המששךךךךךךךךךך יא פדללעהה =]
והשאלה שלי היא..
תתחתני איתי?
השיעור השני עבר מהר.. והפעם הצלחתי לא להירדם..
כשהוא נגמר התיישבתי סביב שולחן אחד בכיתה עם רון עמית ושלומי וגליה הלכה למנהלת..
2 דקות בערך לפני סוף ההפסקה היא חזרה לכיתה..
אני:"נוו..?" שאלתי בקוצר-רוח "מה היא אמרה לך?!"
החבר'ה הרעים - פרק 25...
גליה:"היא אמרה לי שכןןןןןןן.." צעקה וחיוך גדול התפרס על פנינו..
'רון ואני שוב באותו החדר, כמו בשנה שעברה.. והפעם גם עם גליה, הולך להיות בןןן זונה'
חשבתי לעצמי
גליה:"עוד היום את עוברת לחדר שלנו!" אמרה לרון
רון:"ברור!!" אמרה כמובן מאליו.
כשנגמר יום הלימודים אני וגליה הלכנו לחדר של רון והתחלנו לארוז את כול הדברים שלה..
אני:"סוף סוף הבנות המעפנות האלה שיש לי בחדר יעופו.." אמרתי ובדיוק אותן 2 בנות נכנסו לחדר
של רון, החדר החדש שלהן, הן הסתכלו עלי במבט נעלב שכזה, ואני הסתכלתי עליהן במבט מזלזל,
תוך שניות מבטן עבר למבט כועס ומפוחד..
חייכתי לעצמי חיוך קטן והן שמו את הדברים שלהן כל אחת על מיטה אחרת ויצאו מהחדר,
לא לפני שטרקו את הדלת.
גליה:"התייחסת אליהן מגעיל.."
אני:"חפיף, מחר הן כבר ישכחו את זה.."
גליה:"אני לא הייתי שוכחת את זה כזה מהר.."
אני:"מה שתגידי...."
רון:"יאללה סיימנו.." העבירה נושא וכולנו לקחנו את המזוודה עם הבגדים,
את התיק ואת השקיות עם הנעליים ויצאנו לחדר שלנו, נכנסנו וסגרנו אחרינו את הדלת..
רון התחילה לסדר את הדברים, וסוף סוף מצאתי שימוש למערכת הקטנה שלי,
הדלקתי אותה ושמתי את הדיסק שצרבתי כמה ימים לפני תחילת השנה..
אני רון וגליה קפצנו על המיטות, שרנו ופשוט השתגענו..
מה עבר על שלושתנו באותו יום אני לא יודעת,
אבל כנראה שכולנו היינו צריכות פריקה שכזאת..
אחרי חצי שעה כבר התעייפנו ונהינו רעבות, סידרנו קצת את הבגדים,
השיער והאיפור ויצאנו לחדר אוכל, בדרך פגשנו את עמית ושלומי שהצטרפו אלינו לאכול.
הגענו לחדר אוכל, שמנו לנו אוכל והתיישבנו לאכול..
כשסיימנו נכנסנו להתקלח,סיימתי לפני רון וגליה, לבשתי מכנס שחור ארוך וחולצה ורודה גם ארוכה,
עשיתי קוקו גבוה ויצאתי לחצר.. שמעתי נגינה של גיטרה, קיוויתי שזה עומר...
הלכתי בעקבות הצלילים וכן, זה היה עומר.. התקרבתי אליו..
"אני אוהב אותך כל כך ואת יודעת...." שרתי איתו ביחד את השיר שהוא ניגן..
"היי.."הוא הפסיק לנגן, חייך וסימן לי לשבת לידו.. הוא המשיך לנגן כמה שירים, ושרנו ביחד,
פתאום באמצע אחד השירים הוא הפסיק, הסתכל בעיניי ושאל:"אני יכול לעשות משהו?"
"כן.." אמרתי בקול חלש, וקיוויתי שזה מה שאני חושבת שזה..
הוא התקרב אלי לאט לאט, שם יד אחת על העורף שלי וקירב אותי אליו,
והיד השנייה שלו אחזה בסנטר שלי בעדינות, כשהוא היה ממש קרוב אלי,
עינינו נעצמו ונסחפנו לנשיקה מדהימה...
"מה זה היה..?" שאלתי כשפתחתי את עיניי וראיתי אותו במרחק סנטימטר ממני
"נשיקה." אמר כמובן מאליו.. ליטפתי את פניו..
"הוא כזה יפה.." חשבתי לעצמי, או שבעצם אמרתי לעצמי [[!?]] 😯
"חח גם את כזאת יפה.." צחק
"אופפסס.." אמרתי במבוכה וחייכתי חיוך קטנטן..
הנחתי את ראשי על הכתף שלו והוא חיבק אותי אליו..
"אני עוד צריך ללמד אותך לנגן.." אמר
"ייקח יותר מידי זמן.. אתה תתייאש באמצע"
"אין מצב.. ולא ייקח הרבה זמן, אני בטוח"
"למה אתה כל כך בטוח??"
"מי שרוצה ממש לנגן, לא אכפת לו שזה קשה ומסובך.. הוא ימשיך לנסות ולנסות.."
"חח סבבה.. =]" אמרתי והוא התחיל ללמד אותי אקורדים..
אחרי שעה וחצי בערך כבר הייתי בחדר, מאושרת מהיום הזה..
רון:"אווו איזה חיוךךך.. מישהי פה מאוהבת?" שאלה רון כשנכנסתי לחדר
אני:"לא.." הסמקתי בטירוף
גליה& רון:"שקרניתת.." אמרו ביחד..
אני:"חח דיי עזבו אותי.." אמרתי ונשכבתי על המיטה, התכסיתי ועצמתי את עיניי,
שחזרתי את הנשיקה,בין הטובות שהיו לי..
גליה:"טוווב את מתכוונת לספר??" שאלה, פתחתי את עיניי ואמרתי:
"לספר מה?"
רון:"לספר מה זה החיוך הזה! התנשקתם?"
אני:"כןןן.." צעקתי ורצתי למיטה של רון, עליה שתיהן ישבו.. וקפצתי לידן כמו ילדה קטנה,
משכתי אותן בידן וגם הן קפצו ושמחו בשבילי..
כשנרגענו התיישבנו והתחלתי לספר להן איך בדיוק הכול קרה...
רון:"תפסת לך את ההכי חתיך אה?!" קרצה לי
גליה:"חופשי.." הסכימה איתה
אני:"קנאיות..!!"
רון:"לעע לי יש את שלומי =]"
אני:"מה?!?! אתם חברים ולא סיפרת לי??"
רון:"חברים לא, אבל יש איזה קטע.."
אני:"הקטע הזה נמשך יותר מידי, משנה שעברה כבר.. מתי תגידי לו שאת אוהבת אותו?"
רון:"מתי שאני אדע אם אני אוהבת אותו.."
גליה:"שקוף שאת כן אוהבת אותו!"
אני:"אהאה.." הסכמתי איתה
רון:"חח מה שתגידו.." אמרה והפעם היא זו שהסמיקה.. "מה איתך גליה?" העבירה נושא במהירות..
גליה:"בדד אלך גם תפילה אין לי, בדד בלי עתיד בלי תקווה בלי חלללווום..." שרה בפנים דיכאוניות..
אני ורון פשוט נ-ק-ר-ע-נ-ו.. היינו על הרצפה... לא הפסקנו לצחוק..
וגליה?! ניסתה להישאר רצינית והמשיכה לשיר..
"זוהר ארגוב תעשה לי ילדדדדדד..." אני ורון צעקנו והצטרפנו לשירה של גליה..
אחרי עשרים דקות בערך נרגענו :].. חזרנו להתיישב על המיטה..
אני:"עכשיו רציני, אין מישהו באופק?" שאלתי את גליה שוב..
גליה:"יש, אבל הוא אוהב מישהי אחרת.."
רון:"הם חברים?"
גליה:"יש ביניהם קטע כזה..=/ נראה לי שהם בעצמם לא יודעים מה יש ביניהם.."
אני:"נו אז אם אין ביניהם משהו מוגדר ורציני, לכי על זה!"
גליה:"גם אם אין ביניהם כלום, הוא מאוהב בה ברמות מטורפות.."
רון:"הוא אמר לך?"
גליה:"לא, אבל אפילו עיוור היה רואה את זה.."
אני:"לא תמיד מה שרואים זה באמת מה שקורה.. תיראי אותי ואת עמית, כול הזמן אתם אומרים
שהוא אוהב אותי, אבל זה לא נכון..." אמרתי וגליה זזה באי נוחות על המיטה,
אותו הזמן לא הבנתי את המשמעות של זה, אבל בהמשך הכול התברר לי...
אני ורון ניסינו לברר מי אותו אחד שגליה אוהבת,
אבל היא הייתה נחושה בדעתה לא לספר לנו כ-ל-ו-ם!
בסביבות 10 וחצי התייאשנו וכל אחת הלכה למיטתה..
"לילה טוב בננות.." אמרתי והתכסיתי בשמיכה
"לילה טוב!" ענו לי שתיהן ביחד..
בשנייה שעצמתי את עיניי דמותו של עומר עלתה, מחייך אלי..
חייכתי חיוך גדול ומאושר...
ואחרי כמה דקות של מחשבות על עומר נרדמתי, כשחיוך לא קטן פרוס על פניי...
נרדמתי בפעם הראשונה בשנה הזאת מ א ו ש ר ת. . .
-------
מכירים את ההרגשה שכשמשהו קטן וטוב קורה, מתחילים לפתח ציפיות..
מתחילים לחשוב על היום שאחרי, איך הוא יהיה...
ולבסוף כשאותו יום מגיע, הוא מלא באכזבות ובעצב...
כי בעצם פיתחנו יותר מידי ציפיות מדבר כל כך קטן..
זה מה שקורה לי תמיד.. כשמשהו טוב קורה לי,
אני מתחילה לחשוב על עתיד יותר טוב ובעצם אותו דבר לא ישנה כלום..
הכול יהיה כמו שהיה..
רק חוויה קטנה וטובה נוספה לי לחיים,
חוויה מדהימה ומרגשת,
חוויה שלא אשכח לעולם.
-------
יפות שלללללללליי
תודה על התגובות הנננדירות שלכן=]
תתגיבו,
אווהבת מלאא
חנושש=))
ניבייי ברור אהוווובתיי
את יווודעת שאני אוהבת אותך הכיי שבעווווווווולםםם אישתי
קבליי מווואה ענננקית!
מושששששששששששששששששששששששששששששלםםםםםםםםםםם
סיפור מדהיםםםם
ואני רוצה המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
מהרררררררר
אוהבתת..
-יסווו-
יאאאאאאאאאאאאאאאאא אני רוצה המשששששששששששששששששך!
יפיופותת שלייי
תודה על התגובותתת
** אני מאווווווושרת..** חחח
אני נוסעת היום בערב לבת דודה שלי,
וכנראה עד שבוע הבא לא יהיה המשך..
אני אנסה להמשיך היום..
אוהבת אתכןן
חנושש=))
תהנייי...
אנחנו נחכה לךךך...
-יסווו-
-------
מכירים את ההרגשה שכשמשהו קטן וטוב קורה, מתחילים לפתח ציפיות..
מתחילים לחשוב על היום שאחרי, איך הוא יהיה...
ולבסוף כשאותו יום מגיע, הוא מלא באכזבות ובעצב...
כי בעצם פיתחנו יותר מידי ציפיות מדבר כל כך קטן..
זה מה שקורה לי תמיד.. כשמשהו טוב קורה לי, אני מתחילה לחשוב על עתיד יותר טוב ובעצם
אותו דבר לא ישנה כלום.. הכול יהיה כמו שהיה..
רק חוויה קטנה וטובה נוספה לי לחיים,
חוויה מדהימה ומרגשת,
חוויה שלא אשכח לעולם.
-------
החבר'ה הרעים - פרק 26..
התעוררתי בבוקר בערך ב-7,
הפכתי את הארון במטרה למצוא את הבגדים הכי יפים שיש,
לבשתי ג'ינס כהה וחולצה ארוכה ודקה בצבע שחור,
נעלתי פומה בצבע שחור –ורוד..
הסתרקתי, עשיתי קוקו גבוה ואת הפוני לצד הוצאתי, התאפרתי, סומק,רימל,
שחור וליפגלוס והייתי מוכנה.
חשבתי לחכות לרון וגליה עד שיהיו מוכנות,
אבל בגלל שזה לקח להן יותר מידי זמן אני יצאתי מהחדר..
בדרך לחדר אוכל ראיתי את עומר, חייכתי אליו והוא החזיר לי חיוך – מזויף.
הוא שם לעצמו אוכל והתיישב בשולחן ריק, לקחתי גם אני והתיישבתי מולו..
"מה קרה את לא יושבת עם חברים שלך?" אמר בזלזול
"אתה רוצה שאני אשב איתם?!" שאלתי וקמתי,לקחתי את המגש בידי באתי ללכת,
אך פתאום הוא אמר:
"אם בא לך תישארי.."
"אתה לא עושה לי טובות.."
"אני רוצה שתישארי!" אמר כאילו בלית ברירה,
אבל באותו הזמן לא היה אכפת לי.. רק רציתי להיות איתו..
הייתי פשוט מסונוורת ממנו.
התחלנו לאכול.. במשך כל הזמן הזה היה שקט..
לא הייתי צריכה לדבר,
הרגשתי שמילים מיותרות עכשיו,ושוב, הייתי עיוורת...
כשסיימנו לאכול הלכנו ביחד לכיתה..
התיישבתי ליד רון..
"נו..? מה היה??" שאלה
"כלום.." עניתי והמורה נכנסה..
רון ניסתה לדובב אותי כל השיעור, והתחמקתי ממנה בטענה שאני עייפה..
עד שהיא התייאשה,וראיתי על פנייה מבט של מבואס – מאוכזב – עצבני.
לקחתי דף מהמחברת הגדולה ו-3 טושים בצבע כתום אדום וצהוב..
מאז ומעולם רון היא הקיטשית-גירל..
כתבתי על הדף:
'רון – רון סיסטר שלי
אני אוהבת אותך
תום 3> .'
קישטתי מסביב, עם כמה לבבות.. צבעתי. ובסוף השיעור זה היה מוכן.
"קחי" אמרתי והבאתי לה את הדף מקופל..
היא פתחה את הדף וחיוך עלה על פנייה
"חח מתה עלייך.." אמרה ונתנה לי חיבוק ונשיקה גדולה
"סולחת לי..?" שאלתי
"ברור.. אבל אני רוצה הסבר!"
"יש מצב להברזה?" שאלתי ותוך שניות כבר היינו בחצר,
שותות ברד ושוכבות לנו בכיף על הדשא..
סיפרתי לה על היום בבוקר,שהתאכזבתי מההתנהגות של עומר,
אבל הבלגתי על זה..
כי רק רציתי להיות לידו.. להיות איתו.
"הוא לא שווה אותך..!!" התחילה לומר,
"יש עוד הרבה בנים שהיו מתים שתסתכלי עליהם בכלל.." המשיכה בדבריה..
"כמו..?"
"כמו.. אממ.." אמרה ועשתה מבט חושב.. "עמית" אמרה..
"אוך לא לא לא.. עמיתי לא אוהב אותי.."
"מה שתגידי.... את פשוט מסרבת לראות את המציאות.."
"חח אני?! ומה איתך?"
"מה איתי?" היתממה.
"את אוהבת את שלומי.."
"כן..לא..בערך.." גמגמה..
"חח מישהי פה מגמגמת.."
"מישהי פה מנסה להעביר נושא...." אמרה וחזרה לנושא של עומר..
כשהיה צלצול חזרנו לכיתה לעוד 3 שעות של לימודים..
כשנגמרה השעה האחרונה נשארתי עוד קצת עם רון בכיתה,
ואחרי כמה דקות עומר נכנס לכיתה..
"אנחנו צריכים לדבר.." אמר
"אתם לא!" קבעה רון..
"תום..?" פנה אלי וקיווה שאומר משהו אחרת
"אנחנו לא!" אמרתי ואני ורון ויצאנו מהכיתה..
"גו תום גו תום גו גו גו..." רון ניסתה לעודד אותי,
אבל אני נשארתי בפרצוף ט' באב..
הלכנו לחדר אוכל, לקחנו אוכל והתיישבנו עם עמית שלומי וגליה..
עמית:"קרה משהו?"שאל אותי
אני:"לא כלום.." אמרתי וחייכתי חיוך קטן ומזויף,
שתוך שניות הפך לחיוך אמיתי וגדול רק מהמחשבה שעמית דואג לי.. :]
היום עבר בבאסה מוחלטת..
מאותה ארוחת צהריים עם היפים שלי לא חייכתי שוב..
כאילו כול השמחה נלקחה ממני...
כמה שיום לפני שמחתי, כך באותו היום הייתי עצובה..
*& כגודל הציפייה גודל האכזבה.. &*
גאון מי שהמציא את המשפט הזה.
בננות שליליי
תודה על התגובותת,
מקווה שאהבתן את ההמשך
ותגיבו..
אני אתגעגע אליכן מללאא אל תשכחו אותי 😉
אווהבת,
חנושש=))
אתר האהבה הישראלי