נו איפה ההשמךךךךךךךךך??????
חח נו שניה .. טוב אני כותבת אבל השמך קצר הכי אין לי עצבים
יאאאאא איך מסדרים את החתימה אני תמיד מסתבכת שמישהו יעזור לי פליז!
חחחחח טוב ששמת לב...... זה יותר יפה לדמות אישית
נכון יווווווו! מקודם היה פה שנתנו אתרים יפים וזה אבל שכחתי איפה זה
:cry:
יאללה הנה לכם השמך קצרצר
הנה לכם תקציר..
הוא הציע לרותם לברוח והיא שאלה איך.. חחחחחחחח..
--------------------------------------------------------------
"תשמעי.. פעם דודה שלי קנתה לי בית קיץ באנגלית.. ואבא שלי לא יודעת עליו בכלל.. זאת הייתה מתנת יומולדת...אז זה מושלם!!!" "כן!" אמרה רותם.
"עכשיו אני אתקשר מטלפון ציבורי להזמין כרטיסי טיסה לאנגליה... כי בטח אבא שלי כאן מקליט את כל השיחות לכי תדעי ואז תארזי בינתיים ת'דברים.. ותקחי את כל הכסף שיש לך מהדמי כיס...ותקחי את כל הכסף שלי..וגם בבית קיץ יש כספת עם הרבה מאוד כסף.. ככה שאם נבזבז פסדר נוכל לחיות שם שנים בלי שאפ'חד יידע! רק את ואני!" "טוב" אמרה רותם וחיבקה אותו.
שחר בינתיים יצא לחפש לו טלפון ציבורי ורותם החלה לארוז ת'דברים.
שחר הזמין כרטיסים לאנגליה בשעה 1:00 בלילה.
הוא רץ מהר הבייתה ארז מהר ת'דברים והזמין מונית. לאחר 10 דקות המונית באה.
רותם ושחר יצאו ולפני שרותם נכנסה למונית היא לקחה מבט אחרון על הבית ובכתה.. היא הייתה צריכה לעזוב את אמא שלה ואפילו לא זכתה להפרד ממנה או לכתוב לה איזה מכתב קטן... אבל רותם ידעה שהיא צריכה להיות חזקה.. כי אחרי הכל היא עושה את הכל בשביל האהבה הגדולה שלה.
אבא לא נשאר לה.. ועכשיו היא גם צריכה לוותר על אמא שלה.. אבל רותם הייתה מוכנה לעשות הכל למען שחר.. ושחר היה מוכן לעשות הכל למענה... עם היו ממש ממש מאוהבים...
היא נכנסה אל תוך המונית... והם החלו לסוע אל השדה תעופה.
הם הגיעו לשדה תעופה ב 12 בלילה. והם הלכו לקבל ת'כרטיסי טיסה. הם לקחו את המזוודות לבדיקה.. ואז נתנו אותם כדי לשים בתא מטען. אח"כ שנייהם אכלו ושתו.. ורותם חשבה לעצמה "למה לא יכולתי להשאיר לאמא איזה פתק קטן להגיד לה שאני אוהבת אותה?"
הגיע השעה 1:00 בלילה ונשמע קול אישהב " כל הנוסעים ללונדון, נא לגשת לשער מספר 4 "
רותם חשבה לעצמה "4... 4 זה מספר המזל שלי..אולי זה אומר משהו?" ואז היא שאלה את שחר "שחרץץ מה מספר הטיסה?" "8.. למה?!" "סתם.." אמרה לו רותם.
הם נתנו את הכרטיסים לביקורת והאישה שאלה "אתם לבד?" "לא .. אנחנו אחים ואנחנו כאן עם אבא ואמא" אמר שחר בלחץ "טוב... אני רוצה לראות אותם.." היא אמרה "אבל הם כבר עלו.." רותם אמרה.. "טוב תעלו" האשה אמרה ולא רצתה לעקב את התור היא חשבה "איזה הורים היו מרשים לילדים שלהם להיות כאן לבד.. הם בטח כבר באמת עלו..."
רותם ושחר עלו התיישבו במקומות שלהם. פיתאום נשמע קול הדיילת "נוסעים יקרים.. אנא המתינו בסבלנוץ המטוס ימריא בעוד מספר דקות" (חחח הדיילות תמיד אומרות את זה)
ואז רותם אמרה לשחר.. "שחר... אני לא בטוחה בזה.." "דיי רותם אל תעזבי אותי כאן לבד.. זה למען האהבה שלנו! את חושבת שאבא שלי לא היה שולח אותי לשוויץ?! אין דרך אחרת.."
"שחר..? " שאלה רותם "מה?!" הוא ענה לה.. "מה מספר המזל שלך?" "8 למה?" "סתם.." "נו מה! תגידי .." "סתם.. כי ארבע זה המספר מזל שלי ויצאנו דרך שער מספר 4 ומספר הטיסה הוא 8 ו8 זה מספר המזל שלך.." "אהה... טוב מתוקה.. רואה?! אפילו המזל איתנו" הם התחבקו והמטוס החל לזוז.
רותם הסתכלה מהחלון וראתה את האדמה זזה ואיך שהם לאט לאט מתרחקים ממנה.
רותם נרדמה ושחר ביקש המדיילת 2 שמיכות הדיילת הביאה לו ושנייהם נרדמו ראש על ראש.
לאחר שעתיים בערך..הם היו מעל האוקיינוס האטלנטי.
לפתע המטוס החל לרעוד.. רותם התעוררה מבוהלת והעירה את שחר.
שנייהם התחבקו חזק חזק ואז נשמע קול הדיילת "נוסעים יקרים אל תבהלו לכל מקרה לבשו את המצופים מתחת לכיסאות שלכם." רותם ושחר הוציאו מהר את המצופים ושחר עזר לרותם להלביש אותו והיא עזרה לו.
רותם ושחר החלו להרגיש איך המטוס מדרדר למטה. רותם התחילה לבכות ושחר ניסה להרגיע אותה למרות שגם הוא היה מפוחד מאוד.
הם התחבקו חזק חזק ורותם אמרה לשחר "שחר אל תעזוב אותי תבטיח לי! אני אוהבת אותך שחר!" "רותם! אני לא יעזוב אותך! אני מבטיח לך! גם אני אוהב אותך" לפתע הכל נעשה שחור...
כאשר רותם התעוררה שחר כל לא היה מול עינייה.
השמך יבוא
לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!
תמשיכייייייייייייייייי!
יווווווווווווווווווווווווווווווווו!
השמךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
אתר האהבה הישראלי