צרות בגן עדן ..

יש לך כתיבה כל כך מהממת.. את פשוט סוחפת.. נותנת לי להרגיש את העצב שלך..

אני ממש מקווה שזה יעבור לך מהר.. וזה יעבור, זה באמת יעבור.
תזכרי את הטוב. תזכרי את הרגעים הטובים שהיו, תזכרי את החוויות והרגשות אבל לא יותר מדי. תהיי שמחה שזה היה, ושהיה כל כך טוב, ותנסי לא להיות עצובה מזה שזה נגמר.
לא כולם זוכים להרגיש באהבה, ולא כולם זוכים לממש את הרגש הזה..
הכול עניין של גישה. נכון, המצב שאת נמצאת בו הוא לא משהו, אבל אם תשתדלי ותתאמצי תוכלי להעביר את הזמן הזה יותר טוב, עם פחות דמעות..
תהיי עסוקה כמה שיותר ואל תתני לעצמך להתמכר לכאב ולרחמים.. אם את יודעת שלחשוב עליו עושה לך רע אז פשוט אל תחשבי עליו..

הייתי במקום שלך, שיודעים שזה יעבור מתישהוא אבל שכרגע זה מסריח...

הוא לא אהב מספיק והוא וויתר.. לוזר, פשוט לוזר שפספס ילדה כישרונית ומיוחדת כמוך..
אז אל תהפכי לי למזוכיסטית ותתרחקי מהכאב..

אני מאחלת לך את הטוב ביותר..
שהווירוס בו את חולה, איתי, יעבור מהר ויהפוך להיות חלק מהעבר...

שיהיה לך שבוע מדהים עם כמה שפחות איתי ומחשבות עליו..
אל תשכחי את מה שאת שווה- בן אדם שלא רואה את כל הערך הזה שבך, כניראה שלא מספיק שווה.
אל תוותרי על עצמך או לעצמך.. תלחמי נגדו, נגד הרגש והמחשבות.
אין דבר העומד בפני הרצון..

אוהבת אותך המוון ומאחלת לך המון אושר

ברן

לירני, כל כך עצוב לי לקרוא שאת ככה..
ובאמת, באמת שאני מבינה את ההרגשה שלך..אנחנו במצבים כל כך דומים..אין לך מושג עד כמה..
את פשוט חייבת להוציא אותו מהראש שלך, חייבת..
המחשבות עליו גורמות לך להשתנות ולהרגיש רע עם עצמך, וזה בכלל לא מה שאת צריכה..
תנסי בכל פעם שאת חושבת עליו, להיזכר דווקא בדברים שלא אהבת בו, דווקא ברגעים האלה שחשבת- איך התאהבתי בו בכלל ?!
אולי זה יעזור לך להבין עד כמה את שווה יותר ממנו ושבכלל עדיף לך בלעדיו..


אוהבת אותתך
ותמיד תמיד פה בשביללך !
ליאני

"איתי לא מתעסק ברגשות יותר מדי.."
חחח סתם היה באלי לכתוב D:

איזה יפה את כותבת.. רואים שה-כ-ל בא מהלב..

כבר אמרתי לך ואני אומרת את זה שוב "גודל הציפיות כגודל האכזבות" אל תחכי שיתקשר זה סתם גורם לך להרגשה רעה וחבל כי זה לא מגיע לך!! \:
את מסוגלת לעבור ת'תקופה הזאאת.. תקופה באה ותקופה הולכת..!
אחרי כל הירידות?! יש ע-ל-י-ו-ת.. :]

רק טוב.. 😊
חיוךךךךךך ;]

זה היה שיעור חברה , כיתה ז' , מכירים את כל השיעורים האלה שסתם מחזיקים
את התלמידים בכיתה העיקר לא לשחרר הבייתה? ככה בדיוק זה היה ..
יום רביעי, שעה 10:50, זה היה אחד הימים האהובים עליי.. סיימנו מוקדם,
מה יותר כיף מזה ? אני זוכרת שפחדתי לחזור הבייתה, כי הייתי לבד בבית.
הייתי ילדה פחדנית, מפונקת, ילדה של אבא ואמא.
בכל יום רביעי אחרי בית ספר, דודה שלי הייתה אוספת אותי ואת בנדוד שלי והיינו
נוסעים אליו הבייתה, אוכלים ארוחת צהריים חמה, ואחר כך סתם מבלים לנו, עד שאמא
הייתה באה לאסוף אותי, כשהייתה מסיימת את עבודתה ..
אמצע השיעור, רעש בכיתה, התלחששויות.. מעבירים את הזמן עד הצלצול ..
אני מסתכלת החוצה, לכיוון הדלת .. רואה את 2 הדודים שלי, ומחייכת אליהם..
רצתי לפתח הדלת "מה אתם עושים פה?" שאלתי בשמחה.. "באנו לקחת אותך ואת ניב"
"אבל השיעור עוד לא נגמר" אמרתי מהר. "זה בסדר, אישרו לנו..מה את דואגת?" אמרו,
בהתחלה חשדתי, אחר כך הבלגתי עם זה ..
בחוץ היה דווקא יום יפה, בתוכי ? היה מלא עצב ..
ידעתי שאלו הימים האחרונים של אבא , ידעתי שהוא גוסס.. ולא יחזיק עוד מעמד..
נסענו לניב הבייתה, האמא בישלה את האוכל, האבא נסע לעוד כמה סידורים ..
ניב הלך להתרחץ, ובינתיים ישבתי במטבח, צופה בדודה שלי ..
"את יודעת שאבא לא מרגיש כל כך טוב" שלחה לי כמה מילים ..
"אני יודעת" עניתי, כעסתי. שנאתי שהיו מדברים איתי עליו ועל מצבו הגרוע.
"ושיכול להיות שהוא לא יהיה איתנו עוד הרבה זמן..ושצריך להיות חזקים"
"אוי חלאס יעל, לא רוצה לדבר על זה" הכחשתי את המצב, הזעם בי השתולל.
היא שתקה, חייכה אליי, ומזגה אוכל לצלחות.
לא היה לי תיאבון.
ניב יצא מהמקלחת, ישבנו במטבח.. שיחקתי באוכל, דבר לא נכנס פנימה ..
דפיקה בדלת ..
פתחנו.
אמא,אחי ואחותי עמדו בחוץ יחד עם דוד הרצל.
אמא בכתה. וכולם היו מאחור.
"לא נכון" אמרתי מהר..
"זהו..הוא מת.." אמא אמרה לי.
התבוננתי בהם, לא מעכלת, צונחת על הרצפה .. ובוכה , בוכה כמו שמעולם לא בכיתי..
"לא!!!" צרחתי כמו משוגעת, בחיים לא התנהגתי ככה ..
לא קמתי מהרצפה, אחי ניסה למשוך אותי מעלה, אך סירבתי לקום ..
נמרחתי על הרצפה, כמו גלידה שנמסה .. נמסה ונעלמת ..
"לא נכון.. לא .." התחלתי ללחוש, לא נותר בי כבר כוח ..
שבנו הבייתה, כשאמא נכנסה לגינה היא התחילה לבכות כמו משוגעת ..
וכשעלינו במדרגות הזדעזתי לראות את מודעת האבל הענקית, מודעת האבל של אבא שלי ..
שעדיין .. כל פעם שאני עולה הבייתה .. יש לי הבזקים של אותו היום, של אותה המודעה..
"רוצה מסטיק?" שאלתי את ניב, מוציאה מחפיסת המסטיקים מסטיק מנטה חריף.
"כן,תביאי" אמר לי, ידעתי שלא ידע ממש מה להגיד..
הטלפון בבית צלצל, זה היה בשבילי..ילדה מהכיתה.. להגיד שמשתתפת בצערי..
לא עניתי, דיברו במקומי..
"איך היא יודעת?" שאלתי מהר..
"ישר כשיצאנו הודיעו לכל הכיתה" ניב אמר לי..
"הם ידעו לפניי.." צחקתי, צחוק מהול בכאב ..
בהלווייה לא הייתי נוכחת, ישבתי בתוך בית הקברות בכניסה יחד עם הדודה האהובה עליי..
שומעת בכי,יללות,צרחות..ונקרעת מפנים..
בתכלס ? לא עיכלתי מה הולך שם בכלל .. לא ידעתי מה זה בכלל מוות.. עוד איפשהו הייתה בי
התקווה שהוא יחזור..
"תצבטי אותי" אמרתי לדודה שלי שהסתכלה עליי במבט כואב..
"בשביל מה?"
"תצבטי פשוט" אמרתי, והיא צבטה בלית ברירה..
"הלוואי והייתי מתעוררת עכשיו" אמרתי בשקט, מנגבת דמעה..
התבוננתי לשמיים, לעננים ..
וראיתי אותו ..
עד היום אני בטוחה שזאת לא הייתה הזייה, אני באמת ראיתי ..
הפנים של אבא שלי היו בדמות ענן, מביטות מטה על מה שמתרחש ..
לא הפסקתי להסתכל לשמיים.. "תסתכלי! הנה הוא!" אמרתי לדודה שלי ונתתי לה דחיפה קלה
ברגל.. "על מה את מדברת?" שאלה. "תסתכלי לשמיים.." אמרתי, והיא הביטה יחד איתי..
"אני לא רואה כלום" אמרה.. "זה נעלם.." לחשתי ..

6 וחצי שנים בלעדיך אבא, והגעגועים לא פוסקים ..

מתגעגעת ..

וואו לירני..אני לא ידעתי :/
אני בוכה עכשיו, באמת..
אני לא ידעתי שעבר עליך דבר כזה..ובאמת שאני מצטערת שהיית צריכה לחוות כזו חוויה..
אבל כמו שאומרים, החיים ממשיכים הלאה..וברור שאין דבר שיוכל למלא את החסר או לחפות על אובדן כזה..מה שאת יכולה לעשות זה לזכור תמיד להיות מאושרת בשבילו..כדי שכשהוא יסתכל עליך מלמעלה הוא יראה שהבת שלו תמיד שמחה ומחייכת, וזה כמובן מה שהוא היה רוצה בשבילך..


אוהבת אותך כל כךך..
ליאני

ואווווווווווווווו
לירני שליייייי אני כל כך מזדהה איתךך
וכל כך עצוב לי שאת מרגישה ככה אני בטוחה שהוא שומר עלייך
והולך איתך לאורך כל הדרך זקוף וגאה בבת שלו
אוהבתךךךך
וכאן בשבילך תמיד את יודעתת
לפ יוווו
והמשךךך

מור'צי

QUOTE (ליאןןן16 @ 12/03/2007) וואו לירני..אני לא ידעתי :/
אני בוכה עכשיו, באמת..
אני לא ידעתי שעבר עליך דבר כזה..ובאמת שאני מצטערת שהיית צריכה לחוות כזו חוויה..
אבל כמו שאומרים, החיים ממשיכים הלאה..וברור שאין דבר שיוכל למלא את החסר או לחפות על אובדן כזה..מה שאת יכולה לעשות זה לזכור תמיד להיות מאושרת בשבילו..כדי שכשהוא יסתכל עליך מלמעלה הוא יראה שהבת שלו תמיד שמחה ומחייכת, וזה כמובן מה שהוא היה רוצה בשבילך..


אוהבת אותך כל כךך..
ליאני
😢

עצוב 😢

וואי. .
אני פה עם דמעות 😢
משתתפת בצערך 😢
אני מקווה שכבר התגברת על זה..
ואני יודעת שבטח את ממש מתגעגעת . .
אבל הכל עוברים, אוהבת אותך 3>

דבר אחד אני חייב להגיד לך:


אני אוהב אותך!.

אני לא יכול לתאר לעצמי מצב כזה, למרות שקרה לי מקרה
במשפחה של דודה שנפטרה, שהשאירה אחרייה ארבעה ילדים קטנים.
אני יודע עד כמה זה קשה ואני מעריך ומעריץ את דוד
שלי על זה שהוא כ"כ חזק, למענם. ולא באתי לספר על עצמי פה,
פשוט רציתי להגיד לך שאני אוהב אותך, ולא משנה מה, מתי, כמה ולמה- אני פה בשבילך.

מתי שרק תרצי. .

עצוב 😢
כתבת מדהים..
מצטערת שהיית צריכה לעבור את זה..
תחייכי מתי שרק אפשר וזכרי שהוא מסתכל עלייך וגאה בך!!

קראתי עכשיו את כל מה שכתבת פה
ואני יכולה להגיד לך שאת כ"כ חזקה לפי כל מה שקראתי פה!
איך החזקת מעמד, באמת שאת חזקה אני לעומתך יודעת שלא הייתי מצליחה
אל תהיי עצובה, תהיה לך אהבה יותר טובה מזאת שהייתה לך

וואו אתם לא מבינים אפילו כמה ריגשתם אותי כשקראתי את כל התגובות האלה ..
אני כל כך שמחה שיצא לי להכיר אנשים מדהימים כמוכם .
כשפירסמתי את זה , לא הייתה לי כוונה לתגובות .. להיפך ציפיתי רק לצפיות וזהו,
כי אין הכי מה להגיב .. אבל נדהמתי שגיליתי כמה אהבה זרמה ממילה למילה אצלכם ..
תודה ..
אני אוהבת אתכם כל כך ..

גם אנחנו אוהבים אותך , תהיי חזקה

😊