לאאאאאאאא
למה הרגת אותו ?!
מהה אין גיא עכשיוו !?????????????
יאא =[
איזה עצוב 😢😢
אני לא מאמינה ! @
אבל הפרק מדהים :]
ללללללללללללללא 😢
אולי זה חלום!? אללאללאלאל אל תהרגי אותווו :[
ואי איזה צמרמורתת!!פרק יפהה...ועצוב ,תמשיכי
תוודה בנות..
אנייי שמה עכשיו ! [:
פתחתי קבצים במחשב שלך. גם לך יש את הסירטון הזה, ששנינו צוחקים. ואני רואה אותך זז. אני רואה אותך זז ונוגע בי. אני מחפשת אותך וקוראת לך, צועקת לך ואתה לא עונה.
מאז אני לא זוכרת מה היה. הובלתי לבית החולים, כנראה התמוטטות, עילפון.
ומאז לא מסכימים לי להיכנס לחדר שלך, מחשש לבריאות שלי.
אבל דבר אחד הם לא מבינים- לא אכפת לי אם אני אמשיך לחיות. לא אכפת לי מה קורה איתי. לא אכפת לי מה אומרים, מה חושבים, מה חבורת פסיכולוגים ,שלא מבינים טיפה מהכאב שאני חווה ,ממליצים.
הדבר היחידי שאכפת לי זה ממך. גיא, אתה היית, ועודך האהבה הראשונה שלי
- - - - - - - -
'אני פה' לחשתי לה , אבל הפעם - לא היה שום סיכוי שהיא תצליח לשמוע.
התבוננתי בה , באהבה שלי - בוכה ללא הפסקה.
"אני לא רוצה שתבכי בגללי.." הוספתי , כאילו היא שומעת.
העיניים הירוקות שלה נהפכו אפורות מרוב דמעות, התקדמתי אליה , חיבקתי אותה.
חיבוק שהיא לא מרגישה - ולא תרגיש שוב לעולם
היא אחזה בתמונה שלנו , כשהצטלמנו אז בים.
אחד הימים המושלמים בחיים שלי , כמו כל יום שהעברתי איתה.
"אני אוהב אותך"
היא לא ענתה.
איך אני אמור להמשיך מפה בלעדיה?
כל כך פחדתי.
"ג..גיא" היא אמרה חנוקה מדמעות , "כן יפה שלי.. אני פה" קיוויתי שאולי , איכשהו היא כן שומעת.
"איך..איך עזבת אותי בלעדיך?"
היא זרקה את התמונה , המסגרת התנפצה להמון רסיסים קטנים
"אני לא רוצה להית לבד, לא רוצה בלעדיך" אמרה בשקט.
"אני פשוט לא אעמוד בזה..
אני צריכה אותך.
לאן הלכת גיא?"
"אני מבטיח שאני אשמור עלייך ואגן עלייך היכן שלא אהיה
חלק ממני תמיד יהיה איתך."
"אני אוהבת אותך"
"אני אוהב אותך לנצח נסיכה שלי.
נסיכת החלומות שלי..."
= = = = = = = = = = =
כשהתחילה שנת הלימודים, הכי קשה לי היה בבית ספר.
הרגשתי לבד.
על גיא אף אחד לא דיבר יותר מדי,
ועליי?
עליי כל הילדים הסתכלו ברחמים .. "הילדה המסכנה.. זאת שחבר שלה מת"
איך כל כך מהר הם שכחו ממנו?
הילד הכי מקסים שלמד בתיכון הזה פשוט נעלם. וכולם ממשיכים כאילו כלוום
ישבתי בחדר היועצת.
זה כבר נעשה שיגרתי,
מאז שהוא הלך לי... מתייחסים אליי באופן שונה,
מרחמים עליי.
אף אחד לא מבין שאני לא זקוקה לרחמים,
כולם מנסים לדבר להבין ולתמוך.
אבל אף אחד לא מעניין אותי יותר.
אני לא מרגישה צורך או טעם להקשיב לאחרים.
העולם הזה נעשה חסר משמעות בשבילי.
פשוט חסר משמעות.
"את רוצה לשתות משהו מתוקה?" היא שאלה בקול המציק הזה שלה.
לא עניתי לה,
"אליאן חמודה, אין צורך בדרך הילדותית הזו – הרי שנינו בוגרות נכון?"
"אופירה מה את רוצה עכשיו? אני לא מבינה מה אני עושה פה"
"זה בקשר למכתב שביקשתי ממך לכתוב בשבילו" ענתה במבט המודאג שלה,
"מה איתו?"
"קראתי אותו.. אליאן, האהבה שלכם באמת נוגעת בי"
"נגעה"
"מי כמוני יודע איזה אדם מקסים גיא היה, מהרגע הראשון שלו פה בתיכון שלנו.. הבנתי שיש פה איש מוכשר בעל לב טוב"
כמה שהיא טובה בלזיין שכל,
מספרת לי דברים שאני כבר יודעת.
"ותמיד כשהוא ניגן או שר כולם הרגישו בעננים, הקול שלו היה כשל מלאך"
"אני יודעת" אמרתי נזכרת בקול המתוק שלו.
"וכששרתם יחד, פשוט עולם ומלואו" אמרה .
נזכרתי בכל הרגעים הללו,
של השירים והמנגינות.
"תראי מה הבאתי לך" שלפה מתוך אחת המגירות שלה דיסק..
"מה זה?" שאלתי
"אלו ההקלטות שלכם"
העבירה לי את הדיסק, – טקסים ושירה – היה רשום עליו בלורד שחור.
"אולי תשירי לו?, מי יודע. אולי זה יעזור לך להוציא את התסכול והעצבות"
"תודה על הדיסק..אבל אני לא מתכוונת לשיר יותר"
"אני בטוחה שזה לא מה שהוא היה רוצה" אמרה, כאילו היא יודעת.
"ומה עם מה שאני רוצה? לא רציתי להישאר כאן בלעדיו.. אבל הוא שם זין על מה שאני רוצה" התעצבנתי.
"את לא צריכה לכעוס עליו..אני בטוחה שהוא לא רצה לעזוב אותך"
"לא מעניין אותי שאת בטוחה אופירה... ל – א מ – ע – נ – י – ן !" צעקתי,
לקחתי את המכתב שהיא ביקשה ממני לכתוב לו,
לקחתי גם את הדיסק והילקוט שלי ויצאתי מהחדר שלה.
"אליאן" נופר והבנות קראו לי,
אבל אני העדפתי להתעלם.
"אליאן חכי רגע" רצו ועצרו אותי,
"מה?"
"איך את?"
"חרא"
אמרתי בכעס והמשכתי להתקדם.
לא היה אכפת לי שזה אמצע יום לימודים,
לא היה אכפת לי משום דבר!
יצאתי החוצה.
זרקתי את התיק שלי מעל החומה הגבוהה,
לאחר מכן טיפסתי גם אני מעליה ויצאתי.
הלכתי למקום היחיד שאני מסוגלת להיות בו.
הלכתי אליו.
~
נכנסתי פנימה,
האוויר החם של סוף הקיץ ליטף את גופי.
התיישבתי לצידו ,
"מילים לא יכולות לבטא את הכאב בעוד חסרונך"
התבוננתי בפעם המיליון על הכתוב בקברו.
הנחתי ידי על האבן הקרה,
האבן שמפרידה בין שנינו.
איך רע להיפגש איתו ככה,
שאני עומדת והוא קבור מתחתי.
איך רע לא לנשק אותו
אלא לנשק אבן קרה שהוא קבור בתוכה.
איך קשה לא לחבק אותו
אלא לחבק מצבה עגומה ששמו רשום עליה.
"חזרתי עכשיו מבצפר.... שוב היועצת הדפוקה הזאתי שיגעה אותי" סיפרתי לו.
" אתה יודע, לפעמיים אני מרגישה כאילו כולם כבר שכחו שאתה לא פה.
שאתה לא איתנו, כולם המשיכו הלאה כלכך בקלות.
לפעמים אחרי הצהריים כשאני בדרך אליך, קורה שאני רואה את כל החבר'ה של פעם..
מתן, אלדר , נתנאל, נופר, קרין, שני ואיילת...
ואין אותי.. ואיך אותך ביניהם.
יש להם מין מצחיקן כזה..שאמור להחליף אותך
אין לי מושג אפילו מה השם שלו.. אבל אני בטוחה בזה שהם יודעים שהוא לא כמוך..
מאז התאונה אני כבר לא איתם כמו פעם,
אף אחד לא מבין אותי מאז..
זה רק אתה אהוב שלי"
אמרתי תוך כדי שניקיתי את העלים היבשים שנפלו על קברו.
"לקחתי מאופירה את המכתב שלך.. שהיא ביקשה ממני לכתוב בשבילך, תקשיב.."
הוצאתי אותו מהתיק והתחלתי להקריא בקול רם,
"יפה שלי, הימים עוברים כלכך לאט בלעדייך
והרגעים הקשים אפילו עוד יותר לאט.
כל רגע שאני קצת עצובה אני מרגישה שאני צריכה אותך פה, שאני צריכה להתקשר ולבכות לך, שתצחיק אותי ותאהב אותי כמו שרק אתה ידעת.
רק אחרי כמה רגעים אני מבינה שאין לאן להתקשר, שאתה לא פה, ואני כבר לא יכולה לרצות אלייך.
ואז אני שוב פעם מתגעגעת אלייך, יותר מתמיד
חושבת, אם גיא היה פה,
אויי רק אם גיא היה פה בטח הכל היה עובר יותר טוב.
איך ידעת לגרום לכולם לאושר, איך ידעת לשמח את כולם אפילו כשאתה היית עצוב.
אני נזכרת איך לא ידעת לעשות שומדבר אחר חוץ מלישון לנגן ולצחוק.
אהבה שלי, לעולם לא הכרתי מישהו כמוך,
מישהו שבכל רגע יודע לחייך
והחיוך הזה שלך, הוא חקוק לי בזיכרון.
ושם בזיכרון עוד שמור הצחוק המתגלגל שלך, הבדיחות הטיפשיות, העיניים היפות שלך, המגע הליטוף, האהבה הבלתי פוסקת לעולם.
אני מתגעגעת בכל רגע, ואת הכאב הזה אי אפשר להפסיק,
עם הזמן כולם אומרים שהכאב יעבור ומישהו יתפוס את מקומך, אבל אפאחד לא יכול.
אפאחד הוא לא אתה.
כל מילה בלשון עבר עלייך חונקת לי את הגרון, הן כלכך כואבות המילים האלו
שעדיין לא יכולות לתאר את הכאב בעוד חסרונך.
אני בטוחה שאתה רוצה שכולנו נמשיך הלאה, כאילו ששומדבר לא קרה
אבל איך אפשר?
איך אפשר לחיות כל רגע במחשבה הזאת שהיה גיא ועכשיו הוא כבר לא.
הימים אינם ימים בלעדייך, איך אפשר למלא חלל כלכך ריק בגללך.
היינו אמורים לשמוח, להיות יחד, נשבעת לי שנהיה יחד, "עד שהמוות יפריד בינינו" , וגם הפעם לא שיקרת, עד הסוף היינו יחד, רק המוות היה שהכשיל את אהבתנו, ביום שהיא נעשתה טהורה, והנשמה שהייתה בך, אהובי, הפכה לגופה,
אתה כבר לא תחזור , והאושר שלך, שמילא לי את חיי, נהפך להיות העצב העמוק, שמלווה אותי בכל יום שאני קמה, בשתי עיניי.
אומרים שפרפר זה נשמה וכל הזמן אני רואה פרפר בחדר שלי ויודעת שזה אתה.. ואתה אוהב אותי ורואה כל מה שאני עושה..
יודעת שאתה יודע שאני חושבת עלייך ובוכה כל הזמן בגללך
ואתה חסר לי ואני אוהבת אותך בלי סוף.. ואני רוצה שתהיה איתי כמו פעם שיהיה לנו את כל הזמן שבעולם להגיד מה שאנחנו חושבים אחד על השני ולהיות יחד כמו פעם..
אבל רק למעלה נהיה יחד
ואני מקווה שאני אבוא עוד מעט.. ואני אהיה קרובה אלייך ואחבק אותך שוב כמו שאהבת שאני מחבקת!!
אני אף פעם לא אצליח לשכוח את הילד יפה התואר שלי שנקטף כלכך צעיר בתאונה אחת שהרגה אותו וגרמה לי למות.
מבטיחה לך שאני לא אשכח אותך גיא..
כי אתה הלב שלי..
ואיך אפשר לחיות בלי לב?"
מחיתי את הדמעה שזלגה מהעין שלי .
"זה ..זה מקסים"
שמעתי קול מוכר מאחורי,
הסתובבתי וראיתי את עדי אחותו.
"דידוש" חייכתי אליה חיוך שבור,
והיא החזירה לי את אותו החיוך.
"אני כל כך מתגעגעת אליו" התיישבה לידי,
התבוננתי בה בשתיקה.
לא היה לי מה להגיד.
"אליאן מה אני אמורה לעשות עכשיו?, מי אמור לשמור עליי .. מי ידאג שלא יפגעו בי.. מי יאיים על בנים שאני יצא איתם, ומי סתם יציק כשישעמם לו?"
היא בכתה לי,
חיבקתי אותה אליי והענקתי לה את החיבוק הכי חם שהצלחתי לתת.
"אל תדאגי בובה, את תעברי את זה. וגם אני אעבור"
שיקרתי לה.
שיקרתי כי אני לא אעבור את זה לעולם,
אני לא אצליח להמשיך בלעדיו אף פעם.
אם זר קוצים כואב
זה מה שאת אוהבת
אלך אל המדבר
ושם אלמד לכאוב
ואם שירים אהבת
רק שכתובים באבן
בין הכיפים אגור
ובסלעים אכתוב.
ואז כשנתכסה
עם החולות בחושך
וספר הדברים
בחושך יתכסה
תגידי לי מילים
יפות מבכי ואושר
הוא כנראה אהב אותי,
האיש הזה.
פשוט - וואו.
אני בוכה פה שיואו.
מוכשרת שלי זה מדהים.
ווואו , מדהים .
אני יושבת וקוראת את זה והעיינים שלי מלאות בדמעות .
ווווווואאווו!
פשוט מדהים!!!!!
כל כך עצוב 😢
כל כךך עצוב ואמיתיי =\ אין מיליםםם
המשךך דחוףף
אוהבתת
ווואוו .. פשוט וואווו
אין לי מיליםם רק
שממש ריגשת אותיייייייי ...
כ"כ עצובב😢
אוףף
תמשיכייייי
כולי דמעות .
מרגש, עצוב, מדהים!!
פליצ..
נשבעת שאני בוכה פה:[
וואי כולי פשוט בוכה כמו לא יודעת מה...
מה נסגר איתי, ואני לא מבינה למה? זה אפילו לא אמיתי...
הסיפור מדהים, מאוד חבל לי שהוא מת!
אני לא אגיד שהרס את העלילה...
כי באמת לא תמיד החיים מושלמים והכל..
אבל זה העציב אותי מאוד...
כל כך העציב אותי...
סיפור מדהים, מחכה להמשך !
עם כמה שלי ולכולכן עצוב עליו
אני באמת שמחה שזה נגע בכן ככה..
תוודה בנות. 3>
אתר האהבה הישראלי