נווווווווווווווווווווווווווו................... השמךךךך ארוך.....
ממש ממש ממש ממש ממש ממש השמך.......
וואיי תראי כמה זמן אנחנו פה ומחכים להשמך שלך?! אה?!
שלחי השמךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
אנחנו מתים פה!
והפעם הוא צריך להיות השמךךךךךךךךךךךךךךךך
גדול כפיצוי !!!!!!
אני מזה מצטערת... היום אני לא אוכל לכתוב לכם השמך.. אולי בערב... אני אצל חברה עכשיו..
טוף לא נורא אבל מחר את כותבת טוף??
כןןן ואולי כבר בערב!! תתפללו שאחותי אל תהיה מניאקית!
היי לכם! הנה השמך בשבלכם!
לאחר שבוע ששנייהם היו מאושרים ביחד הם החליטו לספר ליעל ומשה.
הם קראו להם בערב לסלון והתחילו להגיד: "יש לנו משהו לספר לכם.." "מה?" שאל משה..
רותם אמרה "אני ושחר חברים!" "מה?!" צעק משה. "אני ושחר חברים! וואי אתה באמת סנילי?! תוך שניה אתה שוכח הכל אהה?!" "שקט! את לא תיהיי חברה של הבן שלי!! כמה זמן אתם חברים!?" צעק משה
"כבר שבוע" ענה מהר שחר.
משה צעק "לא!!! אני דורש שתפרדו מיד! למשפחה הזאת זה לא הולם!"
(חח כן כן סנובי!!! מה חשבתם!! הם כבר יענו נחשבים אחים חורגים... מה שאר הסנובים יחשבו!?)
הצעקות שלו הכבידו על רותם והיא הלכה...שחר הלך אחריה לחדרם. רותם ישבה על המיטה שלה ובכתה.. שחר רץ אליה וחיבק אותה ואמר "דיי.. רותם! אל תבכי נשמתי..נמצא דרך להתגבר על זה.."
"שחרררררר... אני אוהבת אותך נורא! אני לא רוצה שניפרד!" היא צעקה בבכי מר.
"דיי רותם! אנחנו לא ניפרד לעולם! נעשה הצגה ליד ההורים ובעצם נהיה חברים בסוד."
"ומה אם הם יגלו?! מה אז יהיה?!" "הם לא יגלו אפ'עם!!! אל תדאגי! האהבה שלנו יותר מידי גדולה!"
"טוב.. שחר...בסדר... ננסה.." "לא ננסה! אנחנו נצליח!" אמר שחר.. והם התחבקו הרבה מאוד זמן...
בערב הם ישבו במרפסת של החדר והסתכלו על הכוכבים... רותם דמיינה כמה כוכבים בצורת לב ושבתוך הלב היה ש+ר .. היא הייתה יכולה להשבע שככה זה היה... היא אמרה לשחר
"תראה את הכוכבים האלה! הם בצורת לב ובפנים רשום ש+ר..." "איפה?" שאל שחר.."הנה שם"
הצביעה רותם.. "נכון... חח זה אומר משהו?" "בטח!" אמרה רותם! "זה אומר שאני ואתה נהיה ביחד לנצח! גם אחרי המוות!" "כן.. חח אני מסכים איתך! האהבה שלנו כל כך גדולה שעוד נהיה ביחד אחרי שנמות!! גם אחרי המוות נהיה ביחד לתמיד!!!!" "נכון.." אמרה רותם והם התחבקו... עברה רוח קרירה וקלה ... ושחר עוד יותר עטף אותה..
לאחר הערב הזה..כל פעם שההורים שלהם היו בבית הם לא דיברו אחד עם השני ולמרות כל הקושי.. וכשהם היו לבד.. הם היו ביחד תמיד... בלי לעזוב אחד את השני.
כל זה נמשך 4 חודשים! ובכל ה4 חודשים האלה הם היו כל כך מאושרים ביחד.. צחקו ביחד התחבקו .. חשבו.. דיברו... ה-כ-ל.. עד שיום אחד משה חזר מהעבודה וראה אותם ביחד מחובקים.
"מה?! מה זה?! אמרתי לכם להפרד!!! כמה זמן אתם כבר עובדים עליי ככה?!"
"זה 4 חודשים" שנייהם אמרו בשקט כשמבטם מושפל.
"מה?!?! 4 חודשים?! זהו סבלנותי פסקה!!! שחר ! מחר אתה טס לפנימיה בשוויץ!!!" צעק עלייהם משה וכמעט שבר את כל החלונות בבית מרוב הצעקות.
"מה!?! לא!! אבא !!" "בלי שום שכנועים!! אני כבר החלטתי!!!!!" משה אמר בכעס והלך.
רותם רצה לחדרה בוכה ושחר אחריה. שנייהם עמדו אחד מול השני ורותם אמרה "שחר!! מה נעשה! אני ימות אם אני לא אראה אותך יותר!! עדיף לי להתאבד!"
"רותם.. תשמעי אני מכיר את אבא שלי הוא לא יוותר" חייבים לעשות משהו קיצוני!"
"כמו מה?" שאלה רותם.. "כמו לברוח מפה!" "מה?! איך?!" שאלה רותם מבולבלת!
השמך יבוא!
ולא~~! הם לא יסעו ליוון לאבא שלה!
וואיייייייייייייייי השמךךךךךךךך השמךךךךךךךךךך השמךךךךךךךךךךךךךך
חחחח אז הם יסעו לשוויץ או שהם יקנו את החברה של אבא שלו
או משהו חחח ראיתי באיזה סרט
טוב נו תכתבי השמך!!
חח לא!!! טוב אני צריכה ללכת.. אני אשים ת'השמך מחר
אופ!!!!!!
טוב נו אני סולח
ביו'ש תחזרי מהר את שומעת?
הנה חזרתי!!!!!!
ומה?! אתה לא פה!!!
השמךךך.............
זה השמך קצר...............
את חייבת לנו השמך ארוך................
ארוך ממש ממש......................
השמך...............
בקשה.....
מה????
ועכשיו את פה??
אופ....
אתר האהבה הישראלי