QUOTE (lidorushit @ 19/05/2007) בהצלחה יפתי (:
נחכה כמה שצריך.
שבת שלום.😊
😉
ואואואואוא מדהיייייייייייייייים
אבל שלעע יעשה לה כלווווווום
יאאאאמאא:[
יפפפה
בהצלחה 😊
מחכה להמשךך
העבודה הייתה קשה, העמידה על הרגליים כזה הרבה זמן,
הקור והטיפות גשם שלא הפסיקו לרגע.. אחרי משהו כמו שעתיים כבר לא היו הרבה אנשים,
הרשנו לעצמנו לנוח קצת- התיישבתי בבית קפה שהיה בתחנה והזמנתי שוקו חם,
עמית שלומי ורון היו צריכים לסיים משהו ואז לבוא לשבת איתי.
"מה תומי הכל טוב?" שאל אותי משה, הבוס. והתיישב לידי..
"כן" אמרתי בחיוך
"הזמנת משהו?" שאל
"כן.. למה? אתה צריך אותי?"
"כן.. למשהו קטן, תבואי איתי רגע?" שאל וקם מהכיסא שהיה מולי
"סבבה:]" אמרתי.
הייתי תמימה.
החבר'ה הרעים - פרק 108
יצאנו מהבית קפה והלכנו לחדרון קטן כזה, שרק העובדים יכולים להיכנס אליו,
"בואי תיראי פה משהו..." אמר, הקיש את הקוד של הכניסה נכנסתי לחדר והוא נכנס אחרי
"מה קרה?" שאלתי והסתובבתי אליו.
הוא היה יותר מידי קרוב..
"אממ את האמת כלום.." אמר וליטף את פניי
"תעיף את הידיים שלך ממני!!" התעצבנתי והעפתי את היד שלו.
בחיים לא נתתי למישהו לגעת בי בלי שאני ארצה, כל הזמן הצליח לי להעיף את אותם אנשים.
לא חשבתי שיכולה להגיע הפעם שאותו אחד יהיה יותר חזק ממני..
"תומי..תומי.. לא יפה לדבר ככה לבוס שלך, את לא חושבת?"
"ממש לא!!" אמרתי "עכשיו תן לי לצאת מכאן!" הוספתי ובאתי לעבור אותו, לכיוון היציאה
"לא כל כך מהר!!" אמר, תפס אותי ביד ומשך אותי אליו,
הוא הצמיד אותי לקיר ונצמד אלי..
רעדתי, כל הגוף רעד לי..
לא ידעתי מה לעשות,
מה לומר.
תמיד עמית ושלומי היו מלמדים אותי ואת רון 'הגנה עצמית' – מה לעשות במקרים כאלה...
ידעתי את הכל, זכרתי את כל התרגילים,
את כל המקומות הרגישים בגוף שבעזרת מכה קטנה והבנאדם מתקפל.
ידעתי הכל ופשוט לא עשיתי כלום.
לא יכולתי לזוז. קפאתי
במקום.
"בבקשה תעזוב אותי.." אמרתי ודמעות עלו לעיניי ותוך שניות כבר כל פניי היו רטובות מהן
"ואני עוד חשבתי שאת חזקה.. ילדה שלא נשברת בקלות!" אמר בקול ספק מאוכזב ספק ציני
"חבל.."אמרתי.
כבר הספקתם להבין שכל מה שיש לי בראש אני אומרת, לא!?
"את תדברי אלי יפה את שומעת?!!?" צעק ותפס אותי חזק בצוואר
"וואלה?! ואם לא בא לי?" התגריתי בו, אל תשאלו למה..
עכשיו שאני חושבת על זה אני נדהמת מהאומץ שהיה לי באותו הזמן.
"לא נראה לי הטון שלך!!!" התעצבן עוד יותר ותפס אותי בצוואר אפילו יותר חזק
"טוב טוב מצטערת.. סליחה! רק תעזוב אותי!!!" אמרתי, מנסה להוציא את ידיו ממני
"ואם לא בא לי..?!" חיקה אותי
"אז אני אצעק"
"ונראה לך שמישהו באמת ישמע אותך!?" גיחך
"בטח שכן!!"
"נו תנסי לצעוק.." ניסה אותי. הוא חשב שאני לא אצעק,
לקחתי אוויר ובדיוק כשבאתי לדפוק את הצרחה של החיים שלי הוא דפק לי נשיקה,
מגעילה..
כל כך מגעילה.
"תעעזובב אותייייי" צעקתי והעפתי אותו ממני,
הוא נתקל בדלי שהיה מאחוריו ונפל על הרצפה..
הלכתי מהר לדלת, פתחתי אותה הסתכלתי אחורה אל משה "שונאת אותך!" אמרתי וכשהסתובבתי
בחזרה נתקלתי בעמית.
"מה קרה?? שמעתי צעקות" אמר כשראה אותי עם דמעות בעיניים..
"בוא נלך מפה.." אמרתי בקול רועד
"בייבי אבל מה קרה?" שאל והסתכל לכיוון של אותו חדר
"בוא נלך עמית" אמרתי והתקדמתי לכיוון השירותים,
החלפתי בגדים בחזרה לבגדים שלי ויצאתי.
רון:"מה קרה?" שאלה כשראתה אותי לבושה
אני:"אני הולכת.."
שלומי:"מה זה?! תום לא סיכמנו שלא מפסיקים לעבוד עד שמשיגים את כל הסף?!" הסתכלתי על
שלושתם. אף אחד מהם לא באמת הבין מה יש לי, מה עובר עלי..
רק רציתי לחזור לפנימייה.
להתקלח ולהיכנס למיטה, להירדם.. להירדם ולישון משהו כמו שבוע.
ואז להתעורר ולגלות שהכל היה חלום.
סיוט.
אני:"אני הולכת.." חזרתי על דברי, לקחתי את הפלאפון וחייגתי למונית.
אמרו שתוך 5 דקות הם שם..
יצאתי בינתיים מהבית קפה והתיישבתי על המדרכה.
ראיתי איזה ערס עובר, נוסע כולו עם פוזות ושירי דיכאון על פול ווליום.
קמתי לכיוון שלו והתכופפתי אל החלון,
"יש לך סיגריה?" שאלתי אותו והוא הנמיך את המוזיקה מעט
"כן מאמי" ענה בחיוך, הוא הוציא לי אחת והדליק אותה
"תודה מותק"
"אין על מה" אמר 'דווקא לא כזה ערס כמו שנראה..'חשבתי לעצמי בדרכי למונית
שראיתי שכבר הגיעה. נכנסתי אל המושב האחורי..
נתתי לנהג את הכתובת של הפנימייה ובדיוק כשבא לנסוע רון עמית ושלומי נכנסו.
עמית ישב לידי והחזיק לי את היד, כל הנסיעה.. ליטף אותה.
שלושתם הסתכלו כל שנייה עלי, לראות מה קורה איתי, לנסות להבין מה קרה..
הגענו לפנימייה אחרי משהו כמו רבע שעה, שילמתי לנהג ויצאנו מהמונית.
שלומי:"בא לך להסביר לנו מה קרה?!"
אני:"ת'אמת שעכשיו ממש לא.." אמרתי ללא חשק לכלום.
לא נתתי להם זמן לדבר וכבר נכנסתי לפנימייה, ואז לחדרי..
לקחתי טרנינג ונכנסתי למקלחת..
עשיתי מקלחת מהירה וכשחזרתי בחזרה לחדר ראיתי שהייתה לי שיחה שלא נענתה מתומר.
חייגתי אליו בחזרה
"הלו ? " ענה
"תומר התקשרת?"
"כן..."
"קרה משהו?? שאלתי ישר כששמעתי את קולו, עצוב כזה..
"כן. תומי אבל אל תיבהלי אוקיי?"
"תומר עכשיו אתה מבהיל אותי עוד יותר!!! דבר כבר!!"
"אבא עשה תאונה.."
"מה? מתי? איפה הוא? איך הוא מרגיש? הוא בסדר?" התקפתי אותו בשאלות
"אני בא לקחת אותך, תתארגני." אמר וניתק.. לא היה לי כוח להתארגן ולא כלום..
לא ידעתי בכלל איפה אבא, אם הוא בבית או בביה"ח חס וחלילה.
נעלתי נעליים וכשסיימתי נשכבתי על המיטה ועמית נכנס לחדר.
"תום.." אמר והתיישב לידי, החזיק את ידיי
"מה?" שאלתי בקרירות, לא היה לי כוח לדבר עכשיו עם אף אחד.
"ספרי לי מה קרה" אמר בקול מודאג
"הוא נישק אותי..." אמרתי מבלי להסתכל על עמית, פחדתי לראות את התגובה שלך
"מי?" שאל והיה נראה שהוא שואל רק כדי להיות בטוח
"משה"
"מההה?!?!?!" אמר בעצבים וקם מהמיטה "כוס אמאמאא שללוו למה אמרת רק עכשיו!? יואאאוו מחר
אני ושלומי הולכיםם אליוו יואאו מי הוא חושב שהוא ככה בא ומנשק אותך!?!" הוסיף אך עצרתי
אותו באמצע
"עמית די.. תלך" אמרתי והוא התיישב על הרצפה, על הברכיים, והתקרב אלי.
הסתכלתי עליו והדמעות לא איחרו להגיע "וזה לא הכל.." הוספתי
"הוא עשה לך עוד משהו???" שאל בהלם וליטף את פניי
"לא.." עניתי "אבל תומר עכשיו התקשר להגיד לי שאבא שלי עשה תאונה" הוספתי
"יואו רציני!?! ואיך הוא?? איפה הוא בבית?"
"לא יודעעת!! אוף וזה משגע אותי שאני לא יודעת כלום!! הוא צריך עכשיו לבוא לקחת אותי אליו.."
"יפה שלי אני בא איתך!! אני הולך להתארגן טוב?" בא לקום מהרצפה
"לא.. תשאר איתי פה" אמרתי ומשכתי אותו בחזרה למיטה,
הוא התיישב קרוב אלי וחיבק אותי חזק..
"מאמי הוא יהיה בסדר.. אני בטוח!" אמר "אולי אפילו עכשיו הוא כבר בסדר, בבית!" הוסיף
"אם הוא היה בסדר תומר היה אומר לי בטלפון ולא מלחיץ אותי ככה" אמרתי
"יכול להיות שאת צודקת.." אמר והפלאפון שלי צלצל, על הצג הופיע שמו של תומר
"הלוו.." עניתי
"תיצאי אני בחוץ"
"טוב ביי" אמרתי וניתקתי "הוא בחוץ" אמרתי לעמית וקמתי מהמיטה
"אני בא איתך!!" אמר
"לא צריך..." אמרתי ויצאנו מהחדר
"בטח שכן, וזה לא נושא לוויכוח אז שוש" השתיק אותי וגרם לי לחיוך קטן.
יצאנו מהפנימייה ונכנסנו למכונית של תומר..
אני:"בא לך לפחות לומר לי איפה הוא?!" שאלתי ישר כשנכנסנו
תומר:"בבית חולים" ענה,
התניע את האוטו והתחיל לנסוע..
---
כשנכנסנו למכונית של תומר, שלומי שלח הודעה:
^ נו דיברת עם תום? ^
% כן.. משה הבן זונה הזה נישק אותה! % כתבתי לו
^ מהה?!?! סעמק מתי? איך לא שמנו לב?! ^
% זוכר שאמרתי לך שאני שומע צעקות מהחדר של העובדים וצחקת עלי?!
זאת הייתה תום %
^ יואו אני לא מאמין. רגע ואיפה אתם עכשיו? ^
% בדרך לביה"ח.. אבא של תום עשה תאונה % שלחתי לו ואחרי שתי שניות הוא התקשר,
ישר כשעניתי הוא אמר:
"מה תאונה??? מתי? איך הוא?"
"לא יודע.. אנחנו עכשיו בדרך" אמרתי לו ותום הסתכלה עלי במבט שואל "זה שלומי" אמרתי
תום:"איך הוא יודע? מתי הספקת לספר לו?"
אני:"הודעות.."
רון:"תגיד לו שיביא את תום!" שמעתי את קולה ברקע,
שמתי את הפלאפון על ספיקר וכך גם הם עשו..
רון:"תוווםם איפה הוא? הוא בסדר??" שאלה
תום:"לא יודעת אנחנו בדרך אליו.." ענתה
שלומי:"רוצה שנבוא? איזה ביה"ח הוא?"
תום:"לא לא צריך שתבואו.. זה בסדר, תודה!"
רון:"את בטוחה בובה?"
תום:"כן!"
רון:"אוקיי,אבל תעדכנו אותנו כן?!"
אני:"אל תדאגו ! נדבר איתכם שנגיע"
שלומי:"סבבה..ואל תדאגי תום הוא יהיה בסדר!"
רון:"כן תומי אני בטוחה שהוא יהיה בסדר"
תום:"תודה, אוהבת אותכם"
שלומי:"גם אנחנו..!" אמר ואחרי שנייה הוסיף : "עמית תוציא שנייה מספיקר" אמר והוצאתי
מהספיקר,
"מה קרה?" שאלתי אותו
"הולכים מחר למשה הזה כה?!"
"ברור! הוא לא יצא מיזה בטוב!!" אמרתי ותום הסתכלה עלי במבט מאיים
"יאאלה אחי נדבר , תעדכנו אותנו מה קורה.."
"סבבה.. יאללה בי"
"ביי" אמר ושנינו ניתקנו
"תישכח מיזה!!" לחשה לי כדי שתומר לא ישמע
"פחח ניראה לך?!"
"כן!" אמרה ולא עניתי לה יותר.
רק לא הפסקתי לחשוב כמה שכל זה באשמתי..
איך התעלמנו מההרגשה הרעה שהייתה לה..
איך לא הקשבנו לה.
איך לא סמכתי על עצמי ?! הרי שמעתי צעקות מהחדר, ובכל זאת לא הלכתי?!
שנאתי את עצמי על זה.
יכולתי למנוע את הנשיקה הזאת, את הכאב שלה, את הדמעות שלה, את העצב..
ופשוט לא עשיתי את זה.
הגענו לבית-חולים. תומר חנה את האוטו ונכנסנו..
עלינו במעלית והלכנו אחרי תומר, ראיתי שתום מפחדת להמשיך הלאה לחדר, ולראות מה קרה לו..
כשהגענו ראינו את אמא שלה בחוץ.
היא רצה אל תום וחיבקה אותה חזק..
"הוא בסדר??" תום שאלה בתקווה
"תלכי אליו" אמא שלה ענתה לה תום ניגבה את דמעותיה ונכנסה לחדר..
אני תומר ואמא שלהם התיישבנו בכיסאות שבכניסה לחדר..
יש מצב לעוד המשך היום ;]
אאךך מרגישה את החופש באוויר חעחע
אאווההבת אתכןן יפיופות
מוואאה
חנושש =))
כ"כ עצוב 😢
פרק מדהייםםם (:
מחכה להמשך 😊
😢 פרק יפה מאמוש...
אחלה שבוע שיהיה
מדהים!
וווא ווא משה הזה.. לא צריך את עמית ושלומי, אני יפוצץ אותו לבד!!!!!!!
תמשיכי
יאאו, עצוובי \ :
אבל פרק ממש יפפה מאמי [:
מחכה להמששך ;] 3>
יייאו איזה יפפה!!!!
מסכנה תווום!!
המשששך!!!
איזה פפפרקק יפפפה
אבל גם עצוב 😢
המשששך!
כ"כ יפה..
כ"כ עצוב..
כ"כ מושלם..(הצורת כתיבה שלך)
מאמי פשוט מדהים😊
המשך
דחוףףף!!!
אתר האהבה הישראלי