טוובב,אחרי שכנראה שוב פרצו לאתר,
ונמחק האשכול הקודם של הסיפור,הנה הוא בחזרה..
ד"א,אני לא יודע מה יהיה עם הסיפור,
אם הוא יהיה סיפור קצרצר או ארוך..נראה איך העניינים יתגלגלו!
ובקשר לפרקים..
אני כרגע בי',ועכשיו מתחיל כול הלחץ..
אז אני אשתדל מאוד מאוד לפרסם המשך פעם ביוםם..
אוהבבבב!=] 🙄
"הלו?סליחה.. מלצר?" היא אמרה מניפה בידייה,מחכה למעט
תשומת לב מצד המלצר.
"כן,גברתי?" הוא שאל כשנעמד לצד כיסאה. "חשבון,בבקשה.."
היא אמרה וסימנה לו על השולחן.
"מיד!" הוא אמר ופנה,הלך במהירות למטבח והיא
יכלה לשמוע "חשבבון לשולחן מספר 34".
היא חייכה לעצמה חיוך מרוצה,כאשר שכשהגיע החשבון היא שמה
את הכסף,טיפ נדיב.. ובמצורף,
את מספר הטלפון שלה. היא אספה את חפצייה ויצאה
מהמסעדה,כשעל פרצופה עוטה חיוך רחב.
היא הגיעה לדירתה,זורקת את המפתחות על השידה בכניסה
לבית,מוציאה את השיער מהפקעת שאליו הוא היה אסוף,ומנענעת
את גופה,מתמכרת לתחושה מוזרה שעטפה אותה.בתנועות ריקוד
קלות היא החלה מפשיטה את עצמה,ופונה לעבר המקלחת.
"רגעע!" היא זעקה,עוטפת את עצמה מהר
במגבת,מגניבה מבט במראה ורצה לעבר דלפק הטלויזיה,
היכן שהטלפון המצלצל הונח.
"הלו?" היא אמרה בשנייה האחרונה,ממש לפני שמהעבר השני ניתקו.
"שלום,מורן?" הוא שאל עם קול בס עבה
למדי. "כן..?" היא שאלה,מנסה להבין מי זה.
"היי,זה שלומי..המלצר!" הוא אמר והיה נשמע בקולו שאבן ניגולה מליבו.
"אהה,שלום! לא ציפיתי שתתקשר כ"כ מהר!" היא אמרה וחייכה לעצמה.
*ככה הם המשיכו לדבר שעות,ימים על גבי ימים.. עד שלבסוף,הם החליטו
להיפגש מחוץ למסגרת הטלפון..*
רוצים לדעת מה יהיה בהמשך?!
כול זה תדעו בפרקים הבאים..
אאווהבבב..3>
תנו בתגגוובבותתת 🙄
מדהים מדהיםםםםםםםםםםםםםם !!!!!
=]]]
תתחיל לרשום עוד ועוד ועודדדד
פעם ראשונה שאני קורא סיפור שלך .
יפה תמשיךךך
וואו אתה מוכשררררר
יפה רצח
אני מחכה להמשך
חחחח פתחת את האשכול מחדש 😊
כמו שאמרתי התחלללה מהממת תמשיך ארווסי
אאאאוווווווווווווווווושששששששששששששייייייייי
מוצ'לם צ'ליייי
איזה כישרוןןןןן
אהבתי תהתחלה מאמיייייייייייייייייי
מחכה להמשך אהובייייייייייייייייייייייייי
רותמי שלך=]
תודה על כול התגובותת מדהימותת ששלליי!
כ"כ אוהב ת'תגובות שלככןן..=]
אני כרגע בביצפרר.. יצאתי ממגמהה אז היו לי שעתיים חופשיות..
אז עליתי למחשב.. חעחעח..
רציתי לכתוב,אבל הזמן רץץ וכבר אין לי זמן..
אזז אני אשתדל כשאני אהיה כבר בבית..
אוהבב!3>
=]
~פרק 2~
"הלו?" ענה קול רך ונשי מבעד לשפופרת הטלפון.
"מה שלומך?" השיב מענה קול בס עבה.
"שלומי..?" היא שאלה חוששת,לא בטוחה בעצמה.
"כן,מורן,כן.. כבר חודשיים שאנחנו מדברים בטלפון ואת
לא מזהה?" הוא אמר בקולו הגברי וגיחך.
"לא,מצטערת אני פשוט עסוקה פה.."
היא השיבה והמשיכה להחליף אלפי אופציות של שילובי
בגדים מול המראה,בחדרה. "וואלה?אז אני מפריע?"
הוא שאל. "לא,לא.. מה פתאום מאמי! אני פשוט מתארגנת לדייט."
היא אמרה ובקולה היה נשמע כאילו היא שיקרה.
"טוב,לא משנה מותק.. אני אתקשר כבר יותר מאוחר!" הוא אמר
ובא לנתק אז שמע את קולה זועק מחוץ לשפופרת "רגע!!!".
"כן?" הוא שאל כלא מבין. "לדייט,מחשוף או צנוע?"
היא שאלה אותו. "אם זה היה דייט איתי,אז חשוף,אבל בגלל שזה לא
אז צנוע." הוא אמר ונשמע בקולו החיוך הערמומי שנפרס על פניו.
"חחח" היא גיכחה. "טוב,להתראות!" היא סיננה לעבר השפופרת
וניתקה.
"אאחח,אחח.." הוא אמר לעצמו ועצב התפשט על פניו.
"מה הייתי עושה בשביל שאני הייתי הדייט שלה." הוא אמר
לעצמו ספק בלחש, ספק בקול.
"מה אמרת?" שאל אותו עומרי,החבר שלו שיישב לידו
בספת העור הגדולה בסלון ביתו של שלומי,צופים בכדרוגל ומפצחים גרעינים.
"אה,לא.. לא,סתם אחי! הירהרתי בקול!" הוא אמר וחשב לעצמו 'אח איזה מפגרר!'.
"גווווווווווווווווולללללל" הצעקה מילאה את חלל הבית.
שלומי ועומרי קיפצו שמחים ברחבי הסלון,
שורקים,צועקים,מסננים לעבר הטלויזיה "כול הכבוד!".
איך שהם התיישבו,אחרי שתיקה מביכה מצד שניהם
בעקבות פליטת הפה של שלומי עומרי העז לשאול :"אחי,דייט של מי
היית רוצה להיות?".
עומרי הביט בו מסוקרן,ויכל להבחין בעובדה שעצם השאלה
גרמה לו למבוכה ולעצב. "עזוב,אל תסביר.. אם אתה צריך משהו,אני פה!"
הוא אמר לו וכאילו שכח לגמרי מפליטת הפה של שלומי.
כעבור דקות ארוכות של צפייה מרתקת מהולה בפיצוח גרעינים
שלומי העז לפתוח את פיו...
טה טה טאדאאםם!@#
חעחעח
אייך?!
המשךךךךךךךךךךךךךךך!!!!
מור'צי 😊
יהה איזה יפה זה.. =]
בני כמה הם אבל?.. כל דמות?...
המשך המשךך
נמנמנמ..
נראה לי יותר מ18.. חחח
לא חשבתי על זה האמתי..:S
חחחחחחח
אז תתיח לחשוב ..כאילוו=]]]
מהמםםםם אהבתיי!!
יא מוכשר אחדד ((:
המשךךך דחוף!
גאדדדדדדדדד עד שמצאתי זמן לקרוא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני מקיימת הבטחותתת 😊
טובבב.... קיצורר....
נו מה... רגיל... פשוט מדהים!!!!
המשךך.... 😛
אני אישית חושבת
שזה
די...
אהמ
מושלם 😊