צרות בגן עדן ..

יואווו אתם לא מבינים!!! שעה אני כותבת לכם פרק
והכל נמחקק.. 😢

QUOTE (G-A-L @ 14/03/2007) גם אנחנו אוהבים אותך , תהיי חזקה
3>

שבת שלום לירני [:

QUOTE (pucha @ 17/03/2007) יואווו אתם לא מבינים!!! שעה אני כותבת לכם פרק
והכל נמחקק.. 😢
יווווו לאאאאאאאאאאאאא 😢

וואי זה גם קרה לי פעעם !
זה כל כך מעצבן..
מאז אני כל שתי שורות מעתיקה..חח

😢 רע לי ..

א ו ה ב י ם א ו ת ך !!@

אל תהיי עצובה מאמי..😢

המצב רוח הזה לא עובר הא .? :/

כל מה שאת צריכה, אני פה..
אוהבתת מללא
ליאני

זה היה פחד שליווה אותי במשך שבועיים ,
פחד שכל יום התעצם רק מעצם המחשבה ..
פחדתי מהיומולדת שלי , ורק בגללו ..
כל לילה שהייתי הולכת לישון, שמה את ראשי על הכר והמחשבות לא מאחרות לבוא ..
הפחדים, החששות,הלחץ והדאגות .. הכל בבת אחת .. ואין מנוח ..
פחדתי .. פחדתי שיצלצל .. ואפילו שזה רק לאחל מזל טוב , בליבי ? קיוויתי ליותר ..
היומולדת התחיל מצוין והסתיים מצוין, אך באמצע הופיע המשבר ..
ידעתי שמשהו חייב להיהרס , 'רק עניין של זמן' חזרתי ואמרתי לעצמי ..
המון איחולי מזל"ט, פרחים ומתנות,
בלוני הליום בשלל צבעים ואיחולים לבבים בלי הפסקה ..
וביניהם , ברגע שהכי לא ציפיתי .. הגיעה גם השיחה ..

"תראי איזה שרשראות יפות מורה אחד בבית הספר הביא לי היום" אמרתי לאחותי,
וחיפשתי בתיק אחר השרשראות ..
"מה ליומולדת?"
"כן..נראה לי..למי אכפת?" אמרתי, ממשיכה לחפש ..
ברקע נשמעה מנגינה , אני ? ממשיכה בחיפושים ..
"פיצה יש לך פלאפון" אמרה לי אחותי, והושיטה לי אותו..
"אין מצב.. זה לא הצלצול שלי" אמרתי, לא מתייחסת..
"נו ..יש לך" אמרה, והדביקה לי אותו קרוב לפנים ..
"איתי.." אמרתי לה , והבטן ? אלוהים כמה שהיא כאבה ..
יצאתי מהחדר , הפלאפון ממשיך לנגן .. מתקשה לענות ..
נכנסתי לחדר של אחותי , לקחתי נשימה ארוכה ..
"הלו" אמרתי
"מה קורה?" הקול בצד השני השיב , הרגשתי את הלב מתפורר ..
"הכל בסדר, מה שלומך?"
"מצוין.. מגיע לך מזל טוב"
"תודה רבה"
"בבקשה , בבקשה.." אמר, בטח היה עם חיוך, היה אפשר לנחש לפי טון הדיבור..
"מה איתך?" התעניין..
"בסדר, כרגיל.."
"כן? חוגגת היום?"
"בטח"
"מה עושה?"
"סתם..חוגגת עם כל החברות והידידים..
אתה יודע..יומולדת" השבתי, בלי פירוט.. לא עניינו..
"אהה.. יפה, יפה.. תהני" אמר לי.
"תודה.." השבתי ..
שקט..
"ומה חדש אצלך? איך אתה?" התעניינתי..
"האמת לא הכי טוב"
"קרה משהו?" דאגתי , באמת ..
"זוכרת אז את ההפנייה לאורתופד?"
"כן..מה איתה?"
"בקיצור, הייתי.. ואני צריך לעבור ניתוח בברך.."
"רציני?"
"כן..בגלל מאמץ יתר.. בכל האימונים שהיו לי.."
"אהה.."
"אני כבר שבוע בגימלים.." אמר, והפעם באמת הלב נשבר לי..
לדעת שכל השבוע הוא היה בבית.. וכלום ..
"הייתי צריך לעבור בראשון השבוע, אבל דחיתי.." הוסיף..
"למה?"
"בינתיים עושה פיזיותרפיה"
"וזה עוזר?"
"כמה שאפשר.."
"אה..תרגיש טוב"
"כן, שטויות.. תודה" השיב..
אמא נכנסה לחדר..
"סבתא רוצה להגיד לך מזל טוב" אמרה..
"לכי!" לחשתי לה, ודחפתי אותה לדלת..
"למה? מי זה?" חסרת הטקט המשיכה לשגע אותי..
סגרתי את הדלת .., כשהיא בצד השני ..
"טוב אז.." אמרתי, ממהרת לנתק
"יאללה ביי.." אמר , משהו בסגנון - לא הכי זוכרת, האמת ? לא הייתי מרוכזת..
אמא הפריעה ,בלבלה ..
"ביי.." לחשתי ..
חזרתי לחדר שלי , אחותי הייתה במחשב..
שכבתי על המיטה, זורקת את הפלאפון ..
"בגלל זה לא זיהיתי" אמרתי לאחותי ..
"צלצול מיוחד.." היא אמרה ..
"זוכרת ששמתי?"
"כן.."
"ומאז הוא לא צלצל.." צחקתי .. "אירוני" השבתי בשקט ..
"הוא לא אוהב אותי" אמרתי לה , והדמעות נפלו ..
"אני אהרוג אותך" היא אמרה ..
"ביומולדת שלך! בחיים את לא תיבכי בגללו!" צעקה עליי..
ולא הפסקתי לבכות, דמעות בלי הפסקה ..
"אני כל כך אוהבת אותו, דיי .. אני לא מסוגלת יותר"
"לפחות הוא הראה שאכפת לו, שהוא זוכר.."
"ידעתי שיזכור, הוא גם אמר לי, אז שחתכנו..
שביומולדת הוא יצלצל.. יגיד מזל טוב.."
"נו אז הנה זה קרה.."
"היה עדיף בלי זה.. אוף"
"למה ציפית?"
"האמת ? לכלום! אבל עדיין.. עדיין זה כואב" אמרתי, בוכה..
"דיי פיצה, הוא לא שווה את זה" אמרה ..
יצאתי מהחדר, לכיוון המטבח, לוקחת את הפלאפון של הבית, ובלי לחשוב פעמיים..
"הלו" נשמע בצד השני, ואני ? מתקשה להוציא מילים מהפה ..
"הלו?"
"מאמי.." אמרתי בלחש..
"מה קרה?"
"הוא.." לחשתי .. ופרצתי בבכי ..
"איתי.." אמרה.. "הוא צלצל.." הוסיפה..
"כן.." לחשתי, מנגבת את הדמעות ..
"יו..מאמי שלי.."
"ולא ציפיתי לשיחה אחרת!" אמרתי ..
"זה כאילו פגשת מישהו פעם באוטובוס,
החלפתם מספרי טלפון וסתם הוא זכר את התאריך
יומולדת שלך וצלצל לאחל מזל טוב וכל טוב.." הוספתי ..
היא שתקה, באמת שאין מה להגיד על זה ..
אחותי לקחה לי את הפלאפון מהיד "טיפשה שהיא בוכה בגללו,אה?" אמרה לחברה שלי,
הן התחילו לפטפט, אני ? לא הפסקתי לבכות ..
"אני אדבר איתה אחר כך.." אמרתי לאחותי למסור לחברה שלי, "אני במקלחת" הוספתי..
נכנסתי לחדר המקלחת, מפשיטה את הבגדים מעליי, פותחת את ברז המים..
שבינתיים יתחממו ..
נכנסת פנימה, ומרטיבה את כולי ..
הרגשתי איך הדמעות ומי הברז מתאחדים יחד,
איך אני נשטפת ומתנקה מכל הסירחון שאיתי השאיר אצלי בלב..
"אני שונאת אותו" לחשתי לעצמי, "שונאת, שונאת, שונאת" אמרתי,
מושכת את שיערות ראשי..
עצמתי עיניים, נשמתי עמוק, ופתחתי אותן, מנקה את הדמעות מעליי,
ומנגבת את פניי עם מגבת הרחצה..
יצאתי מהמקלחת, מתנגבת ומסתכלת במראה על עצמי..
פתאום חיוך עלה לי על הפנים, חיוך של אושר..
'אני שווה הרבה יותר ממנו' לחשתי לעצמי, "הרבה הרבה יותר" הוספתי..
"מה הוא רצה?" אמא שאלה כשהתיישבתי בסלון..
"מה מי רצה?"
"נו... איתי"
"איתי מת" אמרתי.
"מה?"
"מבחינתי הוא מת, לא היה ולא נברא.. לא רוצה לשמוע עליו יותר" פסקתי..

וייי
איזה פרק מהממם..
בובי?
אני כל כך שמחה שהחלטת להשאיר אותו מאחור..
אותו ואת כל הכאב,
כולי תקווה שתצליחי בובי..
ואת יודעת שאני תמידידידידיד איתך פה =]

מווווווווווואע
אוהבת אותך כל כך

=/

וואי מהממם את כותבת תמשיכי..

וואו..פרק מהמם..
אין לך מושג כמה הזדהתי איתך..
זה כל כך דומה למה שעובר עלי..

"מבחינתי הוא מת, לא היה ולא נברא.. לא רוצה לשמוע עליו יותר"
נאמין בזה ביחד..ולאט לאט נתגבר [:


אוהבת אותךך מללא
ליאני

הלוואי ואלו לא היו רק מילים!!!
=/

כל הכבוד על ההחלטההה
מקווה שהכולל יסתדר לך
כי באמת הוא לא שווה אותךך
מדהיםם
כמו תמידדד
אוהבתךך העכי שישיש
ופה בשבילךךך
מואהההה

מור'צי 😊

😊