*-*המכתב שלא נשלח*-*

היית האביר שלי, סמכתי עלייך בעיניים עצומות, תמיד אמרתי שלא משנה מה יקרה - אם אני איתך אני יהיה בסדר.
אתה תמיד אמרת שאתה כל כך אוהב, ואין דבר שיותר חשוב לך מהידידות שלנו, שהקשר שלנו מיוחד וזכינו אחד בשנייה.
נתתי בך אמון מלא, גם כשלא האמנתי באפחד אחר, הסתכלתי עלייך וראיתי בך את המפלט שלי, ההגנה שלי.
היינו שם אחד בשביל השנייה 6 שנים, בכינו, צחקנו, כעסנו,צעקנו,השלמנו וחווינו כל כך הרבה חוויות טובות ורעות ביחד.
הייתי שם בשבילך תמיד, כשהחברה עיצבנה,שההורים כעסו ואתה היית הטלפון הראשון שלי שעברתי טסט או שסבא שלי נפטר.
חשבתי באמת שלא משנה מה יקרה, שומדבר לא יוכל להרוס את מה שבנינו, לא משנה כמה נתרחק ידעתי שתמיד נחזור להיות קרובים,
אנחנו טובים ככה - אנחנו טובים ביחד.
ואז נישקת אותי. ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הרי ידעתי שזה יקרה מתישהו, זה הכל היה עניין של זמן, אבל לא ידעתי מה אני רוצה ואם זה באמת יוכל להצליח,
את האמת - הייתי בטוחה שזה ייגמר מהר. כיף לנו ביחד, ואנחנו אוהבים, אבל אנחנו פשוט לא מתאימים בתור זוג.
החלטתי לנסות , כי ככל שחשבתי על זה יותר הבנתי שאין לי מה להפסיד. מקסימום נחליט שלא הולך ונמשיך כידידים טובים, באמת האמנתי בלב שלם שאנחנו נהיה מסוגלים.
השבועיים איתך היו פשוט כיפיים בצורה שאי אפשר לתאר, אהבתי את התחושה שאתה קצת יותר שלי ממקודם, אתה יזמת ודחפת אותי קדימה ואני המשכתי, סמכתי עלייך שאתה יודע מה טוב בשביל שנינו.
ואז פתאום אמרת שאתה חושב עליה, שהיא לא יוצאת לך מהראש. אמרתי לך שאני לא רוצה להמשיך ככה. לא חשבתי כלום באותו רגע, לא ידעתי מה לחשוב.
המשכתי איתך כרגיל, לא רציתי לאבד אותך למרות שהיה קצת קשה...
אבל אז שמעתי שחזרתם, ושם באמת כבר לא ידעתי מה לעשות. אני מבינה אותך , באמת! אתה אוהב אותה ואתה לא יכול בלעדיה. אבל בוא נהיה כנים, ידעת את זה גם קודם, והתחלת קשר איתי למרות זה.
אם זאת הייתה מישהי אחרת הייתי מבינה, אבל הידידה הכי טובה שלך? לא חבל?.
חיכיתי לטלפון, הודעה, שתגיד שאתה מצטער, שחזרתם , תבקש סליחה, תסביר את עצמך. לא שמעתי ציוץ, לא הראית שום איכפתיות כלפי איך אני מרגישה, אם נפגעתי, אם אני עצובה.
אחרי 6 שנים פתאום הכל נעלם, האהבה מעוורת אני יודעת, אבל לזרוק את כל מה שהיה לנו לפח?! אני לא מאוהבת בך, אפילו לא קצת, ועכשיו יותר מתמיד אני משוכנעת שבחיים לא נוכל להיות ביחד כזוג.
אבל אמרת שאתה אוהב, שאני יכולה לסמוך עלייך שתגן עליי ודווקא אתה דפקת אותי הכי חזק. ברגע שחזרת אליה כאילו הכל נעלם, אני באמת לא מבינה איך יכול להיות שלא איכפת לך, כנראה שאתה לא באמת אוהב,
מי שהיה אוהב היה משתדל הרבה יותר.
אני רוצה שתהיה מאושר, באמת. ואיתה לא תמצא את האושר. אבל פעם חשבתי שמגיע לך יותר, היום אני חושבת שזה מה שמתאים לך.
לא חשבתי בחיים שאני יגיע למצב שאני נמצאת בו עכשיו, שאנחנו נהיה בו, אבל הנה זה קרה. ואחרי כל כך הרבה מחשבות הבנתי שההפסד כולו שלך.
אתה בחיים לא תבין מה הפסדת, כי אתה פשוט לא מסתכל, חבל לי אבל עכשיו אני בטוחה שמגיע לי טוב יותר, הרבה יותר.
נמאס לי להתעסק בזה, ולחשוב עלייך כי זה באמת לא מגיע לי, אבל אני לא יכולה לשלוט בזה כי אתה עדיין אתה בשבילי.
אני רק רוצה שתבין כמה הפסדת, כמה יכלת להרוויח וכמה זרקת, כמה זילזלת וכמה פגעת בלי לשים לב בכלל. והכי אני רוצה, שפעם אחת בכל ה6 שנים האלה תבוא א ת ה ותבקש סליחה,
כי אני עשיתי את זה כבר הרבה יותר מדי פעמים בשבילך...[B]

כשנשארת לך תקווה אחרונה פתאום נפתחת דלת את חושבת כמה פעמים אם כדי באמת לעבור בה ,
אם כדי באמת להכנס לשם ..
וכשהוא נותן לך את כל הסיבות האפשריות ואת כל התמיכה את מרגישה חופשי , את מרגישה שעכשיו את יכולה לכנס
מרגישה שאת לא צריכה לפחד .. כי עכשיו יש מישהו שאוהב אותך , מישהו שיחזיק אותך , מישהו שיחבק אותך כשקר .
את כ"כ שמחה כאילו את ילדה בת 4 שקיבלה בית ברביות ליומולדת ..
ולפעמים את אפילו לא שמה לב למה את נכנסת , כמה שיש אור סביבך את מרגישה את הלבד הזה ..
מרגישה אותו עוטף אותך .. מרגישה כאילו הוא באמת לא שם .. את מחכה סתם , לשווא .
וזה מתגלגל כמו כדור ..מסתובב כמו קרוסלה בלי מעצורים ... עד שאת תקיאי את הנשמה החוצה
ושוב הוא נותן לך את אותן הסיבות רק שתאמיני , רק שלא תעזבי ..
את חלשה .. זה את מולו , הוא יותר חזק ממך , הוא שולט עליך כאילו שולט על הטלויזיה בעזרת שלט ..
וכמה שאת אומרת ומשננת לעצמך שזהו את מפסיקה לתת לו , את מפסיקה לרדוף, את מפסיקה לשלוח , לדבר , להתקשר .. את תמיד נופלת .

אני לא יודעת אם לקרוא לזה התאהבות..
אבל בפעם הראשונה בחיים שלי אני מרגישה ככה למישהו. משהו חזק כ"כ
כל היום אתה בראש שלי, וכל דבר מזכיר לי אותך.
השם שלך מעלה לי חיוך כ"כ גדול על הפנים והשיחות איתך. ממיסות אותי.
גם כשאני כועסת, מספיקה המילה האחת שלך בשביל להשכיח ממני את הכל.
לשמוע את המשפט "אני אוהב אותך" יוצא לך מהפה כל פעם מחדש זה הדבר שגורם לי לאושר הכי גדול בעולם
לפרפרים בבטן...לצמרמורת.
פעם ראשונה בחיים שלי שנתתי לעצמי את הצ'אנס, שהרגשתי שמותר, שאפשר, שזה בסדר.
שאתה באמת מרגיש אליי משהו גם
ניסיתי לא להישאב לזה, אבל זה היה הרבה יותר חזק ממני.
והכי מעצבן, שאתה אומר שגם אתה מרגיש ככה. שאין דבר שאתה יותר רוצה משנהיה ביחד. לכל החיים
אז למה, תגיד לי בבקשה למה לעזעזאל אתה נותן למרחק להרוס את זה??
=/

לך..

שתדע שכבר התעייפתי ממשחקי הכבוד שלך ,
במשך כשנתיים התעללת בי נפשית
חשבת שזה בסדר שאני אוהבת אותך חשבתת שזה בסדר שאתה נעלם כול הזמן וחוזר ואני שם בישבילך..
למה אתה פוחד להודות שאתה איתי רק כשאתה רוצה אתה זה שרדף אחרי חצי שנה עד שהכסכמתי להיות איתך אתה זה שגרם לי לאהוב אותך ואתה גם זה שגורם לי לשנוא אותך ...

עכשיו יש לי מישו חדש שאני אוהבת אותו ואתה יודע את זה אז למה אתה לא עוזב אותי לנפשי.. אתה צריך להבין שאתה איבדת אותי לתמיד והכול בגללך אז תעזוב אותי ותן לי כבר מנוח כי כבר מיואשת ממך תבין שאני כבר לא אוהבת אותך תבין שהתאהבתי באחר תבין את זה כבר תבין.. הרי אתה החכם בינינו כמו שאתה תמיד אומר לי כבר אין כוח לי להילחם בך ולהסביר לך שאני לא רוצה אותך אז למה אתה ממשיך אם זה למה אתה לא מבין כלום וכנראה שגם לא תבין אפ פעם...

אני חושבת שאני מתחילה להישבר.
אומרת לכולם שהכל בסדר, וששום דבר לא קרה, אבל מבפנים אני נשברת,
אני צורחת לקצת הבנה. אני נותנת מעצמי באמת שאת המקסימום, חבל שרק אני.
מצפה את אותו הדבר ממך, ומתאכזבת, וכל פעם מחדש בתקווה שלא להתאכזב שוב.
בזמן האחרון אני נפגעת יותר מדי. אבל אני שומרת ומבליגה. כי אני אוהבת אותך. כי אני לא מתכוונת
לזרוק יותר משנה לפח. מנסה לשנן את המשפט שזה רק תקופה, וזה משבר ונעבור את זה,
בתקווה לנסות להבין ולהראות טיפה של אופטימיות. אבל אני מצטערת, זה חזק ממני
ואני לא עומדת בזה. אני לא עומדת בקצב של הדברים שקורים, בקצב שהכל הולך אחריך, גם אני,
ולפעמים אתה שוכח שגם אני שם, ושצריך להאט גם בשבילי כי אני איטית יותר. אולי יותר אכפתית?
תבטיח לי שזה יעבור. תבטיח. אחרת אני לא יעמוד בזה. אני לא בנויה לטלנובלה כזו כבר בגיל הזה,
לא עכשיו. אני נשבעת לך שאני אוהבת אותך, שאתה היקר לי מכל. רק תאט קצת,
תפסיק את קצב השינוי. כי אתה יודע שאני תמיד שם בשבילך, תמיד הייתי. תעריך את זה טיפה.
מקווה שתבין אותי לפני שאני יספיק להישבר, אוהבת.

אתה יודע כמה טוב לי איתך?
גם כשאתה עושה הרבה דברים שאני לא הכי אוהבת, אני מנסה כמה שפחות להעיר לך, אתה יודע כבר מה אני אוהבת או לו, ככה שאתה מנסה כמה שפחות לידי..
ואתה תמיד מנסה להיות כמה שיותר טוב אליי, להתחשב בי, לדאוג לי בעיקר.
אבל תמיד יהיה לי את הפחד הזה של "מה אם לא נהיה ביחד?".
קשה לי לא לחשוב על זה, אתה הדבר הכי טוב שיש לי כרגע.

אני כותבת לך...
לא ברור לי אפילו למה- הרי אנחנו מכירים רק חודש...חודש...
אולי כי בחודש הזה החזרת בי רגשות שהרבה זמן לא הרגשתי?
אולי כי אני מוצאת בך משהו שהרבה זמן חיפשתי בבחור?
זה מצחיק...הרי אין בנינו כל כך קשר...מידי פעם אני נמצאת אצלך במשרד, רוב הזמן אנחנו מביטים אחד על השנייה מרחוק וקצת שלום פה ושם.
אבל הקצת הזה...עשה לי כל כך הרבה.
אני חולמת עלייך. חולמת אותך. עוברת לידך וכל כך רוצה שתחבק אותי, שתלטף אותי...לעזאזעל בא לי לצעוק חזק ולשבור את הכוס שנמצאת לידי.
הבעיה פה שזה רגש חד סטרי- רק אני חווה אותו. הרי אתה גדול ממני בכמה נשים טובות, נמצא במקום אחר בחיים שלך- חווה נשים אחרות בחייך. אתה לא צריך אותי...זה לא מה שימלא לך את החסר.
אז כן, זה מייסר להתאהב במישהו ולדעת שהוא לא יהיה שלך. אבל זה כבר הרגל...
אני חושבת שסתם כיף לראות אותך והלתרגש מהפרפרים..לחפש מילים ממך...
אולי זה יישאר ככה לבנתיים...ואולי לתמיד.
מה שבטוח- שאני תמיד יהיה פה לכל שינוי.

שלך.
באהבה.

במיוחד בשבילכם.
אתם יודעים מה? אין לי כוח אליכם יותר!
אחרי שאני מעיפה אתכם מהחיים שלי, מה אתם בכלל מנסים למצוא דרך לחזור אליהם?
אם העפתי אתכם החוצה, סימן שיש סיבה טובה לכך!
ורוב הסיכויים שאני לא אתן לכם לחזור.
כל אחד ממכם יותר אפס מהקודם, בחיים לא הייתי רעה ככה, אבל יש צורך להגיד את האמת.
נמאס לי שאתם חופרים, נמאס לי לסנן אתכם. פשוט רדו מזה!!!

אהבה שלי...
זוכר את שיחת הטלפון הראשונה שלנו, שם הכל היה יפה וטוב, רגשות חדשות, זוגיות חדשה, מסתוריות.....
זוכר את הפעם ההיא שהצעת לי לעבור לגור איתך ? הייתי הכי מאושרת בעולם, וכן, הצעת הנישואים לא איחרה לבוא.
לפעמים אני לא מבינה, למה דווקא הבנאדם שאתה נותן לו הכי הרבה, אם לא את כל כולך הוא זה שפוגע בך כל כך חזק?
זה היה סתם יום שיגרתי, שסתם הסתכלתי לך בפייסבוק וראיתי הודעות ממנה, מהאקסית הבלה שלך.. אפילו לא יכולתי להתעמת איתך, וזה שבר אותי יותר מכל.
גם כשניביתי ואמרתי שהיא התקשרה אליי בשביל שתספר לי הכל, הגבת באדישות יתר והוצאת אותי מטומטמת.
עכשיו הסוד הזה שמור איתי ואיתך, אבל אני לעומתך- לא יודעת מה לעשות.
מצד אחד, אני רוצה להגיד לך את כל מה שראיתי, ואת כל מה שאני מרגישה, לכעוס עליך, לצעוק, להתעצבן...
אבל מצד שני לא יכולה, כי אני יודעת שזה לא בסדר לחטט, וכן, למרות הכל, אני לא רוצה לפגוע במערכת היחסים הזאת, זאת שמאוד יקרה לליבי.
אז תגיד לי אתה, חבר יקר, אהוב נפש, האדם שבחיים לא חשבתי שיפזול הצידה... עושה את הטעות הראשונה שלו, ואני לא יכולה לעשות שום דבר, ידיי קשורות ופי סתום... מה עליי לעשות ?

אף פעם לא פגשתי אחד כמוך.
כל כך דואג, מעריך גם את הדברים הקטנים ביותר, מוכן להשקיע את כל כולו,
נאמן, אוהב אותי כל כך, הטיפוס הכי חמוד בעולם, ומדהים אותי כל פעם מחדש.
מהשנייה שנפגשנו היית ג'נטלמן אמיתי, מהסוג המיוחד ביותר.
הכי הזוי זה איך שנפגשנו, או כמו שאתה אומר 'יד הגורל'.
מקווה שהאהבה הזאת לא תיעלם אף פעם,
שתמיד נשים לב גם לדברים הקטנים, והפרפרים לראות אותך לא יפסיקו
אוהבת אותך יותר מאת עצמי, והלוואי שנזכה לעוד הרבה חודשים ביחד