היי לכולם [:
היה לי חשק מטטורף לכתוב היום סיפור,
ובגלל שאני מתגייסת עוד 3 שבועות, היססתי ..
בכל אופן החלטתי לפרסם אותו..
יש לי בינתיים 2 פרקים מוכנים מראש..
אחרי זה אני כבר אמשיך..
זה לא יתפרס על פרק זמן ארוך,
עד הגיוס שלי ואני אסיים אותו.
אז למי שמעוניין - מקווה שתאהבבו ..
"מזה אין לי כוח מחר למבחן במתמטיקה.." קיטר ירון כהרגלו..
"בקטנה ירון, אתה מעולה במתמטיקה..
בטוחה שתוציא ציונים טובים כמו תמיד" ניסיתי לעודד אותו..
"אני מקווה שילך לי טוב.. אסור לי לרדת מהממוצע שלי" הוא התחיל לחפור..
"והממוצע הוא ?.. בטח 99,9999999.. נכון ירוני?" שאלתי אותו, והתחלתי לצחוק..
"נכון מאוד.. ולפי החישוב שלי.. עוד אחד כזה..
ובטוח המורה יעגל לי את הציון ל- 100" הוא אמר והתחיל להקיש במחשבון..
"אוי ירון שתהיה לי בריא" אמרתי לו ונשכבתי על המיטה,
עם ידיים פרוסות לצדדים
ושיער פרוע שמתנופף מהרוח הקרה שנושבת בחוץ
וחודרת לתוך הבית בגלל החלון הפתוח..
"נו בואי נחזור ללמוד!" ירון הודיע, וחיפש תרגיל נוסף בספר..
"דיי ירון, אין לי כוח.. משעה 2 בצהריים אנחנו לומדים..
כבר 10.. באלוהים אתה כבר לא נורמלי" אמרתי לו
ושיחקתי עם בובת החייל שהייתה לירון על השידה..
"טוב אני ממשיך, אם את רוצה תצטרפי אליי..
ואם לא בעיה שלך" הוא התעצבן,
לקח את דפדפת החשבון והמחשבון והתחיל לפתור תרגילים..
"חרשי ברשי.." אמרתי לו והתחלתי לצחוק.. "חרשי ברשי, חרשי ברשי..
ובסוף יהיה עם מגן 100.." הוא אמר לי והתחיל להשתחצן..
"חכה חכה.. נראה כמה אני יוציא" אמרתי לו והוא חייך אליי..
"סומך עלייך" נתן קריצה בעין ימין, וחזר לפתור את התרגילים..
הפלאפון שלי צלצל, זה היה נדב.. "מה קורה יפה שלי?" הוא התעניין..
"מעולה נשמתי, ומה שלומך? אני מתגעגעת.."
אמרתי לו ועשיתי פרצוף של כלבלב עצוב..
"מצוין, שומעת כנראה אני יוצא שבת" הוא אמר, וקפצתי מאושר..
"איזה כיף..!! יווו.. כל כך קיוויתי והתפללתי שתצא..
אני מתה לראות אותך!" השבתי וחייכתי כמו ילדה קטנה שמאוהבת עד הגג,
ובאמת הייתי ככה..
"טוב אור אני זז.. אני אדבר איתך כבר יותר מאוחר, או מחר או משהו.."
נדב מילמל וניתק את השיחה.. בטח המפקד קלט אותו והתעצבן..
"טוב אני אזוז" אמרתי לירון ונעלתי את נעליי השחורות..
"כבר?.. זהו סיימת ללמוד?" ירון שאל אותי..
"כן חננה, אני פרשתי ממזמן.. זה אתה שעוד לא התאפס על עצמו" אמרתי לו וחייכתי..
"אני אלווה אותך למטה" הוא אמר לי, וירדנו במורד המדרגות עד לדלת הכניסה..
"אז נתראה מחר" אמרתי לו ונשקתי לו על הלחי..
"כן..מחר. לילה טוב" הוא אמר לי, והתקדמתי לעבר שער היציאה..
"..ואל תשכחי להביא מחשבון!" הוא צעק לי והתחלתי לצחוק..
"אני יודעת שתביא בשביל כל הכיתה מחשבונים..
לא דואגת!" אמרתי לו, הוא חייך אליי וסגר את דלת ביתו..
ואני..? אני התקדמתי לביתי..
הייתי כל כך עייפה שבלי לחשוב פעמיים אפילו, זינקתי למיטה ונרדמתי עד הבוקר..
"קומי נו!" צעק לי רועי ומשך אותי מהמיטה.. "נו מה הקטע שלך!?
תן לי לישון עוד 10 דקות!" התעצבנתי עליו וזרקתי עליו את הכרית שלי..
"שום 10 דקות.. יאללה קומי כבר"
הוא צעק עליי, וקמתי בחוסר חשק מהמיטה..
רועי הוא אחי הגדול, בן 21 סיים צבא לא מזמן,
ומאז הוא חושב שכל האנשים שהוא מכיר חיילים שלו והוא המ"פ..
כזה אח מעצבן שזה לא יאומן..
"הגיע לך דואר!" צעק לי רועי, וירדתי מהר למטה כדי להסתכל מה קיבלתי..
זה היה מהצבא, קרעתי באיטיות את שולי המעטפה.
"בבקשה.. בבקשה אלוהים.." התחננתי והוצאתי את המכתב מתוכו..
"כןןן!!!!" צעקתי בקולי קולות בבית.. "התקבלתי!!!" המשכתי להתלהב..
"באמת!?" שאל אותי רועי עם חיוך על הפנים..
"כן! יוו.. אני גדולה!" התחלתי להלל את עצמי..
"חחח אחותי הקטנה הולכת להיות קצינה!" צחק רועי..
"ולא סתם קצינה!!" השווצתי.. "..קצינת שלישות" אמרתי בחיוך,
בדיוק שאמא נכנסה הביתה עם עיתון הבוקר..
"התקבלת?" היא שאלה בפליאה.. "ברור!" אמרתי ורצתי לחבק אותה..
"מזל טוב אלופה שלי! ידעתי שתתקבלי" אמא אמרה בחיוך,
והחיוך שלה עשה לי את כל היום..
אהבתי לעשות אותה מאושרת, ובעיקר אהבתי שהיא גאה בי..
"ירון בחוץ, לחוץ כמו טמפון.. מחכה לך" אמרה לי שירה אחותי הקטנה..
"עדיין מסתובבת עם החנון הזה? לא נמאס לך?" צחק עליי רועי..
"לא נמאס..חחח.. כמה שהוא חנון, אני מתה עליו..
הוא החנון שלי!" אמרתי לו, שמתי את התיק על כתפיי,
ובדרך לדלת הבית אספתי את הסנדוויץ' ואת השתייה לבית הספר..
"יצאתי..יום טוב" אמרתי וטרקתי אחריי את הדלת..
"בוקר טוב ירון" אמרתי בחיוך, ונתתי ביס בסנדוויץ'..
"תעזור לי?" שאלתי אותו והושטתי לו את הדברים שהיו בידי..
והוא הכניס לי אותם לתיק.. "אני לחוץ, לא ישנתי כל הלילה"
הוא התחיל להתבכיין.. "כפרה עלייך ירון אל תתחיל על הבוקר..
לא מתאים בשיט עכשיו" אמרתי לו והוא התחיל לצחוק..
"נודניק אני..אה?" הוא שאל.. "כן חיים שלי..
נודניק בטירוף" השבתי והוא חייך.. "דרך אגב התקבלתי" אמרתי לו..
"ידעתי שתתקבלי.. קטן עלייך" הוא מיד ענה וקרץ לי..
"באמת קטן עליי!" אמרתי.. צחקנו שנינו.. ונכנסנו לתוך בניין בית הספר...
..
"נוי!" צעקתי, כשהבחנתי בחברה הכי טובה שלי..
"מאמי!" היא צעקה וחייכה אליי.. "מה קורה?" שאלתי אותה כשהתקרבנו יותר..
"הכל טוב..מה איתך אור? אה.. מה נשמע ירון?" היא שאלה כ-ד"א..
"מעולה אצלי!" עניתי בחיוך.. "בסדר.." הוא ענה בביישנות,
וחיכה לי בצד עד שאסיים את השיחה עם נוי..
"כזה דוחף!" היא נתנה הערה.. "אל תגידי את זה עליו" התעצבנתי..
"חחח אבל את יודעת שזה נכון, הוא חופשי חננה עלוב" היא אמרה,
והרגשתי שירון שמע אותה, כי ברגע שהיא סיימה להעיר,
ראיתי אותו הולך משם לכיוון חדר המורים..
"הנה הולך לזיין לעוד מורה בשכל על הציון שלו..
מי ישמע יש לו על מה להתבכיין.." היא הוסיפה..
"חלאס נוי זה לא יפה.. הוא אחלה בנאדם.. תפסיקי.
את בכלל לא מכירה אותו" ניסיתי להגן על ירון, למרות שידעתי שזה לא יעזור..
הרי יש עליו סטיגמה, ולאף אחד לא אכפת באמת איך הוא..
ומי הוא באמת ירון פרץ..
המממשך יבואא..
[ כמובן שתלוי בכמות הקוראים.. אחרת לא שווה :/ ]





