...........:מהרררררררררררררררר לרדת
אני:נשבר לי כבר אמא דיייייייייייייייייייייייייייי
בווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווום
אמא:שששש תהיו בשקט ילדים
יובל:אמא מתי זה יגמר?
אמא:אני לא יודעת יובל אני לא יודעת רק כשאלוהים ירצה בזה
ואז הגיע הדממה שכל פעם מציפה מחדש אני עדיין לא יודעת מה עדיף את הדממה הזאת שמפעילה אי שקט אי ידיעה או את הרעש שכל כך אני שונאת
-------------------------------------------------
קוראים לי מאי ואני בת 16 עוד חודשיים יש לי שתי אחים ואחות אח גדול ממני בשנה שקוראים לו
עידו אח בן 8 שקוראים לו טל ואחות בת 4 שקוראים לה יובל
אני גרה בכפר קטן שנמצא במקום שקוראים לו טוויל לא הרבה אנשים מכירים אותו
כרגע יש מלחמה גדולה בחוץ כבר מיזה חודשיים ואנחנו חיים בפחד או מהטילים
או מהשקט שלא נפסק הדממה ששוררת במשפחה בפחד שלנו
אבא שלי גיסו אותו למלחמה והוא הבטיח לשלוח מכתב אבל המכתב איננו יכול להגיע אליינו
אנחנו יודעים שהכל בסדר איתו אם היה קורה לו משהו היינו שומעים ברדיו
כל המערכות אצלנו בכפר קרסו ונשאר רק רדיו שממנו לא שומעים הרבה אבל הטיפה ששומעים זה גם טוב
אחותי בוכה הרבה היא לא כל כך מבינה מה הולך בחוץ היא יודעת שאסור לצאת ואבא הלך לשמור
עליינו מהרעים היא לא יודעת שאולי לא יחזור אמא מנסה להוציא אותה מהרעש לקרוא לה סיפור
על פיה טובה או על סינדרלה אך השאלה התמימה חוזרת "אמא מתי יגמר?"
ואמא שלי עונה בתמיהה שאייננה יודעת ושגם היא רוצה שיגמר
היום החלטנו להישאר לישון במקלט הקטן והצפוף שלנו מדהים עד כמה אנחנו מסתדרים כולנו
ברגעי מצוקה ובבית כאשר אנחנו כולנו חיים בטוב ובאושר בלי המלחמה ריבים והמון צעקות יש בבית
אמא אומרת שברגעים כאלה תמיד אנשים מתלקדים עם אחרים אפילו אם היו אוייבים אחד עם השני
אבל כאשר אני מסתכלת למעלה ואני רואה רק תיקרה אני נושמת אוויר של יאוש ומקווה שנחזור לחיים
של פעם חיים נורמליים עם אבא אמא וילדים מאושרים אפילו על כלב אני לא ינצ'ס כבר
לבסוף כמו כל ליללה אני נירדמת עם המחשבות שלי לאט לאט וחולמת על מקום כה יפה
עם עצים גדולים ופרחים בכל הצבעים ופרפרים מסתובבים אך בבוקר כאשר אני קמה
לבומים שאני שומעת לרעידות שמרגישים אני מבינה שאני במציאות אחרת שאני מעדיפה לא להיות
השעה הייתה 6 בבוקר והודיעו על אפשרות לצאת מהמקלט לשעה עגולה בלבד זה גם הרבה
בישביל לצאת בדרך כלל נותנים לנו ל10 דקות לשתות משו לקחת לאכול ולהיכנס שוב ויש ימים שבועות
שיכולנו להישאר במקלט אמרו בקרוז שכל ההורים אשר נשארו בכפר מתבקשים ללכת ליד האבן העגולה
יש אספה אמא הלכה לאספה עידו לקח את טל ויובל הביתה לשתות ולאכול ואני הלכתי לקנות לחם וריבה
כי זה מה שנשאר היחיד במקולת וגם זה מוקצב לכל משפחה פחית של לחם
ראיתי במקולת את חברתי הטובה מגיל 0 אדר הלכתי אליה לאחר שלא ראיתי אותה שבוע
אמרתי לה שלום היא ניראתה חיוורת כל כך וחולה
אני:מה קורה לך?
אדר:אני לא יודעת אני לא יכולה יותר עם זה יונתן כל היום בוכה(אחיה בן החצי שנה)
אני:גם יובל מטריפה אותי אני נישארת מאופקת למרות שקשה לי
אדר:אני רוצה שיגמר כבר מאי קשה לי באמת
אני:אני מבינה אותך תישארי חזקה
אדר:תודה גמאת
לא יכולנו לדבר הרבה הזמן היה מוקצב כל אחת לקחה פחית לחם ריבה ומעט חלב והלכה לדרכה
הגעתי הביתה שמעתי את אמא מדברת עם השכנה לקחתי את השקית וירדתי למקלט פרסתי פרוסות
שמתי לכל אחד ריבה ומעט חלב בכוס ושמעתי את האזעקה כולם נכנסו לתוך המקלט
כולנו אכלנו אחרי שסיימנו אמא התחילה לדבר איתנו
אמא:ילדים תקשיבו...
[COLOR=green] אני מזה מקווה שאאהבתם את התתחלה אם אין תגובות אני יבין שלא [COLOR=green]
ב-ר-ו-ררררררררררררררררררררררר
איןן תמיד ידענו שיש לך נפששש של משוררתת חחחח
ה-מ-ש-ך! =]]
דבריתייי
ביוששש אוהבתת
וואי מאמי זה מוווושלם
איזזה עצוווב מזכיר ת'מצב 😢
תמשיכככי מווווכשרת
תודה רבה;]
אני ימשיך עם היו עוד קצת תגובות
מדהיםםם
עצובב כמהה שזה נכוןןן :/
מחכה להמשך
מאיה
ואי מעללףף!!
אהבתי מאוד..
סורי שאני לא קוראת את הסיפור השני...פשוט היה עלי עומס רב.. ועכשיו אני צריכה להשלים מלא..
המשך!!
יי-פפ-הה.. אהבתי.!!..
המשך...=]]
תודה מדהימות שלי המשך יותר מאוחר כי רוצים תמחשב
גל'צ סיימתי אותו את לא חייבת לקרוא זה המון😛 תקראי פה ;]אוהבאותך
בנוווות אוהבת אותכן הכי בעולם😘
חנוששששששש
התחלה של סיפור מדהיםםם...
תמשיכיי...
דחוווףף דחוווףף...!!!
אוהבתתתת...
-יסווו-
התחלה יפה
וכמו שאתי אמרה מזכיר את המצב 😊
כן הא?
למרות שלא התכוונתי למצב שלנו למרות שגם הוא חרא
יאאלה המשך עכשיו נסיכות
אדר:תודה גמאת
לא יכולנו לדבר הרבה הזמן היה מוקצב כל אחת לקחה פחית לחם ריבה ומעט חלב והלכה לדרכה
הגעתי הביתה שמעתי את אמא מדברת עם השכנה לקחתי את השקית וירדתי למקלט פרסתי פרוסות
שמתי לכל אחד ריבה ומעט חלב בכוס ושמעתי את האזעקה כולם נכנסו לתוך המקלט
כולנו אכלנו אחרי שסיימנו אמא התחילה לדבר איתנו
אמא:ילדים תקשיבו...
החליטו בכפר פה אחד שהילדים יועברו מיפה"
טל:לאן?
אמא:למקום שקט בלי רעש בלי מלחמה שתוכלו לצאת להנות ולהיות בטוחים הכי חשוב
יובל:אין שם מלחמה אמא?אין בומים שם?
אמא:לא מתוקה
אני:אני לא הולכת אני נשארת פה
עידו:למהה מה את ילדה דפוקה?
קראתי את 2 הפרקים..
ממש יפה :]
אהבתתתי את הרעיון של הסיפור
תתתמשיכיי
מווואהה
מממש יייייפהה בובה
מצפה להמשך
אוהבת
מאיה
