ספירווושש תודה מאמי,
שמחה שאהבתת 😊
- יפווות שלי תודה על התגובות -
הוצאתי את הפלאפון מהכיס, הדלקתי אותו וחיפשתי את המספר של דור.
^ דור המלצר היפיוף ^ היה רשום, עברה בערך שנה מאותו יום..
אבל הייתי חייבת להתקשר אליו,
החבר'ה הרעים - פרק 45
"תוםם..?" ענה אחרי כמה צלצולים
"הייתי בטוחה שלא תזכור אותי.." אמרתי וחייכתי לעצמי
"נראה לך שאני אשכח!?"
"חח" צחקתי, "יש לך זמן בשבילי?" שאלתי
"ברור.." ענה
"כמעט ועשיתי את זה שוב..." אמרתי אחרי כמה שניות של שתיקה
"הקטע עם המלצרים?" שאל
"כן" עניתי
"למה בסוף התחרטת?"
"כי הרגשתי לא שלמה עם מה שאני הולכת לעשות.."
"אני גאה בך שבסוף לא עשית כלום.."
"חח תודה, מה איתך מכוער? איך החיים?"
"החיים?! טובים 555" אמר ושמעתי שהוא מחייך
"חברה?" ניחשתי, אך שאלתי כדי להיות בטוחה
"יאס.." אמר
"אתה אוהב אותה?"
"יותר מאת עצמי.."
"תגיד לה, שהדבר הכי קטן שהיא עושה שפוגע בך אין לה חיים.."
"אווו הנה תום העבריינית מדברת.." צחק
"חח שתוק טיפש.."
"מה חוץ מזה?"
"הכול רגיל."
"רגיל איך שאני אוהב?" שאל
"רגיל איך שאהבת.." עניתי
"זאת אומרת רגיל לא טוב.."
"תלוי איך מסתכלים על זה."
"דפוקה אחת :].. מאמי חברה שלי בדיוק הגיעה נדבר? אל תיעלמי לי.."
"חס וגראס.. ביי ביי"
"בהי יפה שלי.." אמר ושנינו ניתקנו.
% איפה את?" % עמית שלח לי הודעה,
^ בחוף. . ^ שלחתי לו
% אני בא אלייך %
^ טוב, אני ממש ליד סוכה 4 ^ שלחתי ואחרי כמה דקות הוא בא..
"דאגתי לך.." אמר והתיישב לידי
"אמרתי לך לא לדאוג.."
"כן, אבל דאגתי בכול זאת.. למה השתנת לנו ככה?"
"השתנתי איך?" שאלתי
"לא יודע.." אמר "את מתייחסת אלינו כאילו אנחנו לא בליגה שלך" הוסיף
"שו?! מה הקשר?"
"זה נכון.. הכול אצלך השתנה.."
"מה זה הכול?"
"הכול זה הכול, פשוט הכול... את כבר לא באותו ראש שלנו.."
"אז זה הקטע, שלא רציתי לעשות את זה למלצר?"
"לא לא קשור.." מיהר להגיד
"אז..?"
"אז לא יודע.. אני מתגעגע לתום הישנה.."
"אנשים משתנים"
"אני יודע.. ואני שונא את זה"
"אבל אתה צריך לדעת לקבל את זה, אין בנאדם שלא משתנה.. גם אתה השתנת"
"לטובה או לרעה?"
"לטובה, ברור שלטובה.." אמרתי בחיוך, "לפי מה שאני מבינה ממך, אני השתנתי לרעה"
"לא אמרתי שלרעה!, פשוט זה שינוי, וכמו כול שינוי הוא לא מוכר ושונה..צריך פשוט להתרגל אליו"
"אוקיי.." אמרתי ונשענתי עם ראשי על כתפו,
הוא ליטף אותי ונתן לי נשיקה קטנה ומצמררת בלחי,
"זזנו?" שאל ושנינו קמנו
"איפה רון ושלומי?" שאלתי בזמן שעמית שם את ידו סביבי
"מחכים לנו ליד המסעדה"
"אה, אוקיי.." אמרתי וכבר ראינו אותם מרחוק..
"מה יש להם?" שאלתי אותו ועצרנו קצת לפניהם
"למה?"
"הם מסתכלים עלי במבט מוזר, הם יענו התעצבנו שלא רציתי לעשות את זה למלצר?"
"כה" ענה בפשטות
"אוךך כאלה דפוקים שיוו.." התעצבנתי והמשכתי ללכת במהירות לכיוון היציאה מהים,
עמית שלומי ורון היו מאחורי, דיי רחוקים ממני..
המונית הראשונה שעברה, עצרתי אותה, נכנסתי אליה, התיישבתי ליד הנהג..
משהו שלא רגיל אצלי, אני בחיים לא ישבתי ליד הנהג מונית,
אני שונאת לשבת שם, אבל הפעם זה היה מקרה חריג..
העדפתי לשבת לידו מאשר לשבת לידם מאחורה..
אחרי כמה שניות שלושתם נכנסו..
"לאן?" שאל הנהג, אמרתי לו את הכתובת שלי והוא התחיל לנסוע
"את לא באה אלי?" שאלה אותי רון בקול מזלזל
"לא" עניתי בקול חנוק, וניגבתי את הדמעות המעטות שזלגו מעיניי
"איך שאת רוצה =/" אמרה
"תביאי לי את הבגדים מחר לפנימייה"
"טוב" אמרה.. אחרי 10 דקות בערך הגענו לבית שלי, שילמתי לנהג,
"ביי.." אמרתי להם ויצאתי מהמכונית, נכנסתי הביתה ועליתי ישר לחדר.
החלפתי לבגדים ביתיים שכאלה וירדתי למטה,
על השיש במטבח היה פתק,
בו היה רשום:
'תומי,
אני ואבא אצל סבא וסבתא.
אם את צריכה ממשהו, תתקשרי.
אוהבים אותך . '
חייכתי לעצמי, מזגתי לי כוס מים והתיישבתי בסלון עם הטלפון בידי..
התחשק לי להציק להם קצת,
אז חייגתי לבית של סבא וסבתא.
"הלו..?" ענה לי סבא
"הזמנתם פיצה, רק רצינו לבדוק האם כתבנו את התוספות כמו שצריך.." אמרתי במבטא רוסי
"אה?"
"זיתים ירוקים, זיתים שחורים, עגבנייה, תירס, פיטריות, בצל, גבינה בולגרית..
זה הכול נכון?" המשכתי באותו מבטא
"אבל, לא הזמנו בכלל פיצה"
"סליחה, הגעתי למשפחת לוי?" שאלתי
"כן" ענה "כנראה נתנו לכם מספר שגוי"
"יכול להיות, בכול מקרה מישהו צריך לשלם על ההזמנה"
"וזה לא אהיה אני !" אמר חד משמעית
"טוב, סלמאת אח שלו " אמרתי וניתקתי.
צחקתי מספר שניות ושוב התקשרתי..
"לא הבנת שזה לא אנחנו שהזמנו את הפיצה?!" ענה לי סבא שוב.
"חחח סבא זאת אני"
"אהה תום.. חשבתי שזה עוד פעם מהפיצרייה"
"חח זאת חח הייתי חח אני, לא מהפיצרייה" צחקתי בין מילה למילה
"לא נמאס לך לעבוד עלי אה?" שאל ושמעתי בקולו שהוא מחייך
"לא, ואף פעם לא ימאס"
"מה את עושה נכדה שלי?"
"סתם עכשיו חזרתי מהים.. משעמם לי"
"אז בואי אלינו"
"אבל גם אצלכם יהיה משעמם"
"אז תישארי בבית"
"טוב נו אם אתה מתעקש אני באה"
"את יכולה בכיף לא לבוא.."
"יואו!? סבא רע שכמוך!"
"חח אני צוחק, תתארגני ותבואי"
"אוקיי, ביי ביי"
"ביי.." אמר ושנינו ניתקנו.. עליתי לחדר,
שוב החלפתי בגדים לקחתי פלאפון וירדתי למטבח,
לקחתי מסטיק ומפתחות ויצאתי מהבית..
הבית של סבא וסבתא הוא במרחק ממש קצר מהבית שלי..
בדרך עמית שלח לי הודעה:
# התבאסתי לגמרי מהיום הזה #
^ אם אתה התבאסת אז מה אני?! ^ כתבתי ושלחתי לו
# מצטער על הכול . #
^ אתה לא אשם בהכל, אתה דווקא התחלת לי את היום בכיף!, חבל שהוא לא המשיך ככה.. ^
שלחתי לו ונזכרתי בנשיקה שלנו,
------
"היי.." שמעתי את קולו של עמית, והלב עכשיו הפסיק לפעום, או לפחות ככה היה נראה לי..
"היי מה קורה?" שאלתי ועמית התיישב לידי
"נחמד..ואצלך?" שאל
"גם.." עניתי ונוצרה שתיקה של כמה דקות
"אני יכול לעשות משהו..?" שאל והסתכל עליי במבט חודר
"לעשות מה?" שאלתי והוא התקרב אלי לאט לאט
"את זה....." אמר ונתן לי נשיקה קטנה בפה, כאילו חיכה להסכמה..
חייכתי אליו חיוך קטן ונסחפנו לנשיקה שנמשכה מס' דקות..
------
# מחר יהיה יותר טוב #
^ אני מקווה ^ רשמתי ונכנסתי לבית של סבא וסבתא,
כרגיל הם קיבלו את פניי בחיבוקים ונשיקות..
"יש משהו לאכול?" שאלתי את סבתא ונכנסתי למטבח
"בטח כפרה, שבי שבי אני אשים לך בצלחת" ענתה
"תודה.." אמרתי והתיישבתי בשולחן שבמטבח
"את לא אוכלת הרבה, אני רואה. את רזית.."
"כן? =] " שאלתי בחיוך
"כן, אל תעשי דיאטה חס וחלילה!"
"למה חס וחלילה?"
"את מספיק רזה.. יש לך גוף פצצה כמו שאתם אומרים.."
"חח פצצה :] כפרעל הסבתא המאגנובה שלי.." צחקתי וסבתא שמה על השולחן צלחת
מלאה בקוסקוס וירקות,
היא מזגה לי כוס קולה וחזרה להתיישב עם ההורים וסבא בסלון.
בננננות תגיבו,
& שבת שלום :] &
אוווהבת אתכןן
חנושש 3> .





