המשךךךךךךךך
דחוווווווווווווווווווווווווווףף!!!!!!!!!
-יסווו-
יפות שלי תודה ענקיתת על התגובות..
אין לי מצב-רוח להמשיך.. =[
& אין כזה דבר חברות אמיתיות.. &
מחר!? אני לא יוצאת בסוף..
אז יהיה לי זמן להמשיך
אוהבת אתכן
חנושש
פפפפפרק נדייייר [:
בובבי אל תתבאסיי אם את לא יוצצאת מחר,
בקטננה,
יהיה טווב, יהיו עוד הזדמנויות [:
אווווהבת אווווווותך (:
יפשלי מוווושלם 😊
אל תהיי מבואסת חיי חפיף נשמתי הכל לטובה 😉
אוהבת אותך מווווואה ! ( :
דחוווווווף להמשיך (:
ליל''ט..
ממהההמממממםםםם
מחכה להמשך בייבבב
מוואאהה
רותמי =]
יאיאיאיאאיאיאיאאא...
איזה מתחח!!
נ'י חייבת המשך!
ומה קרה מאמיי??
למה אין מצב רוח? ומה גרם לך להבין ככה על החברות? דברי איתי במסן מאמי.
התגעגעתי אלייך!
מווואה!
בובי אל תהיה מבואסת
אם את צריכה כלל דבר אני פה 😊
ובעניין החברות יש לי דעות חלוקות אבל פעם כל כך הבנתי אותך
אז אשמח לעזור לך
אוהבת
מאיה
אממא איזה ייפה !@
איזה מווכשררת ,
5555
הההמששך דחוווף
ואל תיהי מבואססת מאמי אם את צריכה משהו אני פה..
יפיופות שלייייייי
איןן אתן מדהימותתת!!
תודה על הכלל..
עכשיו אני בסדר, לא משהו..
אבל יהיה טוב לא!? חייב להיות טוב 😉
הנה ההמשך..
והתיישבנו עם כל שאר הכיתה.. שאכלו להם חטיפים.. אחרי כמה דקות עומר בא, והתקרב אלי..
"בואי רגע.." אמר ועזר לי לקום מהדשא.. הלכנו לספסל שהיה טיפה רחוק מכולם והתיישבנו
"מה קרה?" שאלתי אותו.... הוא לקח נשימה ארוכה ואמר:
החבר'ה הרעים - פרק 23..
"מה פחות כואב, לקפוץ מהגג או לחתוך את הוורידים?" שאל ואת המבט שבעיניו לא הבנתי בכלל..
"חה מצחיק.." אמרתי בציניות
"אני רציני.. נמאס לי מהחיים האלה.."
"למה? מה קרה?" שאלתי וסיבבתי את פניו אלי.
עומר הסתכל סביבו, בדק שאנחנו לבד ואין אף אחד ובאזור ואמר:
"אני מתגעגע לסבא שלי ברמות מטורפות.. לא חשבתי שאפשר להתגעגע ככה לבנאדם, ועוד לסבא..
חח מוזר לא?!" צחק בציניות והמשיך: "אני לא מפסיק לריב עם ההורים שלי..
עם החברים מבית הספר הקודם אני בקושי בקשר... פה אני לא הכי מכיר את הילדים..
ומרגיש לי שאם הייתי נעלם פתאום, לא חייב להתאבד.. פשוט נעלם.. אף אחד לא היה שם לב,
לאף אחד זה לא היה מזיז..."
"שאני אבין, אתה רציני במה שאתה אומר!?" שאלתי ועומר הנהן בראש כאומר 'כן' "קודם כול להורים
שלך זה היה הכי אכפת בעולם.. אין בעולם הזה ילד שלא רב עם ההורים שלו.. יש תקופות כאלה,
שפשוט רבים עם כולם...החברים שלך, גם אם אתם לא כל כך בקשר עכשיו אני בטוחה שהם
מתים עליך.. ופשוט תחזור לשמור איתם על קשר, בסופי שבוע שאתה בבית.. תיפגשו, תצאו ותיהנו..
אתה מכיר את כולם פה, פשוט לא ממש רוצה להיות איתם נכון?!"
"כן...." השפיל את ראשו וחייך חיוך קטנטן..
"גם אני הייתי ככה בהתחלה"
"כן, אבל את לא היית חייבת להיקשר לאנשים, באת עם חברים לפה.. לא באת לבד כמוני "
"ואם היית נעלם, לי היה אכפת... ואני לא רוצה לשמוע אותך בחיים מדבר ככה מבין!?"
"כן המפקדת!" אמר והצדיע לי
"אני רצינית..."
"אבל זה מה שאני מרגיש וחושב..."
"יודע כמה פעמים אני חשבתי על דברים כאלה?! עדיף שלא תדע.."
"אני דווקא רוצה לדעת.."
"סתם ניסיתי להתאבד פעם.. ואח שלי מצא אותי 'בזמן' והזמין אמבולנס.."
"מההה?? למה ניסית להתאבד?" היה בהלם
"מה אתה כזה מופתע?! אתה גם חשבת על זה לא?"
"חשבתי.. אבל בין לחשוב למעשה עצמו הדרך ארוכה...."
"וואלה?!"
"וואלה וואלה, טוב ספרי לי.."
"מתי שההורים שלי אמרו לי שהם רוצים לשלוח אותי לפנימייה.. בלי לחשוב פעמיים בהזדמנות
הראשונה שהייתי לבד בבית, שברתי את המראה ופשוט התחלתי לחתוך את הורידים.."
אמרתי והשפלתי את ראשי, הסתכלתי על הידיים שלי והראתי לעומר :" הרופאים עשו עבודה טובה
אה?! בקושי רואים צלקות..."
"בגלל כזה דבר ניסית להתאבד?!" בטח הוא ראה את הסיבה כסיבה חסרת משמעות..
כסיבה שלא שווה בכלל את החיים שלי
"כן.. העדפתי למות ולא להיות בפנימייה..עכשיו אני יודעת שהתנהגתי בטיפשות..
וששום דבר לא שווה שאני אחשוב בכלל להתאבד בגללו..."
"צודקת..." אמר וחיבק אותי אליו.. שמתי את ראשי על כתפו וחייכתי לעצמי, חיוך טיפשי שכזה..
"תודה על השיחה הזאת.." אמר לי
"אין על מה..אתה יכול לדבר איתי על הכול, ותמיד.."
"תודה תומי.."
"אין על מה בובי.." אמרתי ונשמע הצלצול לשיעור, חזרתי עם עומר לכיתה והתיישבתי ליד רון..
"זאת רק אני או שמשהו מתבשל לו בינך לבין עומר?" שאלה רון וקרצה לי
"זאת רק את..=/"
"חח לא נראה לי.." אמרה והמורה נכנסה והתחילה ללמד...
--------------
גליה:"בואו נלך לקניון..." אמרה כשישבנו לאכול צהריים בחדר אוכל
שלומי:"כה בא לי.."
רון:"סבבה.. בואו עוד שעה ככה, נתארגן ונלך.."
אני:"אוקיי.. =] ואני אגיד גם לעומר לבוא.."
עמית:"למה?!"
אני:"למה לא?"
עמית:"לא רוצה שהוא יבוא.."
אני:"עמית מה אתה ילד קטן עכשיו!? הוא בא וזהו.."
עמית:"טוב!"
אני:"טוב.." אמרתי ועמית קם מהשולחן והלך.. "יואווו מה יש לו?!?!" זרקתי שאלה לאוויר וכולם
החליטו להתעלם ממנה ולהמשיך לאכול..
כשסיימנו לאכול, הלכתי לחדר של עומר..
"עומריקו" קראתי לו כשנכנסתי לחדר וראיתי אותו שוכב על הבטן, במיטה שלו..
"אה?" הסתובב אלי
"תתארגן הולכים לקניון"
"מי זה הולכים?"
"גליה רון שלומי ועמית"
"סבבה.." אמר בחיוך
"יופי=].. תהיה מוכן עוד חצי שעה ככה"
"אוקעי.." אמר ואני יצאתי מהחדר, חזרתי לחדר שלי והחלפתי בגדים,
התאפרתי טיפה והייתי מוכנה, כרגיל הראשונה שמוכנה זאת אני.. שעמם לי בחדר,
אז לקחתי פלאפון ו-100 שקל ויצאתי מהחדר, ה
לכתי לפינה שבה יש טלוויזיה וראיתי שם את עומר רואה כדורגל [[בנננננים... ]],
התיישבתי לידו ולקחתי לו את השלט, והעברתי לערוץ ויוה, בדיוק היה שידור חוזר של 'חיים שלי'
"תחזירי לכדורגל.." אמר בקול רציני
"לא צ'ה.." אמרתי בקול של ילדה קטנה, וחיוך עלה על פניו..
"טוב תיראי את זה.. רק בגלל שזאת את.."
"חח טנקס.." חייכתי והמשכתי לראות..
כשהסדרה נגמרה, עמית שלומי רון וגליה היו מוכנים.. היום יש לנו אחה"צ חופשיים..
ככה שאפשר לצאת מהשער ולא לטפס על הגדר =]..
כשהגענו לקניון נכנסנו ל-לי קופר.. כולם מדדו ג'ינסים וחולצות.. ואני סתם הסתכלתי מה חדש..
כשהם סיימו למדוד את כל הבגדים בחנות יצאנו ממנה, וכמה צפוי, הם לא קנו כלום..
עלינו לקומה של האוכל, קנינו גלידה והתיישבנו באחד השולחנות..
"אההההההההה" נבהלתי כשראיתי אותו,
"מה הוא עושה פה!? אין מצב שזה הוא!" אמרתי חד משמעית.
קצר ומעפןןן
ממצטערתת =//
המשך הבא אני אנסה שיהיה יותר יפה 😢
אוווהבת אתכן ותודה על הכלל
חנושש
ניבייייייייי
שתידעי שאני הכי אוווהבת אותך בעולםםםםםםםם..
איןןן איןן איזה חיוך העלת לי היום..
כפרעלייך את הכי מושלמת שיש נסיכה שליי
אוווווהבת
מווואהה
חנושש=))
פרק מושלם מאמייי
מחכה לעוד המשך בובייי
אוהבת המוןןן
רותמי שלך =]]
יפה שלי מווושלםם!!!
המשששך 😊
אחחחחחחחחחחותה (:
זהה מממהממם
איזה מעעעפן ואייזה נעלייייייייים
ששששששתקי @#...
תתמשיכי ככפרות
אתר האהבה הישראלי