מדהים
מהמם
מרתק
מושלם!!!
את חייבת לשים המשךךךך
דחופיייי
וואו עכשיו קראתי את כל הסיפור מהתחלה עד הסוף סיפור 100מם 😊
ה לא הכל
יש המשך והיא מייבשת אותנוווווווווו :cry:
אוף נו באמת... אני התייאשתי. זהו!!!! אני לא יכולה יותר. אני נכנסת לפורום הזה רק בשביל הסיפור... :roll: אני כנראה אזכר בסיפור הזה עוד כמה שנים ואבוא לקרא מההתחלה ועד הסוף...
"לא.. אורטל.. אני לא אתן לה ללכת, גם אם היא תרצה אני לא אתן לה!" "אז מה תעשה?!"
"לא יודע... אני אובד עצות.." "אוקיי.. אז אני אמצא לך עצה אחת קטנה.." אמרה אורטל. "והיא?!" "אל תוותר.. לא משנה מה יהיה!! אל תוותר, פשוט ככה!" "אל תדאגי אורטל, אני לא מתכוון לוותר עליה בקלות..." "לא בקלות לא בקשיחות ולא בשום אופן! אתה והיא מאוהבים.. וצריכים להיות ביחד.. למרות שבהתחלה סירבתי להאמין שבכלל יצא מזה משהו.. אך אתה הוכחת את עצמך.. ותמשיך להוכיח בזאת שאתה לא תיכנע!!!" "לדיקלה יש מזל עצום שיש לה חברה כמוך..." אמר אלעד וחייך. "אני אשמח להיות גם חברה טובה שלך ולהמשיך לתת לך עצות גאוניות..חחח" צחקה אורטל. "בשמחה!!!" "ועכשיו.. לך אליה!" "אל מי???" "לדיקלה יא טמבל?!" "אההה אבל מה עם שירן?" "אני אשמור עליה אל תדאג.." חייכה אורטל בזדוניות. "חח לא נראה לי... היא תתעצבן רצח!" "SO???" "חחח אוקיי אני עףףף ביי.." אמר אלעד ופתח בריצה. אורטל הייתה מרוצה מעצמה. היא נכנסה לחדרה של שירן שישנה לה. "אחחח הצביעות שלך זה משהו..." "היי מה קורה?" פתאום היא שמעה קול של מישהו. לחדר נכנס בחור צעיר לבוש בחליפה לבנה. "באתי לראות מה שלום החולה.." אמר. "המתאבדת אתה מתכוון..חח " אמרה אורטל וגיחכה. "חח כן.. אנשים לא מפסיקים לעשות שטויות כאלה.. זה משהו נוראי..." אמר והתחיל לבדוק לה את הדופק. "אתה עובד כאן הרבה זמן? אתה נראה ממש צעיר..." אמרה אורטל ועיניה נצצו למראה הבחור היפה. "לא ממש.. אני מתלמד.." "וואלה? בן כמה אתה?" "23.." "אה יפה.... ומה שמך?" "אדם.." "אדם מה??!?!?" "חחח מה יש לך מה נבהלת?!" "מה שם המשפחה שלך?" "לוי.. אדם לוי.." "יאאאאאא אז זה אתה!!!" התלהבה אורטל. "אני מי?!" "זוכר את דיקלה?" "איזה דיקלה? זאת עם החבר הדפוק?" "פששש יש לך זיכרון טוב.." "חחח טוב זה היה רק לפני כמה שעות.... אז, מה.. מה איתה??" "בסדר.. מתאוששת.. כרגע שלחתי אליה את האביר שלה שיעשה לה שמח.." חייכה אורטל. "אה.. יופי.. אבל לדעתי הוא גורם לה רק סבל.." אמר אדם. "אבל הוא לא אשם... יש לו לב טוב.." "טוב אם את אומרת.." "חח מה נדלקת על דיקלה?" "טוב.. היא בחורה מדליקה מה לעשות.." "בזה אתה צודק.." אמרה אורטל וחייכה חיוך רחב. "מה קרה??" "שאל אותה כשהוא ראה שהיא מסתכלת עליו בצורה מוזרה. "כלום.. מה צריך לקרות?" "לא יודע..." אמר. ולקח את התיקייה שלו. "אני חייב לעוף לבדוק חולים נוספים, נדבר כבר". אמר ויצא. "איזה שווה הואאא.." אמרה לעצמה אורטל.
***
התעוררתי מרעש מסוים, לא הבנתי עדין מה זה. פקחתי את עיניי ושפשפתי אותם חזק. בסוף קלטתי שזה דפיקות בדלת. לבשתי את החלוק ויצאתי לסלון, פתחתי הדלת. "דיקלההה" צעק אלעד וחיבק אותי בחוזקה. "ששש אתה תעיר את כל הבית! מה.. מה קרה?" אמרתי ופיהקתי, לא ידעתי מה נעשה איתי. "אהובתי... אני פה! אני שלך! והפעם אני לא מתכוון לוותר עליך.. לעולם לא!" "זה חלום??" שאלתי והעיניים שלי הצטמצמו מהאור שסנוור אותם. "לא נשמתי.." "לא.. אני חולמת את זה נכון? אתה לא כאן! זה רק נדמה לי!" "תצבטי אותייי.. תנשכי עד שאני אצרח מהכאבב כי זה שווה את זה כי אני פה שוב אתך!" אמר אלעד ונישק אותה. "אני לא מאמינה אלעד.. איך אורטל שכנעה אותך?" "הא?? איך את יודעת שהיא הייתה אצלי.??" "אה אופס.." אמרתי במבוכה. "חח תחמניות שתיכן!" "חחח זה היה הרעיון שלה אז אל תתלהב!" אמרתי. "אני מתלהב רק מסיבה אחת.." "והיא?" "שאני גיליתי שאני יכול לאהוב אותך יותר משאני אוהב את עצמי!" אמר. "וואי באמת?? ואתה יודע מה יותר חשוב לי החיים שלי או אתה?" "אני!!" " החיים שלי.. כי אין לי חיים אחרים חוץ ממך.. אתה כל עולמי!!" "איזה מושלמת את! לא מאמין שיכולתי לגרום לך סבל כה רב?" "אבל עכשיו אתה איתי וזה העיקר.." "דיקלה אני אוהב אותך כל כךךךך" אלעד הרים את קולו. "שששש... אבא שלי ואחותי ישנים.. בוא לחדר." והובלתי אותו לחדרי. "עוד יותר טוב.." אמר וחייך. "עכשיו תגיד לי את זה עוד פעם אבל בשקט" אמרתי. "את מה?" "את המשפט המהמם שאמרת קודם. "אה... שאני אוהב אותך דיקלה!" "חח יפה.. עוד פעם.. רק קצת יותר בלחש.." "אני אוהב אותך דיקלה.." "עוד פעם.." אמרה דיקלה. "אני אגיד לך את זה עוד אלפי פעמים, אני אוהב אותך, אוהב אותך אוהבבב אותך!!!!!" אמר והפיל אותי על המיטה וכיסה בנשיקות החמות שלו שלא יכולתי לעמוד בפניהם. ואז הוא התחיל למשוך לי את הקשירה של החלוק שלי. הוא הוריד לי את החלוק והעיף על הרצפה. "היי מה אתה עושה זה יתלכלך חח" צעקתי בצחוק. "יש כביסה מותק.." אמר והמשיך בשלו.. הרגשתי את הידיים החמות שלו מתחת לכותונת שלי, לא יכולתי להתנגד למגע שלו. הוא הוריד את החולצה שלו. אני שכבתי שם כמו משותקת, משותקת מאהבה. אז הוא הוריד את המכנס שלו והתחיל להוריד לי את הכותונת. "אלעד חכה.." אמרתי פתאום. "מה קרה?" "לא יודעת.." אמרתי והתרוממתי. "אם את לא רוצה תגידי.. אני לא אכריח אותך.." "מאמי.. אני חייבת להגיד לך משהו.." מה?! תגידי!"
יוווווווווו איזה מהמםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תעשי טובההה תמשיכי היוווווווםםם!!!
פליייייייייזזזזזזזזזז!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ייייייייאאאאאאאאאאאאא
איזה יפהההה
אמא זה מדהיםםםםםםםםם
את חייבת חייבת להמשיךךךךךךךך
QUOTE
ייייייייאאאאאאאאאאאאא
איזה יפהההה
אמא זה מדהיםםםםםםםםם
את חייבת חייבת להמשיךךךךךךךך
:!:
יו אלה נשמה סיפור מהמםםםםםםםםםםםםםםםםם
תמשיכי מאמי , אני אומרת שהיא אומרת לו שאנסו אותה!!
QUOTE
ייייייייאאאאאאאאאאאאא
איזה יפהההה
אמא זה מדהיםםםםםםםםם
את חייבת חייבת להמשיךךךךךךךך
דחוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
המשך הכי דחוף בעולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
וואי אלה סיפור מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
יא כישרונית אחת!!!!!!!!!!!!!
חחח נו אל תייבשתי אותנו שוב...שימי המשךךךךך
QUOTE QUOTE
ייייייייאאאאאאאאאאאאא
איזה יפהההה
אמא זה מדהיםםםםםםםםם
את חייבת חייבת להמשיךךךךךךךך
דחוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
המשך הכי דחוף בעולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! :!: :!: :!:
המשך ארוך מתמיד לכבוד המאורע החדש =)
"אלעד חכה.." אמרתי פתאום. "מה קרה?" "לא יודעת.." אמרתי והתרוממתי. "אם את לא רוצה תגידי.. אני לא אכריח אותך.." "מאמי.. אני חייבת להגיד לך משהו.." מה?! תגידי!"
"כלום... זה בסדר..." אמרתי וחייכתי ובתוכי עברה הצמרמורת. והתמונות הישנות חלפו לנגד עיניי... לא, זה לא חוזר אליי שוב.. לא.. אלעד שוב השכיב אותי על המיטה והתחיל לנשק אותי נשיקות קטנות בצוואר.. הוא הוריד לי את הכותונת. פתאום הפחד שיתק אותי, לא יכולתי לזוז והתנשפתי. שוב התמונות, כמו פלשבק מול העיניים שלי. נשימתי עצרה. הצרחות של הילדה הקטנה שוב הדהדו לי באוזניים.. ומול העיניים ראיתי את האיש האכזר והפדופיל. אלעד המשיך לנשק אותי במורד כל הגוף. "דיקלה את רועדת.." "לא.. זה כלום.." לחשתי. "את בטוחה?" "כן.." "אם את רוצה אני אפסיק.." "לא.." אלעד המשיך לנשק אותי, התחיל להוריד לי את התחתונים. שוב התמונות.. כמו אנימציה החולפת בראשי. לאאאאאא.. דיייייי לאאאאא. הצרחות של הילדה הקטנה מחרישות את אוזניי, ואוטמות את גופי למגעו של אלעד. "דיי.. אלעד.. תפסיקקק!!!" הדפתי אותו ממני והתיישבתי. "מה קרה? עשיתי משהו לא בסדר?" שאל. "עדיף שתלך..בבקשה תלך!" קמתי ולבשתי את הכותונת שלי. "אבל מה קרה?" "אני לא רוצה... לא רוצה!!" בכיתי וחיבקתי את עצמי. "אוקי נשמה אני לא מכריח אותך... פשוט תני לי להיות אתך.. בואי אליי מאמי.." אלעד חיבק אותי. "אני יודע שזו הפעם הראשונה שלך, אבל אין לך מה לפחד באמת.." "לא... לא..." אמרתי ולא האמנתי שזה חזר אליי, כל הזיכרונות הנוראים שהדחקתי בתוכי כל כך הרבה זמן ואפילו לא סיפרתי לאורטל, שהיא החברה הכי טובה שלי. פשוט שמרתי הכול בתוכי. "קרה לך משהו מתוקה? למה את נסערת כזאת? בגלל מה שקרה פה עכשיו?" "לא לא זה לא זה.. פשוט.. פשוט אני לא מסוגלת בנתיים.. דיי תבין את זה!!!" "מה להבין? איך את מצפה שאני אבין אם את לא משתפת אותי בחרדות שלך.. נשמה, אני פה בשבילך... בכל דבר שתצטרכי... באמת.. תפקידי זה לא רק לאהוב אותך.. זה גם להיות שם בשבילך!" "אני יודעת מאמי.. אבל קשה לי עם זה.. קשה לי להגיד לך את זה.." "דברי!!" "אני בטוחה שכשתשמע את זה תפסיק לאהוב אותי.." "לא יקירתי.. בחיים לא! אני אקבל אותך כמו שאת תמיד!" אמר ואני השפלתי את ראשי. "את רוצה להגיד שאת לא בתולה נכון?" שתקתי. "אם כן אז אין לך מה לחשוש.. זה עוד יותר טוב כי אני לא אפחד שיכאב לך.." "אלעד.. אני.. ניסיתי להדחיק את זה בתוכי כל השנים האלה.." התחלתי לספר. "תמשיכי.." "כפי שאתה זוכר אותי, הייתי חולמנית ומרוחקת מהעולם.. רק בשנתיים האחרונות שהכרתי את אורטל היא קצת שינתה אותי.. הייתי כמו חייזרית מעולם אחר.. תמיד עצובה, בודדה לא מתייחסת לאף אחד.. בגלל זה גם לא התייחסתי לקיומך.. לא רציתי אף אחד.. הייתי עדין בטראומה.. עד שהצלחתי להדחיק את זה.. ולא הייתי מאז עם אף גבר.. ואם הייתי עם מישהו לא סבלתי כשהוא נגע בי.. התנזרתי מבנים.. אבל אתה.. אתה היית החלום שלי..אהבתי את הנשיקות שלך, הנגיעות.. הכול! אבל ידעתי שיבוא הרגע הזה שבו נצטרך.." "נשמה אני אחכה לך כמה שתרצי.." "לא סיימתי אלעד..." "תמשיכי.. עם מי היית? למה את בטראומה.?" "אלעד.. אנסו אותי.." "מה?!?!?" אלעד פער את פיו לרווחה. "כן... כשהייתי בת 8." פניי התעוותו מרוב הדמעות שפרצו החוצה. "בת 8?!?!?!? אני לא מאמין... איך זה קרה?" "אני זוכרת את זה במעורפל..." "תספרי לי בערך מה שאת זוכרת..." אמר אלעד וחיבק אותי בכתפיי, עכשיו הרגשתי שהוא קרוב אליי מתמיד לכן יכולתי להיות חופשייה איתו ולספר לו מה שאני שומרת בבטן שנים כה רבות. לקחתי את ידו בידי ואז קירבתי אותה לשפתיי. "אלעד אני שמחה שזה לא השפיע עליך..." "ברור שזה השפיע עליי אני בהלם... תמשיכי לספר, מהר!" אמר ועל פניו היה מבט מתוח. "כשהייתי ילדה ממש קטנה.. כאילו נו בת 8.. לפני כמעט 10 שנים.. הייתה פריצה אצלנו. אבא שלי היה חייב המון כסף לאנשים.. אם אפשר לקרוא לזה אנשים... אנשים מהשוק האפור הוא לווה מהם כדי לשלם לבנק כי היו לנו חובות ענקיים פשוט, ולא החזיר להם.. ואז הם באו.. פרצו את הדלת.." הדמעות זלגו מעיניי אחת אחרי השנייה וחנקו את המילים שלי. "דיקלה שלי.. אני אתך.. תמשיכי אהובתי." הם באו... אני לא ישנתי באותו הזמן.. שמעתי צרחות מהחדר של ההורים שלי. אני התגנבתי לשם, ובהיתי במתרחש חסרת נשימה. רציתי לעזור, אבל מה כבר ילדה בת 8 תוכל לעשות.. ראיתי אותם הופכים את הבית בחיפוש אחרי הכסף.. כאשר הם לא מצאו הם לא האמינו שאבא שלי אי פעם יחזיר להם, למרות שהוא התחנן שהם יתנו לו עוד כמה ימים. ואז הם אמרו שהם הבטיחו נקמה אם הוא לא יחזיר והם קיימו אותה.. האיש הזה.. הוא.. הוא.." לא יכולתי לדבר מרוב בכי. "ירה באימא שלי.." לחשתי. "מה?!" אלעד התנשף באימה. "כן.. היא צעקה.. היא היה שותתת דם... היא הסתכלה עליי ואז עיניה נעצמו..אז אבא שלי התחיל לצעוק ולהרביץ לאותו האיש.. והאיש השני תפס אותו.. וההוא הבחין בי פתאום... ורצה להמשיך את מעשיו המרושעים... יאוו דיי אני לא מסוגלת יותר.." "קחי תשתי מים.." אמר אלעד ורץ להביא לה כוס מים. דיקלה יצאה אחריו. "למה יצאת.?" "בוא נשב פה.." "אוקי תמשיכי.." התיישבנו על הספה בסלון. "הוא אמר... עכשיו תורה של הילדה...." אז אבא שלי התחיל לצרוח לאא שלא תעז לפגוע בבת שלי!!!.. מספיק לקחתם את האימא שלה!!! הוא בכה מסכן... אז הם אמרו לא.. לא נהרוג אותה רק קצת נשתעשע.. ואז הוא בא אליי..ותפס אותיייי.. אני ניסיתי להשתחרר.. בכיתי.. הוא חסם לי את כל דרכי הנשימה.. קרע לי את הבגדים.. אתה קולט??? גבר בן 30-40 עם ילדה בת 8.." אלעד התבונן באימה ללא תזוזה. "ואז הוא התחיל להחדיר לי בכל הכוח.. צרחתי מכאבים.. כי אתה מבין שעוד לא הייתי מוכנה לזה... הייתי קטנה מדיי.. ניסיתי להשתחרר והוא הרביץ לי.. ואז.. ואז הם התחלפו.." "מה?! גם השני?!?!?" "כן...." הרכנתי את ראשי בשתי ידיי ובכיתי. "איזה בני זונות!!!!!!!" צעק אלעד. "אבל בדקת שאין לך מזה מחלות?! בדקת?!" שאל בדאגה. "כן בדקתי אל תדאג אין לי כלום.. הכל נגמר ועבר אבל הטראומה נשארה.. וזה מכאיב עד היום.." "ומה אבא שלך עשה?" "הם שיתקו אותו.. הביאו לו מכה כזאת שהוא היה מאושפז כמה ימים בבית חולים.." "אהובה שלי.. אני כל כך מצטער.. חיים שלי... היית צריכה לספר לי את זה קודם!!" "אז מה היית עושה?! כלום... לא רציתי שאנשים ידעו.. אפילו אורטל חברה הכי טובה שלי שנתיים ואפילו לה לא סיפרתי... אם היא תדע היא תתחרפן.." "אני מבין מתוקה שלי.." אלעד גם בכה איתי.. וחיבק אותי בחוזקה. "אתה מבין גם למה הייתי כזאת רחוקה תמיד.. כזאת לא מהעולם.." "כן אני יודע.. ואני מבין.." "אני פוחדת לאבד אותך אלעד.. אתה היחיד שהחזרת לי את הטעם לחיים.. את תחושת האהבה.." אמרתי וחיבקתי אותו בחוזקה. "אהובתי אני אהיה תמיד אתך ולעולם לא אעזוב אותך.. ואנחנו נעבור את זה ביחד.. עוד תראי שאנחנו נעבור את זה !" אמר אלעד ונישק אותה. "ורגע.. אז איך נולדה אושר אחותך..?" "מאישה אחרת... שגם כן עזבה את אבא שלי ואת הבת שלה וברחה עם גבר אחר.. הוא כל כך מסכן.." "כן.." עכשיו בכיתי עוד יותר ולא יכולתי לעצור. "כל הזמן הזה הדחקתי את זה.. לא רציתי שידעו.. רימיתי את עצמי.. אך פתאום ברגע של קרבה כזאת אתך, כל התמונות כמו פלשבק חזרו אליי.." "אני מצטער מאמי.. כל כך.." "לא.. אל תצטער הרי אתה היחד שעוזר לי להתגבר על זה ולהתחיל חיים חדשים ללא חרדות.." "ואנחנו נצליח נתגבר על הכול עוד תראי!!!" "ומה עם שירן שכחת אותה??" "שירן זה כבר סיפור אחר.. תשאירי אותה לי.." "אלעד יש לי הרגשה שהיא לא תצא מהתמונה בקלות.. יש לי הרגשה ממש רעה בקשר אליה.."
יאאאאא איזהההההההההההההההה יפפפפפפפפהההההההה
את חייבת להמשייךךך!!
אמא הזדעזעתי כשקראתי על האונססס...איזה מפחיד זההה...מסכנהה!..
תמשיכיי בבקששששששההההה
אתר האהבה הישראלי