*לא כמו כולן*

מהמם !

אני שמחה שהמשכת אני מקווה שתמשיכי להמשיך חח

רק אל תזניחי שוב בבקשה

המששששששך.?

וואי קראתי עכשיו את כל הסיפור, סיפור ממש יפה=]
מחכה להמשך..

=פרק 14=

"דנה..." הוא התחיל לאמר והתקרב אליי
אני: "ליאור" קטעתי אותו וניסיתי להסדיר את נשמתי, "הבן אדם האחרון שאני רוצה לראות כרגע זה אתה"
ליאור: "מה...?" הוא הביט בי במבט לא מבין
אני: "אתה פשוט בן אדם אגואיסט, מגעיל וצבוע. אני לא מבינה, איך יכולת לשתף פעולה עם מעיין,
הרי ידעתם שזה יגיע להורים שלי, אז בשביל מה? אתה יודע בכלל איזה ריב היה לי עם אמא שלי?" הרמתי
את קולי והוא שתק. "תגיד משהו!"
ליאור: "זה היה רעיון של מעיין, דנה את חייבת להאמין לי"
אני: "אני לא חייבת שום דבר, במיוחד לא לך. גאד, אני לא מבינה איך יכולתי להיות חברה של שניכם!"
ליאור: "אנחנו דאגנו עם כל הקטע של ליאן וזה... אנחנו ראינו את התמונות מהמסיבה ו..."
אני: "אז מה אם ראיתם?!" קטעתי אותו בעצבים "תאמין לי ששניכם ביחד לא מגיעים לקרסוליים שלה"
ליאור: "אני לא יכול לראות אותך איתה, טוב?"
אני: "בעיה שלך. עכשיו תצא מיפה, באמת... אני... אני לא רוצה שום קשר איתך,
לא איתך ולא עם מעיין" אמרתי בקרירות, הוא הביט בי במשך כמה שניות שנראו כמו נצח ויצא מהחדר.
---
למחורת
---
הצלצול שמבשר את סוף יום הלימודים התנגן לו ברקע, מעיין מייד הכניסה את הקלסר לילקוט הצהוב שלה
ויצאה מהכיתה, בדרך ראתה את ליאור יושב בצד, הוא היה מבואס מאוד.
"מה קורה?" היא חייכה אל ליאור
ליאור: "מעיין, לא עכשיו, טוב?" הוא ענה בקרירות
מעיין: "מה יש לך?"
ליאור: "עזבי..." הוא אמר וקם מן המדרגות, החל ללכת לכיוון היציאה מבית הספר
מעיין החלה ללכת אחריו כשבדרך ראתה שגם תומר יוצא מבית הספר
"היי תומר!" היא קראה לעברו והוא נעצר, מביט עלייה בחיוך
תומר: "ליאת, נכון?"
מעיין: "מעיין"
תומר: "אהה מעיין... הכל בסדר?" הוא שאול בחיוך
מעיין: "כ...כן" היא נפגעה קצת מהעובדה שלא זכר את שמה
תומר: "אז מה, מה רצית? אני פשוט ממהר הבייתה"
מעיין: "לא... סתם, סתם רציתי לשאול אם אולי בא, בא לך לעשות משהו היום בערב או.. מתי שהו?"
היא שאלה בהיסוס
תומר: "מה, אני ואת כאילו?"
מעיין: "כן... לא יודעת, זאת אומרת אני..."
תומר: "בכייף, מה הפלאפון שלך?" הוא הגיש לה את מכשיר הנייד החדיש שלו והיא הקישה במהירות
את מספר הנייד שלה.
תומר: "סבבה, אני אדבר איתך, ביי בנתיים" הוא חייך והמשיך ללכת לכיוון מכוניתו.
---
ליאן שילמה לנהג המונית את הכסף והתקדמה לעבר ביתה של דנה, היא מעט חששה מפני שדנה לא הגיעה היום
לבית הספר וגם לא התקשרה אלייה, אפילו לא שלחה הודעה.
היא דפקה על הדלת בעדינות מספר פעמים עד שהדלת נפתחה, אימה של דנה עמדה שם וסרקה את ליאן בקפידות.
ליאן: "היי, מה נשמע?" היא שאלה בחיוך
אמא: "בסדר" היא ענתה בקרירות "דנה לא בבית"
ליאן: "מה, אז איפה היא?"
אמא: "היא אצל חבר שלה"
ליאן: "מה, איזה חבר?"
אמא: "אה, היא לא סיפרה לך עדיין?" היא שאלה וליאן הנידה ראשה לשלילה, "יש לה חבר, כבר יומיים,
להגיד לה שחיפשת אותה?"
ליאן: "א... כ... לא, לא צריך, תודה, אני... אני אדבר איתה כבר. להתראות" היא חייכה
חיוך קטן והסתובבה, דלת הבית נסגר ואז היא נתנה לדמעותייה לצאת.
היא התחרטה שנתנה לעצמה להתאהב ככה בדנה, היא ידעה שהכי קשה להעביר בחורה סטרייטית לתוך המעגל הזה,
בטח דנה כבר נגעלת מימנה ולא רוצה איתה שום קשר.
---
"אמא?" קראתי לה והיא הופיעה מולי, "מי זה היה בדלת?"
אמא: "אף אחד"
אני: "מה אף אחד, אבל מישהו דפק מיקודם"
אמא: "מתרימים, ראית מה זה? כל היום באים להתרים"
אני: "אהה..." אמרתי בשקט ונכנסתי בחזרה לחדרי, חייגתי את מספרה של ליאן, שאותה כבר ידעתי בעל
פה, היא לא ענתה. כל כך התעצבנתי שהתעוררתי היום מאוחר ולא באתי אל בית הספר, גם לא ראיתי אותה
וגם הפסדתי בוחן בתנ"ך.
---
"חדר יפה יש לך" מעיין חייכה כאשר תומר והיא נכנסו אל חדרו
תומר: "מצטער על הבלאגן" הוא אמר והחל להזיז כמה דברים שהיו מפוזרים על המיטה, "רוצה לשתות משהו?"
מעיין: "אמ... בכייף"
תומר: "מה בא לך?"
מעיין: "מה שיש"
תומר: "שנייה חוזר" הוא חייך ויצא מהחדר
מעיין חלצה את נעלייה ונשכבה על המיטה, כשהוא נכנס היא מייד התיישבה בחזרה ושתתה את הקולה מהכוס הגדולה
תומר: "את יודעת, אני לא מבין איך לא שמתי לב אלייך עד עכשיו" הוא שיקר, הוא הרגיש איך הוא נעשה
חרמן מרגע לרגע, כבר שבוע שהוא לא היה עם מישהי.
מעיין: "אה באמת?" היא חייכה "ועכשיו אתה שם לב?" היא התקרבה אליו באיטיות והחלה לנשק אותו,
לאחר שניות ספורות ידיו החלו ללטף את ביטנה מתחת לחולצה הוורודה שלבשה,
לא עברו 5 דקות וכל בגדייה היו זרוקים על הריצפה, ככה גם בגדיו.
"מאמי, לא התכוותי שנגיע עד לכאן" היא חייכה בהתנצלות והתרחקה מימנו מעט
תומר: "מה את מדברת שטויות?" הוא צחק "בואי לפה... את כל כך יפה" הוא לחש והמשיך לגעת בגופה,
חופן את שדייה באגרסיביות ומנשק את צווארה
מעיין: "יש לך כאן קונדום?"
תומר: "כן" הוא חייך והוציא קונדום מהמגירה שעל יד המיטה
---
היא הייתה כל כך עצבנית, על הכל. היא לא הבינה איך דנה יכולה ללכת למישהו אחר כשהן רק התחילו את
הקשר שלהן. היא היתה צריכה לדבר עם מישהו וכעבור חצי שעה הליכה מצאה את עצמה מצלצלת בפעמון ביתו של
תומר. הם היו תמיד ידידים טובים, היא ידעה שאיתו היא יכולה לדבר.
"היי ליאן" אביו של תומר חייך אלייה "בואי תיכנסי"
ליאן: "תומר בבית?"
אבא: "ניראה לי הוא בחדר שלו, אני נכנסתי מהעבודה בדיוק לפני שתי דקות, רוצה לשתות משהו?"
ליאן: "לא, תודה... אוקיי, אני אלך אליו" היא חייכה
אביו של תומר תמיד היה מתווכח איתו לאחר שליאן הייתה הולכת לביתה, הוא לא הבין למה תומר לא עם ליאן,
הרי זה הכי טבעי שהבחור הכי יפה בבית הספר חבר של הילדה הכי יפה בבית הספר.
היא פתחה את הדלת ובדיוק ראתה אותו ואת מעיין על המיטה, ערומים, עושים את זה.

יפהה :]]

תמשיכי :]

אהבתיי רצחח 33>
מקווה שתעדכניי שוב תסיפור

מה עניינים?

ואו מקסים😊 אל תנטשי שוב ...........

המשך? (:

קראתי הכל.
פשוט מדהים :]
המשך ..

המשכייים ממש יפיםםם מאמי 😊

מותק המשך מקסים אני אחכה לעוד 😊