להשלים את החסר- הסיפור שלי..!

איזה כיף לפתוח את הבוקר עם הסיפור המושלם הזה 😛

QUOTE (lidorushit @ 31/12/2006) איזה כיף לפתוח את הבוקר עם הסיפור המושלם הזה 😛
חחחח תודה.. איזה חמודה.. 😁

מאמי תמשיכי..
תהפכי את הבוקר הזה מנורא לפחות נורא

*-*אוהבת*-*
....מירב....

QUOTE (סופרמאמי @ 31/12/2006) מאמי תמשיכי..
תהפכי את הבוקר הזה מנורא לפחות נורא

*-*אוהבת*-*
....מירב....
מה קרה מאמי..? 😮 😢
אני רק מסיימת פה לעשות משהו ואני שמה את ההמשך...

QUOTE (שוקוהוליסטית @ 31/12/2006) QUOTE (סופרמאמי @ 31/12/2006) מאמי תמשיכי..
תהפכי את הבוקר הזה מנורא לפחות נורא

*-*אוהבת*-*
....מירב....
מה קרה מאמי..? 😮 😢
אני רק מסיימת פה לעשות משהו ואני שמה את ההמשך...
אני לא מרגישה טוב..

מחכה שתמשיכי

*-*אוהבת*-*
.....מירב.....

~*~*~*~*~פרק 3~*~*~*~*~

היא לא ממש רצתה לדבר עם עומר אז היא העדיפה להאמין שבאמת הכל טוב, אבל היא לא הייתה בטוחה בזה….היא הלכה לישון ונרדמה אחרי 5 דקות מרוב עייפות.

למחרת בבוקר קמה קארין בשעה 9 וחצי כדי לא לאחר לחזרות. היא לבשה את בגדי הריקוד שקיבלה מהמורה שלה, התארגנה בזריזות והתחילה לצעוד לכיוון בית הספר. היא הגיעה לשער ונכנסה. סביבה לא היה איש, היא פחדה שאיחרה. אבל אז היא הביטה אחורה וראתה את נטלי ושיר, שתיהן היו ילדות די יפות. נטלי זמרת מצוינת. מבחינת האופי היא ההפך הגמור מקארין, היא די מחפפת בלימודים והיא הרבה פחות ביישנית. היא יודעת בדיוק מה היא רוצה, ובד"כ גם משיגה.

שיר היא חברה די טובה של נטלי. אבל היא ממש לא מתאימה להיות איתה. שיר רקדנית, לא הכי טובה, אבל רקדנית טובה, היא ילדה שקטה וחכמה. ונטלי משפיעה עליה לרעה. קארין התקדמה מהר יותר, היא לא רצתה לפגוש את נטלי ושיר. היא נכנסה לאולם, היו שם כמה ילדים, היא לא ראתה את עומר היא באה וישבה בשורה השנייה. לאט לאט כולם הגיעו. בין כל הילדים הבחינה קארין בעומר שישב בשורה הראשונה עם עוד כמה חברים. נטלי החזיקה בידה של שיר ומשכה אותה לעבר השורה הראשונה.
נטלי:"היי עומר" אמרה בקול, כדי למשוך תשומת לב.
היא התיישבה ליד עומר, ושיר ישבה לידה. נטלי נצמדה לעומר, ואז הסתובבה אחורה להביט בקארין. עומר התרחק ממנה מעט בעדינות, וקארין חייכה חיוך ניצחון קטן.

ציפי: "טוב כולם להיות בשקט!, אני צריכה את כל הזמרים לשיר הראשון" הכריזה המחנכת שלהם בקול סמכותי. נטלי עלתה מרוצה לבמה ואחריה עלו כל השאר. קארין לא יכלה שלא להגניב מבט מדי פעם לכיוון עומר, שכל כך אהבה לראות אותו שר. אבל ממש לא אהבה לראות את נטלי לצידו. זה לא שרק נטלי הייתה נדבקת לעומר. קארין ידעה טוב מאוד שישנן הרבה בנות שדי דלוקות על עומר. אבל היא רצתה להאמין שהכל יהיה טוב ועומר אוהב אותה ולא אף אחת אחרת, ואז הדהד בראשה המשפט "קארין באמת כיף לי איתך, אבל זו לא אהבה" מחזיר אותה לפתע למציאות העצובה שלה. בלי שתשים לב בכלל נגמר השיר וציפי קראה לכל הרקדניות והרקדנים לעלות.

קארין רקדה עם עידן את ריקוד הזוגות. עידן היה ילד די חמוד מהשכבה שלהם, ולא הייתה לה בעיה לרקוד איתו. היא ראתה את עומר מביט בהם, אך אמרה לעצמה שזה סתם נדמה לה. אחרי כל הריקודים והשירים ציפי נתנה להם ללכת הביתה.
כשנכנסה קארין הביתה אמרה לה מור שמורן חיפשה אותה. קארין התקשרה למורן, והיא סיפרה לקארין שברק, הילד שהיא פגשה בים, בא היום להיפגש איתה והוא בא עם עוד חבר. קארין הסכימה לבוא איתה למרות שבפעם האחרונה שמורן הכירה לה בנים היא די התאכזבה, אבל היא הייתה מוכנה להכיר חופשי, כדי לשכוח את עומר. בערב, מורן באה לקרוא לקארין. קארין יצאה החוצה, היא לא השקיעה יותר מדי, היא ראתה את מורן שממש התגנדרה לכבודם. "תכירי זה ברק, וזה שחר. תכירו זאת קארין" עשתה מורן היכרות זריזה.

הם הלכו לשבת בגינה. אחרי 5 דקות הלך ברק לשבת במכונית שלו לבד. קארין ממש לא אהבה את זה. אבל מורן קיבלה את זה בסלחנות. כשהן הלכו בדרך הן דיברו על זה ומורן ניסתה להצדיק את ברק, אולי בגלל שהייתה קצת דלוקה עליו.
קארין: "אני ממש לא מבינה מה את מוצאת בו" אמרה ברצינות.
מורן: "הוא ממש חתיך, והוא כזה חמוד, ומצחיק" השיבה בהתלהבות.
קארין: "מצחיק? מתי בדיוק הספקת להכיר אותו? ומה חמוד בזה שהוא מתבודד? וחתיך? אני לא רואה בו שום יופי" השיבה וקטלה כל אפשרות לתשובה.
מורן: "טוב הוא הסתפר אבל תאמיני לי שהוא חתיך", היא ניסתה לשכנע את קארין.
קארין:"מה שתגידי" היא הוסיפה כי כבר לא היה לה כוח להתווכח.

הן נפרדו לשלום וכל אחת פנתה אל הבית שלה. קארין החליטה שיותר היא לא נפגשת עם הבנים האלה, אין לה מה לחפש איתם. למחרת קמה קארין מאוחר היא ניצלה את זה שהיום סוף סוף אין לה שום חזרות והיא יכולה להישאר בבית וכך סתם עוד יום חלף לו בצפייה בטלוויזיה, ומשחקים במחשב. בבוקר שלמחרת קמה קארין במצב רוח לא ממש מוגדר, לא בטוחה מה היא חושבת ומה היא רוצה מעצמה.

היום בבצפר עבר מהר. היה אמנם די משעמם. היא לא יכלה לפספס את עומר מביט בה כל רגע, אבל הכניסה לה לראש שהיא מדמיינת. כרגע, כל מה שהיא ידעה זה שיום שישי והיא משועממת בטירוף. מורן כבר שעה לוחצת עליה לבוא איתה להיפגש עם ברק ושחר. היא גם הבטיחה שהם יביאו עוד חבר. גם ככה משעמם לי, חשבה קארין לעצמה. "מה אני צריכה להתבאס מעומר כל הזמן. אולי יהיה יותר טוב ללכת. היא הרגישה שמשהו טוב הולך לקרות. היא אמרה למורן שהיא מוכה לבוא איתה. היא הגיעה למורן. ואז, נשמע צפצוף מכונית מבחוץ. הן יצאו לכיוון המכונית, ונכנסו אליה. ברק נהג, הוא הגביה את המוזיקה הדיכאונית שלו עד הסוף.
ברק:"אז מה? לאן נוסעים?"
מורן:"קארין לאן את רוצה?"
קארין: (למורן)"אין לי מושג תבחרי מקום את"
ברק:"יודעות מה בואו אני אכיר לכן מקום נחמד בתל אביב"
מורן וקארין מביטות אחת על השניה, ואומרות לעצמן מה כבר יכול להיות, יאללה ניסע.
מורן:"טוב סבבה, תגביר תגביר תמוזיקה"
קארין:"מורן תרגעי"
הם החלו לנסוע. ליד ברק ישב מישהו חדש, שהן לא הכירו הוא מלמל בקול חמוד "היי אני אלירן" קארין ומורן ענו לו והציגו את עצמן, ומאחור לשמאלה של מורן ישב שחר, שהן הספיקו להכיר בפגישתם הקודמת.
מורן: "ברק? שתית?" שאלה מורן בתקווה שהתשובה תהיה לא.
ברק: "קצת למה?" הוא ענה באדישות, כאילו שזה מובן מאליו.
קארין ומורן החליפו בניהם מבטים מפוחדים, הן מעולם לא נסעו עם אנשים שהיו נראים להם לא שפויים כל כך, מטילות את גורלן בידיו. מורן החזיקה בידה של קארין חזק, בתקווה שיהיה טוב, ומלמלה בלחש "אני מפחדת", קארין עוד ניסתה להגיד לו להרגע, אבל הוא רק הגביר את הקצב. ברק נהג בצורה מטורפת. הוא סובב את ההגה ימינה בכל כוחו. הפניה הייתה כל כך חדה, העץ היה כל כך קרוב...

וואי מוושלםםםםם!!!!
מתחתתת אותי רצח!!
תמשיכי מאמיי!!

😮 כמה שזה מ-ד-ה-י-ם-!

תודה מתוקות.. המשך אני מקווה בערב.. =]

יפההה המשך

בובות כתבתי את פרק 4.. אני תכף שמה אותו.. הוא קצת מפתיע-לא יותר מדי..! =]

QUOTE (שוקוהוליסטית @ 31/12/2006) בובות כתבתי את פרק 4.. אני תכף שמה אותו.. הוא קצת מפתיע-לא יותר מדי..! =]
מחכה 😛

QUOTE (סופרמאמי @ 31/12/2006) QUOTE (שוקוהוליסטית @ 31/12/2006) QUOTE (סופרמאמי @ 31/12/2006) מאמי תמשיכי..
תהפכי את הבוקר הזה מנורא לפחות נורא

*-*אוהבת*-*
....מירב....
מה קרה מאמי..? 😮 😢
אני רק מסיימת פה לעשות משהו ואני שמה את ההמשך...
אני לא מרגישה טוב..

מחכה שתמשיכי

*-*אוהבת*-*
.....מירב.....
ותרגישי טוב בובה..=] 😊

~*~*~*~*~פרק 4~*~*~*~*~
(הערה כללית.. יש דמויות עם דיבור של ילדי רחוב.. אז סורי על הדיבור הדפוק-בכוונה..)

ברק נהג בצורה מטורפת. הוא סובב את ההגה ימינה בכל כוחו. הפניה הייתה כל כך חדה, העץ היה כל כך קרוב... קארין החזיקה למורן את היד ממש חזק ולחצה עליה. היא עצמה את עיניה, פקחה אותן והביטה בכולם. ברק המשיך לנהוג כאילו כלום. קארין ומורן היו המומות בקושי יכלו לדבר. קארין הביטה על שחר, ואז על אלירן, הכל היה בסדר מבחינתם. מורן כבר הבינה שככה הוא נוהג כל הזמן, וזה היה בסדר מבחינתה. "היא כל כך דלוקה עליו" חשבה קארין לעצמה, "איך זה לא אכפת לה? יכלנו למות, כבר ראינו את הסוף." רק היא נשארה כך המומה, לא בטוחה אם היא באמת בחיים או לא.
הם המשיכו לנסוע כרגיל, והגיעו לאיזו חניה לא ברורה, הכל היה שם חולות, ובצד רק מבנה קטן עם כניסה מרצועות פלסטיק שקופות ארוכות.
מורן:"מה זה? לאן הבאת אותנו?" היא הייתה מודאגת מעט, ומפונקת כמו תמיד.
ברק:"תכירו, זו מסעדה חמודה שאנחנו באים אליה כל הזמן"
מורן:"מה זה המקום הזה? הכל פה חול"
קארין:"רק תלונות יש לך, כזאת מפונקת". כנראה שהיא חשבה בקול רם מדי כי מורן שמעה. אבל זה לא ממש היה אכפת לה, כי היא הייתה רגילה לזה.
הם התקדמו לעבר הדלת, לעבר המקום המוזר הזה. הבנים הובילו, כי הם כבר הכירו את המקום. והבנות הלכו אחריהן. מורן מלווה את ההליכה בשטף תלונות על כל דבר אפשרי, ופרצופים.
ברק עצר פתאום ממש שניה לפני שנכנסנו, היה לו משהו להגיד.
קארין:"מה קרה ברק? מה עצרת?"
ברק:"לפני שאנחנו נכנסים יש לי שתי דברים להגיד לכם"
קארין:"שני"
מורן:"נו מה זה משנה? דבר כבר"
ברק:"טוב קודם כל תגידו שאתם בנות 18"
קארין:" והדבר השני הוא....?"
ברק:"המקום די מפחיד בפעם הראשון שבאים אליו"
מורן:"כבר שמנו לב לזה"
קארין:"טוב מה אתם עומדים בצד ושותקים?" (לשחר ואלירן)
הם לא השיבו, והיו נראים די עייפים. הם נכנסו כולם לתוך המסעדה. קארין והסקרנות שלה הציצה פנימה מעבר לדלת הפלסטיק, שהותירה רושם של מקום לא ברמה במיוחד. בפנים היו מספר אנשים. כולם יושבים על שטיחונים על הרצפה, בלי נעליים. ובאמצע שולחנות. רובם ישבו עם נרגילות, מעשנים ללא הרף. לפתע הגיע המארח. והוא נראה אדם די שפוי לפני שהוא פתח את הפה. מדיבור מאוחר יותר עליו, קארין ומורן הבינו שהוא בעל המקום.
בעל המקום:"שלוםםםם, כמה אתם בבקשה?" וברגע שפתח את פיו, קארין נסוגה צעד לאחור. היו חסרות לו שתי שיניים, והוא דיבר במבטא ערבי, שהפחיד אותה במעט.
ברק:"מה שלומך? אנחנו 5, המקום הקבוע פנוי?"
"מקום קבוע?" עברה לקארין בראש המחשבה. "הם כל הזמן באים לפה? אני צריכה לדאוג?" היא לא ממש ידעה מה היא צריכה לעשות אבל מה שהיא ידעה זה שהיא צריכה להפסיק לדבר לעצמה כי יום אחד המחשבות האלה יתפרצו בקול רם מדי.
מורן וקארין הלכו יחד עם שחר ואלירן בעקבות ברק. שתפס מנהיגות, והוביל אותם לשולחן הקבוע, בדיוק באמצע המסעדה. ברק מיד חלץ את נעליו ונכנס לבפנים מורן ישר ישבה לצידו, קארין הצטרפה אליה וישבה לידה. ואלירן ושחר הצטרפו לצידה. מלצר בשם אלעד הגיע לשולחן (אם אפשר לקרוא לדבר הזה שולחן) ולקח את ההזמנה. מורן וברק הזמינו מנגו ("אולי היא יכולה להפסיק לחקות אותו? זה כבר מחרפן", עבר בראשה של קארין המחשבה), קארין הזמינה שוקו, ושחר ואלירן הזמינו בירה. כולם ישבו שתו ודיברו. הכל היה נחמד. לאחר שסיימו לשתות שם נסעו לכיוון הבית. ברק הוריד כל אחת מהן בבית שלה, למרות שגרו אחת ליד השניה. ונסע עם הבנים.
למחרת יכלה קארין להסכים עם מורן שהיה כיף והיא הציעה לצאת איתם שוב. קארין הסכימה, הרי לא היה לה משהו טוב לעשות יותר. אחרי הצהריים שוב בא ברק והפעם רק עם אלירן. מורן כצפוי נדבקה לברק. וקארין ישב לשיחה מעמיקה עם אלירן. שניהם היו כל כך ביישנים, כל כך תמימים. ישבו, ודיברו. לא ראו בכלל איך חלף הזמן. קארין הרגישה שהיא מצאה מישהו שכל כך דומה לה, כל כך מבין אותה ומזכיר לה אותה. ממש כאילו מצאה את האח הגדול שתמיד רצתה לעצמה, וכך גם הוא הרגיש. מה יכול להיות יותר כיף מזה?
לאחר שחזרו, כל אחד לביתו שלו. התארגנו, התלבשו, אכלו, והיו מוכנים, החליטו גם לצאת בערב. לברק היו את העקיצות הקטנות האלה ששגעו את קארין. הדברים הקטנים האלה, שלא יכלה לסלוח עליהם, ולעבור עליהם בשתיקה.
ברק בא לאסוף אותם כמו תמיד, שחר ישב לידו, ואלירן ישב מאחור, בין קארין למורן. הם הלכו למסעדה, ישבו שם קצת, ותכננו לחזור ולשבת באחד הפארקים. בדרך, בכניסה לשכונה, ברק התחיל לזרוק לקארין כמה הערות שממש לא מצאו חן בעיניה. הוא ידע שהיא לא אוהבת את זה, אז הוא זרק הערות, עם חיוך ערמומי. קארין בלי הרבה מילים תפסה את הצעיף שהיה עליו, והידקה אותו מעט, בכל זאת הוא נוהג, הוא אחראי על החיים שלי כרגע. ברק פשוט תפס לה את היד ונשך אותה. היא משכה את היד אליה.
קארין:"תגיד לי, אתה נורמלי?" היא צעקה עליו, אבל עם חיוך, כי היא לא לקחה אותו ברצינות מדי.
ברק:"לא"
קארין:"אהה יופי, אל תנשוך אותי"
ברק:"אני לא שואל אותך"
קארין:"אז תתחיל!"
לפתע ברק עצר. אף אחד לא אמר מילה. כולם רק ניסו להבין מה הולך פה למה הוא עצר את האוטו באמצע השכונה. לפתע את הדממה קטע ברק ואמר: "צאו שניה כולם מהאוטו", אמר ואחז בידה של קארין. "את, את נשארת פה"

מ=ד=ה=י=ם=😛

המשך 😛