שלא תסתבך ככה בכל השטויות האלו!!
אווך אנ רוצה שגיא יחזור 😢
היא רק מדרדרת בלעדיו!!
הממשששך..
פרקקק ממש ממש יפהההההה
שאליאן לא תתחבר מה היא מתחברת איתםםם היא תתסתבך
תמשיכי מאמי
התבוננתי בה נכנסת פנימה,
לפני שנכנסה בשער נופפה לי לשלום.
נופפתי בחזרה ונסעתי חזרה לטיילת.
'סוף סוף' נאנחתי לעצמי.
= = = = = = = = = = = = = = = = = = = =
"אחי תביא לי 2 בקבוקי פרפקט ואיזה מדלל.. לא משנה מה" מוטי אמר למוכר.
"אין בעיה" אמר והסתובב בכדי להוריד את הבקבוקים שהיו על המדף העליון.
מוטי ניצל את הזמן והכניס לכיס המעיל שלו 2 חפיסות של סיגריות.
בהתחלה? שנאתי כשהם גנבו.
עם הזמן הבנתי שזה לא כזה נורא.
המוכר יסתדר טוב גם בלי 2 הפאקטים האלה.
"50 שקל" הוא אמר ומוטי שילם.
"תודה אחי" אמר לו והתקדמנו בחזרה לאוטו ..
-------------------------------
בבוקר שלמחרת התעוררתי בחוסר חשק לצערי,
התארגנתי בזריזות, לא טרחתי להכין תיק .
פשוט דחפתי מחברת ועט בתיק היד השחור שלי וירדתי למטבח.
"בוקר" אמרתי בקול כעוס למדי ונכנסתי למטבח.
"בוקר טוב חמודה" אמא אמרה עם הגב אליי,
לחצתי על כפתור הקומקום והתיישבתי על השיש, מחכה שהמים ירתחו .
"אליאן רדי משם" אבא נכנס וישר תקף אותי.
"מה מפריע לך?!"
"הכיסאות הומצאו בשביל שישבו עליהם, לא השיש" אמר ואני גלגלתי עיניים.
"רדי עכשיו" אמר בקול מצווה,
אמא הסתכלה מהצד ושתקה
פתחתי את התיק שלי ,
הדלקתי סיגריה.
במצב כזה אני מעדיפה להירגע דרך הסיגריות ולא דרך צעקות.
"אני לא מוכנה שתעשני בתוך הבית גברת, את יודעת את זה"
"אני לא אצא בשביל סיגריה ואז אחזור"
"בשביל זה יש את המרפסת" אמרה .
"אז צאי למרפסת וחכי שאני אסיים ת'סיגריה!"
"אל תתחצפי לאמא שלך" אבא כמעט שצעק עליי,
"מה יש לכם על הבוקר?!"
בזמן האחרון אני מרגישה שאין להם כוח אלי יותר,
פשוט אין להם כוח להתמודד איתי.
"אליאן תזרקי את הסיגריה, מיד, ואם כבר את עושה טובה והולכת לבית הספר תורידי את העגיל הזה מהשפה שלך, את נראית כמו מופקרת!"
"כוווווסעמק" לקחתי את התיק שלי ויצאתי החוצה בטריקת דלת, אפילו בלי לשתות את הקפה של הבוקר.
התיישבתי על המדרכה הקרה , מחכה לאוטו של מוטי .
"יש לי עוד 10 דקות" חשבתי לעצמי כשהצצתי בפלאפון,
נכנסתי לנגן השירים והדלקתי את השיר Monsoon של טוקיו הוטל, לוקחת שאחטות איטיות מחצי הסיגריה שנשארה לי.
Running through the monsoon
Beyond the world,
To the end of time,
Where the rain won't hurt
Fighting the storm,
Into the blue,
And when I loose myself I think of you,
זמזמתי לי את הפזמון.
הזדהתי עם השיר הזה,
בייחוד עכשיו. בחורף ..
מרחוק ראיתי את האוטו הכסוף של מוטי.
קמתי מהמדרכה, סגרתי את השיר.
"בוקר" נכנסתי אל תוך המושב האחורי וזרקתי את התיק הצידה,
"בוקר טוב נשמה" חייך חיוך רחב.
"מה קורה ?" חן שאל אותי מהמושב הקדמי.
"חרא" רטנתי.
"מה קרה?!"
"הורים" אמרתי בעצבים ,
הם לא אמרו כלום,
פשוט שלחו מבט מבין שאמר הכל.
שתקתי במשך כל הנסיעה,
הם לא הציקו לי עם זה.
ידעו כבר שכשאני עצבנית אני פשוט צריכה את הזמן שלי להירגע בשקט.
"מוטי" שמענו קריאה כשיצאנו מהרכב.
זה היה אביב, ילד מהכיתה שלו – הכרתי היטב את כל מי שהם הסתובבו איתו.
"דקה אחי"
"נראה אותכם בערב כבר?" שאל,
"אני לא יודעת אם אני באה היום... יש לנו משהו של המשפחה"
"נו יום שישי.. אל תהיי כבדה" אמר בחיוך קטן.
"נראה"
"טוב" אמר , נישק לי את הלחי , לאחר מכן נתן כיף לחן והתקדם לאביב.
"אז מה? נשארנו לבד הא?" אמר ועשה פרצוף,
"חחח מפגר" חיבקתי אותו חצי חיבוק שכזה.
"הווו .. טוב שמישהי נזכרת לבוא לבית הספר מדי פעם" ראיתי את רות, המנהלת.
"זאת רק אני או שהיא עשתה מתיחת פנים?!" שאלתי את חן בשקט והוא השיב בצחקוק קל.
"אה רותי, מה נשמע" שאלתי בגלגול עיניים
"אליאן בצלצול את במשרד שלי, יש לנו שיחה ארוכה לנהל"
"טוב אחי" אמרתי ומשכתי את היד של חן איתי.
"מה היא רוצה?" שאל ,
"בטח סתם תזיין תשכל על זה שאני צריכה יותר להשקיע ופה ושם"
"אה" חן ענה.
"אתה בא איתי לקפיטריה? לא הספקתי לשתות קפה בכלל =["
"עליי" אמר בקריצת עין ,
שילבתי את ידי בידו והתקדמתי לקפיטריה.
= = = = = = = = = = = = = = =
"היא ממש מטומטמת אחי"
"טוב שחר תרגיע, בכל זאת חברה שלי" אמרתי לו, "ותכבה כבר ת'סיגריה הזאת ימסריח!"
"אתה באמת חושב שהיא מתאימה לך ?, אני שואל ברצינות דניאל"
"נשבע לך שאני כבר לא יודע"
אמרתי בבלבול.
"תקשיב בלי להעליב חוץ מהחיצוניות שלה אין בה כלום, היא הכי לא מתאימה לך בעולם.. אני לא חושב שאתה.." שחר דיבר לי באוזן,
אבל אני?
הייתי מרוכז בדבר אחר לגמרי.
עברה מולי ילדה שאף פעם לא ראיתי קודם.
היה לה יופי מיוחד ממש,
עיניים ירוקות כאלו. גדולות, מהפנטות.
שיער שחור חלק אסוף בקוקו, שפתיים משורטטות, וחיוך מתוק שכזה,
היא לא הייתה גבוהה במיוחד, גם לא נמוכה.
לא שמנה ולא רזה מדי,
בדיוק כמו שצריך –
בדיוק לטעמי!
"שחר, שחר מי זאת?" שאלתי כשלפתע המבטים שלנו התנגשו.
= = = = = = = = = = = = = = =
"מה את מסתכלת עליו?" חן דחף אותי טיפה הצידה ,
"לא יודעת.. הרגשתי שמישהו בוהה בי"
"חחחח בוהה עלאק, זה בסדר אם מישהו ימצא חן בעינייך כפרה, לא סוף העולם"
"חןןן"
"מהה?"
"פשוט תשתוק"
"מאמי די, תפסיקי להגביל את עצמך בגלל גיא"
"חלאס טוב? אני לא רוצה לדבר על זה בכלל" אמרתי שולחת מבט אחרון לאותו הילד שבחן אותי קודם.
הוא משך את עיניי . נראה די טוב..
השיער שלו היה חום, והעיניים בהירות – כחולות או ירוקות, הצבע לא היה ברור במיוחד מכזה מרחק.
היה לו אף כפתור, חמוד כזה,
תווי בפנים שלו מקסימים ללא ספק.
לא ראיתי אם הוא גבוה או נמוך כי הוא ישב,
אבל שמתי לב לשרירים שבצבצו מתחת לחולצת הבי"ס הצמודה שלו.
פאק.
על מה אני מסתכלת בכלל,
סובבתי את מבטי במהירות והמשכתי קדימה.
"בכל מקרה הוא לא בשבילך" חן אמר .
"אה?, חח למה?"
"סתם צפונבון.. מהמליאנים המפונקים האלה שחשים את עצמם מי יודע מה"
"רואים עליו..." אמרתי בשקט.
= = = = = = = = = = = = = = =
"נוו איך אתה לא זוכר, חברה של גיא כהן, ההוא שנפטר בקיץ"
"אני יודע מי הוא, פשוט לא זכרתי את חברה שלו"
"קיצר זאת היא.. אבל אל תחשוב על זה בכלל, שמעתי שמאז התאונה ומה שקרה לו היא לא התקרבה לאף אחד" שחר אמר לי.
"מאמיייי," שמעתי את הקול של שיראל ,
"אהה" סובבתי את מבטי לכיוונה,
"מה.. על מי הסתכלת ככה?" שאלה והרימה את עיניה לכיוון אותה הילדה ..."
"אליאן" אמרה בפרצוף נחרד,
"למה את עושה קול מזלזל כזה?" שאלתי אותה בזמן שהיא התיישבה על ברכיי.
"איכ, תראה מה נהיה ממנה"
"מה נהיה?"
"מאז שחבר שלה מת כולה השתנתה, בגאד שהיא לא סגורה על עצמה.. יענו מה את? פרחה, ערסית, פריקית... תחליטי?!"
"מה הקשר?!"
"תראה עם מי היא מסתובבת.. מוטי, חן, לירן וכל אלה"
"וואלה.." אמרתי בשקט,
"כן.. וכאילו, כולם הבינו שחבר שלה הלך אבל יאללה, שתמשיך בחיים. אמרו לי שהיא לא מסתובבת כבר עם החברים הישנים שלה, היא בקושי באה לבצפר, במקום זה היא בעבודה, מעשנת, מה לא"
"אה" אמרתי.
לפי הסיפורים של שיראל היא בכלל לא הטעם שלי,
אבל משהו בה משך אותי,
משהו בה מיוחד כל כך.
"אבל מה אנחנו מדברים עליה בכלל?, התגעגעתי אליייך" חיבקה אותי בזמן ששחר שיחרר אנחה קלה .
= = = = = = = = = = = = = = =
נכנסתי עם חן לקפיטריה,
התיישבתי באחד השולחנות – הוא הלך לקנות לי קפה ..
הרגשתי כאילו כולם מסתכלים עליי בזלזול, שולחים מבטים בוחנים.
אבל כולם על הזין שלי .
שימותו !
הצלצול לא גרם לי לקום מהשולחן,
'שיט, רק לא לאחר לשיעור.'
חשבתי בציניות.
"בקשה חיים שלי" חן הניח על השולחן כוס קפה ודונאט.
"תודה נשמה" חייכתי אליו, "אתה לא שותה כלום?"
"לא, אני רק אקח לך ביס מהסופגניה" אמר ודפק לי ביס ענקי בדונאט,
"חחחח שמן" לגמתי לגימה איטית מהקפה החם שלי,
"מאמי, כבר היה צלצול לפני רבע שעה" חן אמר לי כשסיימתי את הקפה,
"נו ו?"
"המנהלת רצתה לדבר איתך"
"שתקפוץ"
"בלי שטויות, בואי אני אלווה אותך לחדר שלה" אמר וקם,
קמתי גם אני בחוסר חשק לכיוון החדר של רותי :\
"נראה אותך בהפסקה" חן הדביק לי נשיקה בלחי והתקדם לכיתה שלו.
נכנסתי לחדר שלה, היא דיברה בטלפון.
היא שלחה לי סימן לשבת על הכסא,
"כן.. אני מבינה"
"יום רביעי בשעה שלוש, רשמתי" אמרה ורשמה ביומן,
"אוקיי, יום טוב, להתראות" סיימה את השיחה וניתקה את הטלפון.
"לא נותנים לבן אדם מבוגר לחכות גברת"
מהמממםםם
כישרונית את חבלזזז
יאללה המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
😮 ווווווווואו כ"כ יפה
מאוהבת בסיפור הזה (:
מה נהיה ממנה ? פאק
המשך מוכשרת שלי 3>
איכס היא מגעילה אותי :|
תמשיכי
אתר האהבה הישראלי