*לא כמו כולן*

סיפור מהמםםםםם!!!!אופי אני רוצה המשך!!! 😢 תמשיכי כשאת יכולה

התנשקנו. אלוהים, איך שהילדה הזאת יודעת לנשק. אף בן מעולם לא נישק אותי ככה. צמרמורות עברו לי בגוף מהאצבעות ברגליים עד לראש... הרגשתי כאילו אני מרחפת באוויר. אחריי 2 דקות התנתקנו אחת מהשנייה, היא הסתכלה אליי ישר בעיניים וחייכה.. ראיתי עלייה שהיא נבוכה לא פחות מימני.
ליאן: "א..אני..אני מצטערת" היא הורידה את החיוך מפנייה
אני: "את לא צריכה להצטער" ליטפתי אותה
ליאן: "זה...זה היה...היה פשוט"
אני: "פשוט מדהים"
ליאן: "כן.."
ישבנו עוד איזה חצי שעה על החוף, דיברנו, סיפרנו כל מיני דברים אחת לשנייה. פה ושם היו עוד נשיקות.
אחריי זה עלינו שתינו על האוטובוס הראשון שבא כדי לחזור הבייתה.
ליאן: "אני יודעת אבל שאת סטרייטית, אני מפחדת להיפגע" היא אמרה פתאום
אני: "ל..ליאן, א...אני פשוט קצת מבולבלת זה הכל"
ליאן: "אני יודעת, בגלל זה אני לא מפתחת ציפיות או משהו כזה"
אני: "לא, אני לא רוצה שתחשביש זה היה סתם וזהו נגמר.. א..אני נשמכת אלייך.. את כן עושה לי משהו. זה פשוט מרגיש לי מוזר ואני מבולבלת"
ליאן: "אני מבינה אותך" היא השפילה את ראשה "אולי זה לא היה צריך לקרות בכלל"
אני: "למה לא? אבל שתינו נהננו" מצאתי את עצמי משכנעת אותה
ליאן: "נכון.. אבל מה הלאה? מה יהיה? אני יודעת שבחיים אני ואת לא נוכל להיות ביחד"
'ביחד ביחד ביחד' המילה הזאת לא הפסיקה להדהד בראשי. וואי, ממש נלחצתי באותו רגע.
ליאן: "זה בסדר, אל תגידי כלום, אני לא רוצה להלחיץ אותך או משהו" היא מרה לפתע כאילו קוראת את מחשבותיי.
אינ: "את לא מליחצה.. פשוט אמרתי לך.. זה מרגיש לי מוזר פתאום..ש..שאני ואת ככה.. מבינה?"
ליאן: "כן.."
אני: "פ..פשוט תני לי קצת זמן"
ליאן: "אוקיי" היא חייכה
---
"דנה? מישהו אמור לבוא אלייך?" שמעתי את אימי קוראת לי מעבר לדלת, יצאתי והיא אמרה "מישהו בדלת..."
אני: "אז למה לא פתחת?" שאלתי והתקדמתי אל הדלת, הצצתי בעינית וראיתי את ליאור. אוף. לקחתי נשימה עמוקה ופתחתי לו בחיוך צבוע ביותר.
אני: "שלום ליאור? מה נשמע? איך אתה מרגיש? אני כל כך שמחה שבאת!" צעקתי בציניות ואימי תקעה בי מבט מוזר. טרקתי עליו את הדלת והתקדמתי לחדרי, הוא כמובן עצר את הדלת ובא אחריי, נכנס אחריי וסגר את הדלת.
ליאור: "אנחנו צריכים לדבר"
אני: "אוהוווווו ממש אין לי על מה לדבר איתך. עכשיו תעשה לי טובה ותלך מיפה.. ביי!" התיישבתי על כיסא המחשב והתעלמתי מנוכחותו.
ליאור: "אני לא מבין אותלך" הוא סובב את כיסא המחשב ככה שהייתי מולו והתיישב על המיטה.
אני: "מה יש להבין? אני זאת שלא מבינה אותך. אתה אמור להיות ידיד שלי.. לא לשפוט על כל דבר"
ליאור: "אבל את משתנית, את סתם עושה לעצמך רע!"
אינ: "במה? במה ליאור אני עושה לעצמי רע?!" אמרתי בכעס
ליאור: "כל..נו כלה קטע הזה עם ליאן"
אני: "אוו... עוד פעם זה..חפרת לי במוח כבר" באתילקום והוא הושיב אותי חזרה
ליאור: "לאן הלכתן היום?"
אני: "לים!"
ליאור: "מה? למה? מה עשיתן?"
אני: "זה לא עניינך ליאור..א..ה-ת-נ-ש-ק-נ-ו! טוב?!"
ליאור: "מה?! לא..לא..תגידי לי שאת עובדת עליי!"
אני: "אני עובדת עליך"
ליאור: "באמת?"
אני: "לא, אבל זה מה שרצית שאגיד"
ליאור: "למה?! למה אבל את עושה את זה לעצמך?! למה!?"
אני: "עושה לעצמי מההה?! אפשר לחשוב שזה דבר רע"
ליאור: "זה כן! כולם ישנאו אותך ויגעלו מימך, זה לא מקובל!"
אני: "עוף מהחדר שלי"
ליאור: "מה אלב דנה תקשיבי אני כנה איתך"
אני: "צ-א מיפה!" קמתי והובלתי אותו אל הדלת, והוא הלך.
חזרתי לחדר והתיישבתי על המיטה..
'אלוהים, זה לא הולך להיות פשוט אה'?

מצטערת על ההמשך הקצר והגרוע והחסר תכלית הזה..=/

הההממשך!!

מדהייים המשךךךך

[COLOR=red][B]ששש...! שבי בשו שו ! ההמשך ממש ממש ממש לא גרוע!!! הוא יפה, מזה אהבתי, את מוכשרת ברמות מטורפות!!! תמשיכי ברגע שתוכלי!
בה ביי!!!!
ב-3> תובלוש!!!! 😂

מדהים

והוא בכלל לא גרוע [:

הפרק לא רע בכלל, לא הרגשתי בשינוי גדול מהפרקים הקודמים. הסיפור דווקא מעניין 😊

רציתי להגיד גם כל הכבוד, את באמת אחת הכותבות המוכשרות יותר בפורום הזה, אל תפסיקי לכתוב 😊

מ-ד-ה-י-ם..
רציני ככבר אין מילים שייתארו את הכישרון שלך..


ת-מ-ש-י-י-י-י-י-י-י-כ-י-י מממהר,בבקשה!D:

יפפפפה [:

מהמםםם תמשיכיי

מדהיםםםם סיפור מהמהםםם

המשך דחוף...

יצצצצצצצצצצצצצצצא
מהמממממממממממממממם
במיוחחחחחחחחחד =]


המממששששךךך
דחווווווווווווווף =]

המשך [?!?!]
מוששששששששלםםם

למה את לא ממשיכה?....תמשיכי! סיפור מהמם!

מאמי מה עם המשך?