~ ירח.. ~

ווואי למה היא חזרה לזה....?
המשךךךךך

שמחה שאהבתם (?) ..

המשך ב"ה יהיה בשו"ש ..
אוהבת 😊 .. ~..

מדהיייייםםםםםםםם!!!!!!! די את כזאת מוכשרת!!!!!!!!! פרק מדהים! תמשיכי הכי דחוף בעולם!!!!
לאב יו, מוואה! 3>

איזה מתתוקה , תודה רבה ! ..

פרק מדההים..
באמת אני אומרת לך- אחד הסיפורים היפים שקראתי.. לא רק באתר, בכלל !

מחכה להמשךך..


אוהבת מלאא
ליאני (:

"אני מתה מכאבים אינה, הוא קרע אותי" בכיתי לחברתי במועדון.
"כי כבר שכחת את זה, בקטנה עם האחרים ילך לך יותר טוב"
"אינה אני לא מסוגלת יותר, זה לא בשבילי"
"אל תדברי שטויות, תראי כמה בוחטות תוציאי ללילה.. זה שווה הכל" חייכה.
"שווה הכל, אה?" חזרתי אחריה, אספתי את שערי בגומייה ולקחתי נשימה ארוכה..
"וכמו שסנדלר דואג לנעליים
וכמו שתופר דואג לבגדים
ככה אנחנו דואגים ללקוחות
כי לנו לא חשובים רק המחירים"
קוראת שוב ושוב את השלט בכניסה למועדון..
"אז הגעת" שמעתי קול מאחוריי, 'סיימון..' חשבתי לעצמי, והסתובבתי..


מוקדש לליאאןן

"כן" אמרתי בשקט..
"נו איך היה עם הלקוח הראשון? יצא מרוצה?"
"תשאל אותו, הוא יספר לך.."
"אל תשחקי איתי משחקים קורל"
"לא משחקת. אני רצינית"
"טוב מחכה לך עוד אחד בחדר. נכון נסטיה?"
הפנה מבטו לעבר נסטיה, שחייכה חיוך מזויף, וידעתי שהתשובה חיובית..
"עולה"
"תיהני" חייך "..ואם לא ידעת מי הלקוח האחרון שלך, אז.."
"מי הוא?" התעניינתי.
"אני" נשק על הלחי שלי, והלך.
צמרמורת עברה בגופי, הרגשתי כל כך הרבה גועל ופחד באותו הזמן.
עליתי לחדר, מוחה את הדמעות מהעיניים,
מכפתרת את החולצה שעוד רגע תיפתח, ומסיטה את ידית הדלת הצידה.
"סתו.." אמרתי המומה. "..מה אתה עושה כאן?"
"מה את עושה כאן?"
"אני.. עובדת כאן.." אמרתי בבושה.
"עכבתי אחרייך"
"אתה לא מתבייש? למה!?" כעסתי.
"הייתי חייב לדעת מה הסוד הגדול שלך.
אבל בחיים לא חשבתי שזה יהיה כזה סוד קטלני.."
"עזוב אותי בשקט סתו, לך מפה"
"אני לקוח בדיוק כמו האחרים. רוצה יחס"
"אז תתפשט" אמרתי ברצינות.
סתו קם מהמיטה, נעל את דלת החדר וסימן לי לבוא לשבת לצידו על המיטה.
"מה?" שאלתי. "באמת להשפיל אותי יותר?
מספיק אני מושפלת שאני עוברת את זה.."
"אז למה את עושה את זה?"
"כי אלו החיים שלי!"
"אלו החיים שאת בחרת לעצמך, ואת יכולה להחליף אותם"
"אוי סתו, אין לי כוח לקלישאות האלה"
"את יודעת שזאת לא קלישאה.."
"טוב אז הנה גילית את הסוד, מרוצה?
עכשיו בבקשה ממך עזוב את החדר ותשאיר אותי לבד"
"אני לא עוזב בלעדייך"
"אל תדבר שטויות"
"אני רציני לחלוטין"
"יש לי עוד לקוח אחרייך, ובכלל אין מצב שאני הולכת איתך"
"למה? כי את מפחדת לחיות חיים טובים סוף כל סוף"
"לא, לא בגלל זה"
"אז?"
"כי אני מפחדת לסכן אותך, כי אם אני אברח אותי יהרגו,
ובגלל שאתה הברחת אותי יהרגו גם אותך" אמרתי, ופרצתי בבכי..
הוא התקרב אליי, וחיבק אותי קרוב אליי..
"עזוב אותי" אמרתי, הרגשתי כל כך זולה.. לא יכולתי שיגעו בי יותר.
"זה אני, סתו .. אל תפחדי.. אני לא אפגע בך. את יודעת את זה"
לחש באוזני, וחיבקתי אותו.
אחרי כמה דקות של פריקה והתפרצות, הרפיתי מסתו וביקשתי שיעזוב.
"אל תישארי כאן.. זה לא בשבילך קורל. את ילדה טובה"
"אתה לא מכיר אותי בכלל"
"אני כן, אולי לא יודע הרבה עלייך.. אבל המעט שאני יודע מספיק לי"
"אל תסתבך איתי סתו, אתה לא יודע למה אתה נכנס.."
"משהו בפנים אומר לי שאת שווה את זה" חייך אליי, ונעל את נעליו..
"אני אזוז עכשיו, אבל אני אוסף אותך מפה ב-11"
"לא.. אין מצב"
"אני אחכה ליד הפיצוציה במורד הרחוב, כדי שזה לא יהיה חשוד"
"אני לא אבוא סתו"
"זאת כבר תהיה בחירה שלך, אני אחכה לך שם בכל אופן" השיב, ויצא מהחדר..
שכבתי על המיטה, מתקפלת כולי, שערי פרוע ואיפור מרוח על כל הפנים..
'הסוגר של החזייה כבר נקרע, אבל מה זה משנה,
ממילא אצטרך להתפשט בסוף' חשבתי לעצמי,
והתכרבלתי בתוך שמיכת הסטן הלבנה.
דפיקה נשמעה בדלת, ואחריה "קורלי.." לחשו. ידעתי שמדובר בסיימון..
הלכתי לפתוח את הדלת, והוא נצמד אל גופי והחל לנשק אותי בכל מקום אפשרי..
טרק את הדלת עם ידו הימנית ועם ידו השמאלית החל להפשיט אותי..
ניסיתי לזוז הצידה, נרתעתי ממנו כל כך, ידעתי שכל טעות שאעשה תעלה לי בחיי..
"לא פלא שכל הלקוחות רוצים רק אותך..
וואו, עשית אותי כל כך מאושר" הוא אמר והתנשף בלי הפסקה,
ידעתי שהוא בעוד מספר שניות גומר, וזהו הכל יפסק..
"אני צריכה להשתין" הצהרתי, והוא צחק.. "לכי" הוסיף. וניגשתי לחדר השירותים.
התיישבתי על האסלה, מטילה את מימיי ומתבוננת במראה שמולי..
'תראה למה נהפכת.. תראי איך את נראית..תראי..'
כעסתי על עצמי כל כך, ושטפתי את פניי במים קרים..
כשיצאתי מהחדר סיימון כבר היה לבוש וערוך ליציאה..
"קחי, זה שלך" אמר, וזרק לי על המיטה את הכסף..
ניגשתי קרוב יותר וספרתי את הסכום שקיבלתי ממנו.
"כל כך הרבה?" נדהמתי, וספרתי שוב ושוב..
"רואה שהעבודה משתלמת בסופו של דבר" חייך.
"כה אה.." לחשתי בשקט, ודחפתי את הכסף לתוך תרמיל הגב שלי..
"שיהיה לך המשך ערב מזוין" צחק, ויצא מהחדר..
נכנסתי למקלחת, משפשפת את גופי שוב ושוב עם הסבון,
נשענת על הקיר ונותנת למים הקרים להרטיב את גופי
ולהסיר ממני את כל הגועל והזוועה שחשתי..
בחוץ היה חשוך לחלוטין, פנסי הרחוב כרגיל שבתו מלפעול,
ופרט לחצי ירח ומעט כוכבים לא הייתה כלל תאורה..
לבשתי את החולצה הסגולה שלי והמכנס השחור עם הקרעים..
אספתי את שיערי בגומייה שחורה ונעלתי את נעלי האולסטאר שלי..
לקחתי את תרמיל הגב, התבוננתי בחדר פעם נוספת ויצאתי החוצה..
כל כך רציתי ללכת לפגוש את סתו,
לנסוע איתו רחוק מכאן ובאמת להתחיל חיים חדשים ע גבר שמכבד אותי,
שבאמת אכפת לו ממני.. אבל ידעתי שאסור לי להיות אנוכית ולחשוב רק על עצמי.
ידעתי שכל שגיאה הכי קטנה שאעשה,
כל דבר אחרי קטן שאחריו אתפתה יעלה בחייו של סתו,
ואני לא יכולה לעשות לו את זה..
הלכתי ברחובות העיר, מחפשת אחר מקום בטוח לישון בו..
חתול קטן ואפור התחיל ללכת אחריי, ולילל בלי הפסקה..
'מצטערת אין לי דבר לתת לך, הלוואי והיה לי אפילו בשביל עצמי' אמרתי לו בשקט,
מתבוננת בעיניו הקטנות שחיפשו אחר אהבה..
'אל תבוא אחריי, לך" המשכתי לחשוב, ועשיתי תנועות עם היד כדי שיפחד ויברח..
אך דבר לא שינה את המצב, הוא המשיך ללכת אחריי..
"עקשן אתה" חייכתי אליו, והתיישבתי על אחד הספסלים בפארק המשחקים.
"לילה טוב שיהיה לנו..אה חתולי?" לחשתי לו, ונשכבתי לאחור.




המשך יבואא..~
שתהיה לכולנו שבת שלוום ! , אוהבת ..

וווואווווווו! פשוט מדהים!!!! את כל כך מוכשרת שזה מפחיד! מאיפה באים כל הרעיונות האלה?!...סיפור מהמם!
תמשיכי דחוףףףףף!!! 😂
לאב יו 3>

מהממם😊..

מהמם.. ועצוב

אמאאאאאאא איזה עצובבבבבף
זה נשמע כל כך אמיתי שזה משהואא
איזה כתיבה מדהימהה
לירנוש את פשוט כישרוניתת
אל תפסיקי לרשוםםם
לפ יווו
הכי שישישיישיש

מור'צי 😊

מאמיי איזה פרקיםם יפיייםםם
גאאדד אתה כותבת כזה מדהיםםםםם
חולה על הכתיבה שלך.
כל סיפור שלך ממכר אותי עוד יותר..

מחכה להמשך בובי =]

רותמיקק שלךך =][=

יאמא לולולוללולולו!@#

זה מ ד ה י ם!

שוב אני אומר,כול פרק גורם לי לאהוב את הסיפור הזה יותר ויותר..

תתממשיכי מהר אחותי העננקקית!!!😊

מדהייייים המשךךךך

פרק מדהיםםםם

תודה לכולםםם על התגובות המקסימוות!!
המשך בקררוב!