מגיע ללהה!!
איך היא התנהגה אליו מגעיל כ"F!!
המששך!
מקווה שתרגישי טוב אוהבת😊
מחכה להמשך
פשוט מוששלםםם
פרפקטטטטט.
מחכה להמשךךךךך 3>
תודה מדהימות,
מצטערת שלא המשכתי היום... =[
מקווה להמשיך מחר ,
מתה עליככןן
- לילה מדההיםם -
חנושש =))
השלמתתי מללללא פרקקים 😊
מדהימיםם !!@
"מה קרה רוןן??" שאלתי וישבתי לידה, מלטפת את ראשה
"סתם עזבי..." אמרה
"תספרי לי אח"כ טוב?" אמרתי, קמתי מהמיטה והוצאתי בגדים מהארון.. נכנסתי למקלחת. כשסיימתי התלבשתי וחזרתי לחדר.. "עכשיו, דברי" אמרתי.. היא התיישבה מולי והסתכלה עלי במבט עצוב.
"אני אוהבת את שלומי.. כ"כ "אמרה
"חח מי לא יודע על זה?!" צחקתי
"הוא כועס עלי, ממש אבל"
"בגלל מה שהיה היום בים?"
"גם את שמת לב לזה?"
"ברור.. כולם שמו לב"
"אאוךךך.." נשכבה בחזרה על המיטה "לא בא לי לצאת מהמיטה בחיים" הוסיפה וכיסתה
את כל גופה
"הגזמת, הוא יסלח לך.."
"לא יודעת.." אמרה בספק
"כולם בחדר אוכל עכשיו?"
"כן.."
"טוב אז את באה לאכול?"
"לא. .לכי את"
"בטוחה?"
"כן.. תלכי"
"אוקיי, מתה עלייך" אמרתי, נתתי לה נשיקה בלחי ויצאתי לחדר אוכל.
החבר'ה הרעים - פרק 142
כשנכנסתי לקחתי אוכל והתיישבתי עם כולם.
אני:"שלומי אח"כ אתה בא איתי לשיחה"
שלומי:"טוב"
^ תתארגני, את באה איתי לסיבוב שיוציא מימך את הבאסה.
עוד רבע שעה תיהיי במחששה ^ שלחתי הודעה לרון.
& טוב & החזירה אחרי 2 דקות בערך.
המשך הארוחה עבר בצחוקים בין כולנו... בין כולם חוץ משלומי.
שראו מקילומטר שמשהו עובר עליו, שהוא עצוב, שרע לו .
כשסיימנו לאכול עמית ותום הלכו לפינת טלוויזיה ועומר הלך לשיר.
"לאן הולכים?" שלומי שאל
"לסיבוב" עניתי, יצאנו מהמבנה של הפנימייה והתקדמנו לכיוון
המחששה "רון אוהבת אותך" אמרתי לו
"זה כבר לא נראה.."
"אבל היא כן, היא בוכה עכשיו בלי סוף"
"כן..?" הראה טיפת אהבה כלפיה
"כן.. כואב לה שהיא פגעה בך ככה"
"גם לי כואב" חזר לדבר עליה בקרירות. הגענו למחששה וחיפשתי
בעיניי את רון "את מי את מחפשת?" שאל
"אף אחד.. "
"אז?"
"מחפשת ספסל שאפשר להיות בו" אמרתי ובדיוק ראיתי את רון,
יושבת על הספסל שהיה הכי רחוק מאיתנו.
"נישב פה" אמר והתיישב על הספסל הכי קרוב
"נוו לא פה!!" אמרתי ישר
"למה?"
"לא כיף פה" אמרתי ומשכתי אותו אחרי לכיוון רון.
שלומי:"למה הבאת אותי אליה?" דיבר על רון בגוף שלישי,
כאילו היא לא כאן "אין לי מה לדבר איתה" הוסיף
אני:"בטח שיש לך!!" אמרתי והושבתי אותו לידה,
היא הסתכלה עלי ואמרה ללא קול 'תודה'.
"ואל תקומו מפה לפני שתסדרו ביניכם הכל" הוספתי והלכתי מישם.
---
"אני מצטערת" אמרתי לשלומי, מסתכלת בעיניו. שהיו כאלה קרות אלי, ללא כל רגש..
"טוב.." אמר ובא לקום מהספסל, משכתי אותו לשבת בחזרה וסיבבתי את פניו אלי
"אני באמת באמת מצטערת.. לא חשבתי שזה יפגע בך. אם היית יודעת בחיים לא הייתי עושה את זה"
"כאילו שבאמת אכפת לך ממני עכשיו . מורוש שלך פה, זה מספיק לא?"
"לא רוצה את מור. רוצה אותך איתי.."
"רואים"
"שלומי אל תיהיה קשה איתי... אז טעיתי, אני בנאדם.. יכולה לטעות לפעמים.
ואני מודה שטעיתי.. ואני מצטערת"
"טוב.."
"מה טוב? אתה סולח לי?"
"לא יודע"
"בייבי אני אוהבת אותך" אמרתי,
נתתי לו נשיקה קטנה בפה ונכנסתי בחזרה למבנה של הפנימייה.
משם הלכתי לחדר, נכנסתי והתיישבתי על המיטה עם המחשב הנייד של תום מולי.
התחברתי לאיסיקיו ולמסנג'ר וכתבתי אווי :
& חרא של חיים &
לחצתי אישור ואחרי כמה שניות מור שלח לי הודעה.
MOR-
מה קרה רון?
רונוש=] –
רבתי עם שלומי
MOR-
מה?? מתי?
רונוש=] –
מהים הוא כועס עלי
MOR-
למה ?
רונוש=] –
הייתי איתך תמיד, לא שמתי עליו בכלל, לא הכרתי ביניכם
MOR-
וואי מצטער =// אני אדבר איתו מחר שבאים אלייך ל-על האש.
רונוש=] –
לא צריך מאמי.. תודה אבל
MOR-
שום לא צריך!! זה בגללי, אני אדבר איתו..
רונוש=] –
לא נו מור, רציני לא !
MOR-
לא שואל אותך
רונוש=] –
אל דבר איתי אם אתה הולך לדבר איתו .
MOR-
אוווך איתך, עקשנית .
רונוש=] –
אתה עוד יותר
MOR-
גם נכון.
רונוש=] –
אז אתה לא הולך לדבר איתו כן?
MOR-
לא הולך.. תיהיי רגועה.
רונוש=] –
טוב..
לא דיברתי איתו עוד, אמרתי לו שאני הולכת.. לא היה לי כוח לכלום.
התנתקתי מהאיסיקיו ומהמסנג'ר ושמתי את המחשב על הסיפרייה.
השעה הייתה בערך 10..
למרות שדי מוקדם הייתי עייפה מכל היום הזה התכסיתי בשמיכה,
כיביתי את האור והלכתי לישון.
---
אני:"נוו דיברתם?" שאלתי את שלומי שהתיישב לידי
וליד עמית "גליה סיפרה לנו שהשאירה אותכם לבד" הוספתי
שלומי:"דיברנו.."
אני:"ו..?"
שלומי:"אני אספר לך מחר.. לילה טוב" אמר, ויצא מהפינת טלוויזיה.
"אתה חושב שהם ישלימו?"
"ניראה לי שכן. הרי אלה שלומי ורון.. הם לא יכולים אחד בלי השנייה"
"אני מקווה.."
"חח תפסיקי לדאוג לכולם כל הזמן"
"לא יכולה" צחקתי, והנחתי את ראשי ליד ראשו.. שנינו שכבנו כזה על פוף.
העברתי ערוצים, מחפשת משהו מעניין לראות..
הפינת טלוויזיה הייתה ריקה, מלבדינו היו רק עומר ושיר שישבו די רחוק מאיתנו..
הייתה כבר שעת כיבוי האורות..
כיבינו את האורות ורק האור של הטלוויזיה האיר.
לא רצינו שיגלו שאנחנו פה.
"בא לי להיות איתך כאן כל הלילה.."
"לילה לבן?"
"כן.." לחש וחיבק אותי אליו.. "אוהב אותך" לחש שוב.
"גם אני אוהבת אותך עמיתי.." אמרתי ועצמתי את עיניי
"היי אל תירדמי לי, אמרנו לילה לבן"
"אני עייפה =/"
"בואי אני אלווה אותך לחדר, תלכי לישון"
"לא לא.. נישאר עוד קצת"
"את תירדמי פה..." חייך
"חחח גם אני חושבת" צחקתי וקמתי מהפוף, משכתי את עמית אחרי
והלכנו לחדר שלי.. "גוד נייט בייבי" אמרתי ונישקתי אותו
"לילה טוב נסיכה" אמר והלך לחדרו . נכנסתי לחדר, החלפתי בגדים והלכתי לישון...
---
התארגנתי, הכי יפה שרק יכולתי.. שלומי צריך לבוא עוד מעט.
לבשתי ג'ינס קצר וסטרפלס צהוב נעלתי באפלו שחורות ושמתי סרט שחור על ראשי..
התאפרתי מעט והייתי מוכנה.
רשמתי אווי במסנג'ר ובאיסיקיו:
& על האש :] &
לחצתי אישור ושמעתי צלצול בדלת,
יצאתי מהר מהחדר ובדיוק כשהגעתי למדרגות ראיתי שזאת המשפחה של תום שבאה..
תום עלתה למעלה.
"מה קרה?" חייכה ונתנה לי נשיקה בלחי
"חשבתי שזה שלומי.. =/"
"אני יותר טווובבה ממנו !!" צחקה ונכנסנו לחדרי "תירגעי בובה" הוסיפה והתיישבה על המיטה
"אני נראת לחוצה?"
"מאוד!"
"אאווךך.. רון תירגעי!!" הרגעתי את עצמי ועוד צלצול נישמע בדלת,
התקרבתי לדלת של החדר וניסיתי לשמוע מי הגיע.. "מור ודן.." אמרתי והתיישבתי
על המיטה ליד תום.
"חחח תפסיקי להיות לחוצה ככה!.. קרייזי!"
"סתמיי" צחקתי ומור ודן נכנסו לחדר.
מור:"אאיזה חדר יפה.." התלהב, שניהם נתנו לנו נשיקות בלחי והתיישבו "דן סיפר לי" הוסיף
אני:"מה הוא סיפר לך?"
מור:"שרבת עם שלומי.."
אני:"אה?! איך אתה יודע?" שאלתי את דן והוא הסתכל על תום "אאך השמועות רצות פה" הוספתי
בחיוך קטן.
היינו קצת בחדר ואז ירדנו למטה..
אמרתי שלום לכולם, ובדיוק שלומי ומשפחתו הגיעו.
אמרו שלום לכולם והתיישבנו סביב השולחן,
יצא שאני ושלומי יושבים אחד מול השני. המבטים בנינו לא חדלו לרגע..
ההורים הודיעו לנו שהם רוצים שנחזור לגור בבית..
שראו כמה השתנינו , לטובה כמובן, והם רוצים אותנו בחזרה איתם.
לראות אותנו גדלים, להיות איתנו בכל התקופה היפה הזאת שנקראת גיל ההתבגרות
היינו בהלם, שמחנו כ"כ..
לא חשבנו בכלל שהם ירצו את זה מתישהו, היינו בטוחים שנוח להם ככה.. שאנחנו בפנימייה.
לא ידענו שהם מרגישים בדיוק כמונו, רוצים שנהיה ביחד..
הארוחה עברה בצחוקים, מזמן לא היינו ככה כולם ביחד.
הפעם גם מור ודן היו, וגם תומר וסיגל..
כשסיימנו לאכול אני, תום וסיגל עזרנו לאמהות לסדר את הכל וכשסיימנו עלינו כולנו לחדרי..
"אנחנו עוד מעט באים" אמרתי לכולם ומשכתי את שלומי אחרי,
יצאנו מהחדר וירדנו למטה.. כל ההורים היו בסלון,
ראו איזו תוכנית בטלוויזיה ואני ושלומי יצאנו לגינה..
"מה?" שאל בקרירות והתיישבנו בנדנדה
"אני אוהבת אותך.." אמרתי, מסתכלת בעיניו, מקווה למצוא שם טיפת רגש.
"גם אני אוהב אותך.." לחש
"תסלח לי.. בבקשה." אמרתי עם דמעות בעיניים, לא רציתי שניפרד.
"קודם תחשבי אם את באמת רוצה שאני אסלח לך.."
"מה זאת אומרת?!"
"אם את רוצה שנהיה ביחד.. אם את אוהבת אותי ולא את מור"
"אני אוהבת אותך.. ואני שלמה עם עצמי בקשר לזה. לא רוצה עם מור שום דבר מעל לידידות"
"אוקיי.." אמר בחיוך קטן "אז אני סולח לך " הוסיף
"וואאי תודה.. מבטיחה לך שבחיים לא יקרה משהו דומה לזה."
"חסר לך שיקרה" הזהיר וחיבק אותי אליו "אני אוהב אותך, הכי בעולם בייבי" אמר ונישק אותי.
"גם אני אותך מדהים אחד" חייכתי.
---
"אמאא הלכנו לחיים" אמרתי לאמא
"בשביל מה?" שאלה
"לראות מה שלומו.."
"אוקיי, מסרי לו ד"ש "
"יגיע.. בהיוש" אמרתי ויצאתי מהבית, הלכתי לרון ושם כבר חיכו לי עמית ושלומי..
ארבעתינו ביחד הלכנו לביתו של חיים.
כשהגענו דפקנו בדלת ודנה פתחה לנו, וחיבקה את כולנו חזק חזק
אני:"דנה הכל בסדר נכון??" נלחצתי, פחדתי שכבר קרה לחיים משהו.
דנה:"כן כן !!" אמרה בחיוך גדול ונכנסנו לביתה, "אני עולה לקרוא לאבא שלי" הוסיפהועלתה למעלה.. התיישבנו בסלון. מחכים לו שירד..
חיים:"מה שלומכם ילדים?" שאל בחיוך ענקי והתיישב לידנו
שלומי:"וואי אתה נראה הרבה יותר טוב מהפעם הקודמת שראינו אותך"
חיים:"אני מרגיש הרבה יותר טוב!"
רון:"כן?! הטיפולים עוזרים?"
חיים:"הטיפולים עזרו, אתמול היה הטיפול האחרון"
עמית:"זאת אומרת ש...?"
חיים:"כן שהחלמתי!! בזכות ה' ובזכותכם!!"
אני:"יואאואואואוו.." אמרתי באושר, כ"כ שמחתי שהוא החלים.
חיים:"אני חוזר לעבודה יום ראשון, לאט לאט אחזיר לכם את כל הכסף.. מבטיח!"
עמית:"אף אחד לא לוחץ עליך.. קח את הזמן"
חיים:"תודה רבה רבה!" צחק וחיבק את כולנו.
הוא היה כזה מאושר, חייך הרבה, הצבע חזר לפניו, חיוור כבר לא היה.
אפילו השמין קצת, חזר למשקלו הקודם.
פעם שעברה שראינו אותו הוא היה חסר כוחות.. עכשיו?! הוא כזה אנרגטי , כזה...בריא.
ראיתי את ההבדל שחל בו.. ראיתי איך הוא נלחם על חייו.
הערכתי אותו נורא.. הערצתי אותו.
לא כל אחד מסוגל לעמוד בכאב הפיזי והנפשי הזה,
הרבה מוותרים באמצע, מתייאשים,
לא מסוגלים להמשיך להילחם על הדבר שבעצם הכי חשוב,
על החיים שלהם.
אחרי חצי שעה בערך יצאנו מחיים והתיישבנו בגינה שקרובה לביתו.
"הללוו" גליה ענתה כשהתקשרתי אליה, שמתי אותה על רמקול
"גלללייההה" צעקתי
"חחח משווגעעת את תום, מה קורה?"
"הכי מושלם שרק יכול להיות, את?"
"גם" צחקה
"אנחנו חוזרים לגור בביתתתת" אמרתי וראיתי חיוך עולה על הפנים של עמית, שלומי ורון.
"באאממתת??" שאלה ועל קולה היה ניתן להבחין שהיא מחייכת
"כן!!"
"מגניבב יואו"
"חעחע כן.. תודיעי להורים שלך שאת חוזרת הביתה. אבל תקשיבי חשבנו על משהו"
"מה?"
"רוצה ללמוד איתנו בבית-ספר..? אני יודעת כמה את שונאת את הילדים בבית-ספר הקודם שלך.
וגם ככה אנחנו לא ממש רחוקים.. 10 דקות נסיעה ואת פה"
"וואי.. רעיון מעולה!"
"חחחח כפרעל הראש שלי!"
"חח מתה עליכםםםם.. אני הולכת לדבר איתם עכשיו"
"סבבה. גוד לאק בייבי"
"טנקס.. אוהבת אותכם" אמרה ושתינו ניתקנו.
---
אני:"החלטתי!" הודעתי להורים והתיישבתי לידם בסלון
אבא:"מה החלטת גליה?"
אני:"אני רוצה לחזור לגור בבית..." אמרתי ואת החיוך הענקי שעלה על פניהם באותו
זמן בחיים לא אשכח.
אמא:"ב..באמת?"
אני:"כן!" חייכתי "אבל בתנאי אחד..." הוספתי
אבא:"מה?"
אני:"אני לא חוזרת ללמוד בבית ספר הזה.. אני רוצה לעבור לבית ספר של תום, עמית, שלומי ורון"
אמא:"אוקיי!"
אבא:"אין בעיה.. העיקר תגורי איתנו :]" חייך
ההורים אמרו שידאגו לכל העברות ואני חזרתי לחדרי..
התחברתי לאיסיקיו ולמסנג'ר וכתבתי אווי:
% מ א ו ש ר ת ,
חן אני אוהבת אותךך %
לחצתי אישור ושלחתי לחן הודעה שיבוא אלי מהר.. הוא אמר שתוך רבע שעה הוא אצלי.
~ גליה וזהו ! ~ -
מאאמי ?
עומר : ] -
בובבה :] מה קורה?
~ גליה וזהו ! ~ -
הכי טוב שרק יכול להיות.. איתך?
עומר : ] -
חח איתי הכל בסדר.. מה את כ"כ מאושרת?
~ גליה וזהו ! ~ -
החלטתי שאני חוזרת לגור בבית.. ולומדת עם בבית ספר של עמית, תום, רון ושלומי..
הם גם חוזרים הביתה.
עומר : ] –
וואלה..
~ גליה וזהו ! ~ -
כן. בייבי תחזור גם
עומר : ]-
ההורים שלי הציעו לי, אבל אני לא רוצה לעזוב את שיר..
~ גליה וזהו ! ~ -
אתה לא עוזב אותה! תמשיכו להיות ביחד.. תיפגשו והכל..
עומר : ] –
לא יודע =//
~ גליה וזהו ! ~ -
היא יודעת שההורים שלך אמרו לך?
עומר : ]-
לא.. אם הייתה יודעת הייתה אומרת לי לחזור.
~ גליה וזהו ! ~ -
רואה!? כי זה הדבר הכי טוב בשבילך..
עומר : ] –
אני רוצה להיות גם איתה
~ גליה וזהו ! ~ -
זה לא שאתם תיהיו חייבים להיפרד.. אתה לא גר רחוק מהפנימייה
עומר : ]-
יודע. .
~ גליה וזהו ! ~ -
מאמי תחשוב על זה טוב טוב
עומר : ] –
דיי שיכנעת אותי האמת
~ גליה וזהו ! ~ -
חחחח רציני ?!
עומר : ]-
חח כן... איך אני אומר את זה לשיר?
~ גליה וזהו ! ~ -
פשוט תגיד לה.. היא לא תכעס או משהו
עומר : ]-
ברור שלא.. אבל היא תתעצב
~ גליה וזהו ! ~ -
תזכיר לה שוב ושוב שאתם לא תיפרדו, ושאתם תיפגשו מלא..
עומר : ]-
אוקיי, מת עלייך גליה
~ גליה וזהו ! ~ -
גם אני עליך בובי, יאללה עפתי חן בא אלי עוד מעט
עומר : ] –
תהני.. בעעיי
התנתקתי מהאיסיקיו והמסנג'ר, החלפתי בגדים והתאפרתי..
חן נתן לי צלצול ניתוק, הלכתי לפתוח לו את הדלת..
הכרתי אותו להורים ונכנסנו לחדרי..
פרקקקקקקקק הבאא-- > א ח ר ו ן :]
אוווהבבת אותכן בנות
חנושש =))
אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא איזה ארווך
יאוווו שנה עד שאני יקרא עכשיוווווווווווווו
ועעעעעאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
מדהיםם
אין מיליייייייייייייייייייייייייים
ולמה פרק אחרוון?!
גאד לא 😢
הסיפור הזה יחסר ליייייייייייייי
תמשיכיכיכיכיייייייייי
מדהים [:
ולא רוצה שהסיפור יגמר .
את תכתבי עוד סיפור ?
ייאאו איזה יפפפפפפפפה
מחכה כבר לראות ת'סוף :]
ייאאו ההממשששך
חעחעחע
אתר האהבה הישראלי