•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

QUOTE (קורלוש_14 @ 29/09/2006) ליגגגהההההה
המשךך
תודה==]]

QUOTE (smallgirl @ 29/09/2006) בן???
מדהייים המשךךךך
חיחי=]
טנקססס

QUOTE (sufipufi @ 29/09/2006) אבווווש
י'מדהימממה
המשךך
דחוףף :]
אני כבר שמה המשך מאמי

QUOTE (mori1990 @ 29/09/2006) וואי איזה רק מהמםםםם!!!

א=ה=ב=ת=י!!!

המשךךךךךךך דחוףףףףףףףף 😊
תודה בובה 😂
אני שמחה שאהבתת!!

QUOTE (sapiri2006 @ 29/09/2006) וואאו , פרק מדהים
איזה כלבבה שלי הזאת !-:
תמשיכי
תודהב=]
היא באמת כלבה, אבל כל כלבה מקבלת את שלה!! 😊

QUOTE (inbargirl @ 29/09/2006) יאאאא מ^ה^מ^ם.#!!!!!!!!1..

אין זה הסיפור ה-כ-י יפה שקראתי.#!!!..

איזה זוווננההה היאאא.#!!..
האקסית של בן...בעעע...

פרק ל.י..ג.ה...

מחכה להמשך..=]]

אוהבת המונים עינבושק'ה
תודה מאמיייי!!
חיחי הגזמת אבל... 😁 😁

אני שמה המשך.. מקווה שתאהבו...

למרות ש..
אני רמגישה שהכתיבה
שלי נעשית מגעילה מיום ליום:[

=פרק 51=

וראיתי מישהו מתקרב אליי. ריח הבושם המטריף שלו הטריף אותי.. "למה שלחת לי את ההודעה הזאת?"
בן התקרב אליי ואמר בקול הכל כך סקסי שלו, הוא היה נשמע טיפה צרוד, כניראה מרוב הצעקות שהיו במשך כל המשחק.
אני: "כ..כי ..סיפור ארוך"
בן: "את עדיין מרגישה ככה, כמו שרשמת בהודעה?"
אני: "אני..לא מה פתאום.. אני כל כך אוהבת אותך"
חיבקתי אותו כל כך חזק. הוא חיבק אותי בחזרה וליטף בעדינות את גבי התחתון.
בן: "בואי נלך לשבת.. אני רוצה לשמוע הכל"
אני: "בוא" הלכנו לשבת במדרגות על יד המתחות, איפה שדקות ספורות קודם לכן הדלקתי את האור.
הוא הביט ישר לתוך עיניי ואמר "ממש הבהלת אותי עם ההודעה הזאת, את יודעת?"
אני: "א..אני מצטערת בני.."
בן: "נו, ספרי לי מה זה היה.."
אני: "טוב..אז..אז הכל התחיל מיזה שמישהי הוסיפה אותי לאייסיקיו, בהתחלה לא הבנתי מי זאת ומיהרתי והיא כזאת מרחה את הזמן באייסיקיו, התעצבנתי וזה בסוף היא אמרה שהיא שלי, האקסית שלך"
בן: "מה?! אני לא מאמין?! מה הקרציה הזאת רצתה מימך?"
אני: "חכה, תקשיב.. היא התחילה להגיד שהיה בניכם משהו, כאילו שבגדת בי איתה. ואז היא שלחה לי תמונה, תמונה של שניכם מחובקים ומתנשקים, ושאתה מחייך לעבר המצלמה ו.."
בן: "מההה??? מה פתאום?! מיטל אני לא יודע מה זה אבל אני נשבע לך שבחיים לא בגדתי בך! את יודעת שאני אוהב אותך הכי בעולם!!.." הוא התחיל להילחץ
הוצאתי את התמונה שפילחתי מהאלבום מהכיס הקדמי שלי בג'ינס, פתחתי אותה והראתי לו, הוא היה המום.
בן: "מה?! זה ממזמן! זאת תמונה ישנה! טולי את חייבת להאמין לי!"
אני: "אני מאמינה לך.. אחריי שהיא שלחה לי את התמונה אני התחלתי לבכות, ממש השתגעתי.. לא הבנתי איך אתה מסוגל לעושת לי כזה דבר" הסתכלתי עליו בעצב והמשכתי "ואז שלחתי לך את ההודעה, הייתי כל כך עצבנית שאי אפשר לתאר.. פתאום במשחק שמעתי בנות מאחוריי מדברות, והיה להן אלבום תמונות, לא יודעת הן כאלה שמצלמות מלא תמוונת כדי לזכור את כל החוויות של התיכון.."
בן: "אההה נכון, אני יודע על מי את מדברת! נוו..?"
אני: "ואז ראיתי את אותה התמונה ששלי שלחה לי.. הן אמרו שזה ממזמן שעוד הייתם זוג.. ואז הבנתי שהמפגרת הזאת עבדה עליי.. הלכתי ובכיתי בשירותים, יצאתי וראיתי שננעלתי.. " חייכתי
בן: "אני כל כך שמח שלא רבנו בסוף, אני ממש מצטער על מה שהסתומה הזאת עשתה לך. חכי תראי מה אני אעשה לה!"
אני: "דיי מאמי, אני לא רוצה שתעשה לה כלום.."
בן: "במילא היא בחו"ל, אמן שלא תחזור לפה, כלבה"
אני: "טוב דיי!"
הוא חיבק אותי חזק אליו.. שפתינו לאט לאט התקרבו.. כאילו נגעו-לא נגעו.. התחלנו להתנשק באיטיות, מהר מאוד הנשיקה נהפכה לנשיקה מלאת תשוקה..
אני: "חחחח.. דיי אנחנו תקועים באולם ספורט! אני עדיין לא מעקלת את זה"
בן: "חח.. יפה שלי.." הוא חייך" תארי לך מחר כזה באים לפתוח את האולם לשיעור ראשון רואים אותנו ישנים מחובקים.. ערומים"
אני: "יווו י'א חתיכת חרמןןן! אין לא נוגעת בך יותר זוז! אני נזירה"
אמרתי בקשיחות מנסה שלא לפרוץ בצחוק, קמתי והתחלתי הולכת לעבר המחסן של האולם.
הוא מייד דאג להקדים אותי ומצאתי אותו עומד מולי.
בן: "בא לך כדורגל נזירה צנועה שלי?"
אני: "נזירות משחקות כדורגל?"
בן: "ברור!"
אני: "חחח סבבה"
הוא חייך
אני: "אבל לא תצחק עליי נכון?"
בן: "את זה..אני לא יכול להבטיח"
הוא תפס את הכדור בידו
בן: "לכי אחורה.. עוד...עוד.. זהו.. טוב נתחיל מסתם מסירות, אבל ברגליים, בעיטות, את יודעת לבעוט?"
אני: "בבייצים? כן"
בן: "רעהה! את מתחילה להפחיד אותי!"
אני: "חיחי אני שטן"
בן: "לאלא!!! את המלאך של" הוא חייך ובעט לכיוון שלי את הכדור.
---
לירז ועמית נכנסו לחדרו של עמית, עמית מייד התישב על המיטה וחלץ את נעליו ולירז מייד עשתה אחריו.
עמית: "בטוח ירשו לך לישון אצלי?"
לירז: "כן כן בטוח, חח הבאתי איתי עוד למחר דברים מראש"
עמית: "אז תתקרי מאמי, שלא ידאגו לך"
לירז: "אוקיי" היא חיכה וחייגה במהירות לבית שלה
לירז: "הלו? אמא? שומעת.. תראי..כן כן בסדר הגענו עכשיו.. אני ועמית... כן..לא..אני אצלו... אז זהו..נו רגע זה מה שרציתי לשאול אותך אבל, אני יכולה לישון אצלו? באמת?! חחח מה הקשר לא מופתעת, פשוט בדרך כלל את לא היית נותנת לי לישון אצל חברים שלי, בעצם, אף פעם לא נתת לי.. אה, את סומכת עליו? חחח את אפילו לא מכירה אותו.. לא לא מה פתאום לא רוצה לשנות לך את הדיעה.. טוב אימו'ש אוהבת אותך! יהה כייף לי.. כן נלך מחר לביצפר ברור.. ביי ביי.... ישששששששש!!!!" קפצתי עליו וחיבקתי אותו חזק..
עמית: "הבאת בגדים לשינה?"
לירז: "חח הבאתי מכנס"
עמית: "טוב אז אני יביא לך חולצה"
הוא קם והוציא מהארון חולצה לבנה ארוכה גדולה כזאת, לירז לקחה אותה יצאה מהחדר אל השירותים שבבית שלו. כעבור 2 דקות היא חזרה לחדר לבושה במכנס צמוד כזה כחול והחולצה של עמית שנראתה עלייה כמו כותונת.. הוא חיבק אותה וצחק..
---
קייט: "מה זה! קיילן! איך את מדברת! נועה בחיים ל אמרה כאלו דברים"
נועה התבוננה בקיילן בהלם, פתאום התחיל לכאוב לה שוב הראש. הרופא אמר שזה סימנים שהזיכרון מתחיל לחזור, אבל הוא גם אמר לה הדרך עוד ארוכה. נועה חשבה לעצמה כל מיני דברים, כמו, איך היא יכלה להגיד כאלו דברים על ג'פרי ועל עליזה, האם היא באמת אמרה את זה? האם היא באמת הייתה כזאת ילדה מגעילה לפני התאונה?
קיילן: "אבל אמא.. היא.."
אבא משך את קיילן לצד והחליף איתה כמה מילים, כעבור חצי דקה הם חזרו, נועה עדיין עמדה המומה..
נועה: "אמ..אמא, אני באמת אמרתי כאלו דברים מגעילים על עליזה ועל ג'פרי?"
קייט: "ל..לא מה פתאום נועה! את מכירה את אחותך שאוהבת סתם להגיד דברים טפשיים, אל תתייחסי אלייה"
נועה: "בטוח? כי..כי אני אוהבת אותם, את ג'פרי ועליזה, הםה רי כמו משפחה בשבילי, הם חלק מהמשפחה שלנו, נכון?"
אריה: "נכון נועו'ש.. נכון"
הוא חיבק אותה אליו. היה לה כל כך רע. היא הרגישה טיפות קטנות מטפטפות על שיערה הבלונדיני
קייט: "טוב שוב מתחיל לרדת גשם, בואו נמשיך לנסוע"
הם נכנסנו ארבעתם אל תוך המכונית הכסופה והמשיכו לנסוע. הפעם הנסיעה הייתה שקטנה מאוד. אריה בדק במפה כל שנייה אם הם בדרך הנכונה. הם היו הרי בדרכם למשפחה שגרה מרחק שעה נסיעה מהם, הם לא כל כך מכירים אותם, והם עברו לבית חדש שמשפחת זוסמן מעולם לא ביקרה בו. קייט הייתה עסוקה בספר החדש שהיא קוראת, היא תמיד אהבה את האוטו הזה. מרוב שהוא כל כך יקר וחדש אחד שהכלולים בו זה כשאפילו נוסעים מהר מאוד ונסיעה ארוכה, לא מריגים. לכן היא תמיד יכלה לקרוא ספר בזמן הנסיעה ולא לקבל בחילה מימנו. נועה הניחה יד אחת על על יד החלון, החלון היה פתוח למחצה והיא הרגישה את הרוח הקרירה נכנסת אל האוטו. עד שאביה החליט שמאוד קפוא, סגר את כל החלונות והדליק את החימום. קיילן כבר כמעט נרדמה.. היא לא יכלה להחזיק את עצמה ערה יותר, עד שלבסוף היא נכנעה ונפלה על נועה, ככה שראשה מונח על רגלייה הרזות של נועה.. נועה הביטה אל החלון, היא התבוננה בטיפות המים המתנגשות עם החלון והתחילה 'משחקת' איתן באצבעותיה הדקיקות. כעבור 10 דקות הם הגיעו, נועה העירה בזהירות את קיילן ועטפה אותה במעיל שהיה בתוך האוטו, כאילו לפני חצי שעה הן לא רבו וצרחו אחת על השנייה. המשפחה יצאה מהאוטו והם התקרבו לבית פרטי קטן עם חצר נחמדה, הם צלצלו בפעמון כמה פעמים עד שהדלת נפתחה. בפתח הדלת עמדה אישה, בערך בשנות ה60 לחייה, היא לבשה חצאית ארוכה סגולה וסריג שחור גדול. הם נכנסו ובירכו אותה. הבית היה די קטן וחמים, בסלון הייתה ספה גדולה, ספה קטנה, כורסה, כל זה בצבע חום כהה, היו שם עוד כמה אנשים, כניראה מהמשפחה שנועה לא כל כך הכירה. כולם התיישבו והתחילו לדבר, להעלות חוויות מהעבר. נועה השתעממה ואמרה שהיא יוצאת לסיבוב. היא יצאה מפתח הבית, הגשם כבר הפסיק לרדת, כל הרחבות היו שטופים, רטובים ונקיי כאלו, היה ריח של גשם בכל מקום, הרי שנועה כל כך אוהבת. היא הוציאה את הפלאפון מהכיס האחורי וחיפשה בחיפוש "שגיא" [הברמן למי שלא זוכר].
...: "הלו?"
נועה: "הלו? שגיא? זאת נועה.. זוכר?"
שגיא: "איך אני אשכח?! מהמסיבה, מה נשמע מתוקה?"
נועה: "נחמד.. מה איתך?"
שגיא: "סבבה.. מה, למה התקשרת מחסום?"
נועה: "אמממ כי אם אתה לא פלופן כמוני אז זה מראה לך חסום"
שגיא: "אהה נכון שלי סלקום"
נועה: "חברה דפוקה חח"
שגיא: "חח אוי את רעה"
נועה: "אנד יו לייק איט"
שגיא: "חחח... רגע נועה.. יש מצב לראות אותך היום?"
נועה: "אני נמצאת במרח שעה מת"א"
שגיא: "את יודעת שאני אבוא בשבילך עד לשם"
נועה: "באמת?"
שגיא: "כן.."
נועה כל כך רצתה שהוא יבוא, אבל לא היה נעים לה שמישהו ייסע בשבילה ככה סתם שעה+ נסיעה.
נועה: "אבל..עזוב לא משנה, אנחנו נתראה כבר, אני נכנסת חזרה לבית, אני פה אצל משפחה אז נדבר?"
שגיא: "טוב... חבל מתוקה רציתי לראות אותך.. שיהיה לך ערב טוב.. ביי מאמי"
נועה: "ביי שגיא".
היא ניתקה את השיחה. פתאום התחילו להציף אותה מחשבות על כמה שהיא בודדה. הרי חוץ ממיטל את מי יש לה? אין לה חברות, אין לה בקושי ידידים... היא הרגישה את העיניים צורבות, והדמעות לא איחרו לרדת.
היא מצאה את עצמה שוב מתקשרת לשגיא..
שגיא: "נועו'ש?"
נועה: "איך ידעת?"
שגיא: "ניחשתי.. הרגשתי.."
נועה: "אה.. מה נשמע?" היא אמרה בקול חנוק
שגיא: "נועה? את בסדר? מה יש לך?"
נועה: "כלום..."
שגיא: "איפה את בדיוק? אני שומע על הקול שלך שאת לא בסדר! איפה את נמצאת?"
נועה: "עזוב אנחנו עוד שעה יוצאים מיפה, ובטח אני היה בבית עוד שעתיים וחצי ככה, אתה תוכל לבוא?"
שגיא: "ברור ברור! אני יכול לבוא גם אלייך עכשיו!"
נועה: "לא, זה בסר.. תודה מאמי"
שגיא: "אז כשתגיעי הבייתה תרימי לי טלפון סבבה?"
נועה: "טוב.."
שגיא: "ותבטיחי לי שתחייכי!"
נועה: "מבטיחה" היא חייכה ושגיא היה יכול לשמוע על קולה שהיא מחייכת
שגיא: "ככה אני אוהב אותך"
נועה: "חח שקרן, אתה בכלל לא אוהב"
שגיא: "בנתיים"
נועה: "ביי מאמי"
שגיא: "להתראות"
---
בן נשכב על אחד המזרונים הירוקים [מזרון ספורט שיש בכל אולם] של האולם, הוא החל מתנשף במהירות..
נשכבתי עליו גם מתנשפת..
אני: "א..ח..חשבתי שאתה יותר בכושר"
בן: "כניראה שלא" הוא צחק
אני: "יוו אנחנו תקועים פה כל הלילה לא רוצה"
בן: "חחח מה לא רוצה, זה חלומות של כל ילד"
לאט לאט הסדרתי את נשמתי וכך גם הוא.
אני: "חח מה?! חלומות של כל ילד זה להיתקע לילה שלם באולם ספורט?"
בן: "כן!" אמר בביטחון "ככה כל המשחקים שלך ורק שלך, את יכולה לגעת באיזה כדורים, חישוקים ומשקולות שבא לך בלי שאף אחד יצעק עלייך"
אני: "חחחח מה שתגיד"
בן: "את דווקא טובה בכדורגל את יודעת"
אני: "וואלה? אלירן היה אמור שאני גרועה. בעצם, הוא היה אומר שאני גרועה בכל דבר"
נהייתי עצובה פתאום
בן: "בובי שלי.. למה את עצובה? הבטחנו שלא נדבר על האקסים"
אני: "אני יודעת.. ובן, אתה יודע שאני אוהבת אותך ורק אותך, אבל לפעמים.. לפעמים.."
בן: "לפעמים מה?" הוא ליטף את ראשי בעדינות והסתכל במתיקות אל תוך עיניי.
אני: "לפעמים זה פשוט קשה לשכוח" השפלתי את מבטי
בן: "אני יודע, ואת לא צריכה לשכוח"
אני: "מה? לא היית רוצה שאני אשכח את אלירן?" שאלתי בפליאה. הרי זה ברור שלא נשארה בי טיפת אהבה אליו, אבל עדיין, קשה לשכוח מישהו שהיה איתך פאקינג שנה.
בן: "לא"
אני: "טוב לדעת" אמרתי בעצבים, הנחתי שפשוט לא אכפת לו, וזה עצבן אותי.
בן: "את לא צריכה להתעצבן נו.."
אני: "אני לא עצבנית"
בן: "טולי אני מכיר אותך את כן"
אני: "אל תקרא לי טולי"
בן: "חחח רואה?!" חייכתי והוא המשיך "פשוט התכוונתי ש..אלירן הוא האהבה הגדולה הראשונה שלך נכון?"
אני: "נו?"
בן: "ואף פעם לא שוכחים אהבה ראשונה. אפילו אם היא נגמרה לא טוב"
אני: "גם אתה לא שכחת?"
בן: "לא.."
אני: "מי זאת הייתה האהבה הראשונה שלך?"
בן: "לא תצחקי?"
אני: "מבטיחה!" שמתי את ידיי על פי, כאילו מכסות אותו ואת הצחוק שאולי יבוא.
בן: "קראו לה אשלי ברנדסון, היא הייתה גדולה מימני בשנתיים. אממ הייתי אז בן 14, היא הייתה בת 16.
היא הייתה השכנה שלי.. את יודעת היא המכוסיות האלה שתמיד הבנים רודים אחריהן.. ממש אהבתי אותה, הייתי חושב עלייה כל הזמן, אבל לא סתם כמו שהייתי חושב על אחרות. באמת אהבתי אותה. יום אחד שכחתי את המפתחות אצל חבר ולא היה לי אף אחד בבית, היא בדיוק עלתה במדרגות והזמינה אותי אלייה. כל היום הייתי בסלון כמו ילד מעפן והיא כזה זזה בכל הבית.. עד שהיא אמרה לי משהו כמו 'קטנצ'יק תפסיק לשבת כמו זומבי, בוא אליי לחדר'.. "
אני: "חחחח דיי אני מתחילה לקנאות"
בן: "אין לך מה לקנאות, תיכף תביני למה"
אני: "נו.."
בן: "הקיצר..אז היא לבשה כאלו מכנסונים קצרים וגוייה בלי חזייה, ואני כמו כל ילד חרמן ובתול בן 14 לא הפסקתי להסתכל, היא קלטה והיא שאלה אותי אם אני דלוק עלייה, בהתחלה אמרתי שלא אבל אז היא הוציאה מימני את זה שאני מאוהב בה. היא אמרה שגם לה יוצא לפעמים לחשוב עליי, הרי מיטל, דוגרי, אני ילד יפה ומושך" הוא צחק
אני: "חחחחחחחחח י'א מגעיל איזה שחצן!!!"
בן: "סתם סתם נו, הקיצר. .אממ.. איפה הייתי? אה! אז התחלנו לצאת, אף אחד לא קיבל את זה ממש, את יודעת היא בת 16 וחצי אני בן 14.. והיא הייתה גם הפעם הראשונה שלי חח.. ואז המשפחה שלה פשוט עזבה לניו יורק, היה קשה להיפרד.."
אני: "היא גם הייתה בתולה?"
בן: "לא.. אבל זה כייף לשכב עם מישהי מנוסה, ככה היא לימדה אותי הכל"
פתאום פניי נעשו מאוכזבות טיפה
בן: "טולטול, מה יש?"
אני: "סתם..שאמרת ש..שכייף לשכב עם מישהי מנוסה. ואני? אני בתולה.."
בן: "נו אז מה! אז את תהני בגללש אני מנוסה" הוא קרץ וחיבק אותי
אני: "יווו י'א סרח מי אמר שאני אשכב איתך... חוצפן אתההה" דחפתי לו אצבע כזאת לבטן הוא קפץ ואני התחלתי לרוץ... פתאום הגעתי למלתחות של הבנות.. הוא נכנס אחריי
בן: "מה זה את מדגדגת אותי ככה?!"
אני: "חחחח ככה לא שואלת אותך חצוף!" המשכתי לברוח מימנו בתוך המלתחות של הבנות..
הגענו לקטע כזה ששנינו עומדים בתוך אחת המלתחות
בן: "את ממש חצופה, רק אמרתי שיהיה לך יותר כייף"
אני: "אני חצופה? חחח אתה חצוף"
בן: "טוב אני במקש סליחה..סולחת?"
אני: "לא!" אמרתי מחייכת וכבר המוח הזדוני שלי החל לפעול
בן: "לא? אז מתי תסלחי לי?"
אני: "אממ...."
בן: "אממ?"
אני: "אחריי זה!" צעקתי ופתחתי מייד את זרן המים ישר על הראש שלו וברחתי מישם. רק התמונה הזאת, לראות אותו נקי ויבש מת מיקור עומד מתחת לזרם המים הפתוח, שכל כולו נרטב, והוא עם חיוך ערמומי כזה על הפרצוף, יכל לעשות לי את כל היום.. הוא התקדם אליי עם מבטח כזה של 'חכי חכי מה אני הולך לעשות לך'.. התחלתי ללכת אחורה והוא לא פספס אף דקה, מייד הרים אותי וסחב אותי אל תוך המלתחה הרטובה
אני: "יווו בןן! ת..ת.תוריד אותי! מה אתה עושה?!"
בן: "אם גם אני רטוף, גם את תיהי!" הוא קבע. שנינו היינו מתחת לדוש, הוא הרים אותי כך שרגליי מחבקות אותו.. לפתע הרגשתי איך שפתיו מטיילות באיטיות על צווארי, איך הוא מנשק נשיקות קטנות כאלה שיכולות לחרפן אותי. הוא ירד עם הנשיקות באיטיות כך שנאלצתי להוריד את ג'קט הג'ינס שהיה עלי.. הוא המשיך.. והמשיך.. המים לא הפסיקו לזרום עלינו, אצבעותיו טיילו בעדינות על מותניי, כל פעם מעלות עוד טיפה ועוד טיפה את הגופייה הוורודה שלי כלפי מעלה, עד שהגופייה הגיעה לפס החז הרמתי את ידיי באיטיות והוא הוריד לי את הגופייה שנזרקה על הרצפה הרטובה. הוא ליטף את גבי בעדינות ופתח את סוגר החזייה, לא ממש התביישתי כי היה שם חושך מוחלט, חוץ מטיפה אור שבא מן המדרגות. הוא נישק את החזה שלי... וביד השנייה מעשה את השני.. הוא החל לשחק עם הלשון החלקה שלו על הפטמה שלי.. התחלתי להתנשף באיטיות זה פשוט היה כל כך כייף, כל כך מצמר.. הרגשתי צמרמורת אחת גדולה עוברת לאורך כל גופי... כשאלירן עשה את זה זה לא היה ככה.. הוא פשוט עשה את זה בצורה כל כך... כל כך מיוחדת. ליטפתי את גבו מתחת לחולצה ותוך שניות ספורות החולצה שלו גם הייתה זרוקה על רצפת המלתחה.. כל גופנו היה רטוף..והנשיקות שלו שלא הפסיקו.. על הבטן שלי, על החזה שלי, על צווארי.. על שפתיי.. "מיטל.. אני..כל..כך..אוהב..אותך" הוא לחש באוזני הימנית.. הרגשתי את נשימותיו על עורפי, כל גופי החל להתחמם.. הוא הוריד אותי למטה ואני נשענתי על הקיר והוא נשען עלי.. התחלנו מנשקים אחד את השנייה ללא הפסקה, לא הפסקנו ללטף זה את זו.. ליטפתי אותו שם.. למטה.. על המכנס.. ראיתי איך הוא מתגרה מיזה. הכנסתי את ידי באיטיות אל תוך המכנס שלו, מעל התחתון, מלטפת אותו שמה.. על האיבר הקשה והזקוף. הוא אחז בכפות ידיו את הישבן שלי שהיה רטוף לגמריי.. שנינו היינו שם. לבושים רק בג'ינס ונעליים, שגם הנעליים עפו מהר מאוד.. היינו שם רק בג'ינס.
בן: "טולי.. את בטוחה שאת רוצה להמשיך?.."
---
שגיא ישב על הספה בדירתו, מזפזפ בין הערוצים. לפתע הפלאפון שלו צלצל
שגיא: "הלו?"
נועה: "היי זאת אני, נועה"
שגיא: "מה נשמע מתוקה? חזרת?"
נועה: "כן"
שגיא: "את רוצה אני אבוא אלייך?"
נועה: "אמממ האמת שכולם אצלי כבר הלכו לישון ולא ממש נעים לי, אכפת לך אם ניפגש בחוץ?"
שגיא: "יש מקום נחמד שאני מכיר שפתוח 24 שעות, אם בא לך"
נועה: "מה זה המקום הזה?" היא שאלה בדאגה
שגיא: "תירגעי חח חמודה, בית קפה נחמד כזה, בדרום ת"א"
נועה: "אוקיי אין בעיה"
שגיא: "אז אני עוד 20 דקות אצלך, הולך?"
נועה: "סבבה, ביי בנתיים"
שגיא: "ביי מאמי"
שגיא שם את הפלאפון בכיס הקדמי של הג'ינס הכהה שלבש. הוא לבש סריג אפור גולף ארוך ונעל נעלי ספורט לבנות של נייקי. הוא ירד למטה, נכנס אל האוטו שלו והתניע.
---
נועה עמדה מול המראה, בוחנת כל חלק וחלק בגופה המושלם. היא נכנסת אל חדר-הארון שלה ומוציאה ג'ינס בהיר לא ממש צמוד, נועלת את נעלי הספורט הכחולות שלה של פומה וזורקת ל עצמה קפוצ'ון לבן עם כיתוב "FOX". לא ממש היה לה כח להתכונן, להתאפר. מישום מה הוא הבנאדם הראשון בחייה שהיא לא מרגישה צורך להראות מושלמת על ידו. היא שמה קצת בושם, לקחה פלאפון, רנק ומפתחות ודחסה לתוך הכיסים בג'ינס, והיא ירדה למטה, לא לפני שעברה בחדר ההורים להודיע שהיא יוצאת ולא תחזור מאוחר.
היא ירדה למטה וכעבור חצי דקה שגיא הגיע. היא נכנסה למכונית והם החלו נוסעים לכיוון בית הקפה. הם הגיעו. זה היה בית קפה נחמד, קטן וחמים. הקירות היו צבועים בצבעים קרם ובורדו, המקום היה יחסית מלא לשעה כזאת. הם תפסו שולחן שיחסית רחוק מיכולם והמלצרית מייד ניגשה אליהם.
המלצרית: "כן, מה אתם רוצים להזמין?"
שגיא: "אמממ תביא לי קפה הפוך וקוראסון שוקולד"
נועה: "אממ שוקו חם, עם קצפת"
שגיא: "ועוד קוראסון שוקולד" חייך
המלצרית: "חח אתה דואג בשבילה לאוכל?"
נועה: "ככה זה בנים קרציות.."
שגיא: "יו חצופה"
המלצרית הלכה..
נועה: "אממ..מצטערת שככה הקפצתי אותך"
שגיא: "מרשה לךך תמיד!" הוא קרץ "אבל.. למה היית נשמעת ככה בטלפון?"
נועה: "יש משהו ש..שאתה לא ממש יודע עלי"
שיגא: "מה זה?"
נועה: "לפני כמה זמן...."
---
לירז ועמית שכבו על המיטה שלו, זה לצד זה, מחובקים כשהמיכה עליהם. לאט לאט הם החלו מתנשקים בלהט, הוא היה מההתחלה בלי חולצה.. אצבעותיו טיילו על כל גופה ולאט לאט המכנס הכחול שלבשה ירד.. הוא התחיל נוגע בה שם, למטה, מעל התחתון. הוא יכל להרגיש באצבעותיו עד כמה היא חמה ורטובה. הוא הזיז בעדינות את התחתון והפסיק, כאילו מחכה לאישור מימנה. אבל היא? היא לא אמרה דבר ורק המשיכה לנשק אותו. הוא החל לענג אותה שם.. באיטיות..מידי פעם עשה זאת יותר מהר, רק כדי לראות את פרצופה.. איך שהיא נהנת מיזה.. פתאום הדלת נפתחה..

יא , פרק מדהים
תמשיכי

פרק פשוט ל-י-ג-ה!!!!!!!!!
מדהיםםםם!!!
אין את חייבת לעשות עם זה משהו יש לך כ-י-ש-ר-ו-ן!!!!!!!!!

מחכה להמשךךךךך בדחיפותתתתת!!!!

אוהבת מלא נסטיוש 😊

מ.ד.ה.י.ם כרגיללל : ]]

המשךךך דחווףף!!

אוהבת.. נעה : ]

יאאא מוססטפפפפהה!$
איזה פפפפפפפפייירקקק שווססייי!!!

חעחעחע

אהבבתתי!=]

יייאאללללללללללללללללללהההה,
הממשךךךךךךךךךךךךךךךךךךך!!! =]

תודה מראש!P=

יאאא.. מ-ה-מ-ם.#!!!..
איזה חמודים...
כפרא עליהם...=]]

מאמי מחכה להמשך בדחופי..=]]

אוהבת עינברו'ש

זה אחד הסיפורים הכיייייייייייייי יפיםםםםםםםםםםםם שקראתי
תמשיכייייייי

ואיייייייייי מהמםםםםםםםםםםם תמשיכיי