכת.
"כן, אין עלייה".. אמרתי.
"אכלת משהו היום?".. היא שאלה.
"אממ.. ניראה לי שתפוח.. אבל שתיתי עם בר עכשיו באיזה בית קפה".. אמרתי כדי להרגיע אותה.
"את מנסה להרגיע אותי או מה ?! תשבי מהר לאכול משהו".. היא ישר קלטה אותי.
"נו אמא, אני לא רעבה".. התעקשתי.
"אז את תאכלי בכל מצב".. היא בעצמה התעקשה.
"את מוכנה לעזוב אותי !? אני לא רעבה.. אם אני יהיה אז אני יאכל..
אבל אני ישתה איתך נס..".. אמרתי ולבסוף חייכתי.
"את עקשנית שזה מטורף".. היא אמרה והחלה להכין לשתינו נס.
"את יודעת כבר, נכון?.. "..אמרתי..
1 ורבע וקצת פחות סוכר".. אמרנו ביחד .. התחלנו לצחוק.
"חח איזה אמא מטורפת יש לי.. ".. אמרתי.
"בגלל זה הבת יצאה ככה".. היא השיבה.
"מה שנכון נכון".. אמרתי והיא ישבה מולי עם 2 כוסות נס חם וצלחת עוגיות בינינו.
"מה עם מאיה?".. שאלתי.
"מאיה? אין לך מושג כמה היא התגעגעה אלייך.. כולם..
כולם התגעגעו אלייך.. נעלמת לכולם מאז המקרה..".. היא אמרה.
"אבל מאיה.. ראיתי שהיא רצתה אותי אתמול.. ".. אמרתי.
"כן.. היא בכתה בלילה אפילו, בגלל שאת כבר לא ישנה איתה".. היא אמרה וכאב לי הלב פתאום.
"דיי.. מסכנה שלי.. תראי מה אני גורמת לילדה שלא עשתה כלום.."..השבתי בעצב.
"את חייבת לפצות אותה".. אמא שלי אמרה וחייכה.
"ואני מבטיחה שזה יקרה".. אמרתי וחייכתי גם.
"דרך אגב, היום יהיה לנו אורחים..".. אימי אמרה לפתע.
"מי?"..שאלתי.
"את כבר תראי, הפתעה".. אמא אמרה.
"אני שונאת הפתעות".. אמרתי..
"תגידי לי מי זההה".. התעקשתי.
"לא ולא, את תראי עוד מעט".. היא בעצמה התעקשה.
"תמיד אמרתי שהאמא יותר גרועה מהבת".. אמרתי.
"טוב, אני סיימתי פה, ואני עולה לחדר".. המשכתי.
"טוב מאמי..".. אימי אמרה ואני נשקתי לה ועליתי לחדרי.
עליתי במדרגות לכיוון חדרי.. ואז הגעתי אליו.
כולו היה חשוך ואפלולי.. אך מסודר ונקי, כמו אימי שתמיד דאגה לסדר לי ולנקות לי אותו.
עמדתי בכניסה לחדר והבטתי עליו.
לא הבנתי למה הוא ככה.. אבל ראיתי את עצמי יושבת בו ובוכה במשך חודשים על ליאור ועל מה שקרה.
השיחה עם בר היום הטיבה עימי ונתנה לי תשקיף אחר וכוח להמשיך.
נכנסתי לחדר כמו סערה..
וישבתי על המיטה.
הסתכלתי על החדר והרגשתי כאילו הוא מסתובב סביבי.
פתאום צצה לי קופסת המכתבים שלי מכולם.
קמתי ולקחתי אותה מעל לשידה הגדולה.
פתחתי אותה..
ראיתי מכתבים מכולם..
פתאום ראיתי מעטפה ורודה מקופלת לשתיים, הרמתי אותה אלי והבטתי עלייה..
עדיין נישמר בה הריח המתוק שהיה בה מההתחלה.
ריח שלא ניגמר.
אני אל ישכח את המכתב הזה.. זה המכתב הראשון שליאור הביא לי.
כל-כך התרגשתי..
פתחתי את המעטפה והוצאתי את המכתב מתוכה.
והתחלתי לקרוא.. מתרגשת כולי..
"יקירתי!
נכנסת לנשמתי ועשית בה סערה ענקית.
כשראיתי אותך לראשונה, נולדתי בפעם השנייה,
וכל מה שהיה לפניך, כאילו לא היה.
מהרגע שראיתי אותך ידעתי שאת מזן מיוחד..
ועכשיו אני יודע שאת זו מה שאני רוצה..
ומה שבעצם תמיד רציתי.
כשאמא שלי קראה בכף ידי, היא אמרה..
שלאן שלא אפנה, תמיד יהיה מלאך שישמור עליי..
והמלאך הזה הפגיש אותי איתך.
בלילות את האחרונה שעיניי מדמיינות..
ובבוקר את הראשונה שעיניי רואות.
קולך הוא הדבר הראשון שאוזניי רוצות לשמוע..
וליטוף ידיך הדבר הראשון שידיי מבקשות.
האהבה שלי אליך היא כמו באגדות
ואת הנסיכה שלי ואוהב אותך ללא פשרות.
תהיה מוכנה היום ב-10 וחצי...יש לי הפתעה..!
אוהב ותמיד יאהב..ליאור.."
כמה דמעות שירדו לי..
ליבי פעם בחוזקה וצמרמורת חדה עברה בגופי.
אימצתי את המכתב חזק לליבי ונשקתי לו, הרחתי את ריחו ואז ירדה לי דמעה.
דמעה של געגוע.
כבר כל-כך כאב לי לבכות, אך זה לא ניגמר..
כל הכאב עדיין נישאר בתוכי.
הסתכלתי על נקודה אחת ועוד דברים עלו במוחי..
כל הזיכרונות, כל המילים, כל המתנות..
הכול..
--
נכנסנו לחדר..היה ריח של ורדים..קטורת..נרות..הכול היה אדום...רומנטי ויפה..
נכנסו והתיישבנו על המיטה..
ליאור-אהבת בינתיים?
אני-בטח שאהבתי..הכול מושלם...בינתיים?למה יש עוד?
ליאור-אממ..כן..ונתן לי נשיקה טעימה טעימה..
נשכבנו על המיטה..נסחפנו עם הנשיקה ועם כל הרומנטיקה הזאת..
הוא נשכב מעלי..ועצר את הנשיקה..
ליאור-אני אוהב אותך..אין לך מושג כמה..והמשיך לנשק אותי...
הוא התקרב לפני..
ואז נישק אותי בכל הפנים..
נשיקות קטנות..זעירות..
בכל הפנים..ואז הוא חזר לפה והתנשקנו נשיקה גדולה..התנתקנו..
והוא המשיך לכיוון הצוואר...
נישק ונישק..ולא עזב..זה היה כ"כ כיף..לא רציתי שזה יגמר..
ואז...הוא הקים אותי..התיישבנו על המיטה..והתנשקנו..
תוך כדי הנשיקה הוא פתח לי את הקשר בחזייה...
ואז היא כבר לא הייתה שם..
ואז זה קרה..כ"כ כיף..כ"כ בעדינות...באותו לילה היה מלא מלא אהבה...ושכבנו..
--
כבר לא בכיתי, רק נזכרתי וחייכתי.
חייכתי על אותם ימים יפים שהיו לנו ביחד.
שמחתי על זה שזכיתי בכזה מלאך, במישהו שיאהב אותי ואוהב אותי לעד, גם אם הוא למעלה..
הוא ניזכר ביחד איתי.. הוא מחייך איתי ובוכה איתי.. מאושר.
לא טוב לו שכואב לי, לכן אני לא אבכה יותר.
אני יחייך בשביל שהוא יחייך.
אני מקווה.
החזרתי את המכתב לתוך הקופסא והנחתי את הקופסא על המיטה, התיישבתי על כיסא המחשב,
הרבה זמן המחשב הזה לא דלק.
איך שבאתי להדליק את המחשב, אני שומעת דפיקות בדלת של החדר.
הסתובבתי אל הדלת כי הכיסא היה עם הגב לשם.. ולא האמנתי..לא האמנתי למה שראיתי..
אלה האורחים שלנו ?!...
זהו . .
זה הפרק הכי יפה שלי בנתיים ניראלי.
חח אני אהבתי אותו.
ושמתם לב למשפטים המודגשים?!
מי שלא שם לב להודעה שרשמתי אתמול אז בכל פרק אני הולכת להוסיף משפט חכם,
עד שבסוף הסיפור יהיה לכם רשימה של משפטים לחיים. .
מקווה שאהבתם את הפרק ואת המשפטים. .
ערב טוב.
:]
די איזה עצובי =[
תעששששי שאיזה אחד יבוא לה..וזה יהיה כאילו ליאור במישהו אחר..בקשה 😢
2 פרקים כאלה יפים. .
ואני מסכימה עם בתאלי ^ חח
תמשיכי מאמי
מוואה עננקקית
😢 מסכימה איתך, באמת פרק מדהים.
כל פעם מחדש אני יוצאת עם דמעות בעיניים.
תמשיכי.
את כותבת פשוט מ ד ה י ם !
תמשיכי
מדהים כמו כל הפרקים שלך.
😁
וואי באמת עצובי אני עם דמעות בעיניים כמעט בכיתי!!
וואי הממממממממשך!! =[
