דן:"מה קרה לשלומי??" אפילו הוא קלט
עמית:"מה קרה לו באמת?" שאל אותי
אני:"סתכלו על רון ומור ותבינו"
דן:"הוא מקנא?"
אני:"רון לא שמה עליו בכלל.. אפילו לא הכירה לו את מור, אמרתי לה ללכת להיות
איתו ואין היא לא חושבת בכלל שהיא טועה במה שהיא עושה"
דן:"רוצה אני אקח את מור משם?"
אני:"לא חושבת שזה יעזור.. היא צריכה להבין לבד שהיא טועה" אמרתי ושניהם הסכימו איתי..
היינו במים משהו כמו חצי שעה ואז יצאנו ,
לקחנו את הדברים והכל והלכנו לאחת המסעדות...
הזמנו אוכל והתיישבנו כולנו לאכול .
החבר'ה הרעים - פרק 141
---
כשנכנסנו לאכול חן התקשר אלי..
"איפה את?" שאל
" טוב שנזכרת להגיע.. אנחנו אוכלים ועפים מפה"
"את רצינית?!" שאל בקול מבואס
"כן.."
"סיימת לאכול כבר?"
"עוד כמה דקות"
"תסיימי ותיצאי, אני בחוץ"
"טוב "
"ביי מאמי" אמר ושנינו ניתקנו. אכלתי במהירות, רציתי להיות איתו כמה שיותר זמן..
"תומי זה על האוכל שלי" אמרתי והבאתי לה את הכסף
"לאן את הולכת?" שאלה
"חן בחוץ"
"ההוו חנוש?! מסרי לו ד"ש "חייכה אלי
"יגיע" אמרתי, לקחתי את דבריי ויצאתי מהמסעדה .
"גליה.." אמר כשראה אותי
"חן.." אמרתי וצחקתי
"מה קורה?" שאל ונתן לי נשיקה קטנה בפה
"עכשיו הכל טוב.. חשבתי שכבר לא תגיע" אמרתי והתיישבנו על דשא שהיה כזה ליד
המדרגות של היציאה מהים.
"התגעגעתי אלייך.. ניראה לך שהייתי מפספס הזדמנות לבוא?" חייך אלי ושם את ראשו על רגליי
"זה לא נראה ככה" אמרתי בקרירות. יותר משעתיים אני פה,
מלפני מלא זמן אמרתי לו לבוא והוא נזכר לבוא רק עכשיו .
"נו מאמי.. מצטער"אמר והסתכל לתוך עיניי
"סתם באת רק עכשיו או שקרה משהו?" שאלתי והוא השפיל את ראשו "קרה משהו,
למה לא התחלת בזה?" שאלתי והרגשתי רע עם עצמי ,
התעצבנתי שבא רק עכשיו.. ובעצם קרה משהו.
"סתם..." לחש
"חן.. תספר לי" אמרתי וסיבבתי בעדינות את פניו אלי
"היום בדיוק לפני שנה וחצי אמא שלי נהרגה..." לחש שוב ולא הסתכל עלי
"יפה שלי..." חיבקתי אותו חזק חזק,
ראיתי שכמה דמעות זלגו מעיניו אך הוא ניגב אותן מהר מאוד,
כדי שלא אראה. "אתה חייב להיות חזק נסיך" הוספתי, מלטפת את פניו.
"אני מנסה.." אמר בחיוך קטן "תודה מאמי" הוסיף
"אין על מה.. ומצטערת"
"על מה?"
"שהתעצבנתי שבאת רק עכשיו...."
"בקטנה, לא ידעת" אמר ונתן לי נשיקה ארוכה בפה "אלה הכיתה שלך?" שאל,
הסתכלתי לכיוון אליו הוא הסתכל וראיתי את כולם יוצאים מהמסעדה .
עמית שלומי ותום התקרבו אלינו .
תום אמרה לחן שלום והביאה לו נשיקה בלחי.
אני:"חן זה שלומי וזה עמית.. עמית חבר של תום ושלומי של רון"
חן:"אאההה חחחח בגלל זה צחקתן כשראיתן את ניר ושי ?! בגלל שהם תאומים?" שאל את תום
תום:"חח כן"
חן:"יש מצב שאתם חוזרים ואני מחזיר אותה יותר מאוחר?"
שלומי:"קח ת'זמן" צחק
תום:"רק תחזיר אותה בריאה ושלמה" אמרה,
הם ניפרדו מאיתנו והתקדמו לכיוון היציאה מהים.
---
התקדמנו לכיוון היציאה מהים והתקשרתי לאותם נהגי מיניבוס שיחזירו אותנו..
כולם אמרו שיגיעו עוד 20 דקות.
"דנצ'ו מחר אתם באים לרון נכון?"
"כן מאמי.." חייך
"יופי" אמרתי והסתכלתי על רון ומור, שלא נפרדו לרגע היום.. "דבר איתו" הוספתי
"עם מור?" שאל
"כן.. תזכיר לו שיש לרון חבר"
"אוקיי.. ואל תדאגי, זה יעבור לשניהם.. סתם התלהבות בגלל שרק הגענו וזה"
"אני מקווה." אמרתי "שלא תבין אותי לא נכון! אני מתה על מור אבל אני יודעת שרון
אוהבת את שלומי.. לא רוצה שהיא תעשה נזקים לקשר ביניהם,
דברים שאח"כ לא תוכל לתקן" הוספתי
"בייבי אל תדאגי" אמר במבטא המתוק שלו וגרם לי לצחוק "מה קרה?" שאל
"אני מתתתההה עליךךךך" צעקתי וחיבקתי אותו "המבטא שלך הורג אותי" הוספתי
"חחח מת עלייך מאמי" אמר בחיוך, המיניבוסים הגיעו.. נפרדנו ממור ודן ונכנסנו .
הנהג החל לנסוע לכיוון הפנימייה.
עומר:"הולך להיות מצחיק עכשיו"
עמית:"שחוזרים לפנימייה?"
עומר:"חעחע כן"
שלומי:"חופשי.." אמר, רון עברה לשבת לידו ושמה את ראשה עליו.
---
"חופשי.." אמרתי, רון עברה לשבת לידי ושמה את ראשה עלי, התרחקתי ממנה .
"מה קרה?" שאלה ב-'תמימות' .
"את מגעילה אותי"
"למה?!"
"תחשבי לבד" אמרתי.. עלק למה, טטח כאילו שהיא לא יודעת למה.
"אאוךך" התעצבנה וחזרה למקום בו ישבה בהתחלה..
אחרי כמה דקות הגענו לפנימייה, חיכינו שכולם יגיעו וטיפסנו על הגדר.
כשנכנסנו למבנה של הפנימייה ראינו את המחנכת ואת המנהלת בכניסה.
המנהלת:"מאיפה אתם בדיוק באים?!?!" שאלה
עומר:"מהים" חייך
המנהלת:"מהים?! מ ה י ם ! זה יום של לימודים.. אתם לא יכולים להחליט
שלא לומדים וללכת לים!!"
אני:"כולה יום אחד.. וזה גם ככה סוף שנה. לא באמת לומדים"
המחנכת:"בטח שלומדים!! אם סיימנו את החומר של השנה אפשר להתחיל ללמד
את החומר של שנה הבאה"
תום:"כן בטח, כאילו באמת תעשי את זה" חייכה אליה.
המנהלת:"אל תתחצפי ככה תום!!"
תום:"טוווובב" אמרה וגלגלה את עיניה
רון:"עכשיו אפשר ללכת להתקלח?"
המנהלת:"תלכו, כדי שלא תמלאו את כל הפנימייה בחול! אבל זה לא יעבור לכם בשתיקה..
תיהיו בטוחים בזה!"
המחנכת:"ואני יודעת גם מי השפיע על כל הכיתה לעשות את זה..." 'לחשה' למנהלת
כשבעצם כולם שמעו את זה.
"אאאףףף אחד לא השפיע עלינו" כל הכיתה התחילה לצעוק,
הרי זה היה ברור שהמחנכת התכוונה אלינו.
המחנכת:"כן בטח" אמרה בציניות, ושתיהן הלכו לחדר המנהלת.
כל אחד הלך לחדר שלו .
אני נכנסתי למקלחת וכשיצאתי לבשתי מכנס גלישה וגופיה,
לקחתי משקפי שמש וקופסת סיגריות.
"לאן?" עמית שאל אותי בדיוק כשבאתי לצאת מהחדר
"לעשן" עניתי ויצאתי, הלכתי למחששה, התיישבתי על ספסל אחד והדלקתי סיגריה..
---
"בואאי.." חן אמר ומשך אותי לכיוון החוף
"לאא.. עד ששטפתי את עצמי מהחול והתייבשתי =/ " אמרתי והוא צחק.
כשהגענו לצעד אחד לפני החול הוא הרים אותי, עד שהגענו לים ממש..
שם הוא הוריד אותי וחיבק אותי חזק.
כבר לא היה אכפת לי להתלכלך שוב, ולשטוף את עצמי שוב..
הורדתי את הבגדים שהיו עלי ונשארתי עם בגד ים..
ישבנו קרוב קרוב למים, רגלינו היו ישרות, נוגעות לא נוגעות במים..
"נשבעת לך מול הים הכחול אם יש לי אותך אז יש לי הכל.." שרתי והסתכלתי על הים
"אני מת עלייך מאמי" חייך אלי , שם את ידו סביבי וקירב אותי אליו עוד קצת.
"חן..." אמרתי והוא הסתכל עלי
"מה?" שאל
"אני...אאמ אני.." התחלתי לגמגם .
"את מה?"
"אני אוהבת אותך" אמרתי במהירות ובלי להסתכל עליו
"את מה?" שאל בחיוך קטן ומתוק וסיבב את פניי אליו
"אוהבת אותך.." אמרתי שוב, אך הפעם לאט יותר..
נוצרה שתיקה של כמה שניות שנראו כנצח.
הסתכלתי עליו, מחכה לתגובה..
מפחדת מאותה תגובה,
יודעת שהיא תיקבע את המשך הקשר בנינו..
תיקבע לאן הוא ימשיך מכאן.
"גם אני אוהב אותך" אמר לבסוף. חייכתי אליו וחיבקתי אותו חזק
"חשבתי שבחיים לא תגיד את זה.." אמרתי, חן נתן לי נשיקה קטנה בפה וקם מהחול,
הוא משך אותי אחריו.
"תקשיבי לזה טוב...." אמר
"להקשיב למה?" חייכתי
"אאאאנייייייי אאווווווהבבבבבב אווותתתתתךך גליההההה" צעק.
הסתכלתי סביבי, מקווה שאף אחד לא נבהל מהטירוף שלו,
כשראיתי שהחוף דיי ריק צעקתי:
"גגגםםםםםםם אני אוהבת אותךךךךךך "
"אני מאושר.." לחש והתקרב אלי
"גם אני, הכי בעולם"
"אני לא מאמין איך באתי לפה עם מצב רוח על הפנים.. רציתי לעשות תאונה בדרך,
למות או משהו. ועכשיו, הכל כ"כ השתנה"
"לטובה..?"
"ברור שלטובה" אמר כמובן מאליו "בא לי לצעוקק לכל העולם שאני מאוווהבב מ א ו ה ב,
פעם ראשונה בחיים.. הרגשה הכי מדהימה שיש." הוסיף
"אתה מדהים חן.."
"את יותר גליה" אמר ונישק אותי.
גם אני בדיוק כמו חן, לראשונה בחיי מאוהבת..
הבנתי שמה שהיה עם עמית היה סתם, רק אובססיה או משהו בסיגנון.
אהבה זה לא היה. ממש לא.
---
"היי לך" אמרתי והתיישבתי ליד שלומי "תביא שאכטה" הוספתי ובאתי לקחת ממנו את הסיגריה
"את לא מעשנת"
"חח וואלה ממתי לא!?"
"לא רוצה שתעשני.."
"גם אני לא רוצה שתעשן" אמרתי בחיוך קטן והוא כיבה את הסיגריה
"אז אני לא אעשן..." אמר "לידך" הוסיף בקול חלש
"בא לך להסביר לי למה אתה כועס עלי?"
"ראית איך תום הכירה בין עמית ודן.. איך עמית ישר אהב ת'ראש של דן.
הבין שבינו ובין תום לא יהיה כלום"
"נו..?"
"הכרת לי את מור? , היית איתי היום? , הסתכלת עלי בכלל? "
"מצטערת..." אמרתי והשפלתי את ראשי.
כנראה מרוב ההתלהבות שמור הגיע לא כ"כ התייחסתי לשלומי,
אבל הוא צריך להבין אותי.
לא הבנתי מה הוא כועס על שטויות כאלה..
"את לא"
"אני לא מה?!"
"לא מצטערת... לא באמת מצטערת"
"צודק"
"יודע שאני צודק"
"אני לא מצטערת כי אני לא מבינה במה טעיתי"
"אני גם לא אשב פה עכשיו ואסביר לך במה טעית"
"למה לא?!"
"כי אני סתם אתעצבן עכשיו וזה יגמר בפרידה" אמר, קם מהספסל ונכנס בחזרה לפנימייה.
"סעעמממקק" התעצבנתי.
לא רציתי שנריב ובטח שלא רציתי שניפרד.
---
"אם הוא לא יסביר לי את תסבירי לי!" רון אמרה כשנכנסה לחדר
"אני אסביר לך מה?" שאלתי באדישות מוחלטת, נגעלתי מההתנהגות שלה היום
"למה לעזעזאל שלומי כועס עלי?!"
"הבטחת לו כל הזמן שכשמור יחזור לארץ זה לא ישנה כלום ביניכם..
תיכננו להכיר אותם לעמית ושלומי, כדי שיהיו ביחד וכאלה .
שיבינו שאנחנו איתם ולא רוצות את מור ודן. ובמקום זה מה את עושה ?! יושבת לך וצוחקת
עם מור כל יום בלי לשים בכלל על שלומי!" אמרתי והיא שתקה,
כנראה באמת רק עכשיו הבינה מה עשתה "התנהגת כ"כ מגעיל אליו היום" הוספתי
"אני כזאאת דפוקה!!" התעצבנה על עצמה ונישכבה על המיטה שלי.
"תגידי לו שאת מצטערת.."
"הוא לא יסלח לי בחיים! הוא ממש כועס עלי.." אמרה עם דמעות בעיניים
"סומכת עלייך שתצליחי לשכנע אותו שאת באמת מצטערת ושהוא יסלח לך"
"אני מקווה..." אמרה ועברה למיטה שלה, עצמה את עיניה והתכסתה עם השמיכה.
"בייבי עוד מעט ארוחת ערב"
"אין לי תיאבון"
"רוצה אני אביא לך משהו?"
"לא.. תודה."
"אוקיי, והכל יסתדר בסוף את תיראי!" אמרתי,
נתתי לה נשיקה בלחי ויצאתי מהחדר לכיוון חדר האוכל.
---
"היה לי כיף חן.." אמרתי כשהגענו לפנימייה
"גם לי נסיכה, מאוד" אמר וחיבק אותי חזק חזק
"כנראה מחר בערב אני חוזרת הביתה.. במקום בשישי בבוקר"
"למה?"
"סתם.. מיותר להיות פה עוד לילה ואז ללכת בבוקר.. וגם עמית, שלומי, תום ורון נוסעים מחר"
"אז דברי איתי אם את בבית מוקדם"
"אוקיי"
"אוהב אותך" אמר וגרם לגל של צמרמורות לעבור בגופי
"גם אני אוהבת אותך.." אמרתי, נישקתי אותו ונכנסתי לפנימייה, מהשער..
לא באמת היה לי כוח לטפס מהגדר.
"איפה היית?" שאל אותי השומר
"בים" עניתי ונכנסתי לפנימייה, הלכתי לחדר וראיתי שרון שם.. שוכבת על המיטה, בוכה.
"מה קרה רוןן??" שאלתי וישבתי לידה, מלטפת את ראשה
"סתם עזבי..." אמרה
"תספרי לי אח"כ טוב?" אמרתי, קמתי מהמיטה והוצאתי בגדים מהארון.. נכנסתי למקלחת.
כשסיימתי התלבשתי וחזרתי לחדר.. "עכשיו, דברי" אמרתי..
היא התיישבה מולי והסתכלה עלי במבט עצוב.
"אני אוהבת את שלומי.. כ"כ " אמרה
"חח מי לא יודע על זה?!" צחקתי
"הוא כועס עלי, ממש אבל"
"בגלל מה שהיה היום בים?"
"גם את שמת לב לזה?"
"ברור.. כולם שמו לב"
"אאוךךך.." נשכבה בחזרה על המיטה "לא בא לי לצאת מהמיטה בחיים" הוסיפה וכיסתה את כל גופה
"הגזמת, הוא יסלח לך.."
"לא יודעת.." אמרה בספק
"כולם בחדר אוכל עכשיו?"
"כן.."
"טוב אז את באה לאכול?"
"לא. .לכי את"
"בטוחה?"
"כן.. תלכי"
"אוקיי, מתה עלייך" אמרתי, נתתי לה נשיקה בלחי ויצאתי לחדר אוכל.
אווווהבבת אותכן בנות,
חנושש =))
תעשי ששלומי לא יסלח לה ושתבכה כל היום
היא מעצצצצצצבנת אותי כ"כ
חן וגליהה ? הכככככי חמודים שייייש
כנ"ל עמית ותום חח
והמשךךךךך דחווףףףףףףףףףףףףףף
חעחעעעע
מהמםםםםם קוקייייייייייייייייייששש
אעעא!!
בנות רציתי לשים עוד המשך היום,
אבל חברה באה עוד מעט לישון אצלי
וגם אין לי מצב-רוח בגרוש =/
אוהבת אותכן
חנושש .
לא נוראף
מקווה שתשתפר ההרגשה 😊
עוד 6 עמודים יש לך 200 😮
מדהיממה שלי זה הכי יפה בעוולם :]
אתר האהבה הישראלי