|
|
|
בננות, אני צריכה עצה....יום ראשון חוזרים לבצפר..אז יש שתי אפשרויות.
יש לי תסיפור המחשב, אם אתן רוצות שאני יישם את כלללל הפרקיים שלווו עכשיו ונסיים אותו,
או שאני ימשיך לכתווב גםםם בבצפר...אבל תבטייחו לי שאתן לא נוטשוות אותו..
אוהבתותכןןן המוון
ליאוווורוווש
חחח מאמי לא ננטוש...
סיפור ממש פה...
אוהבתת=]
ליאור!
אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך! אני רוצה המשך!
חחחחח אוהבתותך מלא יפתייייייי!!!!!
הפרקק מוקדשש לדניאלייי היפהה שיליי..!!
א-נ-י א-ו-ה-ב-ת -א-ו-ת-ך!!
אני:" ערן, הסיבה היחידה שסלחתי לך היא כי לא שיקרת לי, אבל כנראה שטעיתי אתה כן שיקרת, אתה עשית כל כך הרבה מעבר ללבגוד, שיקרת לי, היית עם חברה שלי, ושברת לתבור תלב. אני בידיוק כמו תבור צריכה זמן לעצמי. "
ערן:" ליאורי, אל תעשי לי את זה בבקשה לא, אני אוהב אותך, את משלימה אותי, אני לא יודע מה אני יעשה בלעדייך, בבקשה תביני אותי"
אני: אני מבינה אבל בכל זאת צריכה זמן לעצמי, מצטערת"
ערן:" את אוהבת אותי?"
אני: "אני ואהבת את ערן של לפני הבגידה כזה שלא בוגד, שלא שובר לחברים שלו ת'לב, אותך אני לא כל כך בטוחה"
ערן: "אבל יש בי תפאקים האלה"
אני: "אני יודעת בגלל זה אני צריכה לחשוב על הכול, תן לי זמן".
ערן יצא מהחדר, עיני היו מלאות דמעות אבל החלטתי שלא לבכות..!! להיות חזקה בשביל תבור, לעזור לו, להיות איתו, ולעבור לבעיות לשי אח"כ..!
"תבורייי" נכנסתי לחדר וראיתי אותו בוכה.
תבור: "אוף ליאורי, אני לא מאמין שזה קורה לי"
אני: "דיי מאמי יהיה בסדר"
תבור: "אני לא יודע, היא הייתה החיים שלי, והוא? הוא היה אחי. אני כלום בלי שניהם..!
אני: "ואני מה? אני לא נחשבת?" שעיתי פרצוף חמוץ, קיוויתי שזה יגרום לו לצחוק.
תבור:" את כן, הכי בעולם"
אוף, חשבתי לעצמי הוא לקח את זה רציני.
תבור:" את הידידה הכי טובה שלי, אני סומך עליך הי הרבה בעולם אבל"
אני:" מאמי תירגע...זה היה בשביל להצחיק אותך, אני יודעת שאני חשובה לך"..
חיבקתי אותו, הוא היה כל כך שבור, דיברנו ואחרי שעתיים אמא שלו התקשרה שיחזור הבייתה. כשהוא הלך, קיוויתי שהצלחתי לעודד אותו קצת, קיוויתי הכי שבעולם, כאב לי עליו.
"רבות הדרכים לאהוב אותך,
ארוכה ביותר הדרך לשכוח,
אהבנו עמוק, אהבנו פתוח
אבל הכי בטוח זה מרחוק."
"הלו" עניתי בקול ישנוני.
....:" ליאור?"
אני: "כן, מי זה" לא הצלחתי לזהות
....: "דודי"
אני: "מה? מה השעה"?
דודי: "ארבע וחצי"
אני:" מה קרה?" פתאום שמעתי שהוא מדבר אחרת.
דודי: "זה תבור.."
אני:" מה קרה לו?"
דודי:"ה.ו.א. ה.ו.א. ה.ו.א."
אני: "דודי, הוא מה"? שאלתי לחוצה.
דודי:" הוא ניסה להתאבד"
אני: "אוו מי גאד." אמרתי והתחילו לרדת לי דמעות מהעיניים "איפה אתה?"
דודי: "בבי"ח"
אני: "איזה?"
דודי:"עין כרם"
אני:" אוקי, שעה אני באה, תחזיק מעמד".
"אליייייייייייייייייייי" אמרתי וניסיתי להעיר אותו.
אלי: "עזבי אותי בחייאת דינאק...תני לישון"
אני: "אליי הוא ניסה להתאבד"
אלי ישר קם..!
אלי:"מי"?
אני:"תבור, אתה יכול לקחת אותי אליו?"
אלי:" בטח תתלבשי ואני יקח אותו, יאללה"
שמתי עלי טרנינג שחור עשיתי קוו גבוה ויצאנו..!
הנסיעה לשם הייתה בסביבות החצי שעה, וכל הנסיעה אני ואלי שתקנו....לא הוצאנו מילה מהפה, ואני רק חשבתי למה תבור עשה את זה?, אני יודעת שהז כואב, אבל להתאבד, ובאותו זמן כעסתי כל כך, כעסתי על דני, כעסתי על ערן, כעסתי על כולם, כי אחד האנשים שאני הכי אוהבת בעולם נמצא בבית חולים בגללם. כשהגעתי לבית חולים כבר הייתי מכוסה דמעות, והעיניים שלי כבר כאבו, איבדתי יותר מידי אנשים בחיים שלי ואת תבור לא ממש הייתי מוכנה לאבד. נכנסתי לבי"ח והאחות הפנתה אותי לחדר שבו נמצא תבור. ליד החדר היו הרבה אנשים, ההורים שלו, דני, ערן, דודי וגיל. שהם היו פעם מן חברוה כזאת של לא הידים הכי טובים בעולם אבל בנפשש הם מדהימיים...!!
איך שהגעתי רצתי לדודי, אני והוא היינו פעם חברים וזה נגמר, אבל זה נגמר יפה, וידעתי שעכשיו רק עליו אני יכולה לסמוך. חיבקתי אותו, גם העיניים שלו היו אדומות, חיבקתי אותו חזק, כאילו פחדתי שגם הוא יעזוב אותי.
אני: "דודי, איך הוא?" עדיין בוכה.
דודי: "הוא יהיה בסדר קטנטונת"
כולם קראו לי ככה, דודי, גיל, ערן ואפילו תבור.ומידי פעם גם חברות שלי.
אני:" וואי, נטי, חני איך לא דיברתי איתן."
הסתכלתי על השעון בפלא....5 וחצי חשבתי לעצמי, נתקשר עוד שעה וחצי, שהן כבר יקומו.
אחרי שעזבתי את דודי, הלכתי לדבר עם גיל, הרבה זמן שלא דיברתי איתו.
גיל:" שלום ילדה, מה כבר לא בכבוד לבוא לשכונות עוני?"
אני:" התגעגעת.?"
גיל:" איך אפשר שלא?"
העליתי חיוך קטן.
גיל:" שהיית חברה של המניאק הזה היית באה תמיד, ועכשיו את כבר לא באה בכלל הא? מה קרה ערן הוציא אותך מאצלנו? אנחנו כבר לא בכבוד שלו?!"
גיל הסתכל על ערן.
הסיפור בינהם מסובך. גיל דודי וערן באים משכונת "עוני" מיני עוני כזאת, הם חיים בסדר אבל הם לא בידיוק הסוג של הבחורים שאמהות אוהבות. הייתי רואה אותם במסיבות וכשהייתי עם דודי חצי מהזמן שלי ביליתי שם ולמדתי לאהוב אותם, גם אדם גר שם. בקיצור ערן וגיל רבו כי ערן עשה דפוק וזרוק לאחותו התאומה של גיל ועד עכשיו גיל כועס עליו בגלל זה. ואז ערן כבר עזב תשכונה שלהם אז לא היה להם למה לדבר.
אני: " בוא לא נדבר על זה עכשיו, למה לא נותנים להיכנס אליו?"
דני:"הוא מחוסר הכרה"
אני:"תגידי אני דיברתי איתך בכלל?"
דני:" אני מצטערת"
אני:" יופי, אבל הלב שלי שבור והידיד הכי טוב שלי ניסה להתאבד, אז הסליחה שלך לא ממש עוזרת" אמרתי לה בכעס והלכתי לשבת על דודי.
ישבנו שם מחמש וחצי בבוקר עד שבע וחצי בבוקר שלמחרת. רק אז בכלל דיברו איתנו ואמרו לנו מה קורה.
הרופא:"הוא בלע יותר מידי כדורים, והוא גם חתך תורידים, הילד ממש לא רצה להישאר בחיים" הוא אמר ואמא של תבוא התחילה לבכות.
הרופא: "אוי אני מצטער, בקיצור, הצלנו אותו ממש ברגע האחרון, הוא כל הזמו קורא לליאור, היא פה?"
אני:"כן זאת אני, אני יכולה להיכנס?"
הרופא:"כן".
נכנסתי לחדר של תבור, הייתי לחוצה, ראיתי שם עוד שני ילדים, אחד היה ממש יפה, אבל הוא היה חיוור, חייכתי אליו והא חייך אלי בחזרה,ואת השני לא ראיתי את הפרצוף, הוא כנראה ישן.
ואז ראיתי את תבור, במטיה האחרונה, הוא נראה לי כל כך חיוור, כל כך חלש, כל כך לא תבור.
אני:"ת...ב..ו..ר..י? "אמרתי מגמגמת ובוכה.
תבור:" היא בחוץ נכון?"
אני: "כן"
ידעתי שהוא מדבר על דני.
אני:" אתה רוצה שאני יקרא לה"?
תבור: " לא...אני צריך רק אותך לידי, רק אותך"
אני: "תבורי מה קורה לך? מה השתגעת? איך אתה עושה לי את זה?" בכיתי, שוב פעם כמו בשבוע האחרון.
תבור:" אני מצטער חיימשלי, אני באמת מצטער, לא התכוונתי, אני לא יודע מה קרה לי, הרגשתי פתאום לבד, ואחרי שבלעתי את כל הכדורים ראיתי מן מסך שחור ואח"כ ראיתי אותך, אבל לא היה לי מה לעשות כדי להתחרט. "
אני:" תבור, עכשיו תקשיב לי ותקשיב לי טוב! אתה אפעם אבל אפעם לא לבד, אני תמיד פה לא משנה מה.! ברור?! אמרתי כבר בקול תוקפני. ת'אמת, הרגשתי רע, כל כך רע. לקחתי את זה על עצמי שהוא הרגיש לבד, שלא היה לו למי לפנות, כאילו נכשלתי. ישבתי איתו עוד חצי שעה והוצאתי ממנו מיליון הבטחות שהוא לא יעשה את זה יותר בחיים ואח"כ יצאתי וקראתי לדני. הוא לא אמר לי שהוא רוצה לראות אותה, אבל עמוק בלב ידעתי שהז מה שהוא רוצה, אני מכירה אותו כדי לדעת שזה מה שהוא רוצה.
אחרי חמש דקות דני יצאה
ל-י-א-ו-ר-ו-ש
יפה שליייייי!!!!!!!!1
פרק מדהים!!!!
יאוו איזה מתוקה הקדשת לי את הפרק 😁 תודה מושלמת שליי!!!
מטורפת עליךךךךךך
סיפור מדהיים!!! אני מכורההה!!!
ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!
ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!
ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!
ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!
ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!
ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!
ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!
ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!
ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!
ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!
ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!
ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!
ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!ת-מ-ש-י-כ-י-!
לאב יו
-דניאל- 3>
בננות אתן לא מגייבות לי=[[..
אני יכתוב עוד המשך..ואם לא יהיו תגובות אני יפסיקק..!
אוהבתותכןן..!!
קראתי עכשיוו הכולל
יואו סיפוור פשוטטט מדהיםם
את כוותבת כל כך יאפפה
תמשיכיי בובה
מוואהה :]]
חניי רק רציתי להגיד לך שלמרות שלא יוצא לי להגיב לסיפור שלך הרבה....הוא פשוט ש-ו-ל-ט..!!!!!
לא התאפקתי..
אני: "חזרתם"? פניתי לדני בזלזול..
דני:"לא"..
אני:"איךך לא?"
דני:"הוא לא רוצה לראות אותי" הפנים שלה היו נפולות קצת..
חזרתי אל דודי בוכה, התפללתי שיגמרו לי מכסות הדמעות בעיניים, שאני יצליח להפסיק לבכות, איכשהו.
-----------------------------------------------------------------------------------------
ישבתי שם, שעות אחרי שעות אחרי שעות, ראיתי אותה בוכה, ראיתי אותו נעלם לי מול העיניים, ראיתי איך הכול נגמר.
אני יודע שזה אגואיסטי מצידי, אבל קצת שמחתי..לא עליו שהוא היה בבי"ח, אלא עליה...
על זה שאחרי חצי שנה..ראיתי אותה..בוכה אומנם אבל ראיתי.
כל הזמן הזה היא אפילו לא הסתכלה על ערן, ידעתי שזה לא כי היא לא אוהבת אותו אלא כי היא לא מכירה אותו....ידעתי שהכול התמוגג לה ...........ככה זה היה שנפרדנו, הכול התמוגג לנו, נעלם מול הפנים...פתאום.
ידעתי איך הא מרגישה, ידעתי מה היא רוצה, הכרתי אותה, אחרי הכול שנה זה המון זמן.
שהיא נכנסה לתבור, ידעתי שהיא תישבר, ראיתי אותה יוצאת ממנו וידעתי שהיא שבורה, רציתי להיות שם בשבילה אבל לא ידעתי איך....היא כבר לא הקטנה שלי..!! אבל היא כבר לא הקטנה של אפחד..!
"דודי" היא באה וישבה לידי, הכרתי את המבט שלה, שהיא מפחדת.
"בואי מותק" אספתי אותה לחיבוק.
"הוא יהיה בסדר נכון?"
"בטח שכן, הוא חזק ואת יודעת את זה, יהיה טוב, משברון קטן, נעבור אותו ביחד."
-------------------------------------------------------------------------------------
הוא הסתכל על הכול בצורה חיובית יותר, זה עודד אותי.
"מבטיח?" שאלתי.
"מבטיח" הוא ענה.
שמתי עליו ראש ונרדמתי...לא זוכרת לכמה זמן, הייתי עייפה.....כשקמתי ראיתי מסביב דברים מוכרים..אבל לא של החדר שלי, הייתי בחדר של דודי.
"בוקר טוב קטנה" הוא חייך.
"בוקר טוב" חייכתי חיוך עייף והתמתחתי. "כמה זמן ישנתי"..
דודי צחק..!
"למה אתה צוחק?" אמרתי במבט זועף וחמוד.
"כי ישנת הרבה"
"אמא שלי יודעת שאני פה?"
"בארור, היא אפילו שמחה".
ת'אמת, התגעגעתי אליו, גם שהייתי עם ערן התגעגעתי אליו......שאני והוא נפרדנו זה היה מוזר, כאילו בחיים לא אהבתי, למרות שאותו אהבתי יותר מכול.
"מה שלום תבור?"
"על הפנים" הוא ענה.."הוא מרגיש רע, חושב שאיכזב אותך".
"הוא באמת איכזב" עניתי בקול חלש." לא חשבתי שהוא מסוגל לזה".
"את צריכה להבין אותו.."
"לא יכולה, אתה היית מבין אותי אם הייתי מנסה להתאבד בגלל ערן?!"
"לא" הוא אמר בכול תוקפני והסתכל עלי.
"בידיוק" עניתי גם אני בקול תוקפני.
--------------------------------------------------------------------------------
"היית מבי ן אותי אם הייתי מנסה להתאבד בגלל ערן"?
"לא" עניתי לה בקול הכי תוקפני שיכולתי לגייס באותה שניה.
"בידיוק" אמרה גם היא בכול תוקפני. שניה של שקט, ועוד שניה ועוד שניה.
~התקבלה הודעה חדשה~ הפלאפון המפגר שילי עצר לנו את השקט, קיוויתי שהיא תשבור אותו אבל לא זה היה הפלא.
# אדם פה, ותבור רוצה לראות אותה, תבואו# קיבלתי הודעה מגיל.
#היא תתקלח ותחליף בגדים ונבוא#
ידעתי שזה מה שהיא תגיד גם ככה אז לא שאלתי.
"יאללה למקלחת ילדה, צריך לחזור לבי"ח"
"אני לא רוצה" היא אמרה בקול עצוב.
"למה?"שאלתי המום.
"ככה" היא אמרה בקול קטן ושברירי.
"ליאורי, דברי איתי, זה אני לא אדם זר" ביקשתי.
"כי קשה לי, אני לא יכולה לראות אותו ככה, באלי לצרוח, לבכות לצעוק להישבר ואני לא יכולה לידו, וכבר נמאס לי לבכות" היא התלוננה וחזרה לבכות.
"אבל הוא הידיד הכי טוב שלך".ניסתי להסביר.
--------------------------------------------------------------------------------------------
לא יכולתי להסביר לדודי למה אני לא רוצה ללכת לתבור. האמת הייתה פחדתי להישבר, שפחדתי לראות שם את כולם, שפחדתי להיות שם לבד בלי החברות שלי ולהישבר...החלטתי שאני שולחת הודעה לנטי וחני.
# אני צריכה אותך, את יכולה לבוא לבי"ח של תבור?# שלחתי לשתיהן את אותה הודעה.
אחרי דקה חני החזירה לי שהיא תיהיה שם עוד חצי שעה עם נטי.
"טוב" אמרתי לדודי "אבל אני צריכה להתקלח ולהתלבש, שזה אומר ללכת הבייתה וזה יקח הרבה זמן."
"קחי טרנינג שלי" הוא החזיר.
תאמת שלא היה לי כ"כ אכפת איך נראיתי באותה שניה, נכנסתי להתקלח, התנקיתי מכל החרא שעברתי ביומים האחרונים, יצאתי לבשתי טרנינג לבן של נייק שדודי נתן לי ומתחת גופיה שחורה כזאת של ערסים...עשיתי קוקו גבוה והלכנו לבי"ח..! שנכנסנו למחלקה של תבור נעצרתי, ולא האמנתי לה שראיתי, נו באמת ממתי החיים שלי נהיו אנטואנלה?!
חחחחח יאפפה שליי תודה :]]
פרקק ממשש יאפפפה
תמשיכיי
מוואה עננקיתת
תזכירי לי למה את לא ממשיכה??
אני רוצה ה=מ=ש=ך עכשיוווווווו
מזההה?? לא הייתי פה כמה ימים את מרשה לעצמך להפסיק את הסיפור??אני לאלאאלאלאלאלאלא 😢
אם את לא ממשיכה אני יבכהא
ני רוצה המשך ודחוףףףףףףףף
הספיור מדהים!!!
והכתיבה שלך עוד יותר
כימעט כמוךךך
מאוהבתך בךךך חיי
יאא קראתי עכשיו וזה ממש יפהה אהבתי חח תמשיכי מאמיי
אגב בת כמה את? מאיפה?
קראתי הכל מההתחלה,
מקסססססססססססים@!
המשששך
בננותתת שליייי תודהה רבהה על התגוובוותתתת......!!
אניי כ"F אוהבתותכןן..!
ובגלל שנטשתיי הנה המשךך מפנק....מקווה שתהנוו
שנכנסנו למחלקה של תבור נעצרתי, ולא האמנתי לה שראיתי, נו באמת ממתי החיים שלי נהיו אנטואנלה?!
ערן ואדם הלכו מכות...מכות מכות.....עמדתי שם וצעקתי ביקשתי שיפסיקו והם לא הקשיבו לי, דודי ניסה להפריד....ולא כ"כ הצליח...חני ונטי שרק באו גם ניסו להפריד אבל אפחד לא הצליח....עד שתבור יצא מהחדר שלו, הוא שמע צעקות זיהה ת'קולות שלנו ויצא..!! שהוא יצא כולנו שתקנו רגע, ערן ואדם ששמעו את השתיקה נפרדו והסתכלו אליו גם הם. הוא הלך לערן ודפק בו בוקס, ואח"כ לדני שבמהלך כל המכות עמדה בשקט ודפק בה סטירה..! נטי פתאום דיברה.
נטי:"תגידו אתם נדפקתם? מה נהייתם לי פה? מזה זה? כל דבר אתם פותרים במכות? תבור לך תבקש ממנה סליחה ועכשיו, ואל תדבר בכלל, היא בת...לבנות לא מרביצים וזהו...כן היא זונה בת זונה אבל אני יטפל בה לא אתה....בקש סליחה. ואדם וערן אתם לא יכולים להסתדר? אל תתקרבו אחד אל השני אל תריבו מכות כמו שני חיות מגן חיות. וערן ודניאל(דני) פשוט תעופו מפה כי לאור האירועים האחרונים(הבוקס והסטירה) אנחנו רואים שאין לכם מה לעשות פה..! אללה סאלמת..!"
דני וערן קמו כמו ילדים טובים בגן, והלכו..לא לפני ששניהם הסתכלו על תבור...ועלי...במבט מוזר כזה..מבט שכמעט גרם לי לרחם על שניהם...נטי וחני התקרבו אלי וחיבקו אותי...כל כך הייתי צריכה אותם בזמן האחרון ועכשיו שהם היו איתי הרגשתי שלמה, דודי עמד בצד..מסתכל עלינו במבט גאה, גם גיל ואדם. רק תבור עמד עם הראש למטה, עצוב, מותש ונפול. התנתקתי מהבנות והלכתי אליו.
אני-"מה יש לך בובי?"
תבור-"איכזבתי כ"כ הרבה אנשים בניסיון התאבדות המפגר הזה, כשאני רואה אותכם ככה, אני חושב מה יכולתי להפסיד, כאילו אם הייתי מת...מה הייתי מפסיד, וזה מפחיד אותי כי אני כ"כ אוהב אותכם..!"
אני- "אבל אתה לא מת, אתה חי ואתה פה....פשוט תנצל כל רגע ורגע.....תנצל ת'חיים ותזכור שאפחד לא שווה אותם, כי תמיד יש לך אותנו"...
הוא התקרב אלי וחיבק אותי לאט לאט גם נטי הצטרפה אחריה דודי וחני ואח"כ אדם וגיל.. נראנו ממש כמו חבורה מלוכדת כאילו כל החיים היינו ביחד.
-----------------------------------------------------------------------------------------
יצאנו מהבית חולים, היא ביקשה שאני יקח אותה הביתה.
ראיתי בפנים שלה משהו עצוב, שלא ראיתי לפני.
אני-"ליאורי, באלך ללכת למקום אחר? לא לבית, את סתם תתבאסי.."
ליאור-"כה זה יכול להיות נחמד, לאן?
אני-"יש לי רעיון, את עוד תראי."
עלינו לאוטו ונסעתי לכיוון המקום שלי ושל ליאורי, המקום שתמיד הינו בו, שחגגנו בו תחודש, תחצי שנה וגם ת'שנה...המקום שהיא גילתה הכול, אבל עדין זה המקום המיוחד שלנוו..!
באמצע הנסיעה היא כבר הבינה לאן אני לוקח אותה, היא הסתכלה עלי במבט מתוק חייכה והדליקה רדיו..!
A hundred days have made me older
Since the last time that i saw your pretty face
A thousand lies have made me colder
And i don't think i can look at this the same
But all these miles that seperate
Disappear now when i'm dreaming of your face
I'm here without you baby
But you're still on my lonely mind
I think about you baby
And i dream about you all the time
I'm here without you baby
But you're still with me in my dreams
And tonight it's only you and me
The miles just keep rollin'
As the people leave their way to say hello
I've heard this life was overrated
But i hope that it gets better as we go
I'm here without you baby
But you're still on my lonely mind
I think about you baby
And i dream about you all the time
I'm here without you baby
But you're still with me in my dreams
And tonight girl its only you and me
Everything i know,and anywhere i go
It gets hard but it wont take away my love
And when the last one falls
When it's all said and done
It gets hard but it wont take away my love
I'm here without you baby
But you're still on my lonely mind
I think about you baby
And i dream about you all the time
I'm here without you baby
But you're still with me in my dreams
And tonight girl its only you and me
היא זימזמה את השיר והסתכלה עלי לפעמים, הבנתי מה השיר אומר..
אני-"חח ממתי את שומעת כאלה שירים, אני מכיר אותך בתור אחת של דיכאון.."
ליאור-"כה, אני עדין ילדה של דיכאון, אבל גם מוזיקה אחרת לפעמים לא מזיקה"
אני-"חח את צודקת מאמי שילי"
היו עוד כמה שירים, הנסיעה לא הייתה כל כך ארוכה אבל לי היא נראתה כמו נצח, גם קוויתי שהיא תימשך נצח, כל כך התגעגעתי אליה , רציתי אותה לידי, בערך שתי דקות לפני שהגענו היה לה טלפון..!
"מה? , כן טוב אמא....אני עם דודי, אנחנו מטיילים קצת...לא אמא אנחנו לא..! ביי אמא..!" היא סיימה את השיחה הסתכלה עלי בחיוך קטן והמשיכה להתסתכל על החלון כאילו לא הייתה במקום בחיים..!
אני:"הגענו, אללה קטנה...בואי נרד" אמרתי ופתחתי את החגוורה שלי.
ליאור-"כמה זמן לא הייתי פה, היה חסר לי המקום הזה"
אני-"אז למה לא באת לפה לבד?"
ליאור-"פחדתי שתיהיה פה..! " חייכתי חיוך קטן לעברה ולקחתי את היד שלה.
עלינו אל המקום שלנו, השמש כבר התחילה לשקוע....
"התגעגעתי אליך" יריתי, הייתי חייב.
ליאור:" תאמת? גמני אליך, היית חסר לי..שנה לא הולכת ברגל"
אני-" אני מצטער"
ליאור-"על מה?" היא שאלה והתסכלה עלי במבט לא מובן.
אני-" על איך שזה נגמר"
ליאור-" זה בסדר, זה עבר כבר"
אני-" אני יודע שאת לא סומכת עלי בשיט"
ליאור-" נכון, אז מה?"
אני-" אני רוצה שתסמכי"
ליאור-" מצטערת, זה כואב מידי, זה כאילו אני רוצה להיפגע בכוח" הקול שלה ניהיה חלש " אתה לא מבין, אחרי שגיליתי אחרי שעשית את זה, הרגשתי כאילו בנים זה הדבר הכי גרוע שיש, אפילו על תבור לא סמכתי, ואז הוא וערן הוכיחו שזה לא נכון, ואז גם ערן הוכיח שאסור לסמוך על בנים ועכשיו יקח לי זמן לסמוך עליכם" ירדה לה דימעה קטנה מהעין. ניגבתי לה אותה והסתכלתי אליה במבט עמוק לתוך העיניים.
אני- "את לא נתת לי אפעם להסביר"
אני-" אני לא רוצה שתסביר"
דודי- "אבל אני רוצה, ואת תקשיבי לי" הקול שלו ניהיה מכובד כזה אבל שקט. " הכרתי אותה שנסענו לטבריה, שהיינו שלושה ימים בים שלא באת, היא הייתה חמודה כזאת, ידידה חמודה כזאת, שאפשר לכייף איתה ולצאת איתה למסיבוות,בלילה השני כמעט התנשקנו כי היינו שנינו שיכורים אבל נזכרתי בך ולא התנשקנו, חשבתי שאחרי שנחזור היא תעלם היא בכלל גרה רחוק ולר חשבתי שנראה אותה יותר בחיים. ואז 5 ימים אחרי השנה שלנו, שרבנו אני אפילו לא זוכר על מה היא באה, ואני הייתי עצבני ושיכור ושכבתי איתה, ואת באת שנדבר וראית מה שראית. לא דיברת איתי חודש-החודש הכי קשה בחיים, ושדיברת איתי "נפרדנו כידידים" אבל אני יודע שאת לא סלחת.
אני-"סלחתי, אבל קשה לי לשכוח"
איזה מהמםם!!!
את כותבת פשוט מ-ד-ה-י-ם
תמשיכיי!!! ((:
אנא תאר את הבעיה בהודעה זו:
|
|
|
|
|
