דמעות של אהבה ~#
החשיכה כבר ירדה לפני שעות אחידות, ובחוץ חוץ מפנסי הרחוב שהאירו מעט לא היה ניתן לראות דבר ..
הסטתי את וילון חדרי הצידה על מנת לבדוק האם הוא כבר הגיע, או האם שוב אני מחכה לשווא ..
דבר לא נראה באופק, אפילו חיות המחמד של סימה השכנה התחבאו בתוך הבית בשל הקור העז שפקד אותנו באותו הערב .. ואני התיישבתי על עדן החלון, מביטה בציפייה, מחכה .. מחכה ללא נודע ..
"בוקר טוב קטנטונת.. קדימה היום הולכים לסבתא" אמרה לי אמא, ומשכה ממני את השמיכה.
שנאתי שהיא הייתה עושה את זה, 'קטנטונת'? , טוב שאני לא עוד מעט בת 18 ..
מציק קצת להיות הילדה הקטנה של הבית,
שתמיד לא משנה כמה שתגדל ותשתנה עדיין תישאר התינוקת של אמא..
"מתי הולכים?" אמרתי בשקט, ועטפתי את פניי בכרית. "עכשיו מתוקה. תקומי, תתארגני וזזים".
אחרי התארגנות שלמה של בוקר, ניגשתי לארון הבגדים והוצאתי ממנו סריג לבן וג'ינס משופשף..
אספתי את שערי בסיכת ראש, והתאפרתי קלות..
לאיסיקיו ניגשתי רק לרגע קט.. לשנות את הסטטוס
-=אצל סבתא, מי שצריך אותי אני בפלאפון. מוריייס תודה נשמתי, אוהבת!-=
הדרך לבית של סבתא מעולם לא נראתה לי כה ארוכה, אבל איכשהו התענגתי מאורכה..
הנוף שנשקף מחלון המכונית גרם לי לברוח מעט מן המציאות המרה שלי..
אותה המציאות שכל כך שנאתי, ולמה שנאתי אתם בטח שואלים ..?
שנאתי כי לא היה בה שום רגש, סתם חיים שגרתיים של נערה מתבגרת..
חיים בלי אקשן, בלי אהבה ..
אחח.. אהבה .. עדיף לי בלעדיה.
** "ולחשוב שעוד נתתי לך את כולי.." אמרתי בשקט, והדמעות זלגו מהר.
"קורל אני מצטער, אני לא יודע מה חשבתי לעצמי באותו היום, וגם הייתי שיכור..
ולחץ של חברים והכל.. נו תביני אותי ! אל תהיי כבדה!"
"להבין אותך? להבין אותך!? יוו , כמה שאתה חצוף.. אתה אשכרה שכבת עם החברה הכי טובה שלי..
ועוד איפה? בבית שלי!! לא פחות ולא יותר, בבית שלי!"
"אני מצטער קורל, מה עוד אני יכול לעשות..?"
"האמת שכלום. עשית כבר מספיק. אני רוצה שתלך מהבית שלי עכשיו, ובכלל מהחיים שלי..
לא רוצה לראות אותך יותר.. בחיים" אמרתי בתקיפות,
שבפנים ? בפנים כולי התפוררתי לחלקים קטנטנים ..
"זהו נפרדנו מוריס" אמרתי למוריה בטלפון.
"עשית את הדבר הנכון, מי צריך אותו בכלל!? את תמצאי מישהו טוב יותר"
"לא מוריס. הפעם החלטתי"
"החלטת מה?"
"שלא משנה מה יקרה.. אני לא מתאהבת שוב"
"אל תדברי שטויות, אי אפשר לשלוט על הרגש הזה"
"אפשר.. על הכל אפשר אם רק רוצים. ואני ? אני רוצה יותר מתמיד"
"חיים בלי אהבה קורל .. מה הם שווים?"
"כן מוריס, חיים בלי אהבה" **
"הגענו מתוקה, אל תשכחי להוציא מאחור את המתנה שהבאנו לסבתא" אמא אמרה,
ויצאתי מהמכונית באיטיות ..
התבוננתי על הצריף הרעוע של סבתא , כמה שנים שלא ביקרתי בו ..
סביבה נטושה, פרט לבית שלה דבר לא נראה מסביב ..
איך היא יכולה לחיות בכל כך הרבה בדידות ? ועוד לבדה בבית ..
הוצאתי את הדברים, לקחתי נשימה ארוכה ופסעתי לאורך השביל המוביל לביתה של סבתא.
.....
המשך יבוא ..
אנשים , אני יודעת שהפסקתי את הסיפור הקודם 'ירח' סתם ככה פתאום,
אבל זה היה בגלל קושי בכתיבה ..
(אבל את תשכחו ! שאת 'תמיר' ואת 'הזמן להתחיל להמשיך' סיימתי עד הסוף)
מבטיחה שאת הסיפור הזה אני אסיים בסופו של דבר,
ומקווה שבכלל יהיו קוראים ויהיה לי טעם להמשיך ..
אוהבת ..
אהבתי מאוד,מסקרן
אבל מקווה שגם את זה לא תפסיקי
לירנווווששששששששש
יפשלייי!!
בטח שהיו לך קוראים אולי בהתחלה לא אבל לאט לאט ילכו והתווספו לך
קוראים כי אני בטוחה שהסיפור שלך היו כמו הקודמים לו
כתיבה מדהימה ,חודרת,עמוקה,מצמררת,והכי חשוב עושה חשק לעוווד
אל תתבאסי על ההתחלה תתני לסיפור לתפוס
ואני בטוחה שהוא יהיה עוד סיפור הצלחה
שנכתב על ידייך כי את פשוט
מוכשרתת שזה אי אפשר לתאררררר
כבר מהכותרת אפשר כבר להיתפססססס:]
הצטערתי שהפסקת את "ירח" כי הוא ממש היה מרתק אבל זאת החלטה שלך
ואני סומכת עלייך שתפתיעי אותי כמו תמיד בסיפור יותר טוב מקודמווו
אוהבת הכי הכי שישישיישישישייש
וכן,כן חזרתי אתמול מגדנ"ע קרעו לי ת'תחת חחחח "חול טעים קוץ נעים" פלוגת נחשון כבוד:]
אז קדימה לפרק השניייייייייייייי
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
מואהההההה
מהמגיבה הקבועה=]
מור'צי 😊
אושריתה תודה מותק .. ואני לא אפסיק (:
ומורצ'י את כזאת מקסימה, אין לך מושג כמה אני אוהבת אותך ..
חחח וספרי לי באיסי על הגדנ"ע .. היית בצלמון !?
חיחיחחי לירונוש איך ידעת?!?!?!
כן הייתי בצלמון
בעכססס הייתה לי מפקדת זונההההההההה!!!!!
הילה וקנין עם אני לא טועה
היא מירושליים
תודה מתוקות (:
ומורצ'י אני אדבר איתך מחר באיסי ..
סיפור חדש שלךך [[:
התחלה מסקרנת..
אני בטוחה שהוא יהיה מושלם כמו כל דבר שאת כותבתת..!
מחכה להמששך..
אוהבבת
מדהים,ממש כמו כול דבר אחר שאת כותבת.
אאני כולי בדיכאון שנגמר "ירח",אבל החלטה שלך..
לפחות פיצית אותנו בסיפור אחר! ;]
נשמע מותח מאוודד..
תממשיכי מהר מהר מהר!
אהבתי כול פסיק,נקוודהה וממהה ללאא!#
ליאני וקטנצ'יק תודהה [: שמחה שאתם אוהבים ..
והנה ההמשך ..
סבתא שהייתה כבר נורא זקנה לא ניגשה לפתוח לנו את הדלת, ובמקומה הגיעה הפיליפינית לקבל את בואנו ..
מבפנים הבית לא השתנה , אותם רהיטים עתיקים לאורך הבית , ושטיחים פרסיים פרוסים על רצפת הפרקט.
"שלום אמא!" קראה אימי בצעקה אוהבת, וניגשה לתת לה חיבוק חם ואוהב ..
"כמה שהתגעגעתי" הוסיפה.
מזמן לא ביקרנו אצל סבתא, כבר 4 שנים שלא ראיתי אותה .. והאמת שלא הפריע לי כל כך.
"קורלי.." לחשה ודמעה נפלה מעיניה .. "נכדתי האהובה.." חיבקה אותי לחקה.
"מה שלומך?" שאלתי בחיוך.
"עכשיו שאתם פה אין יותר מאושרת ממני.. רעיה! רעיה! תכיני להם משהו חם לשתות"
"לא, זה בסדר. אני לא מעוניינת. תודה" השבתי במהרה.
"כמה סוכר? שתי כפיות? 3? או כמו סבתא'לה 4?"
"3 יהיה מצוין"
אחר הצהריים כבר הגיע, והשתעממתי נורא אצל סבתא .. לכן יצאתי מעט החוצה למרפסת הקטנה שלה,
התיישבתי על כיסא הנדנדה ונתתי למחשבות לקחת אותי למקום אחר ..
אחרי כמה זמן הרוח בחוץ התחילה להיות קרה מעט ולכן נכנסתי פנימה.
"מתי הולכים?" לחשתי לאמא. והיא נתנה לי סטירה קלה על הרגל כדי שאשתוק ולא אהיה חצופה.
"אמא, אני צריכה לבקש ממך טובה ענקית" אמרה אימי לסבתא.
"כן, כמובן. מה?"
"לשמור בשבילי על קורל רק למשך שבוע.."
"מה???" הייתי המומה.. איך לא שמעתי על הבדיחה הזאת קודם !?
"אני יודעת שאת בטח מופתעת, פשוט יש לי נסיעה מטעם העבודה שבוע ליפן,
ואני לא יכולה להשאיר אותך לבד בבית.."
"נו אז מה הקטע תגידי לגיל ולנויה שיחזרו הביתה לשבוע הזה וסיימנו עניין"
"הם לא יכולים קורל, יש להם את הלימודים והעבודה על הראש .. אני לא יכולה לקרוע אותם מהעיסוקים
שלהם למשך שבוע .. תביני אותי.."
"עד כדי כך את לא רוצה את סבתא שלך?" סבתא אמרה לי בטון מאוכזב.
"רוצה, בטח שרוצה.." מלמלתי.
"בעוד כיומיים אני טסה, אביא את קורל אלייך למשך השבוע הזה.."
"ומה עם הלימודים שלי???"
"אני אשאיר לך כסף בצד שיהיה לנסיעות הלוך וחזור לבית הספר"
"אוי אמא אל תהיי מגוחכת.."
"למה מגוחכת?"
"כי הנסיעות יעלו הון כסף, לא מיותר? אני אשן אצל מוריס או היא אצלי .. נו באמת אמא.
אפשר לארגן משהו, חבל סתם להפריע לסבתא"
"לא בא בחשבון קטנטונת,החלטתי וזהו" ..
"..אמא ביום שלישי אחר הצהריים, מיד בתום הלימודים של קורל, אביא אותה אלייך.." הוסיפה.
"את לא יודעת איזה עצבים!! וואי מוריס אני משתגעת"
"מה קרה??"
"שבוע אני אמורה לגור אצל סבתא שלי!! שבוע! תקועה באיזה חור!"
"מה??.. למה?"
"כי לאמא יש איזה משהו בעבודה שלה, טיסה ליפן למשך שבוע.. אוף מוריס! אוף!"
"טוב לא נורא מאמי, אין ברירה.."
"באמת אין ברירה, את יודעת איזה עקשנית אמא שלי"
נכנסנו הבייתה וזרקתי את התיק שלי על הרצפה בסלון, ורצפתי במהרה לחדר..
"לאן את כל כך ממהרת?"
"לנצל כל שנייה בבית!" שלחתי לאמא עקיצה קטנה וטרקתי את דלת חדרי.
פתחתי את האיסיקיו, ומיד בדקתי מי בדק לי את האוואי.. או יותר נכון אם הוא קרא לי ..
[18:57:57] 283023495\ ליאור שטיין is reading your status message.
'אז הוא קרא לי..' לחשתי בשקט, 'שילך לעזאזל!' מיד פסקתי..
הוא היה מחובר, פרח ירוק, הבחור על אונליין..
'למי אכפת?' ניסיתי לשכנע את עצמי, וכיביתי את מסך המחשב.
פרק סוףף....
אהבתי את הסיפור שלך ואת הכתיבה שלך
תמשיכיייי הכי מהר שאת יכולההה
אהבתי מאוד!!!
תמשיכי מהר מהר,אחותי העננננקית!😊
אוהב אותך,יפהה שלי!
זה נשמע ממש מעניין !
אהבתי ת'רעעיון..(:
מחכה להמששך..
א ה ב ת י !!!
תתמשיכייי מאמיי
מווואאהה
