יאאא.. מי זה?!?!
חן, אל תעשי לי התקפת לב!
המשמשמשמשמשמששששךךך!!
ומכוערת שכמוך!
אין על מה יפה שלי, בכיף, תמיד, לעולם, לנצח!
ושאני לא אזכה יותר לקרוא בכלל שאין לך מצב רוח. מובן?!
ה' ?! חן ואני פשוט אוהבות אותך (: חחחח מתה עלייךךך יפה שלייי!!
ראית? הכל הסתדר (:
מאווווהבבתתת בך ברמות שלא ניתן כ"כ להגדיר.
יש לי שאלה..
רותםם- תודה בובה, המשך הבא יהיה ניראה לי אחה"צ..
תותיי- אתתי תודה מאמי=]
שירושש- חחח תודה יפה שלי.. מווואהה
ניבייי-
חחח כמו שאמרת המשך אחה"צ.. ושום התקףף לב@!
מובן מובן מובן 😁
חחחחחחח אוהבות אותך כל כךך
כן, הכל מסתדר בסוף לא!? כל כלב בא יומו חעחע
אוווווווהבת אותך הכי שאפשרר..
ואיזה שאלה מאמי..?
בננותתת תודה על התגובות
אוווהבת
חנושש=))
סיפור מדהיייייים
תמשיכייי
חחחחני זה מהמממם [:
תמשיכיי דחחווף. . .
אווווהבבבת
ממההממם.!!!..
בטח אולי זזה שהיה חבר של גליה..=//
אוהבת.. המשך..=]]
בובי מה קרה?
דברי איתי במסן!
ותגידי לעומר שיותר כואב לחתוך ורידים!!
חחח סתם!
איזה מהמם! המשך!!
מדהימות שלילילי תווודה
גלוש- הכול עבר, עכשיו!? אני מאווושרת 555 😁
חחח את רוצה שהוא יתאבד?~ 😢 😠 😮
אני עוד מעט הולכת עם חברות לקניון,
אז שאני אחזור אני אמשיך..
אוווהבת אתכן
חנושש=))
עלינו לקומה של האוכל, קנינו גלידה והתיישבנו באחד השולחנות..
"אההההההההה" נבהלתי כשראיתי אותו, "מה הוא עושה פה!? אין מצב שזה הוא!"
אמרתי חד משמעית.
החבר'ה הרעים - פרק 23..
"מה? מי??" שאל עמית והסתכל לכיוון שאני הסתכלתי עליו..
"תומר [?!] אני הולכת אליו..." אמרתי וקמתי לכיוונו..
ככשל שהתקדמתי האכזבה השתלטה עלי,
תומר לא חזר לארץ... הייתי מעדיפה שהוא יחזור בלי להגיד לי מאשר לא יחזור בלבד..
עמית:"מה קרה? למה חזרת כזה מהר?"
אני:"זה לא הוא=/, הוא פשוט נורא דומה לו..."
גליה:"מי זה תומר?"
אני:"אח שלי, הוא גר בארה"ב עם חברה שלו.. הוא כל כך דומה לו שזה מפחיד.." הוצאתי את
הפלאפון מהכיס ונכנסתי להודעות יוצאות:
~ יש מולי עכשיו אחד שממש דומה לך, בהתחלה חשבתי שזה אתה, חבל שטעיתי=/ ~
רשמתי ושלחתי לתומר.
אחרי כמה דקות הוא התקשר..
"הללוו..?" עניתי והתרחקתי מהשולחן, כדי לשמוע אותו..
"אחד שדומה לי?! אין מצב, כמוני יש רק אחד בעולם.."
"you are the one & the only.."
"אוו החכמנו אה?! למדת כמה מילים באנגלית.."
"חח מכוערר.."
"צוחק יפה שלי.. אז איך בארץ? הכול בסדר?"
"כה, ברוך ה'.."
"יופי.. שלחתי לך משהו.. הגיע כבר?"
"לא ניראה לי.. אתמול הייתי בבית ולא הגיע כלום.. מה שלחת? =] "
"הפתעה.. שתגיעי הביתה סוף שבוע הבא תיראי.."
"חח טוב קופיף.."
"יאללה תומי הבוס שלי בא אני צריך לנתק.. מסרי ד"ש להורים.."
"יגיע ביי ביי אוהבת אותך"
"בעיי אוהב אותך מלאא.." אמר ושנינו ניתקנו, חזרתי לשולחן והתיישבתי..
את כל אחה"צ העברנו בקניון..
ובערך ב7 התחלנו לחזור לפנימייה..
אני ועומר הלכנו כמה צעדים לפני השאר..
"תודה שאמרת לי לבוא." אמר בחיוך
"אין על מה, תבוא איתנו כל הזמן.. לכול מקום.."
"לא ניראה לי שכל כך רוצים שאני אבוא.."
"עאה!?"
"בואי נגיד שעמית לא מת עלי =/"
"אבל הכי חשוב שאני מתה עליך.." קרצתי לו הוא צחק, והחזיק את ידי בידו..
המשכנו ללכת יד ביד, והרגשתי שמישהו מסתכל עלינו..
הסתובבתי ומבטי נתפס בעמית, שהסתכל עלינו..
חייכתי אליו חיוך קטן והוא היה רציני מתמיד..
הסתובבתי בחזרה והמשכתי ללכת..
מנסה להבין את ההתנהגות המוזרה שיש לו בזמן האחרון..
כשהגענו לפנימייה בדיוק הייתה השעה לארוחת ערב, אז הלכנו לחדר אוכל..
לקחנו מגשים, שמנו לנו אוכל והתיישבנו כולנו ביחד..
כולם דיברו ביניהם, צחקו ונהנו..
רק אני ועומר היינו בעולמות שונים..
כל הארוחה החלפנו מבטים, אבל ת'אמת?!
לא הייתי בעולם של עומר-תום,הייתי בעולם אחר..
אני בעצמי לא ידעתי איזה עולם, פשוט חשבתי מה היה קורה לו הייתי נולדת למשפחה אחרת..
אם ההורים שלי היו שונים, אם לא הייתי מכירה את עמית רון ושלומי...
השאלות האלו לא פסקו.. אבל השאלה העיקרית שהעסיקה את מחשבותיי הייתה:
'מה היה קורה לו לא הייתי תום לוי..' בעצם השאלה הזאת מכלילה את הכול לא!?, אם לא הייתי תום לוי,
זאת אומרת שהיה לי אבא אחר ששם משפחתו הוא לא לוי, ובטח גם אמא אחרת..
והייתי גרה בבית אחר, עם חברים אחרים....
"דדייי.." צעקתי למחשבות שיפסיקו להתרוצץ במוחי כך.. אך כנראה שצעקתי את זה לא רק להן,
אלה לכול החדר אוכל.. כולם הסתכלו עלי במבט משונה, כאילו אני מוזרה ושונה..
העברתי מבט חטוף על כול הילדים ויצאתי מהחדר אוכל.. הסתובבתי בחצר הלוך ושוב הלוך ושוב..
מנסה לסדר את המחשבות במקום..
כול היום הזה רץ לי כמו סרט מהיר בראש..
*קמתי בבוקר.
*שיעור.
*שיעור חופשי.
*שיחה עם עומר.
*אחה"צ פנויים.
*קניון.
*מישהו שדומה שתי טיפות מים לתומר.
*חדר אוכל.
*אם לא הייתי תום לוי.
*המבט של כולם אחרי שצעקתי.
המבט הוא מה שנחרט בזיכרוני, המבט הנגעל הזה.. כאילו קראתי את המחשבות של כולם
'בונא את משוגעת או מה!?' זה מה שהיה בהן..
הלכתי לקולר ושטפתי את פניי במים קרים, כשהסתובבתי בחזרה נתקעתי בעמית.
"מה קרה לך? מה הייתה הצעקה הזאת?"
"מכיר את ההרגשה הזאת שהמצב חרא, אבל בתכלס אין סיבה לזה.."
"מה זאת אומרת?"
"אני מרגישה מגעיל.. אין לי מצב רוח.. ולכול זה אין סיבה אמיתית..זאת סתם הרגשה.."
"בטח שאני מכיר יפה שלי, אבל המצב הזה[?!] עובר מהר.. מהר מאוד.." אמר וליטף את פניי..
"מבטיח לך שלפני שתשימי לב הוא כבר יעלם!" הוסיף וחייך חיוך מרגיע
"תודה בובי.." אמרתי וחיבקתי אותו חזק.. לא ראיתי את פניו, אבל הרגשתי שהוא מחייך..
"את יודעת שאני תמיד פה בשבילך" אמר והסתכל עמוק בעיניי
"יודעת, ומודה על זה ל-ה' כול יום.."
"חח אני מת עלייך.." צחק ונישק אותי..
"אוךךך עמיתיי.." צעקתי כשהתנתקנו מהנשיקה וקפצתי עליו בחיבוק גדול..
עמית איבד שיווי משקל ושנינו נפלנו על הדשא, כשאני מעליו..
אחרי שנייה הוא הפך את שנינו ועכשיו הוא זה שמעליי..
"את כל כך יפה.." אמר וליטף את פניי ברכות
"חח גם אתה.." אמרתי וניסיתי להשתחרר מהמצב המביך שנוצר,
אבל עמית לא נתן לי כל כך לזוז..
נשארנו ככה עוד כמה שניות ואז משום מקום עומר הגיע,
והסתכל עלי במבט שלא הבנתי את משמעותו..
ועוד אני חשבתי שאני קוראת מבטים בשניות....
קצרצר=/
מצטערתת אני בדיוק יוצאתת
תודה על התגובותת
אוווהבת אתכן ותגיבו
חנושש=))
יאו איזה מעלף!
תהני נשמה!
מהמםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!!!
מהממםםםםםם
מחכה להמשך מותקקק
רותמי שלך =]] 😁
פשוווווווווט מדהיים הסיפוור את כותבתבתבתבתבת המהמהמהממהמהמהםם
המשך;]]
מוזמנתת לקרוא אתת שליייייייייי
אווווהבת
