*-*המכתב שלא נשלח*-*

QUOTE (--תותי-- @ 22/05/2008) QUOTE (0riya @ 20/05/2008) עבר כל כך הרבה זמן מאז שראיתי אותך בפעם האחרונה,
שני ילדים עומדים בלי להוציא מילה,
יודעים שזאת תהיה הפעם האחרונה.
הפעם האחרונה שנדבר,
שנחייך אחד אל השני,
שנבין מה השני רוצה ללא מילים.
שני ילדים שלא מבינים למה צריך להיפרד שכל כך אוהבים.
לא היה הרבה מה להגיד,
אז רק נתת לי את השרשרת שלך ואמרת לי בהצלחה,
זאת המילה האחרונה שהחלפנו ואז התחבקנו נוגעים לא נוגעים,
התביישנו לחשוב מה זה אומר,
הובכנו מהמחשבה שמישהו מסתכל.
כל כך הרבה זמן עבר מאז - 7 שנים,
7 שנים שבהם גדלתי, התבגרתי,
הפכתי למישהי אחרת ואני מניחה שגם אתה,
מה הייתי נותנת כדי לראות מה יצא ממך,
מה הייתי נותנת כדי לראות אותך לשנייה,
לחבק אותך ולחזור חזרה לעולם הזה שהכריח אותנו להיפרד,
לעולם הזה שבו אנחנו לא יכולים להיפגש.

אז למרות שאני לא יודעת מה את זוכר ומה אתה יודע,
אני רוצה שתדע שאני לא שכחתי.
נאי עדיין חולמת עלייך בלילה סתם ככה,
נרדמת וחושבת על מה שעברנו.
אני יודעת שזה נשמע מטומטם,
כי מה כבר חברות של שנתיים בין שני ילדים קטנים יכולה לעשות?
אבל עובדה - היא עשתה!
עובדה ששנים אחר כך אני עדיין זוכרת ועדיין מחפשת אותך,
ואני יודעת שיום אחד אני אמצא,
וגם אם תהיה בסוף העולם אני ימצא את הדרך. הדרך אלייך.
וואו מרגיש מהקטע שיש משו מאוד עצוב בעבר שלכם ..
מ-ד-ה-י-ם, ריגשת אותי !!
כן זה היה משהו מיוחד.
תודה רבה :]

לך .
הזמן עובר לו , השניות הדקות השעות הימים השבועות חולפים להם במהרה .
אני מתגעגעת אלייך , כ"כ מתגעגעת .
רוצה להאמין למילים שלך ..
רוצה שהכל יהיה בסדר וארגיש שוב בטוחה .
כי מרגע שהביטחון שלי התרסק , אני מרגישה כאילו חיי נקטעו ..
אני נמצאת במבוי סתום עם עצמי , לא יודעת , לא מבינה.. מבולבלת , רגישות יתר
הפכפכה ..
צעקת בשיחה שלנו בבטחה - אני אוהב אותך .
כמה שהייתי רוצה להאמין , כמה שהייתי רוצה שתדע שגם אני ככה מרגישה
אבל אני סגורה בתוך עצמי , מרגישה שאני לבד נמצאת בתוך העולם הזה ,
מפחדת ליפול לתוך המערבולת שוב , מערבולת ששמה אהבה .
לא רוצה להיסחף לא רוצה להיפגע .. אני כן מנסה לתת בך אמונה ..
אני יצליח , אני מקווה .
ושוב לסיום אני מתגעגעת אלייייייייייייייך 😢

אני מורידה בפנייך את הכובע, ניצחת.
בכל אותה תקופה נלחמנו, שתינו. לא בגלוי, אלא בסתר. אפשר להגיד בכיוון אחר, קצת יותר מדויק וממוקד שאני ניהלתי עם עצמי מלחמה על המקום הזה.
אתה לא הרגשת את רוח הקרב שנלחמה בתוכי, חיה וקיימת בכל פעם שדיברתי איתך..
מעיין תחרות, מעיין מלחמה.
בתקופה של פעם, נלחמתי איתך על המקום הזה בלב שלך וניצחתי.
והיום, כשראיתי אותכם ביחד נצבט בי משהו מבפנים, מהקנאה הזאת שתופסת את הלב חזק- חזק, ולא מרפה, עמדתי שמה והרגשתי שהלב שלי נשבר.
פשוט כמשמעותו.
הלב שלי מבפנים נשבר, ואני? שותקת. לא אומרת דבר.
מסתכלת בתמונה ישנה, בצדדיה מתקלפת, שלי ושלך ביחד. ואני מבינה פתאום ששום דבר בעולם לא יחזור להיות אותו הדבר.

אני מורידה בפנייך את הכובע על העקשנות האינסופית שלך, ועל זה שלקחת את המקום שלי בלב שלך. המקום הזה שאני הייתי צריכה להיות בו, הבנתי מלא דברים שאין לי מה לעשות איתם.
הרמתי ידיים, והרמת ידיים כמו שידוע לך ילד, זה כניעה במלחמות חשובות בהיסטוריה, אז כן. אני מוותרת.
אי אפשר להילחם ברגשות שלך, הבנת כנראה שהיא זאתי שצריכה להיות במקומי. למלא אותי בחלל שהשארתי.

אני הפסקתי להילחם בלא נותר. בלא נודע. אני אוספת את הלב השבור מהרצפה, ונותנת לך להמשיך מכאן, לבד. בעצם, את לא כל כך לבד. את איתו.
אני מאחלת לך בהצלחה.

ולך? לך ילד?
אתה חופשי. אני אישית? משחררת אותך.

אני מרגישה שאני עוד רגע מתפוצצת.
כל המחשבות, הלחצים, החששות, הפחדים - הכל תוקף אותי,
ובאמת שאין לי מנוחה..
אני כל פעם מנסה לשתף אותך במה שעובר עלי,
אבל ברגע שזה מתקרב לרגע האמת,אני פשוט קופאת..,
שותקת, לא באמת מסוגלת לדבר על זה..
כואב לי כל כך.
רע לי שהכל מרגיש לי לא אמיתי,
שאני מרגישה שאתה איתי מתוך סוג של פשרה,
לתת לי צ'אנס, לא לשאת את התחושה של האשם בפרידה שלנו..
עוד יותר רע לי, שאני מרגישה שאתה לא באמת מנסה..
שאתה הוא זה שלא נותן צ'אנס לקשר,
שאתה בעצם ויתרת, כבר מזמן..
והכי כואב לי..שאני יודעת שאתה לא מאמין בנו,
לא באמת מאמין.. לא מכל הלב,
ובטח שלא כמו פעם..
כשאתה אומר לי שאתה אוהב אותי,אבל פחות..
אתה שובר אותי לרסיסים כל כך קטנים..
ועד שאני מצליחה לבנות את עצמי מחדש,
לא לוותר, להיאבק על הקשר הזה,
להיאבק על האהבה..
אני שוב פעם נשברת..
בגלל מילה אחת או שתיים, שנאמרת או לא נאמרת כלל..
אני כבר לא יודעת מה לחשוב על שנינו,
תמיד זאת הייתי אני שהאמינה שהקשר יכול לצמוח,
שאסור לנו לוותר, שהאהבה שלנו תנצח הכל..
אבל מיום ליום אני מתמוטטת,
מיום ליום אני מרגישה שהכל אבוד..
ואין לי עם מי לדבר,
אני לא יכולה לפתוח את זה בפניך,
אז אני שותקת..
אבל מתפוצצת מבפנים...

אני אף פעם לא אהיה מסוגלת להבין
איך מבט איך שלך מטריף אותי
פשוט גורם ללב שלי לקפץ במהירות שהולכת ומואצת
איך הנשיקות שלך, מגע הלשון הנעימה שלך שעוברת ומתחכחת בשלי
נותן לי הרגשה כאילו זה עתה צנחתי
ואני באוויר
ללא רצפה תחתיי
ללא תקרה מעליי
ללא קירות מצדדי
אני בעולם ריק
רק אני
ואתה
...
אבל אז כשהכול פורח
אתה פתאום חייב לקלקל את האינטימיות שלנו
את מילות האהבה שאנו מחליפים בינינו
את העיניים הנוצצות המביטות בך, ודורשות חיבוק ממך.
ואיך כל לילה כשהעיניים הללו נעצמות
ונותנות רק לרגשות לשלוט בי
המוח נותן בכל לילה כזה פקודה
לחלום עליך
ורק עליך
כי רק אתה גורם לי
לחיוך אמיתי וקטן באמצע הלילה
מתוך רפלקס של שינה

תסתכל
אפילו כשאני ישנה
כשאני ללא שליטה
אתה היחיד שנמצא לי בראש
אתה,
ושפתותיך.

3>

אהבתי את המכתבים שלכם
העברתם בי צמרמורת
ונתתם לי חשק לכתוב ולהוציא הכל
יום טוב לכלם...:]
-------------------------------------------------------------------
"הדף פתוח והיד רושמת כל מה שייש לי לומר ולא יצא לי מהפה"
------------------------------------------------------------------[/COLOR]

בייבי...
זוכר אז..לפני 10 חודשים
את אותו ערב בדשא, היום שבדיוק הכל התחיל בו
עשינו על האש נסתי לנשק אותך..טוב זה בגלל שהייתי דלוקה עלייך
בצורה מטורפת גם לפני שהיית חבר של החברה הכי טובה שלי
ולמרות שחבר שלך הייה חבר שלי,וחברה שלי הייתה חברה שלך .....האמנתי באהבה הזאת
מאמי ...זוכר איך כל ה 10 חודשים האלה היו כמו מלחמה
כמה נלחמתי על האהבה הזו...פתרתי את כל הבעיות שרק היו יכולת להיות הבדרך
ולא הבנתי שהכל תליו בידים שלך.....גם אם נסתי לברוח ולשכוח לא עזר הבנתי שאין עוד אחד כמוך ואפחד לא יתפוס את המקום שלך בלב שלי...
הימים האלה של ההתחלה
אז בחורף...כשהיינו מתנשקים מתחת לכובע הגדול של המעיל הלבן שלי
שהפרווה היייתה מדגדגת אותך...זוכר שהיית לוקח אותי הביתה באופנוע
ולפני שהייתי עולה הביתההה היית מנשק אותי ומזכיר לי שאתה אוהב אותיי
ערב אחד בדיוק שבאתי ללכת תפסתי את היד שלי משכת אותי אלייך "בואי לכאן ..לאן את בורחת"
והצדמת את השפתיים הכרות שלך לשפתיים שלי....
אחחח אני לא ישכח לרגע את כל מה שקרה
אבל למרות הכל לא היינו יחד...וגם לא בדיוק הבנתי למה
עד שהסברת שזה בגללה ,בגלל האהבה הישנה...
עכשיו כשעבר כלכך הרבה זמן
וכשסוף סוף אנחנו יחד וזה סוף סוף רישמי
אני באמת מרגישהה שייכת לך
וטוב לי איתך..אני מאושרת...ניצחתי במלחמה הזאת
וטוב לי שלא וותרתי עלייך אפילו לו לרגע למרות כל המכשלוים שעברנו
אתההה נוגע בי במקומות הכי רגישים...נוגע בנשמה שלי
אם הייתי יכולה הסביר לך עד כמה האהבה הזאת עצומה
אם הייתי יכולה להסיבר לך את ה פ ח ד הזה
הפחד שתעזוב אותי הפחד שאולי את לא אוהב אותי
למרות שאני בטוחה ב10000% שאתה אוהב...אני מרגישה את זה,רואה את זה
אבל עיין פוחדת שתעזוב...שתוותר כמו בעבר...שיסכסכו בנינו שיהרסו את כל מה שבנינו
אני כ"כ אוהבת אותך וכ"כ רוצה שתמיד תייהיה קרוב אליי
כל פעם שאני עוצמת את העניים אני נזכרת בנשיקות שלך,במילים שלך...נזכרת בכל רגע קסום שהייה לנו
ומדמיינת כל רגע מושלם שעוד היה לנו
אני עוברת איתך דברים שלא עברתי אם אפחד אחר
ואני מרגישה איתך הכי בטוחה בעולם....הכי חופשייה..טוב לי איתך
אני כותבת לך את המכתב הזה מתוך הלב
כותבת כי אני רוצה שלעולם "אל תשכח את כל לבנים הכבדות שהרמנו כדי לבנות את הבית"
את כל מה שעברנו יחד כדי לבנות את האבה המושלמת הזאת
כותבת ורוצה שתדע מה אני מרגישה
קופיף שלי- אין סוף לאהבה שלי אלייך
אוהבת בצורה שקשה לתאר
אתה האור שבעני,הטעם בשפתי,הסיבה לחיי..אני אוהבת אותך

אאאאאאח
מה שאתה עוששששה לי :S
אני לא יכולה לתאר ,
זזה כ"כ מוזר לי , באמת ..
פעם ראשששונה שקורה לי דבר כזה ,
קשר וירטואלי ..
טלפון , אייסיקיו ,
היייית איתי כ"כ אמיתי ,
כ"כ מדהיייייים !
כל פעם שהתחברת או התקשרת
הלללב לא הפסייק לרקד ..
אולי זה בגלל שהייית אלי כ"כ מדהים ,
איייך שעזרת לי לשכוח ממתן ..
אבל תוך כדי גרמת לי להתאהב בך :S
אאאאח מה שאתה עושה לי |:

אתמול כמו מפגר ישבתי בחדר שלך ,
בזמן שאתה הייתי עם כולם בחוץ .. אחרי שדאגת לבאס אותי תחת !
כמו מפגרת כתבתי את זה\=




הכל התחיל מסתם , סתם משהו שבכלל לא חשבתי שיקרה
אפילו לא חשבתי עליך , בחיים לא !
אתה כזה מבאס אחושרמוטה ,אתה לא מבין שהקטעים האלה שאתה עושה מורידים לי ממך !
הלוואי היית מבין משהו בכלל.
כל הזמן אני מעבירה הלאה אבל זה הגיע כבר לשלב שדי, כמה אפשר .
בגללך אני מתבאסת , בגללך אני בוכה , בגללך יורד לי החשק להמון דברים.
פעם לא חשבתי שאתה ככה מתנהג, אתה חוסם כל אפשרות\=
זה כבר לא אותו הדבר כמו פעם , זה השתנה , היחס הקודם שלך חסר לי כ"כ .
לפעמים פשוט בא לי לזרוק הכל לפח .
מה כל זה שווה אם ההתנהגות הזאת שלך?
אני ממשיכה לחשוב ולמרות שקשה לי כניראה שכדאי לחתוך עכשיו ולא מאוחר יותר .
😢
אני מפחדת לדבר איתך , להיפתח איתך בדיבור, בשיחה .
אתה לא מנסה להבין אותי בכלל .
אתה לא מנסה להבין למה לפעמים אני מתעצבנת עליך ככה..
זה רק בגלל המילים שלך , כל המילים הפוגעות שלך .
גם אם אתה אומר אותן בצחוק ,הן ממש פוגעות .
הן פוגעות במיוחד כשאתה אומר אותן למישהי שמרגישה אליך דברים .
אבל מה אתה מבין בכלל , כלום !

נמאס לי .
😊

אני כותבת כדי שתיגע בי, רק פעם אחת, אפילו בלי להסתכל. אסבול אותך, אסבול אותך ואת האגרסיות שלך. אני רוצה אותך קרוב אלי. שתישאר אצלי, ביני לביני.
לא ביקשתי ממך הרבה. רק שתראה לי מה זה לא לאהוב אותך. תתקרב, תנשק אותי, אפילו אם אתה הכי שיכור אפילו אם תאבד את כל חושיך לשנייה, וזאת תהיה הטעות הכי נוראית שעשית בחיים. אפילו אם לא תזכור את זה, ואותי אחרי זה, אני רוצה לדעת מה אתה, להבין איך אתה משפיע עלי בצורה מטורפת כזאת.
הפעם, להבדיל מפעמים קודמות, זה לא מכתב אהבה, זה מכתב הישרדות, בקשה ממך לעזרה, תציל אותי מעצמי, רק אתה יכול.
בבקשה תכיר לי אותך, ראיתי כבר את כל מה שבחוץ, אבל לא טעמתי כמעט מבפנים, אני מבקשת שתעזור לי להתנקות ממך, אני כל כך מלוכלכת.
בוכה לך כמו ילדה קטנה שלא יכולה להסתדר בעצמי, שרק אתה יכול לעזור לה, להלביש, לנקות. אני מצטערת אם אני לא הדבר הכי מתוק שהחיים הביאו אליך, אבל כמו שאני מבינה, מה שצריך לקרות, קורה, בכל דרך אחרת שהייתי פונה, איכשהו הייתי פוגשת אותך.
כל הדרכים הובילו אותי אליך, יש סיבה מסוימת, רק שעוד לא מצאתי אותה, אני חייבת לגלות, רק אתה יכול להראות לי אותה.
לא ייתכן שהגעתי אליך כדי לסבול. הבכי, הדמעות, הפצעים הפתוחים, שאולי לעולם לא ייסגרו.
יש חיוכים קטנים מפעם לפעם, כשאתה מחייך, הלב שלי קופץ. אתה לא מתאים לחור שנמצא בלב שלי, אתה חייב ללכת, אתה גדול מידי בשבילי, מסובך, אני צריכה אהבה פשוטה יותר, אני לא יכולה להתמודד עם כאב כזה, אתה מבין?
אתה לא אוהב שכותבים לך, איזה בזבוז של מילים, של לילות, של דמעות, של דפים, של מכתבים, של ימים, שלי... ואתה בכלל לא קשור, לא קורא כמעט מילים, וגם אם כן, אתה לא מבין מה מילים בעצם אומרות. אני אפילו לא יכולה לנסח במילים שתבין, כי הכל יותר מידי מסובך.
מה אתה רוצה ממני? רק תגיד. ביקשתי שתלך,הלכת, אולי רחוק מידי. התגעגעתי, התגעגעת גם. אתה אוהב, בדרך אחרת. אתה יכול להיות שם בשבילי, אבל לא כמו שאני רוצה, ואני כל כך סובלת, בבקשה תגרום ללב שלי להפסיק לאהוב, לעלי כותרת של החיים שלי להפסיק ליפול. אני מבזבזת את הדקות שלי. אני אפילו ממשיכה, מכה את עצמי מבפנים, אבל לא מצליחה לבכות, כנראה שעוד לא מספיק כואב, או אולי נגמרו לי הדמעות עליך.
אז מה אני אמורה לעשות עכשיו? כבר לא משנה אם טוב לך או רע, כבר לא מצליחה לבכות עליך, מכתבי אהבה לא יוצאים אליך, ושירי אהבה הם לאיזה דמות דמיונית שמורכבת מכל כך הרבה אנשים.
תיתן לי למצוא מישהו שיעשה לי טוב.
למי אני מתלוננת, למישהו שאפילו לא קשור לחיים שלי כבר, לא יודע מה עובר עלי, שואל מה שלומי, ואני משקרת מצוין, אבל רוצה לצעוק שאני אבודה בגללך, בלעדיך.
וזהו, דמעה נפלה. הייתי רוצה שתהיה כאן ליידי, תיראה איך דמעה נופלת בגללך. אני יודעת כמה אתה רגיש לאנשים שבוכים, אבל עד שתגיע, הדמעה תתייבש.
אתה גורם לי להיות מה שמעולם לא רציתי, דמות עלובה שכפופה לחיים שלא שלה. אתה לא אשם, זאת רק אני שגוררת את עצמי למרגלותיך. תבעט בי חזק, ארגיש כאב פיזי שדומה לכאב הנפשי שפקד אותי.







😢

כמעט ושכחתי איך זה לחכות לך.
כמעט שכחתי איך זה להיות איתך, עד לשעות הקטנות של הלילה .
כמעט שכחתי איך זה לשמוע את פעימות הלב שלי לפני פגישה איתך.
כמעט שכחתי איך זה לראות אותך מחייך אלי בחיוך של אור, ואומר שהתגעגעת.
כמעט שכחתי איך נראה המבט שלך אחרי שאתה נותן לי מחמאה, ומחכה לראות אם אחייך.
כמעט ושכחתי איך אתה נראה כשאתה שוקל דברים וחושב על העתיד שלך, שלי, שלנו, בזהירות.
כמעט ושכחתי איך הידיים שלי משתלבות מולך בחיבוק שלי עם עצמי, כאילו אתה מחבק אותי בעצמך.
כמעט שכחתי איך זה מרגיש לשתוק איתך.
כמעט שכחתי את המבט בעיניים שלך כשאתה מסתכל עלי, וזוהר. כל כך זוהר בך הכל.
כמעט שכחתי איך הגוף שלך כשאתה שוכב, מביט למעלה, ומחייך לכוכבים.
כמעט שכחתי איך נראה חיוך שלך לעצמך, כשרק אני איתך, ואתה שוקע.
כמעט ושכחתי לזכור כמה אני אוהבת אותך, כי היינו שוב אחד,
והעיניים שלך האירו לי יותר מהכוכבים כולם.


כמעט שכחתי .

אתה יודע ?
אתמול שרית סיפרה לי שנפרדתם.
לא ידעתי אם להיות שמחה בשבילי או עצובה בשבילך, הרי אני יודעת כל כך טוב עד כמה אתה אוהב אותה.
גם בלי לראות אותך אני יכולה לתאר לעצמי עד כמה אתה שבור בגללה.
שהיא סיפרה לי את זה היה לי צמרמורות בכל הגוף.
משהו כאב- וזה לא היה הלב.
הרי הפסקתי לאהוב אותך לא?
או זה רק מה שאני חושבת לעצמי :||
לפעמים אני לא יכולה לחכות לרגע שבו אני יראה אותך- אפילו אם זה יהיה רק לשנייה שתעבור בצד השני של המדרכה.
אני לא יודעת למה זה קורה לי ... כבר תקופה שלא חשבתי עלייך, נסיתי כמה שיותר להדחיק אותך .
אבל ברגע ששמעתי על הפרידה כל כך רחמתי עלייך וכל כך דמינתי את עצמי מושיטה לך יד לעזרה,
מעניקה לך כתף רכה לבכות עלייה ולב ענק שמסוגל ורוצה לאהוב רק אותך.

זה שוב הכאב בתוך תוכי שמכאיב לי , שלוקח לי את כל הכוחות להמשיך הלאה ..
רגעים שגורמים לי להישבר , לראות את הסוף ,
האור שנדלק בחזרה אחרי כל מה שהיה שוב אט אט כבה .
לא ידעתי שאתהב בך בצורה מטורפת שכזאת , שתיכנס לחיים שלי במהרה ,
לחלוק איתך , לנשק , לחבק , לרצות אותך איתי תמיד , להתגעגע , להתחלק ...
יש בי פחד שיום אחד כל זה יגמר , גם אם לא באשמתך , אלא באשמתי .. ישנם רגעים
שישי לי בלאק אאוט אחד גדול , לא מוצאת את עצמי , חוץ מאשר הדמעות בלילה על הכר ,
החיוך המזוייף " הכל בסדר " שהוא משדר .. אבל לא ! זה לא ככה .
אני צריכה שתהיה שלי , איתי ורק שליייי , נשמע אובססיבי אני יודעת - אבל אני אוהבת אותך
אם צריך אצעק את זה שכול העולם ישמע , שכולם ידעו מה אני מרגישה , עד כמה אתה חשוב לי ..
שאתה הצלחת להוציא ממני שוב את האהבה שביום מן הימים איפשהו נסגרה , הצלחתי שוב להיפתח אלייך אחרי שתקופה הפנמתי ושמרתי הכל בבטן .
כואב לי לשמוע אותך צועק , כואב לי לשמוע את המילים בזמן מריבה , שכואב לך , כואב שאתה לא נרדם לצידי , וקם איתי בבוקר עם חיבוק ונשיקה .
אני צריכה שינוי , לחולל שינוי בעיקר בעצמי , בשבילי , בשבילך , בשביל שנינו .
אני אוהבת אותך , אוהבת כמו שמעולם לא אהבתי .
אומרים שאת מקומה של אהבה גדולה - תחליף אהבה גדולה אחרת - וזה מה שקרה .
😢 😢 😢

לרותם-יוני ..
את כותבת מדהההיים ..
ממש ממש אהבתי מרגשש 😢

[B]בר,
לפני הכל, אני אומנם לא מכירה אותך בכלל אבל אני פשוט מרגישה שאני חייבתתת לכתוב לך כמה דברים,
אז אם לא אכפת לך...תקראי, ואולי גם תפנימי.
קודם כל אני רוצה להגיד לך שמבין כל המכתבים שקראתי עד עכשיו פשוט הקסמת אותי
סחפת אותי עם הכתיבה שלך..
עם כמה שהסיפור שלך עצוב
את כותבת פשוט מדהים!! כ"כ מדהים שאני אפילו מדמיינת את מה שאת כותבת
כמו בספר..
המכתב שכתבת נראה שאת סובלת כ"כ הרבה
ואני רוצה להגיד לך שאת בן אדם נורא נורא חזק אם התנתקת ממנו
כי אולי הוא גרם לך לסבול אבל זה חלק מהחיים מאמי
וכמו שכתבת, בכל מקרה הייתם נפגשים, הכל כתוב למעלה
ואם את סובלת עכשיו? אז עוד כמה חודשים את תסתכלי קדימה ותצחקי על זה
כי אולי עכשיו את טיפה חלשה, בגללו, אבל את עוד תתחזקי, יותר ממה שאת עכשיו.
אל תתני למישהו אחד ויחיד לגרום לך להרגיש מושפלת, מסכנה וכואבת
כי זה לא מגיע לך, לא מגיע לאף אחד !
אני מאמינה שאם היה לו אכפת ממך באמת ורואה עד כמה את סובלת, בגללו[!]
הוא היה מרים אותך ולא מפיל אותך ודורך עלייך..
כי בני אדם לא עושים דברים כאלה, לא דורכים על אנשים. לעולם.
אני אישית יכולה להגיד לך שכן הרבה פעמים רימו אותי בגדו בי והשפילו אותי
בהמון תקופות בחיים שלי אבל לא נתתי לשום דבר להפיל אותי
ואני גאה במי שאני היום
עם כל החסרונות שיש בי, כי מצד שני יש יתרונות שהם מעל ומעבר
ואני מאמינה שגם לך יש את היתרונות המדהימים האלה
שמייחדים אותך, רק אותך.

אני מאחלת לך שתהיי חזקה ושלא תפלי לעולם
שתצמחי ותפרחי
ותסתכלי קדימה, על העתיד ולא על העבר, של מה שהיה.
שיהיה לך הצלחה בכל אשר תלכי ותעשי
ואך ורק אושר!![B]

אני אמרתי לך להפסיק.. אבל אתה ממשיך לדבר ככה עליה,
למרות שאתה יודע שאני ממש שונאת שאתה עושה את זה..
אתה אומר שאתה אוהב אותי,
שכל יום, וכל היום, הראש שלך עסוק במחשבות עליי,
שאני האחת שלך,
שאני מושלמת, ואין לי תחליף,
שאתה מתגעגע..
אז למה אתה מתנהג ככה כשאני מבקשת ממך משהו קטן?