תוווודדה על התגובות !
אני:"תומי צריך עוד להביא את הכסף לחיים"
תום:"אויש.. שכחתי מיזה =/.. כדאי שנזוז לא?"
אני:"כן.." אמרתי, לקחנו את הדברים וגליה ליוותה אותנו לדלת "תודה בייבי, היה נדיר" אמרתי
וחיבקתי אותה.
גליה:"גם לי היה כיף בנות.. ניפגש בראשון" אמרה, נתנה לשתינו עוד חיבוק
ונשיקה "ותומי הכל יסתדר" הוסיפה
תום:"מקווה, ביי מותק"
יצאנו מהבית ונכנסנו למכונית, אייל לקחת אותנו הביתה..
אייל:"היה כיף בנות??"
אני:"מאאוד.."
אייל:"ואת תום, לא נהנת?"
תום:"נהנתי.. ברור שנהנתי" אמרה בחיוך קטן
אייל:"לא מכיר אותך כ"כ.. אבל רואים שאת משקרת"
תום:"כן.." לחשה
החבר'ה הרעים - פרק 136
---
הנסיעה עברה בשתיקה, מבחינתי לפחות.
רון דיברה עם אייל די הרבה..
כשהגענו לשכונה, הוא הוריד קודם את רון בביתה ואז הסברתי לו איך להגיע אלי..
"תודה אייל.." אמרתי ובאתי לצאת
"חכי שנייה מאמי"
"אה?"
"מה קרה =/ ?"
"התנשקתי עם מישהו.."
"ו...?"
"יש לי חבר" השפלתי את ראשי
"וואיי. . הוא יודע?"
"זה קרה אתמול בלילה.. הייתי שיכורה"
"אה אם היית שיכורה בטח הוא יבין"
"אתה היית סולח?"
"לא יודע.. זה מאוד תלוי"
"תלוי במה?"
"בכמה הייתי אוהב את אותה אחת.. אם היא שווה שאני אסלח לך.. תלוי בהרבה דברים"
"אני מקווה שהוא יסלח לי.." אמרתי עם דמעות בעיניים
"גם אני מקווה שיסלח לך בובה.."
"תודה איילי" אמרתי בחיוך קטן, ואמיתי. הוא עודד אותי
"אין על מה.." חייך, נתתי לו נשיקה בלחי ויצאתי מהאוטו.
נכנסתי הביתה וריח הבישולים של אמא היה באוויר
"איזה ניחוח.." אמרתי כשבאתי מאחוריה, היא לא שמעה שנכנסתי הביתה
"אויי הבהלת אותי!" קפצה
"חח מצטערת.. מה את מכינה לערב?" שאלתי
"הפתעה" אמרה ונעמדה מולי, הסתירה את הסירים
"חח חצופה" צחקתי ועליתי לחדר. ה
תחברתי לאיסיקיו ולמסנג'ר וכתבתי אווי:
% חזרתי מגליה, היה כיף !
תודה מאמי, אוהבת אותך %
עשיתי וועידה במסנג'ר עם שלומי עמית ורון:
תום-תום –
מיי פפפהה?
עמית -
אני
שלומי :] -
גם אני חח
ר ו ן =] -
ואני :] , קרה משהו תומי?
תום-תום –
מתי נלך לחיים?
ר ו ן =] –
אממ עכשיו 2 , בואו עוד חצי שעה
שלומי :] -
לא עדיף כבר בערב?
עמית –
עדיף בערב, לא מאוחר. ב-9
תום-תום –
סבבה
ר ו ן =] –
אוקיי ! יאללה עפתי ביי יפים שלי, אוהבת אותכם
שלומי :] –
ביי מותק, אוהב אותך
* רון התנתקה מהוועידה *
תום-תום –
ניראה לי גם אני אזוז, מקלחת ולישון. בהיי
שלומי :] -
ביי מאמי
עמית -
ביי בייבי אוהב אותך
התנתקתי ישר.. הרגיש לי צבוע לומר שגם אני אוהבת אותו.
כיביתי את המסך של המחשב, לקחתי טרנינג ונכנסתי למקלחת..
התקלחתי במהירות וכשיצאתי ירדתי למטה והוצאתי בקבוק מים קטן מהמקרר..
אמא:"את רעבה?"
אני:"לא.." אמרתי ובאתי לעלות לחדר
אמא:"קרה משהו תום?"
אני:"כלום לא קרה" אמרתי ועליתי לחדר, ראיתי את אבא בחדר של ההורים, נ
פנפתי לו לשלום, הוא חייך אלי וסימן לי לבוא אליו "אני עייפה =/" אמרתי ו'פיהקתי'
"נו בואי.. לשנייה" חייך, נכנסתי לחדר ונשכבתי לידו על המיטה.. "מה שלומך ילדה שלי?" שאל
ונתן לי נשיקה במצח
"בסדר.." שיקרתי
"ואני בראד פיט" צחק
"אה?!"
"עזבי.." צחק "אז מה קרה?" שאל
"נכון ישנתי אתמול אצל גליה....?"
"כן.."
"אז נפגשנו שם עם אחד שהיא בקשר איתו והוא בא עם עוד 2 חברים"
"קרה משהו איתם!?" נבהל ישר
"בערך.."
"מה קרה תום?? אל תלחיצי אותי!"
"התנשקתי עם אחד מהם.. הייתי שיכורה" אמרתי. הוא השמיע אנחה של הקלה..
כאילו ציפה למשהו גרוע בהרבה
"עמית יודע?"
"לא.."
"את תגידי לו?"
"ברור" אמרתי כמובן מאליו "אתה חושב שהוא יסלח לי?" שאלתי
"אני מקווה שכן.. ואם לא זה הפסד שלו !"
"כן בטח" אמרתי בציניות "אני זזה לישון" הוספתי וקמתי מהמיטה
"אוקיי.. " חייך אלי
יצאתי מהחדר והלכתי לשלי..
שנייה לפני שנכנסתי ראיתי את תומר וסיגל בחדר של תומר..
רואים טלוויזיה, מחובקים. באתי להמשיך לחדר אבל תומר קרא לי לבוא..
אני:"מה?" שאלתי
תומר:"מה מה?! ככה אומרים שלום יא קופה?!" צחק, חייכתי אליו והבאתי לשניהם נשיקה בלחי
אני:"אני חושבת שהוא יפרד ממני.." אמרתי והתיישבתי על הכיסא, מולם.
סיגל:"עמית?!"
אני:"כן.."
סיגל:"למה מאמי? מה קרה?"
אני:"עזבו.." אמרתי ויצאתי מהחדר של תומר, נכנסתי לשלי..
סגרתי את התריסים שלא יכנס אור ונשכבתי על המיטה..
הדמעות החלו לרדת,
סוף סוף הייתי לבד ויכולתי להתפרק.
לבכות.
להתעצבן על עצמי.
לכעוס .
לפחד שעמית לא יסלח .
עם כל המחשבות האלו.. נירדמתי.
---
אני:"מה נעשה אם הוא לא יסכים לקבל את הכסף?"
עמית:"נשכנע אותו.."
אני:"איך?"
שלומי:"נמצא דרך.. אל תדאגי"
אני"טוב.." חייכתי אליו.
עמית:"למה את כזאת שקטה תום?"
תום:"סתם.." אמרה והגענו לבית של חיים.
דפקנו מס' פעמים וחיכינו שיפתחו לנו..
אחרי כמה דקות דנה פתחה את הדלת והסתכלה עלינו במבט מופתע.
דנה:"מה אתם עושים פה?" שאלה
עמית:"מה שאמרתי לך שנעשה.. איפה אבא שלך?" שאל ונכנס לבית
דנה:"לא פה.." אמרה, שקוף שהיא שיקרה..
שלומי:"קראי לו.."
דנה:"תגידו לי קודם מה אתם רוצים ממנו ?!"
אני:"אנחנו אשמים במצב הכלכלי שלכם.. בגלל זה אנחנו פה"
דנה:"ומה אתם חושבים שתוכלו לעשות בקשה לזה רון?" שאלה בזלזול
תום:"דנה בחייאת קראי לו וזהו"
דנה:"אני אקרא לו, אבל תהיו בטוחים שהוא לא יקבל שקל ממכם" אמרה ועלתה לקרוא לו.
בינתיים נכנסנו לביתם והתיישבנו בסלון, מחכים שירד.
חיים:"מה..מה אתם עושים פה?" שאל כשירד במדרגות.. בקושי.
הוא היה נורא רזה, קירח, חיוור..
המון זמן לא ראינו אותו .
הוא התיישב בסלון לידנו והסתכל על כולנו, מחכה לתשובה.
ראיתי את דנה מסתכלת עלינו מלמעלה..
אני:"באנו לעזור לכם.." אמרתי ועמית הוציא מהכיס את הצ'ק.
חיים:"מה זה?" שאל
שלומי:"אנחנו יודעים שהמצב הכלכלי שלכם לא משהו.. אז זה בשבילכם" אמר ועמית הביא לו את הצ'ק.
חיים:"מה גורם לכם לחשוב שאני אקבל את הצ'ק הזה ממכם?" שאל,
אפילו לא העיף מבט קטן בצ'ק וכבר שם אותו על השולחן שבסלון.
תום:"כי המצב הזה שלכם באשמתנו.."
דנה:"אתם כאלה תמימים.." אמרה, ירדה למטה ונעמדה מולנו
אני:"למה?"
דנה:"מה זה הגניבות הקטנות האלו שלכם לעומת החובות שלנו?! כ ל ו ם !"
תום:"אם הגניבות הקטנות האלו לא היו, המצב שלכם היה יותר טוב.. לא?" אמרה ושניהם שתקו.
ידעו שאנחנו צודקים..
אולי הם לא היו עשירים, אבל גם לא היו בחובות כאלה.
חיים:"אני חולה..יש לי סרטן.." אמר "וכל הטיפולים עולים המון כסף.. זאת הסיבה לחובות
שלנו" הוסיף בכאב רב.
עיניה של דנה התמלאו בדמעות.
לא ידענו מה לומר.
שלומי:"בגלל זה אתה חייב לקחת את הכסף, להבריא!"
חיים:"אני ידעתי את זה תמיד.."
עמית:"מה ידעת?"
חיים:"שעמוק בפנים אתם ילדים טובים.. למרות כל הפוזות של 'החבר'ה הרעים' . אתם לא כאלה"
תום:"אנחנו באמת מצטערים.."
חיים:"סלחתי לכם כבר ממזמן"
אני:"תן לנו להרגיש שאתה באמת סולח לנו וקח את הכסף.. תפקיד אותו בבנק.
תן את כל כולך ותבריא. תחזור לעבוד , תחזור לעצמך !" אמרתי,
דנה כבר ממזמן לא הייתה לידנו, בטח קשה לה מידי..
עיניו של חיים התמלאו בדמעות.
שלומי:"למה אתה בוכה?"
חיים:"תודה שאכפת לכם כ"כ.." אמר וניגב את דמעותיו
עמית:"אז אתה מסכים?"
חיים:"אני באמת לא יודע.."
תום:"יודע מה, יש לי רעיון! קח את הכסף.. ותחזיר לנו כל פעם קצת קצת.. כמו הלוואה רק שזה
בלי ריבית. וזה בתנאי אחד"
חיים:"איזה תנאי?"
תום:"שקודם כל אתה דואג לבריאות לך.. ורק אח"כ חושב איך להחזיר לנו את הכסף הזה"
חיים:"תודה רבה רבה ילדים.. תודה"
שלומי:"אין על מה.. העיקר שתחלים ושלא יהיו חובות"
חיים:"מהפה שלך ל-ה' "אמר בחיוך קטן.
עמית, תום ושלומי המשיכו לדבר עם חיים ואני עליתי לדנה..
חיפשתי את חדרה, כשמצאתי נכנסתי וראיתי אותה שוכבת על המיטה, בוכה..
"רון לכי.." אמרה מבלי להסתכל עלי אפילו
"הוא הסכים לקבל את הכסף"
"הוא מה?!!? מה לעזאזל הוא חשב שהוא עשה את זה?!" ניגבה את הדמעות וקמה מהמיטה
"בואי לפה!!" משכתי אותה בחזרה לחדר, שנייה לפני שיצאה ממנו
"מה??"
"זה שאתם מקבלים את הכסף הזה לא מוריד מהכבוד שלכם.." אמרתי והיא השפילה את ראשה,
ידעתי שזאת הבעיה שלה . "הבריאות של אבא שלך יותר חשובה מיזה, את לא חושבת?" שאלתי
"כן.." לחשה "אם הוא לא יחלים?!" שאלה והתיישבה על המיטה
"הוא כן.. תאמיני בזה! תגרמי גם לו להאמין בזה! בעזרת ה' הוא יחלים"
"תודה מאמי" חייכה אלי וחיבקה אותי חזק "הייתי צריכה שיחת עידוד כזאת" הוסיפה
"בכיף.. למרות שאני לא בבית כל השבוע, תתקשרי אלי. יש לך את המספר עדיין?"
"ברור" חייכה "יאללה בואי נרד" הוסיפה וירדנו למטה,
לא לפני שהיא שטפה את פנייה וסידרה את שיערה..
ירדנו למטה, ישבנו איתם קצת.. ואחרי חצי שעה בערך יצאנו מביתם..
אני:"בואו למרכז.."
שלומי:"יאללה.." חייך אלי, הלכנו כמה צעדים לפני עמית ותום.
ידעתי שהם צריכים לדבר.
יום טוב נסיכות 😊
חנושש =))
QUOTE (שירקה_הנסיכה @ 10/07/2007) מהממממם😊😊
😉
יא מסכן חיים הזה =[
פרק קצת עצוב,
אבל עדיין, מדהים =]]]
מעניי מה יהיה עם תום ועמית 🙄
תמשיכי
יא איזה מרגגש :|
גמאני ידעתי בהתחלה שהם ילדים טובים ;P חחחחח
תמשיכי מאמי
ואוו איזה פרק יפה (:
מסכן עמית ;|
המשך,
אוהבתת 😘
ואואה אומרת לאבא שלה שהיא השתכרה והוא נאנח כי זה בסדר חחחח
מהמם
המשך
צימרר אותי..
פרק מהמם..
מחכה להמשך=]
איככ..
אמרתי לא לשים פרק עד עמוד 200 לאאאאא?!?!?!
😊
אתר האהבה הישראלי