יפה לאללה ! [:
תמשיכי בייבי !
[ אווף , למה תמיד הבולד והגדלים לא עובדים לי ?! :\ ]
נווו מתי המשךךךך???
נעה : ]
מהמםם!! 😊)
יאוו המשךך דחופיי דחופיי..
את רושמת מדהיםם..
חח מעניין מה הם רצו =P
כבר קראתתי את זהה ..
תמשיכייי [=
פרק מהמםם
קראתי אותו כבר מאמי..
מחכה להמשך בובייי
אוהבת רותך..
רותמי =]
"תזמינו חשבון.." רון אמרה ושלומי סימן למלצר שיביא את החשבון,
שלושתם העבירו ביניהם מבטים... שונאת את המבטים האלה,
ידעתי בדיוק מה הם הולכים להגיד, וזה לא מצא חן בעיניי, בכלל בכלל לא.
החבר'ה הרעים - פרק 45..
אני:"שכחו מזה" אמרתי חד משמעית, בלי אפילו שהם יוציאו מילה
שלומי:"נו מה את כזאת כבדה?"
רון:"יאללה תומי "
אני:"לא רוצה!"
עמית:"פעם היית עושה את זה בלי בעיה.."
אני:"פעם, עכשיו לא.." אמרתי, שמתי 20 שקל על השולחן ויצאתי מהמסעדה..
-------
רון:"וואי היא נסחפה.." אמרה כשתום יצאה מהמסעדה
שלומי:"חופשי נסחפה.."
אני:"טוב חלאס, היא לא רוצה וזהו.. חפרתם בזה.. נשלם ונצא." אמרתי והוצאתי
שטר של 20 ₪ מהארנק ושמתי על השולחן
רון:"לא קשור שהיא לא רוצה, היא פשוט השתנתה.. היא שונה עכשיו.."
שלומי:"מה זאת אומרת שונה?"
רון:"כבדה כזאת.. לא זורמת בגרוש..אתם לא חושבים ככה?"
שלומי:"צודקת.."
רון:"מה אתה אומר עמית?" שאלה אותי
אני:" אני אומר שתפסיקו ללכלך עליה ככה, שתעשה מה בא לה וזהו" אמרתי וקמתי מהכיסא,
"אני בחוץ" הוספתי ויצאתי מהמסעדה..
-------
"הלוו..?" עניתי לעמית שהתקשר
"איפה את?" הוא שאל
"מסתובבת לי, למה?"
"אני רוצה לדבר איתך.."
"אני לא.."
"נו תום.."
"עמית אני רוצה להיות קצת לבד.."
"כנראה הם צדקו.." אמר בקול חלש
"מי צדק במה?!" שאלתי
"מה? אמ לא כלום.." אמר במהירות "אל תלכי ממש לחוף" הוסיף
"למה?!"
"עוד מעט יחשיך.. מסוכן שם"
"אל דאג.. ביי"
"בעיי.." אמר ושנינו ניתקנו.. התקרבתי עוד ועוד למים, והתיישבתי על החול.
-------
שלומי:"חח נו יאללה תום לכי אליו.." אמר והצביע על המלצר שאחראי על השולחן שלנו,
הסתכלתי עליו חייכתי, והוא חייך אלי בחזרה..
אני:"חח בטוח?" שאלתי בפעם האחרונה
רון& עמית:" כןן.." אמרו ביחד
אני:"אבל תצאו מהר כן?"
רון:"חח נו כן מה את דואגת?"
אני:"לא יודעת.."
עמית:"חח יאללה כפרה זאת לא פעם ראשונה שלך, את יודעת בדיוק מה לעשות.."
אני:"יאס.. צ'או דארלינג'ס.." אמרתי וקמתי מהכיסא,אל אותוהמלצר,
"היי יפיוף.." אמרתי לו בחיוך, הוא חייך אלי בקטנה כזה..הוא ביישן, מוושי :]
"אני תום, איך קוראים לך?" שאלתי
"דור.." ענה "נעים מאוד.." הוסיף
"לי יותר.." חייכתי
"אני צריך לחזור לעבודה...." אמר "אפשר את הטלפון שלך?"
"ברור.." אמרתי ורשמתי לו מספר שגוי על מפית
"אני אתקשר תום.."
"סבבה דור חח" הבאתי לו נשיקה מהירה בלחי ויצאתי מהמסעדה..
עמית:"התעכבת שעות.." אמר חסר סבלנות
אני:"עמית אל תשגע אותי, גם הלכתי אליו כדי שלא נשלם וגם אתה בא אלי בתלונות עכשיו!?"
עמית:"שום תלונות..." אמר והתקרב אלי
אני:"תעוף ממני.." אמרתי ודחפתי אותו שנייה לפני שהוא נישק אותי
עמית:"את שוב במחזור?"
אני:"יואו מה נדפק איתך?! מטומטם.." התעצבנתי והלכתי משם..
התיישבתי על ספסל רחוק משם ואחרי כמה דקות רון שלחה לי הודעה
^ איפה נעלמת? ^
% סתם, תחזרו אני אבוא כבר במונית.. % רשמתי ושלחתי לה בחזרה
^ בטוחה? ^
% במיליון אחוז, אוהבת אותך ביצ' %
^ גם אני אותך שמנה שלי.. דברי איתי כבר ^ שלחה ואני כיביתי את הפלאפון,
לא פעם ראשונה שמישהו מארבעתנו מעסיק את המלצר/ מלצרית של השולחן שלנו,
והשאר יוצאים בלי לשלם..
אבל הפעם, היו לי רגשות אשמה.. דור היה כזה נחמד, וככה עשינו לו.
בלי לחשוב פעמיים חזרתי למסעדה,
"קח.." אמרתי לו והבאתי לו את הכסף שלא שילמנו
"מה קרה תקפו אותך ייסורי מצפון אז חזרת!?לא צריך את הכסף שלך, את יכולה ללכת!"
"אני לא הולכת עד שאתה לוקח את הכסף.." אמרתי והושטתי לו את הכסף,
הוא לקח והסתכל עלי במבט מוזר..
"אל תסתכל עלי ככה.." אמרתי ולראשונה בחיי השפלתי את ראשי,
בגלל מבט של מישהו שאני בכלל לא מכירה
"ככה איך?" שאל והפעם קולו הפך לרך..
"ככה במבט הזה.." אמרתי ושנינו יצאנו מהמסעדה
"סיימתי לעבוד, בואי אני אקפיץ אותך הביתה.." אמר
"אוקיי, תודה.. ואני מצטערת.." אמרתי והתיישבנו במכונית
"תגידי בת כמה את בכלל?" שאל והתניע את האוטו
"14.." עניתי
"ואוו.." אמר והסתכל עלי במבט מופתע "את לא ניראת בת 14.. וממש לא מדברת כמו אחת כזאת" הוסיף
"תפנה פה שמאלה.. וכן, הרבה אמרו לי את זה."
"תקשיבי.." אמר כשהרמזור היה אדום "אל תעשי את השטויות האלה יותר,
אל תתני לחברים שלך לדרדר אותך, לגרור אותך אחריהם.."
"הם לא גוררים אותי בכוח, אני עושה את זה מרצון.."
"אני בטוח שמרצון, אבל את לא שלמה עם המעשים שלך ב-100% " אמר והמשיך לנסוע
"למה אתה חושב ככה?"
"אני לא חושב, אני בטוח.. העיניים שלך אומרות את זה.."
"מה הן אומרות?" שאלתי והתרכזתי בשיחה הזאת, הקשבתי לה והפנמתי כול מילה..
היה לי כל כך כיף לדבר איתו, רואים שהוא בוגר, מבין, אחד כזה שעבר הרבה בחיים.
"הן אומרות שאת עושה את כל זה בשביל ה-פאן, ותכלס בגיל שלך זה מה שחשוב, ליהנות..
וזה מה שאת עושה.. אבל את לא יודעת שאפשר ליהנות גם בדרך אחרת"
"אתה אומר בדיוק מה שאני מרגישה וחושבת.. שקוף שגם אתה היית כזה בגילי"
"נכון.."
"פה ימינה.. ואיך זה עבר לך?"
"התבגרתי.." אמר "אבל אני זה לא נושא השיחה פה" הוסיף
"תספר לי.." התעקשתי רציתי לשמוע מה עבר עליו, מה שינה אותו...
"מישהו קרוב אלי נהרג, באשמתי..." אמר והפעם הוא זה שהשפיל את ראשו, "וממש שנייה לפני
שהוא מת הוא ביקש ממני בקשה אחרונה, שאני אפסיק עם זה.. אפסיק לגנוב,
להבריז מהבית ספר, לשקר לכולם, לעשן סיגריות נרגילה וסמים.. להיות ילד טוב.."
"ואוו.." לא ידעתי מה לומר, "ואחרי זה פשוט הפסקת עם הכול?"
"כן, אחרי ההלוויה שלו, החיים שלי השתנו.. אנשים לא זיהו אותי..
היה קשה לצאת מכול הקטע עם הסמים והסיגריות, במיוחד כי זה ממכר..
אבל הבטחתי לו, וההבטחה הזאת הצילה לי את החיים.."
"תמשיך עוד קצת ישר וימינה.." אמרתי, "אני בטוחה שקשה לצאת מכול זה תוך יום.." הוספתי
"כן.. מאוד.. לא רק בגלל ההתמכרויות, גם בגלל שזה הפך לאורך החיים שלי,ככה הכרתי את עצמי,
ככה הכירו אותי... לא רק עישנתי סמים, גם מכרתי, הכרתי את כולם..
היה קשה פשוט לבוא ולומר 'עזבו אותי אני לא בעסק הזה יותר'..אבל
אני בטוח שאת מבינה את כול זה.."
"לא כל כך, אני לא מוכרת סמים.."
"אבל את קונה, ומשתמשת.."
"לפעמים..."
"אל תתני לזה להרוס לך את החיים, אל תחכי למקרה כמו שלי שישנה לך את הכול.."
"בינתיים כיף לי לחיות ככה.."
"כן, כי את עוד קטנה... חכי תגדלי ותביני שאת טועה.."
"אולי.." היססתי מעט
"בטוח." אמר בביטחון מלא
"תעצור פה.." אמרתי כשהגענו לבית שלי, "תודה על הכול.. ואני מצטערת.. באמת שכן"
"אין על מה.." אמר בחיוך, הסתכלתי על האוטו שלו וראיתי את הפלאפון לידו,
לקחתי ושמרתי לו את המספר שלי
"זה המספר האמיתי שלי.." אמרתי והחזרתי לו את הפלאפון "תשמור על קשר,
היה לי כיף לדבר איתך היום.." הוספתי
"גם לי.. ובטח שאני אשמור על קשר.."
"חח סבבה, תן צלצול ניתוק שיהיה לי את המספר שלך.."
"אוקיי.." אמר, נתתי לו נשיקה בלחי, חיבוק מהיר ויצאתי מהאוטו..
כשנכנסתי לבית קיבלתי הודעה:
# אני מקווה שתחשבי שוב על כול מה שאת עושה, דור. #
חייכתי לעצמי ושמרתי את המספר שלו,
עליתי לחדר, החלפתי בגדים והלכתי לישון...
-------
נזכרתי בפעם האחרונה שעשינו את זה למלצר,
הוצאתי את הפלאפון מהכיס,
הדלקתי אותו וחיפשתי את המספר של דור.
^ דור המלצר היפיוף ^ היה רשום, עברה בערך שנה מאותו יום..
אבל הייתי חייבת להתקשר אליו. . .
נננסיכות תודה על התגובותתת
תתגיבו
אוהבתת הכי שבעוולם
חנושש =))
וווואייייי איזה יפהההההה!!!!!
המשךךך!!!!
נעה.. : ]]
לא כל כך הבנתי מה הלך בפרק הזה.
בלבול רציני חחח
תסבירי ללי =/
ליללללה טוב
יפה ..
אבל לא כלכך מובן...
QUOTE (-=-2תאל!ש-=- @ 26/09/2006) לא כל כך הבנתי מה הלך בפרק הזה.
בלבול רציני חחח
תסבירי ללי =/
ליללללה טוב
אבללל עדיין מדהים=]
האאאאאאאאאאא אני הבנתיייייייי!!
מה שהיא סיפרהה על דור הזה זה כאילו היא נזכרת בפעם האחרונה שהם
לא שילמו וברחו מהמסעדה..
נכון היא התיישבה ליד החול ואז כאילו היה לה הבזק כזה בראש כמו בסרטים חח
והיא נזכרה בדור והתקשרה אליו..
פרק מהמם!!תמשיכייי
שנה?!?!??!...
דדייי חייבת המשך דחופייייי..#!!!!..
פרק מ=ה=מ=ם.!!!!!!!1..
אאווף.. תמישכי..
אוהבת המונים עינברו'ש
אתר האהבה הישראלי