פעימות הלב

"אני יודעת גוש, אמרת לי אלף פעם להיזהר ואני לא כזאת סתומה כמו שאתה רואה אותי מאמי" לחשתי מחייכת
"אמרתי כבר?" שאל גם בלחישה
"כה" חייכתי יותר וליטפתי את שפתיו עם אצבעותיי
"יסמיני, אני מפחד שיגעו בך" אמר בלחש ובפרצוף מסכן "מבינה?"
"כן, אני מבינה מאמי אבל אמרתי לך כבר שאני לא אתן לאף אחד לגעת בי, אני גם לא כזאת חלשה, תרגיש" חייכתי התרוממתי ועשיתי שריר
"מזה זה? זה חמאה מאמי" הוא צחק
"לא נכון" ציפצפתי בטון גבוה מעט מתבכיין וחייכתי
"חמאה חמאה מאמי מה לא נכון? סתכלי כמה מידלדל" חייך, עיניו עקבו אחרי מבטי.
כמה אהבה הרגשתי.
חייכתי והתקרבתי אליו קרוב, הנחתי אצבע אחת על שפתיו, אצבע שמסמנת להיות בשקט.
"אולי אני אין לי שירירם כמוך" אמרתי ונתתי מבט בחזה שלו
אבל אני כן יכולה לכפכף אותך מכאבים" לחשתי בשקט ונתתי לו מישוש חזק מעל הבוקסר שהיה לו
"יו! יסמין! את רוצה אני לא אביא לך ילדים!?" צעק צעקה ארוכה
"אה מותק?" שאלתי בלחש מחייכת מתקרבת אליו שוב
"אני חולה עלייך מתעללת" אמר בפרצוף סובל ועלה מעליי כובל את ידיי בידיו מעל ראשי
"אווו" צחקתי מביטה בשפתיו שהיו מעליי
"אני אתרחפן אם תהיי עם מישהו אחר, למרות שאנחנו בקשר בלי התחייבות, אני מרגיש שאת יותר מסתם אחת, ואת יודעת שלפנייך הייתי פרפר כזה, אחד כזה עם כל אחת וזה חד פעמי"
"כן, אני יודעת מאמי, אמרתי לך כבר, אף אחד לא יגע בי" לחשתי
סער חייך חיוך קטן והתקרב לנשק אותי.
הוא נשך בעדינות את השפה התחתונה וליטף את הגוף שלי.
"אף אחד לא יתקרב אליי" לחשתי
סער צחק
"איך אף אחד לא יתקרב אלייך יסמיני? את יפה ואת יש לך גוף פאקינג פצצה ואת כולך מדליקה אותי. איימ און פייר בייבי" חייך והדגיש את הפ' בפייר בצורה סקסית.
"גרר" גירגרתי "אבל אתה כולך רק על הגוף שלי" אמרתי מעט נעלבת
"כי יש לך גוף מותק, לא להרבה יש גוף כמו שלך" אמר ושלח מבט לחזה החשוף שלי וירד לנשק אותו כשמבטו נשאר במבטי שלי.
צחקתי וקימרתי את הגב בחושניות.
גם סער חייך וחזר למעלה בנשיקות שהעבירו בי גל חום
ידיו שיחררו את ידיי מהאחיזה ושרטו אותן בדרך.
הוא ליטף ועינג את הגוף שלי. התחושות היו חדשות לי.
לא היו לי הרבה בחורים לפניו.
להיות שבועיים עם בחור ואז לנתק איתו קשר היה מאד טיפוסי לי.
ולרוב הגבול היה בנשיקה ומיזמוזים קלים לבד בחדר.
הוא היה ה-18 הראשון שלי.
הוא הראשון שראה את החזה שלי והראשון גם שפרצתי איתו את הגבול של עצמי אחרי תקופה ארוכה.


"טוב בובי, אני צריכה לנתק, יש לי ממתינה מסער"
"כשאת מגיעה לשם דברי איתי.. בטח הכל שם מלא בנים"
"איזה.. כולם ברחו מהקטיושות, יהיה ריק מאמי, אני יודעת."
"טוב מותק תעני לסער ודברי איתי כה? חסר לך את שוכחת"
"לא שוכחת" חייכתי
"בעי בובי"
"בעי נני" אמרתי והחלפתי לממתינה של סער.
"גוש?" שאלתי כדי לראות אם הוא עוד שם
"יסמינוש" קרא
"מאמי, אני יכולה לדבר איתך אחר כך למה יש לי עוד מלא לארוז וההורים שלי כבר באוטו מחכים לי"
"טוב מאמי, כשתגיעי לשם תני לי צילצול.. חולה חולה חולה עלייך"
"טוב גוש, אוהבת אותך גם"
"יסמין!" נשמעה קריאה מבחוץ
"מה?" צעקתי חזרה
"קבענו שיוצאים ב11 ועשרה בובילה.. ועכשיו עשרה ל12"
"מה חדש..." מלמלתי
"כבר באה" צעקתי וניסיתי לסגור את המזוודה, אבל היא לא נסגרה.
היו בה יותר מידי דברים.
"קושקוש?" נשמעה שוב קריאה מבחוץ
"המזוודה לא נסגרת לי!" צעקתי
"אז תוציאי כמה מהבגדים בובי, זה רק ארבעה ימים..."

לא היה מקום בבגאז'. והריצפה של המושב האחורי כבר היו שם התיקים הקטנים של ההורים.
המקום היחיד שהיה אפשר לשים בו את המזוודה שלי היה בין סבתא לביני.

"יסמיני מותק, תתעורי הגענו"
"כבר?" שאלתי מזדקפת כדי להביט החוצה. האור החזק גרם לעיניי לכאוב.
"כן בובילה"
"יאי איך התגעגעתי למקום" חייכתי כשראיתי את הכניסה המוכרת.
חיכיתי המון לנסיעה הזאת, לא בגלל הנוף, או הים.
חיכיתי כדי להתקרב שוב לאחותי.
מאז שהתחתנה פעם שנייה היא התרחקה ממני, קיוותי להיות שוב אחותה הקטנה ולדבר איתה לפעמים על דברים מעבר לדיבורים שקשורים למשפחה.

"נומצ'וק! שי!" אמא שלי התחילה לצרוח כשראתה את האוטו שלהם מתקרב ונופפה להם
"שושיק, אולי תלכי לקבלה תבדקי אם החדרים פנויים?" שאל אבא שלי והתחיל להוציא דברים מהבגאז'.
"קודם נדבר עם נעמי ושי" אמרה אמא
"אבא.." התכופפתי לבגאז' כדי לעזור לו להוציא דברים "אני נקרעת" חייכתי
"מה קרה?" שאל מחייך גם
"סבתא מצחיקה יש לי, אתה קולט כל 10 דקות ככה היא דחפה טיפ טיפה את המזוודה אליי כדי שיהיה לה יותר מקום"
"את רצינית?" שאל צוחק "אבל ישנת"
"לפני שישנתי" עניתי בחיוך
"נעמי! שי!" נשמעו שוב הצעקות מכיוון אמא שלי
"היא משתפרת הסבתא שלך" הוא צחק והתרומם כדי להגיד שלום לשי ונעמי.
"היי סיס" חייכתי והלכתי לכיוונה לחבק אותה
"יש לך איקי חדש! יש חבר?"
"בערך" עניתי
"גדלת" חייכה
"לא רואים אותי הרבה" אמרתי
"כן טוב מה אני אעשה, אין זמן, בין הפקה להפקה את יודעת. אנחנו גם עובדים על סידרה חדשה בערוץ 22"
"וואלה..."
"כה" חייכה
"יסמין?" שאל אבא "בואי תעזרי לי לשים על העגלות"

הכל עמוס על העגלות, הגענו לחדרים מול הים.
"רגע, אנחנו לא מקבלים את החדר ליד סבתא?" שאלה אחותי
"למה אתם רוצים את החדר ליד סבתא?" שאלתי מורידה את המזוודה שלי מהעגלה
"מה.. ככה זה לא כיף.. אי אפשר יהיה להזדיין ברעש, אתם תשמעו הכל" אמרה בפרצוף עצוב.
"בקטנות" צחקתי, "נעשה כאילו לא שומעים"
"רצינו אבל ליד סבתא למה בתכלס היא לא שומעת כלום " אמרה עצובה ונכנסה לחדר שלהם לידנו.

"איפה כולם?" שאל סער
"הלכו לים"
"ומה את? למה לא הלכת?"
"לא בא לי, יש לי פה מזגן וטיוי" אמרתי בקול פינוקי...
"אני כבר מתגעגע..."

העברתי את כל היום עם סער בפלאפון עד שנרדמתי.
כשהתעוררתי כבר היה חושך בחוץ וההורים שכבו במיטה.
התמתחתי לשידה לידי כדי להסתכל בפלאפון
'3 שיחות שלא נענו מאת: פדידה שלי'
קמתי מהמיטה בשקט ויצאתי החוצה אל רעש הגלים.
כבר לא היה חם, היה קריר.
'מתקשר ל פדידה שלי'
הדשא היה לח והיה כיף ללכת בו.
נשענתי על הגדר שמפרידה בין החוף לדשא של המלון והבטתי אל החושך שמשם בקעו קולות הגלים המתנפצים.
הקצף הלבן סימן שביל ארוך לאורך החוף ונעלם.
"קציצה" נשמעה קריאה מהפלאפון
"גוש" חייכתי
"התגעגעתי אלייך מאמי, אבל מה זה זה? מתי התחלת לנחור?"
"מה? נחרתי?" שאלתי בביישנות
"קונצרט"
"לע" חרקתי והרמתי גבות
"סתם יסמיני דיברתי לעצמי שעות עד שנכנס לי לראש שאת ישנה"
"נבהלתי" אמרתי מחייכת.
"איפה את מאמי?"
"בחוץ, ההורים ישנים אז יצאתי, איפה אתה?"
"סתם פה בבית, אני נטרף פה, אני כולי רוצה אותך כבר"
"עוד חמישה ימים מאמי" חייכתי
"יהיה באנזונה"
"כה" הסכמתי
"נשבע לך לפעמים אני מקנא בעצמי שאני ארקוד עם הילדה הכי פצצה במועדון"
"חחחחח יא מגזים"
"הכי כנה איתך בעולם"
"גם מגזים גם שקרן"
"חחח רעה"
"יודעת" חייכתי ומשהו נגע ברגליים שלי.
ניתקתי את המבט מהשביל הלבן שכל פעם הצטייר לאורך החוף ונעלם והבטתי מטה לכיוון הרגליים.
חתול ג'ינג'י וקטן התחכך בהן וגירגר
"יא יש פה חתולי" אמרתי בקול תינוקי והתכופפתי ללטף את הקטן.
"לא פייר"
"חחח לא פייר מה?" שאלתי
"שהוא מקבל ליטופים ואני לא"
"חחח מאמי אתה תקבל הרבה יותר ממה שאני נותנת לחתול" אמרתי מחייכת
"די! אני בא! עכשיו!"
"חחחח יצור"
"תיזהרי מותק! תמשיכי ככה אין מצב אני בא"
"אוי יו יואי, מאיים פדידה?" שאלתי בחיוך מתיישבת על הדשא.
"חלאס עם הפדידה"
"מה אני אעשה אתה קופי שלו"
"חחח יצורה"
"תיזהר מותק.. תמשיך ככה אין מצב אני באה יום חמישי" החזרתי לו בהתגרות
"חחחחח אין, אני חולה עלייך את!"
"שלא יהיה לך קשה מידי, שלא יהיה קשה בפרידה"
"איזה פרידה אנחנו בקשר ללא מחויבות"
"כשנעבור מהקשר הזה לקשר אחר אז תהיה פרידה"
אהה.. כבר רואה פרידות באופק?" חייך
"רואה ים באופק" אמרתי והחתול עלה עליי מגרגר ומיקם עצמו בשכיבה על הבטן שלי.
"איכ איכ איכ סער! הוא בא לי עם הביצים שלו ישר לפנים שלי"
"חחח תעיפי אותו"
"לא, הוא חמוד"
"איכ אבל הוא חמוד" אמר מחקה אותי
"חחחח רשע" חייכתי ומזווית העין ראיתי דמות חוצה את השביל ליד החדרים של המלון.
הפנתי את ראשי וראיתי את הדמות כהה מתקדמת אליי.
"יסמין?" סער שאל
"אה?" שאלתי לא מנתקת את המבט מהדמות הכהה ותוך כדי מלטפת את החתול הקטן שנח לי על הבטן.
"מה שתקת?"
"מה אמרת?"
"שאלתי מה עושה"
"אה, סתם מאמי מלטפת את החתול" אמרתי והסתכלתי על החתול הקטן
"סליחה?" נשמע קול גברי אבל גבוה
הרמתי את עיני והדמות שהלכה בשביל קודם עמדה לצידי והתכופפה ללטף את החתול
"זה החתולה שלך?" הוא שאל באותו קול גבוה
"לא" חייכתי
היתה לו כפייה מבד לבן ודק והוא לבש חולצה לבנה שחשפה שיער מהחזה שלו ומכנס שחור שרוואל.
"אפשר ללטף?" הוא שאל בחיוך
"כן" עניתי והוא רכן קרוב יותר אליי
"מי זה?" שאל סער בפלאפון
"לא יודעת" צחקתי בשקט
"איך קוראים לך?" שאלתי
"אוהד" הוא חייך חיוך מאושר
היה לו מבטא מוזר, מבטא שמזכיר את החיקויים של מריאנו כשהוא מחקה אתיופים.
היה לו עור משוזף וכהה אבל הוא לא היה אתיופי.
"ולך?" הוא שאל, "איך קוראים לך?"
"יסמין" עניתי בחיוך
"יסמין, שם יפה" הוא אמר בחיוך
היה לו חיוך יפה ושובב.
"מה הוא רוצה ממך?" שאל סער
"לא יודעת" עניתי
"טוב, אני לא אפריע לך ולטלפון שלך, אם תרצי לדבר אני פה למטה בחוף ליד הסוכה של המציל"
חייכתי והוא קם והלך בחזרה בשביל אל חוף הים.
עקבתי אחריו עד שנעלם בחושך.
"טוב מה הוא רצה יסמין?!" שאל סער בתוקפנות "אני לא אוהב אותו"
"אתה שמעת הכל מה אתה שואל אותי מה הוא רצה?"
"אבל לא הבנתי"
"ילד אקי''ם אתה" חייכתי "כולה בא לדבר איתי, אנא ערף"
"אני לא אוהב אותו"
"תרגע, כאילו זה בעלי לעתיד"
"את שם לבד בחושך ב-11 בלילה מאמי, אני לא אוהב את הרעיון" הוא אמר וקול של צחוק נשמע מרחוק
שלושה נערים, בני 15 או 16 נראו, עברו לידי.
לא הסתכלתי עליהם כדי לא לנעוץ מבטים, אבל כשהם עברו אותי הסתכלתי אחריהם.
הם התלבשו סטייליש. כנראה שהם לא היו מהמלון, הם היו מהסביבה.
הם לבשו ג'ינסים וחולצות יפות.
זכרתי מהם רק אחד, הוא לבש חולצת סבא שחורה והוא היחיד שלא הסתכל עליי אחרי שהם עברו אותי.
"אמרתי לך אני בסדר, אני לא ילדה שעושה שטויות" אמרתי והרגשתי כאילו הוא אבא שלי לרגע
"טוב, אבל את לא יורדת לשם!"
"אני לא יורדת..."

הבנים התיישבו בכיסאות על הדשא סמוך לחוף ואני כבר מצאתי את עצמי הולכת יחפה בחול הקר בדרך לסוכה של המציל.
הכל היה חשוך, לא ידעתי אם זה הוא, אבל ראיתי בנאדם יושב על כיסא לכיוון הים.
הגלים היו רועשים, הוא לא שמע אותי מתקרבת.
"היי" אמרתי בחיוך
"היי!" הוא אמר באושר בקול גבוה צייצני
הוא כל כך הזכיר לי את מריאנו שהתאפקתי לא לצחוק.
"אני אביא לך כיסא" הוא אמר וקם במהירות
"לא, לא, אני אביא" אמרתי
"תני לי להיות... ג'נטלמן? ג'נטלמן אומרים?"
"כן, ג'נטלמן" חייכתי
"אז תני לי להיות ג'נטלמן, טוב יסמין?" הוא חייך והלך להביא כיסא
"טוב" חייכתי לעצמי והסתכלתי על הגלים ועל האור שהיה בסוכה של המציל.
"הנה" הוא חזר וכיסא בידו.
הוא ניער את הכיסא מחול והניח אותו ליד שלו.
"תודה" חייכתי והתיישבתי
"סיגריה?" הוא שאל והוציא מלבורו אדום
"בכיף" עניתי.
הוא הדליק לשנינו סיגריה ודיברנו על הים ועל מה שהוא עושה פה.
"את תסתכלי מחר על החוף פה ליד מעבר להר, את תיראי הכל אנשים מהצפון, כולם באו עם המשפחות שלהם, ברחו מהקטיושות, אז אני עושה להם שם הפעלה"
"אה כן? מה אתה עושה?" שאלתי מצמידה את שפתיי לסיגריה ושאפתי מבעירה את הטבק בצבע אדום זוהר.
"אני מרכיב ילדים שם על סוסים, יש לי סוסים" הוא חייך
"סוסים?"
"כן!" הוא ענה בקול גבוה מאושר וזקף את גבו
"וואו, אני אוהבת סוסים" חייכתי
"באמת?" שאל באותו קול גבוה והחיוך המאושר והפעם גם פקח את עיניו בהפתעה
"כן" צחקתי
"אז תבואי מחר, פה בחוף ליד מעבר להר אני אעשה לך טיול עם סוסים על החוף" הוא אמר בנשימה אחת
"בכיף" חייכתי משועשעת מההתנהגות שלו
"את, מאיפה את?" הוא שאל
"ירושלים" עניתי
"רחוק" הוא נבהל ויצא לו ציוץ
"כן" חייכתי "ואתה?"
"אני.. אני עכשיו בחופש" הוא חייך וצחק
"חופש?" שאלתי לא מבינה
"כן, אני כל שנה יש לי חודשיים שאני מתנתק מהכל ומגיע לפה, לים. לפני שלושה חודשים חזרתי ממילואים בגולני, חזרתי ועכשיו אני פה לעוד חודש, אני נורא אוהב את הים בשעות האלה" הוא חייך בהתלהבות
"נורא" הוא הדגיש
"כה? למה?" שאלתי
"שעות שהכל ריק, ואתה יכול לחשוב, והים והרוח כל כך מתחברים אליי"
"וואלה..." הינהנתי, אהבתי את החיבור שלו לטבע, היה נראה לי קסום איכשהו.
"כן!" הוא ענה מאושר ושוב זקף את גבו.
שתקנו מעט, רק עישנו ונשפנו.
"את, את רוצה לשתות? יש לי פה משהו טוב" אמר והרים בקבוק מזכוכית ובתוכו היה נראה שיש מים.
"תודה, אני לא שותה" אמרתי
"את לא שותה אלכוהול?" שאל מתעצב
"קצת פה ושם, אבל לא הרבה"
"אז את רוצה מאמי? אפשר לקרוא לך מאמי שלי?"
"חחח כן" צחקתי "ולא, אני לא רוצה לשתות"
"וחשיש מאמי שלי?" הוא שאל
הרגשתי שהוא חוקר יותר מידי לעומק ומגזים קצת עם הכינוי החדש
"אני מעדיפה לא להתקרב לדברים שהם אסורים לגיל שלי" חייכתי
"בת כמה את ?" הוא שאל מופתע
"15" עניתי
"לא, אני עובדת עליי!" אמר שוב ציוץ וחייך "חשבתי שאת בת 20.. 22, זה שדיברת איתו.. הוא חבר שלך?"
"כן" שיקרתי
"אה.. את נראית כל כל גדולה" הוא אמר בהתלהבות "ויפה... את נורא יפה!" הוא צייץ "ואת בטוח לא רוצה לנסות מאמי שלי?" הוא שאל
"מה? חשיש?" שאלתי
"כן" הוא חייך חיוך מאושר
"לא, תודה"
"זה חומר טוב, זה מהולנד" הוא אמר גאה בעצמו
"וואו, אבל אני מוותרת" ניסיתי להוריד אותו מהנעיין
"רק תריחי" הוא אמר מוציא קובייה שחורה מתיק בד קטן שהיה בחול
"מה זה? זה חשיש?" שאלתי
"הכי איכותי שיש" צייץ שוב באושר "תריחי תריחי" הוא אמר מושיט לי את הקובייה השחורה
לקחתי את הקובייה והרחתי אותה. לא היה לה כלל ריח. אולי ריח הים היה חזק יותר, אבל לא הרחתי כלום.
"מריח טוב" אמרתי והדגשתי את הטוב.
"נכון?" שאל מתלהב והחזיר חזרה את הקובייה אל תוך תיק הבד הקטן











המשך יבוא. . [ וההמשך בכלל לא נעים ] יצא כבר יותר מידי ארוך.
אבל ,
חזרררררתי
עם
עוד סיפור. .
אבל קצר (:
התגעגעתי 😁
אווווווווווווהבת