...........:מהרררררררררררררררר לרדת
אני:נשבר לי כבר אמא דיייייייייייייייייייייייייייי
בווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווום
אמא:שששש תהיו בשקט ילדים
יובל:אמא מתי זה יגמר?
אמא:אני לא יודעת יובל אני לא יודעת רק כשאלוהים ירצה בזה
ואז הגיע הדממה שכל פעם מציפה מחדש אני עדיין לא יודעת מה עדיף את הדממה הזאת שמפעילה אי שקט אי ידיעה או את הרעש שכל כך אני שונאת
-------------------------------------------------
קוראים לי מאי ואני בת 16 עוד חודשיים יש לי שתי אחים ואחות אח גדול ממני בשנה שקוראים לו
עידו אח בן 8 שקוראים לו טל ואחות בת 4 שקוראים לה יובל
אני גרה בכפר קטן שנמצא במקום שקוראים לו טוויל לא הרבה אנשים מכירים אותו
כרגע יש מלחמה גדולה בחוץ כבר מיזה חודשיים ואנחנו חיים בפחד או מהטילים
או מהשקט שלא נפסק הדממה ששוררת במשפחה בפחד שלנו
אבא שלי גיסו אותו למלחמה והוא הבטיח לשלוח מכתב אבל המכתב איננו יכול להגיע אליינו
אנחנו יודעים שהכל בסדר איתו אם היה קורה לו משהו היינו שומעים ברדיו
כל המערכות אצלנו בכפר קרסו ונשאר רק רדיו שממנו לא שומעים הרבה אבל הטיפה ששומעים זה גם טוב
אחותי בוכה הרבה היא לא כל כך מבינה מה הולך בחוץ היא יודעת שאסור לצאת ואבא הלך לשמור
עליינו מהרעים היא לא יודעת שאולי לא יחזור אמא מנסה להוציא אותה מהרעש לקרוא לה סיפור
על פיה טובה או על סינדרלה אך השאלה התמימה חוזרת "אמא מתי יגמר?"
ואמא שלי עונה בתמיהה שאייננה יודעת ושגם היא רוצה שיגמר
היום החלטנו להישאר לישון במקלט הקטן והצפוף שלנו מדהים עד כמה אנחנו מסתדרים כולנו
ברגעי מצוקה ובבית כאשר אנחנו כולנו חיים בטוב ובאושר בלי המלחמה ריבים והמון צעקות יש בבית
אמא אומרת שברגעים כאלה תמיד אנשים מתלקדים עם אחרים אפילו אם היו אוייבים אחד עם השני
אבל כאשר אני מסתכלת למעלה ואני רואה רק תיקרה אני נושמת אוויר של יאוש ומקווה שנחזור לחיים
של פעם חיים נורמליים עם אבא אמא וילדים מאושרים אפילו על כלב אני לא ינצ'ס כבר
לבסוף כמו כל ליללה אני נירדמת עם המחשבות שלי לאט לאט וחולמת על מקום כה יפה
עם עצים גדולים ופרחים בכל הצבעים ופרפרים מסתובבים אך בבוקר כאשר אני קמה
לבומים שאני שומעת לרעידות שמרגישים אני מבינה שאני במציאות אחרת שאני מעדיפה לא להיות
השעה הייתה 6 בבוקר והודיעו על אפשרות לצאת מהמקלט לשעה עגולה בלבד זה גם הרבה
בישביל לצאת בדרך כלל נותנים לנו ל10 דקות לשתות משו לקחת לאכול ולהיכנס שוב ויש ימים שבועות
שיכולנו להישאר במקלט אמרו בקרוז שכל ההורים אשר נשארו בכפר מתבקשים ללכת ליד האבן העגולה
יש אספה אמא הלכה לאספה עידו לקח את טל ויובל הביתה לשתות ולאכול ואני הלכתי לקנות לחם וריבה
כי זה מה שנשאר היחיד במקולת וגם זה מוקצב לכל משפחה פחית של לחם
ראיתי במקולת את חברתי הטובה מגיל 0 אדר הלכתי אליה לאחר שלא ראיתי אותה שבוע
אמרתי לה שלום היא ניראתה חיוורת כל כך וחולה
אני:מה קורה לך?
אדר:אני לא יודעת אני לא יכולה יותר עם זה יונתן כל היום בוכה(אחיה בן החצי שנה)
אני:גם יובל מטריפה אותי אני נישארת מאופקת למרות שקשה לי
אדר:אני רוצה שיגמר כבר מאי קשה לי באמת
אני:אני מבינה אותך תישארי חזקה
אדר:תודה גמאת
לא יכולנו לדבר הרבה הזמן היה מוקצב כל אחת לקחה פחית לחם ריבה ומעט חלב והלכה לדרכה
הגעתי הביתה שמעתי את אמא מדברת עם השכנה לקחתי את השקית וירדתי למקלט פרסתי פרוסות
שמתי לכל אחד ריבה ומעט חלב בכוס ושמעתי את האזעקה כולם נכנסו לתוך המקלט
כולנו אכלנו אחרי שסיימנו אמא התחילה לדבר איתנו
אמא:ילדים תקשיבו...
[COLOR=green] אני מזה מקווה שאאהבתם את התתחלה אם אין תגובות אני יבין שלא [COLOR=green]
ב-ר-ו-ררררררררררררררררררררררר
איןן תמיד ידענו שיש לך נפששש של משוררתת חחחח
ה-מ-ש-ך! =]]
דבריתייי
ביוששש אוהבתת
וואי מאמי זה מוווושלם
איזזה עצוווב מזכיר ת'מצב 😢
תמשיכככי מווווכשרת
תודה רבה;]
אני ימשיך עם היו עוד קצת תגובות
מדהיםםם
עצובב כמהה שזה נכוןןן :/
מחכה להמשך
מאיה
ואי מעללףף!!
אהבתי מאוד..
סורי שאני לא קוראת את הסיפור השני...פשוט היה עלי עומס רב.. ועכשיו אני צריכה להשלים מלא..
המשך!!
יי-פפ-הה.. אהבתי.!!..
המשך...=]]
תודה מדהימות שלי המשך יותר מאוחר כי רוצים תמחשב
גל'צ סיימתי אותו את לא חייבת לקרוא זה המון😛 תקראי פה ;]אוהבאותך
בנוווות אוהבת אותכן הכי בעולם😘
חנוששששששש
התחלה של סיפור מדהיםםם...
תמשיכיי...
דחוווףף דחוווףף...!!!
אוהבתתתת...
-יסווו-
התחלה יפה
וכמו שאתי אמרה מזכיר את המצב 😊
כן הא?
למרות שלא התכוונתי למצב שלנו למרות שגם הוא חרא
יאאלה המשך עכשיו נסיכות
אדר:תודה גמאת
לא יכולנו לדבר הרבה הזמן היה מוקצב כל אחת לקחה פחית לחם ריבה ומעט חלב והלכה לדרכה
הגעתי הביתה שמעתי את אמא מדברת עם השכנה לקחתי את השקית וירדתי למקלט פרסתי פרוסות
שמתי לכל אחד ריבה ומעט חלב בכוס ושמעתי את האזעקה כולם נכנסו לתוך המקלט
כולנו אכלנו אחרי שסיימנו אמא התחילה לדבר איתנו
אמא:ילדים תקשיבו...
החליטו בכפר פה אחד שהילדים יועברו מיפה"
טל:לאן?
אמא:למקום שקט בלי רעש בלי מלחמה שתוכלו לצאת להנות ולהיות בטוחים הכי חשוב
יובל:אין שם מלחמה אמא?אין בומים שם?
אמא:לא מתוקה
אני:אני לא הולכת אני נשארת פה
עידו:למהה מה את ילדה דפוקה?<
אני:לא משאירה פה את אמא
אמא:מאייוש שלי את יכולה ללכת אני לא ילדה קטנה ואני הסתדר יפה שלי
אני:לא הולכת מה לא ברור
עידו:אוויש איזה ילדה קטנה תתבגרי כבר
אני:אני בוגרת מאוד
עידו:ממש (גילגל עניים)
אמא :אני לא שואלת אותך את הולכת בלי רצון תחשבי על האחים הקטנים שלך
אני:נו אמא אני לא רוצה אבל אני לא מבינה מה הבבעיה שאני ישאר פה
אמא:אני לא רוצה שתישארי אני רוצה תהיי עם טל ועם יובלי
יובל:אני רוצה ללכת אבל אני לא הולכת עם מאי לא באה
אני:למה ?
יובל:כי את אחותי הגדולה ואני לא יסתדר בלעדייך וגם בלעדיי אמא
אני:יש לך את עידו
יובל:אבל אני רוצה אותך את אחותי ואני רוצה שאת תהיי איתי
אמא:אתת רואה וחייכה אליי
אני:טווווב אני ילך אבל לא להרבה זמן תוך כמה זמן אנחנו חוזרים לפה
אמא:יופי ילדה שלי אני שמחה וחיבקה אותי וראיתי את עידו מחייך שם נתיי לו כאפה קטנה והוא גם חיבק אותי ואת אמא
עידו:ואיפה את תהיי אמא?
אמא:אני יהיה במקלט הגדוול עם כולם
עידו:אבל אין מקוום שם
אמא:עכשיו יהיה למה כל הילדים הולכים
אני:האא ואיפה ניהיה את יודעת
אמא:לאא
יובל רצתה שאני ירים אותה הרמתי אותה פתאום היה רעש כל כך חזק של בוום חיבקתי אותה חזק
והרגשתי את ידייה רועדות ואמרתי לה שהכל יהיה טוב לבסוף
ככה ישבנו במקלט הקטן והחנוק שעתיים עד שאמרו ברדיו שכולם יכולים לצאת לארגן תדברים ולהגיע מהר מאוד לתחנה של הרכבת וכך עשינו עלינו מהר הביתה וראינו שטיל פגע במקלחת שלנו אבל לא היה שריפה
ולא כלום והבאנו למה היה רעש כל כך חזק והטיל היה מרוסק בגינה שלנו
ישר כולנו הלכנו לארגן את התדברים כל אחד הלך לחדר שלו לקח כמה בגדים יובל לא היה לה מקום כל כך
כי היה לה ממש מזוודה קטנה היא ביקשה ממני להכניס את דווני הארנב אלי למרות שגם לי לא היה מקום
הכנסתי לה את זה כעבור רבע שעה היינו מוכנים כולנו
הלכנו לתחנה של הרכבת אמרנו לאמא שלום כלנו התחבקנו ובכינו לא רציתי ללכת
יובל החזיקה לי תיד ורעדה כולה וגל טל ועידו בכדי שלא נאבד ראיתי את אמא מתרחקת עושה לנו שלום ובוכה
וכך גם אנחנו הלכנו ובכינו קשה לעזוב את אמא שלי לבד אך אמא שלי לא יכלה להישאר שם היא היתה צריכה
ללכת כבר לתוך המקלט נכנסו ככה בשורה כל 5 ילדים היו בחדרון קטן כזה אדר הצטרפה אליינו
כי אין לה אחים או משו אז כדי שלא תיהיה עם מישו זר כי הבנתי שיש כמה עצירות בכל מיני כפרים באזזור את
רובם הכרתי את האנשים אמרתי שלום והלכתי לשבת עם אחים שלי ראו שלאף אחד לא היה מצב רוח
ולא אכפת מי איתם רק רצו לחזור אחורה לכייון ההורים שהשאירו לפחות חלק עם אמא ואבא אני משאירה את
אמא שלי לבד זה קשה לי מאוד אחרי חצי שעה של נסיעה הגיע מישו מהודר מאוד הבנתי שהוא עובד
ברכבת חייך אליינו והביא לנו פתק קטנטן פתחתי אותו היה כתוב
עידו מאי טל ויובל היקרים
אתם מוזמנים למשפחת גלובלר
באמטוייל שנמצא בהרים של לוקסור
המשפחה יש ילדה בת 14 בשם נדיה
להורים קוראים מרטין ולידיה
כולנו הסתכנו אחד על השני ונשמנו בכבדות ייובל ישבה עליי ושמה עלי את הראש ואני על החלון ונירדמתי
פתחתי את העניים ראיתי חושך הסתכלתי על השעון ראיתי 7 מה כל כך הרבה שעות אני נוסעת אדר כבר לא
הייתה לידינו שמתי את יובל על המושב שתמשיך לישון הערתי את עידו ואמרתי לו שקט ושיבוא איתי
יצאנו מהחדרון הקטן שלנו ונסענו לא ראיתי הרבה ילדים כבר בתוך הרכבת רק כמה שאני לא מכירה
ראיתי את האיש שהביא לנו את הפתק והלכתי אליו
אני:תגיד אנחנו נוסעים הרבה שעות כבר נכון?
....:כן גברתי
הבאתי לו את הפתק
אני:עוד כמה זמן בערך נגיע?
....:עוד כ רבע שעה לכל היותר
אני:אתה מכיר תמקום
....:כן גברתי
אני:אתה לא חייב לקרוא לי גברתי
....:אוקי
אני:איך המקום?
....:מקום מאוד יפה שקט בלי באלגן והבית ענק מאוד יפה
אני:תודה רבה
...:הכבוד הוא לי עכשיו חיזרו למקומותיכם ואני יודיע לכם מתי אתם צריכים לרדת
עידו:תודה רבה לך
הלכנו למקום ראיתי את יובל בוכה
אני:מה קרה יובלי
יובל:לא ראיתי אותכם וטל אמר שאתם הלכתם למקום אחר
חבקתי אותה חזק ואמרתי לה שבחיים אני לא עזוב אותה
עידו:אתה מטומטם למה אתה אומר לה שטויות
טל:כי היא סתם תינוקת שמאמינה לכל דבר
עידו:ממש בוגר אתה תתנהג יפה טל מובן?
טל:כן מי שימע
כאבור רבע שעה באמת ירדנו נכנסנו למקום מהמהמם הדריכו אותנו לאן ללכת הגענו למקום ששם
יש מלא מכוניות מאוד מאוד משונות ישנות כאלה לאספנים הבנתי שהמקום הזה לא סתם
מקום מיוחד שאף פעם לא שמענו עליו הוא היה מקום מלא ירוד עם הרים גבוהים ולא הרבה בתים
ראיתי שלט שמישהו שניראה מאוד חכם החזיק היה כתוב משפחת נורנלי
הבנתי שזה אנחנו אמרתי לעידו וכך הלכנו
קראתי את 2 הפרקים..
ממש יפה :]
אהבתתתי את הרעיון של הסיפור
תתתמשיכיי
מווואהה
מממש יייייפהה בובה
מצפה להמשך
אוהבת
מאיה
