קראתי עכשיו את כל הסיפור מהתחלללהה והתממכרתיי חחח
אין את כותבת מדהיםם . . .
תמשיכי בייבי ;]
ייייייא איזה פוווווושי עמייייייית [:
אני מטוווורפת עלייייייו !
היא רוצצה אותתותו,
מי צריךך את העוממר העקווום הזהה כשיששש כזה נססיך .?!
אאאאאאאר
הממממשך =]
עם בתאלללי ^^
חיחיחי
בובה המממשך אני געגעעעת 😛
פשוט מדהייייים פרקים ממש יפים :]
א ה ב ת י
בננותת שלייי
תודה עננקית על התגובותת :]]
כול היום עשיתי שיעורים במתמטיקה,
שנתנו לנו בחווופפשש,ויהיה על זה מבחן תחילת שנה..
אני מממתה מעייפוותתת אני כבר רואה זוויות בעינייםם 😯
אני ממש רוצה להמשיך היום,
ואני אנסה..
אוהבת אתכןן המוןן 3>
חנושש=)) .
חחח מסכנה שללי ( :
תמשיכי אם יהיה לך כוח בובי
מוווואה ~ [ :
יאא מאמי קראתי הכל הכל הכל!(:
מדדדדדדדההים!
מחכה להמשך! :]
אוהבת המון 3>
-רותמי- 😁
ככה עבר עלי כול הלילה, כולם נשארו אצלנו עד 3 בערך ואני ועמית היינו בחדר שלי,
לא נפרדנו לשנייה.. שלומי ורון הצטרפו אלינו אחרי שעה בערך והיו איתנו גם..
ראינו 3 סרטים אחד אחרי השני.. אכלנו פופקורן, ומזה זמן רב צחקתי, והייתי מאושרת...
כן, עכשיו אני יכולה לומר, שהייתי מאושרת.
החבר'ה הרעים - פרק 30...
כשכולם הלכו, עזרתי לאמא לסדר קצת את הבית ועליתי לחדר,
החלפתי בגדים ונשכבתי על המיטה..
עצמתי את עיניי ובשונה מכול השבוע הזה,
הדמות שישר נגלתה אליי הייתה עמית, הפנים היפות שלו,
והעיניים המדהימות שרק מלהסתכל בהן אפשר לדעת איזה בנאדם נדיר הוא,
אחד שאולי בחיצונית נראה ערס כזה, שמה שבראש שלו זה סקס, סמים, סיגריות ובנות..
אבל הפנימיות שלו?! אוו מדהימה,
אני לא יכולה לתאר לכם עד כמה..
הבנתי שהוא השתנה, ופתאום האופי החדש וה-כל כך בוגר שלו כבש אותי…
ואני עדיין לא יודעת מה עם עומר, שגם הוא מדהים.. מדהים אלי, ומדהים לכולם…
הם מצד אחד כל כך דומים, ומצד שני כל כך שונים.
'הלוואי והלב שלי יחליט סוף סוף מה הוא רוצה, ואת מי הוא אוהב..
או שבעצם את שניהם אני לא אוהבת!? ורק נדלקתי עליהם קצת…
טוב נו קצת הרבה.'
חשבתי לעצמי וכך עם מחשבות רבות נרדמתי..
יום שבת השעה 13:00, קמתי מצעקות שבאו מלמטה..
ירדתי בשקט וכמה מדרגות לפני שהגעתי לקומה הראשונה נעצרתי והקשבתי..
"היא ה-ש-ת-נ-ת-ההה!!" צעקה אמא והדגישה כול אות ואות..
"השתנתה.. כן בטח.." אמר אבא בציניות, וכבר ניחשתי, הם מדברים עליי..
"מתי תבין סוף סוף שלא טוב לה בפנימייה??! ילדה בגיל שלה צריכה לגדול עם הורים,
בבית טוב.. ולא לגור בבית הספר!! ולראות את ההורים שלה רק בסופי השבוע!!!"
"ככה גידלת אותה, את שניהם.. גם את תום וגם את תומר, גידלת אותם להיות מפונקים!!
שכול מה שרוצים הם מקבלים,ולי לא הייתה בעיה עם זה וכן,
זה היה ככה עד לפני שנה ומשהו, כל דבר שרצו היית הולכת וקונה להם.. אבל זה השתנה!!
תביני שהבן שלך, כבר לא כזה קטן, יש לו חברה והוא גר בחו"ל,
לא בבית ובכלל לא בישראל.. בארה"ב!!, והבת שלך!?
התחילה עם שטויות שאני לא יודעת מאיפה הביאה אותן בכלל…"
"תשתוק, הילדה עוד יכולה לשמוע אותך!!!" אמרה בקול קצת יותר שקט..
"הילדה כבר שמעה אותו.." אמרתי וירדתי את כמספר מדרגות שנשארו והסתכלתי על שניהם..
אמא השפילה את מבטה,
ואבא?! לא ידע איפה לקבור את עצמו..
"אני יודעת שאתם ההורים שלי,
ולפעמים אתם חושבים שמה שאתם עושים בשבילי זה הכי טוב בעולם,
אני יודעת שזה מה שאתם רוצים בשבילי,את הכי טוב שיש!,
אבל אתם צריכים להבין שגם אני בנאדם ואני אנושית, אני טעיתי בהמון דברים בחיים..
אבל לא מתחרטת אפילו על אחד מהם!,
תבינו שלפעמים לא כול דבר שאתם עושים זה מה שטוב לי..
אתם צריכים לדעת להקשיב לי, למה שאני רוצה ולמה שאני מרגישה..
כמו פעם, שהייתי קטנה והייתי באה אליכם בלילה לחדר,
בגלל שפחדתי שמתחבאת לי מכשפה בארון, הייתי ישנה איתכם באותה מיטה, בין שניכם..
והייתה לי ההרגשה הכי טובה בעולם! הרגשתי מוגנת ובטוחה..
אבל עם הזמן גדלתי, הבנתי שאין כזה דבר מכשפות..
אבל הצורך בלהרגיש מוגנת ובטוחה נשאר אצלי..
ובמקום ללכת אל החדר שלכם, הייתי הולכת לחדר של תומר..
ובמקום לישון איתכם במיטה הייתי ישנה איתו.. הוא זה שהיה שומר עלי,
מקשיב לי ותומך בי…" אמרתי את כול מה שישב לי עמוק בלב הרגשתי הקלה מסוימת,
שהנה הם יודעים מה אני מרגישה..
אבל אז ראיתי את אמא נשברת לי מול העיניים, נופלת על הרצפה ובוכה..
לרגע אחד התחרטתי על מה שאמרתי, אבל שנייה לאחר מכן הבנתי,
שהייתי צריכה להגיד להם את זה, מוקדם או מאוחר זה לא משנה מתי,
הם פשוט היו חייבים לדעת את האמת.
לא ידעתי מה לעשות, אז פשוט לקחתי את הרגליים ורצתי במהירות לחדר..
החלפתי בגדים, לקחתי פלאפון וכסף, צחצחתי שיניים וירדתי למטה,
אמא ואבא כבר לא היו שם, הם היו בגינה..
לקחתי לי שוקו בשקית ויצאתי מהבית,
נעמדתי מחוץ לבית, מסתכלת לצד שמאל, לימין, שוב לשמאל ושוב לימין..
חושבת למי ללכת, לרון או לעמית..
אחרי כמה שניות החלטתי ללכת לעמית,
בדרך אליו שלחתי לו הודעה:
'עמיתקי תצא החוצה..'
כשהגעתי אליו הוא כבר היה מחוץ לבית,
מסתכל עלי במבט מודאג וכשהייתי צעד לפניו הוא משך אותי אליו לחיבוק חזק ואוהב..
"מה קרה ילדה יפה שלי?" שאל ושנינו התיישבנו בגינה שלו,
עם הרגליים בתוך הבריכה, התחלתי לספר לו הכול,
מהשנייה שקמתי מהמיטה ועד לרגע שהגעתי אליו הביתה..
"אוךך בובה.." אמר כשסיימתי לספר לו וחיבק אותי אליו.
"אני מאכזבת אותם כל פעם מחדש.." אמרתי וגוש ענק נתקע לי בגרון..
"את לא מאמי, את מדהימה.. אני בטוח שאם יכלו להחליף אותך הם לא היו עושים את זה"
"תגיד לי אתה שומע את עצמך?! אני מספרת לך מה אבא שלי אמר ואתה עוד חי באשליות
שהם לא היו רוצים בת אחרת במקומי.. כן בטח.." הוצאתי את כול העצב והכעס שהצטברו בתוכי עליו..
ידעתי שהוא לא אשם, אבל במצב כזה די קשה לראות מי רוצה בטובתי ומי לא..
-אתם לא חושבים ככה?! –
"מה שתגידי...." אמר ונוצרה בנינו שתיקה של כמה דקות
"מצטערת..." שברתי את השתיקה, שקלטתי כמה דפוקה אני, הוא איתי,
מחבק אותי ומדבר איתי ואני מתייחסת אליו כזה מגעיל.
"זה בסדר..." הבין אותי ושנינו קמנו מהדשא והלכנו לנדנדה שהייתה בקצה הגינה,
עמית התיישב ואני שכבתי ושמתי עליו את ראשי..
הוא ליטף את פני ומידי פעם נישק אותי..
"איפה ההורים שלך?" שאלתי אותו
"אצל סבתא שלי.." ענה
"למה לא הלכת?"
"ישנתי.."
"אה.. ושלומי איתם?"
"כה.. כולם שם, הבית ריק.." אמר ופעם ראשונה שהוא אומר שהבית שלו ריק וחיוך לא נפרס על פניו..
"קרה משהו ואתה לא מספר לי" אמרתי בטוחה בעצמי
"סתם התעצבנתי על ההורים שלי שלא העירו אותי, מלא דודים שלי שלא ראיתי אותם הרבה זמן
יהיו שם.. ורציתי ללכת..=/"
"אני מזמינה לך מונית.." אמרתי והוצאתי את הפלאפון מהכיס של המכנס
"לא צריך!!" ניתק לי את השיחה
"למה?"
"כי עכשיו אני איתך, וכיף לי איתך.." אמר במתיקות כזאת ואני פשוטט נמסתי..
"אבל זאת הזדמנות לראות אותם.."
"וזאת הזדמנות להיות איתך שהבית ריק.." חייך אלי חיוך חרמן שכזה..
"חחח עמיתתת.." צחקתי וקמתי ממנו "אני רעבה" הוספתי ונכנסתי למטבח,
פתחתי את המקרר וחיפשתי משהו טעים..
"יש משהו מעניין?" שאל והכניס את הראש למקרר..
הוצאנו בורקסים ואפינו בתנור,
עמית הוציא כמה ירקות ואני התחלתי לחתוך סלט,
עד שהחתיך הזה החליט להפריע לי,
הוו אם זה נחשב להפריע!? שיפריע לי תמיד ;]
הוא התקרב אלי מאוחר וחיבק אותי, ל
יטף לי את הבטן וסיבב אותי אליו..
הוא התקרב אלי נושף לי באוזן ולוחש:"אני יותר מעניין מהסלט לא?!"
"לא.." אמרתי והסתובבתי בחזרה..
"את רעה.."
"And you like it "
"מה שנכון נכון." צחק אבל לא התייאש, עמיתי לא מתייאש מהר..
"תעזבי כבר את הסלט.." אמר ושוב סיבב אותי אליו והתקרב אלי לאט לאט..
כשהיה במרחק מילימטר ממני התנור צפצף – הבורקסים מוכנים..
עמית חייך אלי חיוך ממזרי והלך להוציא את הבורקסים מהתנור..
סיימתי לחתוך את הסלט והתיישבנו בפינת אוכל..
"בתאבון יפה שלי.." אמר ונתן לי נשיקה ארוכה ומתוקה
"בתאבון בובי.. ותודה על הכול" אמרתי ושנינו התחלנו לאכול....
תווודה על התגובות יפווותת שליי
לקוראות החדשות - שמחה שקראתןן ואהבתן,
למרותת שאני עייפה ברמות מטורפות המשכתי,
מקווה שיצא יפה..
תגיבוו
אווהבת מלאא
חנושש=))
וואוו מווושלם
כל פרק אני אוהבת אותו יותר 😊
המממשך אוווהבת [=
אחחחחחחחחח. . .
פששששוט תענווג לקרואא מה שאת כותתתתבת [:
מואאאאאאה
אתר האהבה הישראלי