פרק יפה :]]
תמשיכי מהרררר
>מרינושש<
בא לי לבעוט בגליההההההההההה!!
גרררררררר..
כרגגיל.. מדהההים ((:
מה גליה הזאת חחששה?
ייאללה שתעעעוף!!
הוא שייך לתום P:
ההממשששך ... $
רק מילה אחת יכולה לתאר את זה
ש=ל=מ=ו=ת.#!!!.
מחכה להמשך...
לאבבב יו..
יפיופותת שלליי :]
תודה על התגובותת ! 😁
התחלתי לכתוב המשך,
חברות באות אלי עוד מעט
אז אם אני לא אסיים - בערב !
אוווההבת
חנושש =))
"הוא הגיע.." אמרה ושנינו יצאנו מהחדר, ליוויתי אותה לדלת "תודה, היה לי כיף.." אמרה
"גם לי.." אמרתי והיא התקרבה אלי,
נתנה לי נשיקה ארוכה בלחי ויצאה מהשער של הבית..
החבר'ה הרעים - פרק 77
---
היינו בבית ספר עם הבנים עד בערך 2,
אח"כ סיגל ותומר באו לקחת אותנו והלכנו לאכול ארוחת צהריים במסעדה איטלקית,
הזמנו פיצה, לזנייה וספגטי ברוטב שמנת ופיטריות לכולנו..
כשסיימנו לאכול תומר וסיגל החזירו אותנו הביתה וחזרו לעבודה..
"אני מתגעגעת לשלומי.." אמרה רון כששתינו התיישבנו בסלון
"בא לך נדבר איתם במסנג'ר עם מצלמה?" אמרתי וחיוך גדול נפרס על פנינו
"ברור!!" ענתה ושתינו רצנו אל החדר עבודה של תומר וסיגל,
הדלקנו את המחשב ובזמן שעלה התאפרנו, הסתרקנו והחלפנו בגדים..
"יאללה ביצ' !" היא אמרה והתחברנו למסנג'ר שלי, כתבנו אווי :
* פה עם רונצ'י במיאמי ביצ'.. תקנאו D: *
לחצתי אנטר וקראנו אווים של אנשים, אצל גליה היה כתוב
^ עכשיו חזרתי מעמיתי, לאב יו בייב ^
"שרלילללההה" התעצבנתי
"למה ציפית?! שהוא ישב בבית בזמן שאנחנו פה..?" אמרה רון
"לא! ברור שלא, אבל גם שלא ירוץ לגליוש שלו.." אמרתי "פתאום כבר לא בא לי לדבר איתו!" הוספתי
"חבל, כי אנחנו נדבר.. תראי לו שזה לא מזיז לך.." אמרה ולאחר שנייה הוסיפה :" זה מזיז לך?"
"לא יודעת.. וזה לא כזה משנה עכשיו, יאללה שלחי להם הודעה!
אני הולכת להביא משהו לשתות.." אמרתי והלכתי למטבח,
לקחתי בקבוק של מיץ תפוזים ו-2 כוסות, כשבאתי לחזור לחדר שמעתי דפיקות בדלת,
הנחתי את הבקבוק והכוסות על השולחן שבמטבח ופתחתי את הדלת..
אני:"ההופפה במה זכיתי שכאלה מושלמים דופקים אצלי בדלת?!" אמרתי בחיוך למור ולדן
מור:"ראית איזה מזל יש לך? :]" אמר בחיוך ושניהם נכנסו
"תווווווווםםם בווואאי!!!" שמעתי את רון צועקת, לקחתי עוד 2 כוסות והלכנו עם הכול לחדר,
רון ישבה מול המחשב עם חיוך גדול על פנייה,
מור שלא שם לב למה היא מחייכת התקרב אליה ונישק אותה..
שלומי:"רווון?!?!" שמענו את שלומי צועק, מור נבהל וישר זז הצידה
מור:"מי זה?" שאל אותי כששם לב כמה רון לחוצה ובעיקר מפוחדת מהתגובה של שלומי
אני:"חבר שלה.." עניתי לו
רון:"שלומי התחברתי כדי שנדבר, סתם כי התגעגעתי.. אל תבוא לי עכשיו עם האשמות, כי
אתה עשית בדיוק כמוני.."
שלומי:"מה שתגידי.." אמר, "תום לידך? לקרוא לעמית?" הוסיף ושאל
אני:"כןןן תקרא לו !!" אמרתי והתקרבתי למחשב, עשיתי לו שלום ושלחתי לו נשיקה,
הוא חייך חיוך קטן,
ראיתי שנפגע ממה שראה כרגע אבל בכל זאת ניסה להסתיר זאת..
שלומי:"שנייה אני בא.." אמר והלך לקרוא לעמית.
מור:"רון אני מצטער.. באמת שלא שמתי לב!" אמר והתקרב אליה
רון:"זה בסדר, לא היית אמור לדעת!" אמרה
דן:"ניראה לי שכדאי שנחזור יותר מאוחר!" אמר ומור הסכים איתו
אני:"כל כך לא!" אמרתי..
אולי הייתי ביצ'ית אבל רציתי שעמית יראה שכמו שהוא עם
גליה בישראל אני עם בנים אחרים!
דן:"בטוח?" שאל בהיסוס..
אני:"כן!" אמרתי ושניהם התיישבו על הכיסאות שמול המחשב, ואני ורון ישבנו עליהם..
עמית בא אחרי כמה דקות עם חיוך גדול על הפנים, כשהתיישב בכיסא ראה גם את דן ומור..
עמית:"מי אלה?" שאל בזלזול
אני:"בנים שהכרנו, שכנים שלנו.." עניתי "אבל ככה אתה בא בחקירות?! בלי שלום
בלי כלום?" שאלתי בחיוך,
הוא חייך אלי בחזרה וראיתי שהוא לא אוהב את מור ודן,
עמית מחליט בשנייה שהוא רואה מישהו אם הוא סבבה או לא,
הוא לא ינסה להכיר אותו.
אם אותו אחד לא לטעמו עמית פוסל אותו מההתחלה.
עמית:"חח כפרעלייך :] נו איך שם? כיף??"
אני:"מאודד.. אתה לא מבין כמה!!" אמרתי בחיוך גדול, "איך איתכם?איך היה ביום הולדת של
מעיין?" שאלתי
עמית:"סבבה" סיכם את כול הערב במילה אחת
אני:"פעם הבאה אל תשתכר ככה!" אמרתי
עמית:"חחחח איך את יודעת?" שאל
אני:"כי דיברנו בטלפון.. בקיצור מה שאני באה להגיד זה אל תשתכר ככה בלעדי!"
עמית:"חח תומי יאללה תחזרו כבר אני מת מגעגועים!"
אני:"חח מתה עליך שמן! תקשיב ניראה לי שאנחנו נזוז, תעוף גם אתה מהחדר של
שלומי ותן לו ולרון לדבר!" אמרתי
עמית:"צודקת! יאללה בהי יפה שלי.." אמר ושלח לי ההמון נשיקות,
שלחתי לו בחזרה ואני מור ודן יצאנו מהחדר..
מור:"מה זה לא נעים לי מרון.. יואו למה לא אמרת לי שאתם איתם במצלמה?!" אמר כשנכנסנו ל
חדר שלי ושל רון..
אני:"כי הלכתי להביא משהו לשתות.. לא ידעתי שהיא כבר הפעילה את המצלמה והכול!"
מור:"אאוךך אני כזה דפוק!!" התעצבן
אני:"אל תדאג.. אתה אולי הראשון שזה קרה איתו פה אבל תהיה בטוח שלא האחרון.
ושלומי יידע הכול על זה.. חוץ מזה גם לו היה משהו עם מישהי!" אמרתי והוא שקע במחשבות..
דן:"תגידי.." אמר והפנתי את מבטי אליו "רצית שנישאר כדי שעמית יקנא?" שאל
אני:"ברור שלא..!!" אמרתי וניסיתי לא להסתכל בעינייו.
דן:"אל תשקרי לי.." אמר וסיבב את פני אליו
"מצטערת.. =/" אמרתי
" זה בסדר, גם את עזרת לי עם האקסית"
"כן אבל לא יודעת... פשוט ישר שהתחברנו למסנג'ר ראיתי אווי של ילדה אחת שהיא
הייתה איתו אתמול.. =/"
"את טיפשה.." אמר ונישען על הקיר שהיה מאחוריו
"למה?" שאלתי והתקרבתי אליו
"כי את אוהבת אותו.. את פשוט מפחדת לאהוב מישהו, את מפחדת מהרגש הזה..
זה נראה לך הזוי שכמו שזה תפס את כול העולם האהבה תפסה גם אותך. וחזק"
"יכול להיות.." אמרתי ונישארתי כמה דקות בשקט,
מפנימה כול מילה ומילה שהוא אמר כרגע.
---
"מורררררררר..." צעקתי למור
"אאאהה..?" שמעתי אותו צועק בחזרה
"בוא בוא רגעע !!" אמרתי ותוך שניות הוא היה בחדר איתי..
כיביתי את המסך ונעמדתי מולו
"באמת שאני מצטער רון.." הוא אמר והשפיל את ראשו
"אל תדאג, ניראה לי שהוא מבין אותי.." אמרתי
"אני מקווה, לא רוצה לגרום לכם בעיות."
"אתה לא.. מבטיחה לך שלא!"
"אוקיי.." אמר והרגשתי שיש איזושהי הקלה בקולו "בואי אלי.." הוסיף ומשך אותי אליו,
לחיבוק ארוך.. "אני שמח שהכרתי אותך" אמר והסתכל עמוק בעיניי
"גם אני שמחה שהכרתי אותך.. מאוד!" אמרתי לו וכל כך נהנתי להסתכל בעינייו,
הן היו הכי כנות, אמיתיות ומדהימות שיש.
"למרות שאני יודע שמה שיש בנינו זה סתם משהו חולף, אני לא אשכח אותך בחיים.
את הבאת לי אושר לחיים. אחרי שעברתי תקופה חרא את הופעת ושינית אצלי הכול."
"תקופה חרא?" נבהלתי לרגע, "למה תקופה חרא? מה קרה לפני שבאתי לפה?" שאלתי אותו ושנינו התיישבנו על הכורסא שהייתה בחדר.
"מישהו שהיה ממש קרוב אלי מת.. " אמר ועצב רב נגלה בעינייו היפות.
"מי..?" שאלתי, הרגשתי שהוא לא דיבר על כך עדיין עם אף אחד, שזה עוד טרי.
שהוא צריך להוציא את כל מה שיש על ליבו, לספר על הרגשתו.. לפרוק הכול.
"חבר טוב שלי..." התחיל לומר וניגב את הדמעות שכבר הספיקו לנזול על פניו
"החבר הכי טוב שלי!" הוסיף "הוא היה כמו אח שלי, אחד שבכול מצב יכולתי לסמוך עליו.." אמר
והפעם באמת לא יכל לעצור את הבכי..
חיבקתי אותו הכי חזק שיכולתי..
ליטפתי את פניו, וניגבתי את הדמעות שלו..
הוא חייך חיוך קטן, לקח את ידיי שעוד היו על פניו ונישק אותן.
"הכי עצוב בכל הקטע הזה.. זה שבאותו היום שהוא נהרג, רבנו ריב כזה רציני..
בחיים לא רבנו ככה, היו צעקות, מכות, מה לא.. הוא יצא ממני עצבני רצח,
נכנס לאוטו שלו ונסע הביתה.. הנסיעה מפה לבית שלו בדיוק 5 דקות.
רק שאיזה שיכור בן זונה שעבר באדום לא נתן לו להגיע הביתה.." המשיך לספר לי את הסיפור..
לא ידעתי מה לומר, אז פשוט ליטפתי את ידיו שהיו בין ידיי.. "זאת אשמתי, אני יודע שכן..
בחיים הרגשות אשמה לא יסורו ממני!" הוסיף "למה הייתי צריך להגיד לו לבוא אלי בכלל?! למה
הייתי צריך לריב איתו ככה?!?!"
"בייבי אתה לא ידעת שכזה דבר יקרה.. זאת ממש לא אשמתך!"
"זאת כן.. =// " היה משוכנע בעצמו,
"תקשיב לי טוב!" אמרתי והוא הסתכל בעיניי, במבט המדהים שלו, התמים ובו זמנית גם העצוב
"אתה לא אשם בכלום!! קשה לי לומר לך את זה, אבל אם זה לא היה קורה בסיטואציה הזאת,
ביום הזה בשעה הזאת.. זה היה קורה ביום אחר. ה' החליט שהוא רוצה אותו שם, לידו.."
"זה מה שכולם אומרים לי.."
"רואה?! אז כולם צודקים.." אמרתי והוא הניח את ראשו על כתפי
"תודה מדהימה אחת." אמר ונתן לי נשיקה ארוכה בפה
---
"מה קרה השתתקת?" דן שאל אותי
"סתם.. חושבת על מה שאמרת לי"
"ו..? את חושבת שאני צודק?"
"אין לי מושג. ניראה כבר שאני אחזור מה יהיה.."
"אוקיי.." אמר
"תקשיב.." אמרתי והוא הסתכל עלי, "חשוב לי להגיד לך שמה שקורה בנינו, מבחינתי לא סתם סטוץ..
כיף לי איתך, באמת.. אני יודעת שאני אחזור לישראל הכול יהיה כמו פעם,
אתה עם חברים שלך אני עם החברים שלי.. אבל אני רוצה שנשמור על קשר.
לא רוצה שתיעלם לי."
"ברור שנשמור על קשר!" אמר כמובן מאליו, "גם מבחינתי מה שיש בנינו משמעותי.." הוסיף
"אני שמחה שזה הדדי.." אמרתי ושמתי את ראשי על רגליו
"אני שמח שהכרתי אותך.. כל כך עזרת לי. אני יודע שמתי שתחזרו לישראל אין מצב שאני אחזור
לאקסית, גרמת לי לחשוב על כל מה שהיה ביני לבינה בצורה אחרת.."
"כן?! איך?"
"לפני שהכרנו הייתי בטוח שבשלב מסוים נחזור, רציתי לתת לה קצת זמן. שתבין את הטעות שלה..
אח"כ בזכותך הבנתי שיש עוד מלא בנות בעולם, היא לא היחידה!"
"ברור שלא! ואני בטוחה שיש עוד הרבה בנות שרוצות אותך!"
"אולי רוצות.. אבל לא אוהבות."
"אולי ואולי, לך תדע.."
רון ומור הצטרפו אלינו אחרי כמה דקות..
הבנים נישארו בערך עד 8 וחצי ואז עלו לביתם..
"אני נכנסת להתקלח.." אמרתי לרון, לקחתי טרנינג לבן ונכנסתי למקלחת,
התקלחתי תוך רבע שעה, התלבשתי ויצאתי בחזרה לחדר..
"רונה עופי למקלחת יא מסריחה.." אמרתי לרון והיא הסתכלה עלי במבט מופתע
"את כזאת זונה!" אמרה, לקחה בגדים ותוך שניות כבר הייתה במקלחת
"קצת שקט לא יזיק.." אמרתי, הדלקתי רדיו,
חיפשתי שירים שקטים והשארתי אותו דלוק,
עצמתי את עיניי ותוך מספר דקות נרדמתי...
ממש רציתי שהפרק הזה יצא ארוך ,
אבל תמיד יש משהו שהורס לי באמצע =[[
ממצטערת .. .
אווהבת אותכן
חנושש .
יצצצצא מהממם 😊
השלמתי עכשיו 2 פרקים ברצףף!!
פשוט מדהיממה את אין מה להגיד 😊
הממשךך
דחוף שתוכלי 😊
מווושלם
את פשוט מוכשרת 😊
המשך מאמי...
תודה על התגובות מדהימות !~
רציתי לומר לכן שכשהבנות יחזרו מארה"ב,
הסיפור כבר לא יהיה מהרבה נק' מבט..
ניראה לי שזה סתם מסבך את הכול..
מה דעתכן?
אאוווההבת
חנושש
3>
לאא אני אוהבת נקודות מבט! תשאירי:]
לאב יו בררוש
אהבתי ת'פפרק !! #
לאלאלאלא,
זה יפה שיש נק' מבט
כדי לירראות מה כל אחד חושב חחח P:
לפי דעתי, תשאירי ת'זה ככה.. (:
ההממשךךך & D;
לאאא הכי יפה שזה ככה ולא מנקודת מבט אחת ..
ככה הכי נחמד :]
אתר האהבה הישראלי