חננני, יצא מעעלףףף..
גררר מה נסגר עם עומר?
המשך דחופי!
2 פרקים מעליפים.!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11...
תמישכי..=]]
אווווווו יפות שלייייייי
כמה תגובות וואה וואה
אתן פשוט לא מבינות
כמה אני שמחה לחזור הביתה
ולראות את התגובות המדהימות שלכן
המשך יהיה מחר או ביום ראשון
אוהבת אתכןן הככיי שאפשר!
חנושש=))
רציתי אותה בהתחלה עם עומר..
אבל עכשיו אני רוצה אותה עם עמית..
חחחח תסדרי משהו מאמי שלי 😛
אוהבת אותך המשך דחווווופי!#
QUOTE (--תותי-- @ 19/08/2006) רציתי אותה בהתחלה עם עומר..
אבל עכשיו אני רוצה אותה עם עמית..
חחחח תסדרי משהו מאמי שלי 😛
אוהבת אותך המשך דחווווופי!#
😉
מאמי אתמול בלילה התחלתי לקרוא את הסיפור שלך..
והוא ממש ממש יפה :]
מאוד אהבתי..!!!
המשךך!
- 😊 -
יפה שללי תמשיכיייי [:
ואאםם את יכוללהה, תכניסיייי לעעעעומר איזה בעייטה לראאאש טטטוב ?! 😉
מואאאאאאאאאאאה
בננותתתתת
חחחח נסדר איזה משהו טוב:],מקווה..
אני ממש אנסה להמשיך הרבה עד סוף החופש..
מחר בת דודה שלי ישנה אצלי, ואין לי מושג עד מתי..
ויום ראשון הבא בעזרת ה' אני באילת..
אני מקווה למצוא זמן להמשיך!
* עכשיו אני מתחילה לכתוב את ההמשך *
אוהבת אתתתכן
חנושש=))
הלכנו לחדר אוכל, לקחנו אוכל והתיישבנו עם עמית שלומי וגליה..
עמית:"קרה משהו?"שאל אותי
אני:"לא כלום.." אמרתי וחייכתי חיוך קטן ומזויף,
שתוך שניות הפך לחיוך אמיתי וגדול רק מהמחשבה שעמית דואג לי.. :]
היום עבר בבאסה מוחלטת.. מאותה ארוחת צהריים עם היפים שלי לא חייכתי שוב..
כאילו כול השמחה נלקחה ממני... כמה שיום לפני שמחתי, כך באותו היום הייתי עצובה..
*& כגודל הציפייה גודל האכזבה.. &* גאון מי שהמציא את המשפט הזה.
החבר'ה הרעים - פרק 27...
הגיע הערב, השמש שקעה לה וחושך מוחלט שרר בפנימייה..
הרגשתי שכולם במין באסה כזאת,
או שבעצם זאת הייתי רק אני וחשבתי שכולם כמוני [[!?]]
"אתה מוזר." אמרתי בשנייה שהתיישבתי ליד עומר,
מתחת לעץ הגדול כשהגיטרה מפרידה בנינו..
"למה מוזר?" שאל ועומר המדהים חזר, עומר של אתמול בערב.. לא עומר של היום בבוקר.
"אני מרגישה שאני מכירה 2 אנשים שקוראים להם עומר.
אחד שאני מדברת איתו תמיד בלילות-אתה..
ואת השני אני לא אוהבת בכלל, הוא אנטיפט שכזה..
ואותו אחד זה גם אתה, איך שהתנהגת בבוקר.. ואיך שבכללי אתה מתנהג.."
"אני לא יודע מה להגיד לך.." אמר בחוסר אונים..
"פשוט תסביר את ההתנהגות שלך... למה אתה יום אחד מנשק אותי וביום שלמחרת מתעלם
ממני לגמרי..?"
באמת שרציתי לדעת את הסיבה לכך הייתי מוכנה לעשות הכול, רק שיגיד לי כבר...
"תאמיני לי אם אני אגיד לך שאני לא יודע..?"
"לא" אמרתי חד משמעית
"אין לי משהו אחר להגיד... אני בעצמי לא מבין את ההתנהגות הזאת"
"אתה פשוט צריך להחליט איזה עומר אתה הראשון או השני...ולא להחליף כול פעם שבא לך"
"צודקת" השפיל את ראשו
"שמחה שאתה מסכים איתי.." אמרתי וקמתי מהדשא "לילה טוב" הוספתי והלכתי לחדר,
נכנסתי בשקט החלפתי בגדים לפיג'מה ונשכבתי במיטה..
מקווה שעומר יפנים את מה שאמרתי לו, וינסה להשתנות..
לא בשבילי אלא בשבילו.
בבוקר התעוררתי כרגיל מוקדם..
נכנסתי למקלחת,עשיתי מקלחת מהירה והתלבשתי..
חזרתי לחדר,הערתי את רון וגליה ונשכבתי על המיטה שלי..
גליה:"פעם ראשונה שאת מחכה לנו ולא רצה לחדר אוכל לאכול.." אמרה בזמן ששתיהן התלבשו
אני:"פעם ראשונה שאין לי תאבון.."
רון:"חחחחחחח באמת פעם ראשונה.. לא מכירה אותך ככה, תמיד את רעבה"
אני:"עוד יחשבו שאני שמנה.."
גליה:"איזה, הלוואי עלי גוף כמו שלך.." אמרה,חייכתי אליה חיוך מאולץ ועצמתי את עיניי,
מנסה להעלים את הכאב ראש שתקף אותי עוד מהשנייה שהתעוררתי..
כשהבנות סיימו להתארגן יצאנו לחדר אוכל..
לקחתי לי שוקו קר והתיישבתי בשולחן עם עמית ושלומי..
עמית:"מה קרה את לא אוכלת?" שאל באותו טון מודאג דיבר אליי אתמול..
שלומי:"חחח כה באמת מוזר שאת לא אוכלת.." עשה כרגיל מכול דבר בדיחה,
עמית הסתכל עליו במבט של 'תשתוק, ועכשיו' ושלומי באמת שתק והמשיך לאכול..
עמית הפנה ממנו את מבטו אלי,
מחכה שאני אענה לו על שאלתו..
"סתם.. לא רעבה" אמרתי והסתכלתי בעיניו "תודה בובי"
"על מה שמנה שלי?"
"על זה שאתה תמיד פה בשבילי.. לא משנה מה יהיה"
"אני שמח שאת יודעת את זה"
"ואני שמחה שיש לי אותך" חייכתי חיוך קטן..
עמית הסמיק והשפיל מעט את ראשו..
רון וגליה חזרו אחרי כמה דקות עם מגש עמוס באוכל והתיישבו משני צדדי..
כולם אכלו ואני הסתכלתי עליהם מחייכת..
כשכולם סיימו לאכול הלכנו לכיתה, לעוד יום ארוך של לימודים.....
המשך השבוע עבר באותה הדרך..
ביום הייתי מדוכאת ולא מרוכזת בשום דבר..
ובערב הייתי מדברת עם עומר, מתחת לאותו עץ גדול..
שיחות נפש היינו מדברים..
כאלה שיחות שאני אוהבת ;]..
השיחות האלה הם מה שעודד אותי להמשיך
בפנימייה ולא לנסות בכול דרך אפשרית לחזור הביתה..
בזכותן הייתי הולכת לישון עם חיוך על הפנים..
מאושרת..
ואז שוב בבוקר הייתי מתעוררת עם פרצוף עצוב ומבואס..
זה הפך לשגרה..
בסוף השבוע חזרנו הביתה, אבא בא לקחת אותי..
כל הנסיעה עברה בשקט,כרגיל...
חשבתי שאולי הפעם משהו ישתנה,
שנדבר קצת יותר מ-'היי' ו-'ביי'..
אבל זה לא קרה...
כשהגענו הביתה אמרתי שלום לאמא ועליתי לחדר..
שנייה לפני שנכנסתי שמעתי אותה צועקת:"יש לך מתנה מתומר... הוא שלח לך מארה"ב.."
חייכתי לעצמי חיוך גדול ונכנסתי לחדר....
התגעגעתתתתי אליכןןן :]]
תודה על התגובות,
מקווה שאהבתן את הפרק ותגיבו..
אווהבת אתכןן
חנושש=))
מהמםם !!
המשךך :]
אווהבת,
לינורצ'וו :]]
אתר האהבה הישראלי