ממש אההבבתי מאמיי :]
תמשששיך ?
אושייי כפרוניי עלייךךך איזהה התחלהה מסקרנתתתת
תמשיךך בובי שליי נשמע מעלףףף
מואהההההההההה
ויקי
וואווו יאללה בווביי שילייי
אני רוצה המשךךךךך מהרררררררר !
כתיבההה מוושלמתת כמו תמידד !@
איןן עליךךךךך אלוףףףף חח
מוואהה ענקיתת
לאביו ,
יפיתי 😊
דניאאללי,מלאכית שלי..
תודה רבהה..=] אני אמששיך..
ויקיפיפקיפקפקיקיקקיי..
מטווררףף עלייך,חבובה שלליי!
תודה!=]
יפיתי=]
אאח,איזו תגובה!
תודה רבה,נשממה יפה שלי!
מוווווושלם 😊
תמשיך דחוווווווף P=
נננוו
י'א חרא קטן😢
תמשיך כבר!
טוב מותק..
תבין.. אבל מזה תביןןן
אתהההההה =>>>>>> חייב להמשיייייךךךךךךךךךךךךךך
ברור?!?!?!?!?
אני דורשת המשךך ומהרר!!!@##@!#
אוהבת אותך המוןןןןןן
רותמי שלך =]
מאירועי הפרקים הקודמים:
"גווווווווווווווווולללללל" הצעקה מילאה את חלל הבית.
שלומי ועומרי קיפצו שמחים ברחבי הסלון,
שורקים,צועקים,מסננים לעבר הטלויזיה "כול הכבוד!".
איך שהם התיישבו,אחרי שתיקה מביכה מצד שניהם
בעקבות פליטת הפה של שלומי עומרי העז לשאול :"אחי,דייט של מי
היית רוצה להיות?".
עומרי הביט בו מסוקרן,ויכל להבחין בעובדה שעצם השאלה
גרמה לו למבוכה ולעצב. "עזוב,אל תסביר.. אם אתה צריך משהו,אני פה!"
הוא אמר לו וכאילו שכח לגמרי מפליטת הפה של שלומי.
כעבור דקות ארוכות של צפייה מרתקת מהולה בפיצוח גרעינים
שלומי העז לפתוח את פיו...
ה-המשך, פרק 3!@#
"אתה רוצה קולה?" הוא שאל.
"לא,תודה אחי! אני בסדר ככה.." הוא אמר והצביע לעבר הכוס החצי מלאה במי ברז צוננים.
"סבבה.." הוא השיב וחזר לשקוע במחשבות.
"אחי.." עומרי אמר,חושש וחושב איך לנסח את עצמו.
"כן?" שלומי ענה ובהה במרקע,מהופנט.
"זה מסקרן אותי,עם מי דיברת? דייט של מי היית רוצה להיות?"
עומרי שאל וכיבה את הטלויזיה.
שלומי המעוצבן הביט בו בכעס,אבל נרגע כאשר שב לחשוב עלייה,על מורן.
"אהה.." הוא אמר ועיניו שמקודם נצצו משמחה כעת בוהקות ולחות,מדמעות.
"זו.. קוראים לה מורן" הוא אמר לאחר שניגב את העיניים מהר,לפני שהדמעות
יספיקו לפרוץ. "ו...?" עומרי שאל,מחכה לעוד פיסת מידע.
"הכרנו במסעדה לפני כמה חודשים,איפה שאני עובד.
ו..היא השאירה טיפ נדיב,ואת הטלפון שלה.. כבר באותו
יום התקשרתי אלייה,והתחלנו לדבר שעות.. ואנחנו מכירים
כבר כמה חודשים טובים ו.. ו.. אני לא יודע.." הוא אמר והפנה את ראשו
לעבר הקיר,מסתיר את הדמעות שזלגו כשנזכר בהתחלתו של סיפור האהבה הכואב הזה.
"נו,אז לממה אתה בוכה עכשיו?, היא לא רוצה?!" עומרי שאל מבולבל,וקם להביא לשלומי
פיסת טישו. "תודה.." אמר בשקט שלומי,מחה את הדמעות וקינח את אפו.
"אני לא יודע,אני לא אמרתי לה כלום..אבל לפי מה שהיא מספרת היא מאוד
מבוקשת,כול שני וחמישי בדייט עם מישהו אחר.." שלומי השיב לשאלתו
של עומרי כשזרק את הטישו לפח.
"יש מצב היא בכלל רוצה לגרום לך לקנא!" עומרי אמר ועיניו של שלומי בהקו.
הוא אמר לעצמו 'איך לא חשבתי על זה קודם?'.
"אני חושב תזמין אותה לצאת.. אין לך מה להפסיד!" עומרי אמר והתרגש מפניני
החוכמה שראה שהשפיעו על שלומי,לטובה.
"אני ארמוז לה על זה.." שלומי אמר לאחר שכמה דקות התרוצצו
במוחו קטעים שיכולים לקרות איתה,אם ייצאו.
"טוב.. אפשר להדליק את הטלויזיה?!" שלומי הביט בעומרי שהחזיק בשלט.
"כן,כן,בטטחח!" הוא אמר ובדיוק איך שהטלויזיה נדלקה נשמעה
זעקתו של הקריין :"גוללללללללללללללללללללל".
"ישששששששששש!! יאאללה בית"ר!!!!!!" ההם צעקו שוב,מקפצים,
צורחים,מאושרים!.
"תנמיך את הטלויזיההה!!!" שלומי צעק לפתע.
"יש טלפון!!!!" שלומי סינן במהירות כשהרים את שפופרת הטלפון.
"הלו?".........
גרר מדהיייייייים!!
אתה כזה מוכשרר ((:
איזההה המשךךךך פפצצותת לגבותתתתתתתתתתתתתת!!![ורסיסים לריסים. . .חיחיחי]
מחכהה לעודד אחדד כזההה
מואההה
המשך מידידידיידידי!!
פשוט מדהיםם
אהבתי נוראא!1
מור'צי 😊
מאמממו'ש,
קראתי עכשיו את הסיפוור,
יש'ך כתיבבה מעעלפת בובי!
והסיפור נשממע מעניין +
(:
אז יייאאאללה,
המשךך שתוכככל [:
שבת%קודש
מאירועי הפרקים הקודמים:
"טוב.. אפשר להדליק את הטלויזיה?!" שלומי הביט בעומרי שהחזיק בשלט.
"כן,כן,בטטחח!" הוא אמר ובדיוק איך שהטלויזיה נדלקה נשמעה
זעקתו של הקריין :"גוללללללללללללללללללללל".
"ישששששששששש!! יאאללה בית"ר!!!!!!" ההם צעקו שוב,מקפצים,
צורחים,מאושרים!.
"תנמיך את הטלויזיההה!!!" שלומי צעק לפתע.
"יש טלפון!!!!" שלומי סינן במהירות כשהרים את שפופרת הטלפון.
"הלו?".........
ההמשך,מוקדש כמו כול הסיפור הזה לאחת והיחידה,המוכשרת מכולן.. אב' המדהיממהה!=]
"הלו??!" אמר שוב שלומי לשפופרת הטלפון,
אך מהצד השני לא היה קול ולא עונה.
"ה..?" הוא בא לחזור שוב על עצמו,ואז שם לב לקולות
בכי רועמים מצידו השני של הקו.
"מי זה? מה קרה?" הוא שאל,מפוחד כשבראשו רצים
תמונות ומחשבות על 'מי זה יכול להיות?','מה קרה?!'.
"א..אני מפחדת!" אמר קול נשי בגימגום.
"מו.. מורן?!" זעק שלומי בפחד לתוך שפופרת הטלפון.
"כן.. תציל אותי!" היא זעקה בין דמעה לדמעה כשקולה
אפוף בדאגה ובהלה. "מה קרה? איפה את!?" שלומי שאל
לחוץ,מסמן לעומרי עם היד להנמיך את הטלויזיה.
"א.. א..אני לא יודעת איפה אני.. ליד איזו חורשה,יש
פה שלט..אבל אני לא מצליחה לקרוא.. זה בערבית!"
היא אמרה ומשסיימה,שבה לבכות בכי תמרורים.
"תירגעי מאמי,תירגעי! תיזכרי טוב.. מה זכור לך הכי?"
שלומי שאל,מנסה להרגיע את מורן ועם זאת-להבין היכן היא.
"אממ... כביש ארוך,חשוך.. מסגד עם אורות ירוקים למעלה,אני חושבת!
לא שמתי לב בדיוק.. הוא.. הוא.." היא אמרה,ושתקה.
"הוא מה?!!?" שלומי שאל בדאגה שרק הלכה וגברה.
"הוא ניסה לאנוס אותי!!!!!" היא צעקה וקולה הלך ודעך,
נבלע מאחורי מסך דמעות. "מה?!!?! טוב,מורני,אל תדאגי..
אני בדרך אלייך,הבנתי איפה את.." הוא אמר וניתק מהר,
רץ לכיוון הכוננית בכניסה לבית,לקח את הפלאפון ומפתחות המכונית
וייצא לדרך.
במוחו של שלומי רצו שוב סרטים,מנסה לחשוב על דרכים
להרגיע את מורן,להחזיר אותה אל השקט הפנימי שלה,שככה הכיר אותה;
כאישה מאורגנת,שקטה וחייכנית.
"אחח!" מורן אמרה,מסתירה את עינייה שסונוורו על ידי
מכונית הB.M.W של שלומי.
כשהיא שמה לב לפניו המודאגות של שלומי שלאט לאט התקרבו אלייה
משייצא מהאוטו,שב ברז הדמעות ונפתח,עלה על גדותיו.
"שששש" לחש לה שלומי,מחבק אותה ומרגיע אותה.
מכסה את גופה העירום למחצה מהקור.
"בואי.." הוא אמר,מרים את גופה השמוט והמלא חבורות
וסימנים כחולים,מדריך אותה לעבר האוטו המונע.
הנסיעה עברה בשקט,דממה.
רק מידיי פעם יבבותייה של מורן נשמעו כאשר נפגש
גופה הכואב במושב האוטו.
אחרי נסיעה ממושכת של כמעט עשרים דקות שלומי דימם
את מנוע הB.M.W בחנייה,מתחת לביתו.
יישר כשהמנוע דמם,שלומי הוציא את המפתחות ממקומם,
פתח את הדלת וטרק אותה במהרה,הולך לפתוח את הדלת למורן
ולעזור לה לקום,לצאת מהאוטו.
"שלומי..." היא אמרה לפתע..
אחלה המשכים אושריק!! יהיה עוד אחד היום?!?!
אתר האהבה הישראלי