אני שונה-בדיוק כמו כולם

מדהיםםםםםםםםםם

תודה מאמי אני ימשיך אולי יותר מאוחר

אני לא ממשיכה היום אני ימשיך מחר...

נחכה כמה שצריך 😛

מדהים!..אהבתי!....אחד הפרקים היפים...תמשיכי דחוףף!!=]

תודה......אני כבר ממשיכה

פרק 6
בבוקר שהלכתי לבית הספר הרגשתי שמישהו הולך אחרי.
הסתובבתי…ולא היה אף אחד. המשכתי ללכת באותה הרגשה שמישהו הולך אחרי. ותבינו אני ממש לא מהאלה שחושבות שכל העולם הולך אחריהן. הסתובבתי שוב מהר, וראיתי מישהו שנראה לי מוכר. הוא הסתכל על הכביש בצורה מוזרה. המשכתי ללכת ושהסתובבתי שהייתי ליד הכביש ראיתי שהוא עדיין מאחורי.
"תגיד לי מה אתה רוצה?" שאלתי.
"אני כלום" אמר.
ואז הכל נראה לי כזה ברור זה…הנער במדים שראיתי באותו היום.
"אז למה אתה הולך אחרי?" שאחתי.
"אני לא הולך אחרי" אמר.
"אהה סליחה עוקב אחרי" אמרתי.
"לא אני לא."
"אה באמת? ואני אביב גפן. תעשה לי טובה ותגיד לי מה אתה רוצה?" שאלתי.
"כלום נשבע לך..את נראת לי מוכרת" אמר.
"כי פגשת אותי אז ליד הבית של דר' ברק" אמרתי.
"אהה נכון מה את מטופלת שלו?"
"כן..ואתה?"
"לא…אני הבן שלו" אמר.
"אז מה הוא שלח אותך לעקוב אחרי?" שאלתי.
"ממש לא..אני טל ואת?" שאל.
"אדר" אמרתי.
"נחמד לפגוש אותך" אמר.
"כן מעוד" אמרתי "עכשיו תסלח לי אני חייבת ללכת אני מאחרת" אמרתי.
נכנסתי לבית הספר. ולאחר ברור קטן אצל המסכירה נכנסתי לכיתה יא 4.
המורה לא באה. נכנסתי לכיתה. וכמה ילדים הסתכלו עלי.
"ומי את?" שאלה ילדה אחת.
"אני אדר" אמרתי.
"ומה את עושה כאן"
"לא יודעת" אמרתי.
הילדה הסתכלה עלי כמו מדען שתסתכל על חייזר.
"את חדשה?"
"תגידי ילדה ראית אותי אי פעם בכיתה הזאת?" שאלתי.
"לא.."
"בשכבה?"
"גם לא"
"אז בטח הבנת שכן" אמרתי.
"את אוהבת להיות כזאתי?"
"מעוד למה יש לך בעיה?" שאלתי.
"תראה אותה רק באה" אמרה ילדה אחרת.
"אז מאיפה את" שאל נער שחור שער ועניים חומות.
"מחולון" אמרתי.
"וכל החולונים סנובים כמוך?" שאלה אותה ילדה הראשונה שאני נשבעת לכם יכולה לעבוד בשבכ.
"לא..אבל כל החולונים יכולים לתת לך כמה שיעורים שילמדו אותך לשאול פחות שאלות" אמרתי.
"הופה…ילדה אני אהבתי" אמר אותו נער אם השער החור והעניים החומות.
"אדר" תיקנתי. "ולך יש שם או שאני צריכה לקרוא לך ילד?"
"שם יש..ברור שיש" אמר
"שהוא?" שאלתי.
הוא חייך "לי קוראים רן"
המורה נכנסה "שבו בבקשה" אמרה.
כולם ישבו ורק אני לא. "כן למה את לא יושבת?" שאלה.
"אההה..גם אני? לא פשוט אני לא יודעת איפה" אמרתי.
"את חדשה נכון? איך קוראים לך?" שאלה.
"אדר" אמרתי.
"שבי שמה בשולחן הראשון ליד החלון" אמרה.
"אני חייבת. אני דווקא מעדיפה לשבת בסוף" אמרתי.
"אני שאלתי איפה את רוצה לשבת?"
"אני אמרתי ששאלת?"
"שבי מיד" צעקה.
הץיישבץי שמה לידי ישבה ילדה בלונדינית סביר להניח שכל דבר שהיא אוכלת היא מקיאה אחר כך בשירותים היו לה עניים ירוקות. "אני ליאת" אמרה.
"אההה..אני אדר" אמרתי. ואחרי שתיקה הייתי חייבת לשאול "תגידי את אוכלת לפעמיים?"
"לא ממש" אמרה.
"חשבתי ככה"
"אתן מוכנות לשתוק?" שאל ילד נמוך אם משקפיים סביר להניח האישטיין של הכייתה.
"לא..לא ממש" אמרתי.
בסוף היום שיצאתי משער בית הספר ראיתי את רן. "אז אתה עוקב אחרי נכון?" שאלתי.
"לא, את האמת רציתי לדבר איתך" אמר.
"נו דבר" אמרתי.
"את מוכרת לי" אמר לי.
"נו כי נפגשנו" אמרתי.
"לא זה לא קשור הפנים שלך..גם אז" אמר.
"יכול להיות שראיתה מישהי דומה לי" אמרתי.
"יכול להיות"
"תגיד אתה לא גר אם אבא שלך נכון?"
"נכון. אני גר פה לבד..כי כאן יותר קרוב לבסיס שלי..ולאמא שלי" אמר
"אז ההורים לך גרושים? גם שלי" אמרתי "אני גרה אם אבא שלי. כי אמא שלי לא רוצה אותי"
הוא שתק ,תרצי להפגש איתי מתישהו?"
"אולי..נראה" אמרתי.
"אפשר את המספר שלך?" שאל.
"לא.."
"אז איך נקבע"
"אתה כבר אלוף בלעקוב אחרי" אמרתי.
שחזרתי הבייתה. לא היה אף אחד. דפיקה נשמעה בדלת.. פתחתי.
"יריב נמצא?" שאל אלון.
"לא" אמרתי.
"יותר טוב לא? עכשיו זה רק שנינו" אמר אלון.
"לא עכשיו אתה מסתובב והולך" אמרתי.
"למה לא כיף לך איתי?" שאל אלון.
"לא אבל אתה יודע מה יהיה הכי כיף?"
"מה?"
"שתסתובב ותלך מפה" אמרתי וסגרתי את הדלת.
"יום אחד אני יזיין אותך" שמעתי אותו צועק.
"אלון קום כבר אתה חיי באשליות" צעקתי. הוא אף פעם לא לומד.
היה לי משעמם אז חשבתי אולי לצאת להסתובב. וזה מה שעשיתי יצאתי החוצה והלכתי לאיזשהו כיוון אם אני ילך לאיבוד אז…תדעו שרהבתי אותכם סתם את האמת אם אני ילך לאיבוד אז אני פשוט יזמין מונית שתיכח אותי הביתה.
הלכתי סתם ככה ואז נתקעתי במישהו. "תגידי מה את מפגרת?" שאל

תגובות???
נו מה יש חאף אחד לא בא לקרוא????

מהמם :]]]


אני לא יקרא עכשיו את הסיפור שלושה ימים כי אני יהיה בטיול 😢

מושלם
מחכהה😛

ודה בנות חולה עלכין

אני שמה המשך

יפההה המשך..
איזה אנטי היאאאא

הלכתי סתם ככה ואז נתקעתי במישהו. "תגידי מה את מפגרת?" שאל


פרק 7
"לא ואתה?" שאלתי.
"ממש לא" אמר
"יופי עכשיו שסיכמנו את הבעיות הנפשיות שלנו אתה יכולה לוהגיד לי" אמרתי "למה לעזעזל אתה לא רואה לאן אתה הולך?"
"למה את לא רואה?"
שאל
"כי לא חשבתי שאתה לא תסתכל" אמרתי
"תומר לאן נעלמת אמא מחכה לנו" שמעתי מישהי קוראת לו. ברור שזאת חותו הקטנה כי נראת כמהו.
זאת הייתה מיכל זהיתי היא לומדת אותי בכיתה.
"אדר? זאת הילדה הזאת שירדה על מורן" אמרה מיכל.
"מי זאת מורן?" שאלתי.
"זאתי שחקרה אותך" אמרה
"אהה וואלה" אמרתי.
"אל תתלהבי כל אחד יכול לרדת על מורן" אמר תומר.
"מאמי כנראה שלא הבנת אותי אני לא מתלהבת" אמרתי "אז כך את הישבן החמוד שלך ועוף לי מהפנים"
"כנראה הילדה הזאת לא מבינה..חמודה את אולי חדשה כאן ואני לא יודע מאיפה באת אבל אף אחד או אף אחת ולא משנה מי לא יומר לי מה לעשות" אמר.
"יש לי שם דבר ראשון, דבר שני עובדה אני אמרתי לך"
"עוד שניה ואני ישכח שאת באת ואני יפרק לך את הפרצוף"
"אני ממש מפחדת"
"כדאי שתתחילי" אמר תומר.
"אתה יודע מה. אתה ממש טוב בלתת קבלת פנים ראויה לבן אדם חדש.. אבל אני בטוחה שכולך דיבורים, אמרתי.
"מה הולך כאן? תומר מה יש לך ממנה?" שאלה מיכל.
"אל תתערבי" אמר תומר ואז פנה אלי "תקשיבי לי טוב. את עוד תצתהרי שעברת לכאן אי פעם בחיים שלך"
"הדבר היחיד שאני מצתהרת זה שאני פגשתי אותך" אמרתי.
~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~
נכנסתי הביתה. יריב טפס אותי.
"מישהו צלצל אלייך" אמר.
"מי?" שאלתי.
"מישהו בשם עומר….נראה זה הידיד הזה שהיה לך" אמר יריב.
"כן בטח ידיד" אמרתי
"אתם ידידם נכון?" שאל יריב.
"כן ידידם" אמרתי.
"הוא אמר שתצלצלי אליו דחוף" אמר.
"אהה טוב תודה" אמרתי.
עליתי לחדר וצלצלתי לעומר.
"אדר.?" שאל.
"כן מהקורה?"
"לא משהו היעום זה היום שלנו" אמר "אני לא עומד בזה"
"אני בטוחה שאתה תסתדר" אמרתי.
"אולי…אני יבוא לכחת אותך ו.."
"עומר…אם ניפגש עכשיו אתה לא תצליח להסתדר כאן בלעדי" אמרתי.
"אני גם לא רוצה..אני לא יכול בלעדיך" אמר עומר.
נבהלתי. "עומר אתה לא…"
"אני כן"
"אני חושבת שאנחנו צריכים לנטק את הקשר שלנו" אמרתי.
"אני לא יכול"
"אמרתי לך שלא תתאהב בי וזה מה שאתה עושה אני לא מצתהרת אבל זה לא ילך" אמרתי.
שניטקתי. שמעתי את הפלאפון שלי מצלצל.
"בית קברות שלום את מי אתה מחפש?" שאלתי.
"כאן קבורה אדר?" שאל מהצד השני.
"קבורה הכי עמוק שאפשר" אמרתי "מי זה?"
"זה טל"
"פש…אני רואה שאתם המרגלים יודעים להשיג הכל" אמרתי.
"מה את המספר? אותו השגתי היום מאבא שלי" אמר טל.
"יפה לך" אמרתי.
"תגידי את רוצה היום לצאת איתי?" שאל.
"אהמ….תשמע אני כל כך עסוקה היום." אמרתי.
"אז את לא יכולה היום?" שאל
" נניח שכן לאן תיכח אותי."
"למסעדה רק שנינו נדבר קצת"
"אוקי..אני ישמח" אמרתי.
"אז סיכמנו?" שאל
"אין בעיה תבוא לכחת אותי בשמונה?" שאלתי.
"כן"
"איפה אני גרה הספקת לגלות" שאלתי
"תהיי בטוחה שכן" צחק.
"ידעתי שאפשר לסמוך עליכם המרגלים" אמרתי.
~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~
"לא סיפרת לי שיש לך בן" אמרתי.
"אני לא נוהג לספר ללקוחות שלי על החיים שלי"
"זה מוזר אני מספרת לך הכל על החיים שלי ואתה שום כלום." אמרתי "בכל מקרה אנחנו נפגשים היום" אמרתי.
"אולי לא כדאי"
"למה? אתה חושב שאני מופקרת מידי לבן שלך?" שאלתי.ידעתי שהרבה החשיבו אותי למופקרת.
"לא זה לא זה. זה פשוט את הלוקחה שלי והא הבן שלי זה יכול לסבך לי את כל העניינים" אמר.
"זה לא יכול לסבך כלון. להפך זה יכול לסדר לי הרבה. גם אז לפני כמה זמן שראיתי אותו לא הפסקתי לחשוב עליו. אני חושבת שקוראים לזה אהבה" אמרתי.
"אל תיהיי פזיזה. ותקפצי לו לידיים. את רק פגשת אותו" אמר.
"אני מאוהבת ומאושרת. זה לא אומר שהטיפול המסריח שלך עזר?" שאלתי.
"אני לא חושב ככה"
"אתה מעצבן אותי. אתה רוצה שאני יהיה לבד..עצובה תגיד כבר שאתה לא רוצה שהבן שלך יתעסק אם מופקרת כמוני" אמרתי.
"זה לא זה"
"ממש לא…אז תקשיב לי אני יפגש אם הבן שלך ולא משנה מה" אמרתי.
"תרגעי.תנסי אבל רק אל תיהיי פזיזה כדאי שלא תפגעי" אמר.
"תאמין לי שאני ממש לא יהיה פזיזה" אמרתי.
ומין חיוך עלה על הפנים שלי. כמה יפה אהבה..

כמה יפה הסיפור שלך 😊

אני? א-ה-ב-ת-י 😛
את? מ-ו-כ-ש-ר-ת
הסיפור? מ-ד-ה-י-ם

אוהבת