•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

=32=
מבטי ישר הופנה לפתח החדר ובן עמד שם כולו רטוב סחוט מהגשמים שלא מפסיקים לרדת בחוץ.
אני: "בן? חח למה לא לקחת מטרייה?"
בן: "שכחתי"
אני: "מפגר.."
בן: "מפגר שאוהב אותך"
הוא התקרב אליי ונשק בעגדינות על שפתיי הרכות.
אני: "בן?"
בן: "מה יפה שלי?"
אני: "אני אוהבת אותך..."
בן: "גם אני אוהב אותך, עם כמה שזה מוזר בקצת זמן להתאהב במישהי
אני מבין שזה פשוט אפשרי... אני אוהב אותך טולי"
אני: "מאמי.." התקרבתי אליו והוא חיבק אותי חזק, קרוב אליו,
הרגשתי כאילו הריב הקטן שהיה בנינו לפני שהוא יצא
מעולם לא התרחש. אחריי דקה בערך התנתקנו
בן: "טוב אני מחליף בגדים שימי בנתיים את הסרט זה שם בשקית"
הוא אמר והצביע על השקית של הספריית וידאו הצהובה. התקרבתי והוצאתי
מישם את הדיסק של טיטניק סתם קראתי לעצמי את התקציר
למרות שראיתי את הסרט הזה המון פעמים. הסתובבתי לבן וראיתי שהוא עם בוקסר
בלבד, חושף גוף כזה שרירי, גוף כזה סקסי ויפה. זה נראה כאילו האמן, הפסל המוכשר
ביותר ישב וחשב על יצירת האומנות הבאה שהוא הולך לפסל. הוא חשב איך הוא הולך
לפסל כל קימור, כל בליטה, כל דבר ביצירת האומנות המושלמת הזאת. ככה בן
ניראה בעיניי, כבנאדם מושלם.
בן: "מה יש?" הוא אמר וסידר את שיערו השטני שהיה פרוע מאוד.
אני: "סתם, אתה חתיך😊"
בן: "אווו מישהי פה רוצה אותי??"
הוא התקרב אליי והפיל אותי על המיטה ושכב מעליי התחלנו להתנשק בפרעות,
הוא החל מוריד את החולצה מימני אבל פתאום נשמעו דפיקות על הדלת.
---
נועה: "אז למה את לא עונה לי נו?"
אמא: "מה מתוקה?"
נועה: "מי היה איתי באוטו!"
אמא: "אה.."
נועה: "נווו אני לא מבינה מה הקטע שלך!!"
אמרה נועה ואספה את שיערה הבלונדיני לקוקו רופף בעזרת הגומייה האדומה שהייתה על ידה.
אמא "אף אחד לאה יה איתך באוטו, את לא היית באוטו".
לרגע אימה חשבה אולי על לספר לה את האמת, אך היא ידעה שזה אסור. היא ידעה שנועה
צריכה לגלות לבד, היא ידעה שאם מישהי ינסה לגלות לה או לעזור לה זה רק יכול לפגוע בה
ולגרום לה לנזק בלתי הפיך.
נועה: "מה זאת אומרת? אני לא מבינה!"
אמא: "את חצית את הכביש ו.."
נועה: "מה?! איזה כביש? אז מכונית פגעה בי??" נועה ניסתה לחבר את כל חלקי הפאזל כדי לקבל תמונה שלמה של התאונה.
אמא: "לכיוון הקניון, וכן מכונית פגעה בך"
נועה: "ורגע, מה, מי היה איתי?!"
אמא: "ה..החבר שלך, אלירן"
נועה: "אה.. אני מבינה"
הייתה שתיקה שלב ערך דקה, בה נועה ניסתה לעכל את הכל.
נועה: "ו..איך, איך הוא?"
אמא: "מי?"
נועה: "אלי..אלירן"
אמא: "הוא אחלה בחור, רואים שהוא אוהב אותך"
נועה: "באמת? כמה זמן אנחנו בדיוק ביחד?"
אמא: "לא הרבה, בחודש האחרון התקרבתם"
נועה: "הבנתי..."
נועה לא ידעה שהוא בעצם רק מסיבה אחת ויחידה. לגרום למיטל לקנא. לתת לעצמו להרגיש שיש עוד בנות בעולם חוץ ממיטל עם כל הרוע שבו גם הוא היה בנאדם רגיש. והוא אמנם עשה טעויות אבל עדיין בתוך ליבו הוא אהב מאוד את מיטל.
---
אלירן ישב בחדרו המבולגן לבוש בג'ינס זרוק וטי-שירט לבנה עם הדפס של מכונית.
אלירן: "בוא.. בוא קיצ' קיצ'.. בוא כלב.. בו.."
הוא קרא לעבר הכלב הקטנטן של ימטל שעמד מפוחד בפינת החדר
אלירן: "בו, נו הבאתי לך אוכל.." אלירן המשיך לנסות לפתות את הכלב המסכן שכבר 3 ימים מסרב לאכול.
אלירן :"בוא כבר י'א בן של זונה נווו מה אני צריך להתחנן אליך כדי שתאכל?!?!?!?!?!"
הוא משך באכזריות את הכלב הקטן מזנבו, הכלב החל לייבב אבל זה לא מה שהטריד את אלירן.
אלירן: "איך, איך, אני לא מבין איך היא יכלה ככה לזרוק כל המש שיש בנינו, כוס אמק" מלמל לעצמו תוך כדי שמזג אוכל לכלבים לתוך הקערה הקטנה. "אז בגדתי בה, אז מה?! אני לא מבין! היא לא רוצה לתת לי לזיין אותה אז הלכתי לאחרות! מה היא רצתה? שאני אשאר חרמן עד לחתונה? מפגרתתת"
---
ישר העפתי מימני את בן ושנינו הסתכלנו בלחץ על הדלת, ומי עמדה שם? ליסה, אמא של בן.
ליסה: "א..אני מפריעה?"
בן: "לא לא מה פתאום אמא" אמר וניסה להסדיר את נשמתו
ליסה: "בן! למה אתה לא לבוש מה זה אתה ככה מסתובב ?!" נזפה בו כאשר שמה לב שהוא לבוש בתחתוני בוקסר בלבד.
בן: "אהה לא זה סתם, אני..בדיוק..זה..מחליף בגדים"
ליסה: "כן נכון, גם אני הייתי בגיל שלך אל תשכח"
בן: "נו ו?"
ליסה: "נו ו? נו וכלום.. אני רק מקווה שאתם נזהרים"
אני: "נזהרים מימה?" אמרתי בשקט והרגשתי איך הפנים שלי אדומות ממבוכה
ליסה: "נו..יחסי מ..סקס!"
ניסיתי לבלוע את הרוק כי עוד שנייה עמדתי להיחנק
אני: "א..אנחנו לא עושים את זה!!!!!"
ליסה: "כשתעשו.. טוב רק באתי לראות אם הכל בסדר, חיממתי את הפופקורן בן
רד למטה תיקח"
בן: "טוב..."
ליסה: "נו?"
בן: "טוב תצאי אני אתלבש"
ליסה: "מה אתה פוחד שאני אפחיד את החברה שלך?" אמרה בציניות וגיחכה לעצמה
"זה בסדר, רד תכין אין אף אחד למטה, זה לא פעם ראשונה שאני רואה אותך בתחתונים,
הוא תמיד ככה פרזיט פדלאה כל היום עם הבוקסר וטי-שירט לא עושה כלום" אמרה והתבוננה בי
צחקתי לעצמי
בן: "זה לא נכון! מיטל אל תקשיבי לה היא סתם.. טוב ירדתי"
הוא יצא מהחדר ואחריי 2 שניות כבר שמעתי את צליל המיקרוגל
ליסה: "תראי, אני רק רוצה להגיד לך משהו מהניסיון שלי. אל שתכחי שגם אני הייתי בגילך פעם, אני יודעת שאת אוהבת אותו מואני יודעת שהוא אוהב אות.."
אני: "איך את יודעת שהוא אוהב אותי?" הסתקרנתי
ליסה: "זה הבן שלי מה זאת אומרת?! אני יודעת כל המש עובר עליו, מספיק לי רק להתבונן בעיניים שלו. כשהוא איתך הוא נרגש, הוא מאושר, הוא שמח, הוא עירני.. אני לא יכולה הלסביר לך את זה. הרבה זמן הוא לא היה ככה. הוא מדבר עלייך המון.. חושב עלייך... אני פשוט יודעת"
חייכתי לעצמי והרגשתי כל כך מאושרת
ליסה: "אבל מה שאני מנסה להגיד לך זה שתיזהרי. כי בסופו של דבר 99 אחוז מהבנים אותו הדבר. אני יודעת שלא שכבתם עדיין ואנ לא אציק לכם יותר בקשר לזה, אבל תשמרי את זה.. אל תמהרי לשום מקום, יש לכם את כל הזמן שבעולם. אל תשכחי ש.."
הדלת נפתחה ובן עמד בכניסה עם קערה ענקית לבנה וריח מגרה של פופקורן נדף מימנה
ליסה: "שמה שבא מהר הולך מהר" היא חייכה, קמה ויצאה מהחדר.
אני: "אמא חמודה יש לך😊"
בן: "מה היא כבר אמרה לך?"
אני: "סתם..שיחת בנות!"
בן: "אוו... טוב יאללה שימי את הסרט😊 הבאתי לנו גם כוסות קולה"
אמר והצביע עלה שידה ליד מיטתו
אני: "כן ראיתי.. בוא שב ליידייי"
הוא נכנס מתחת לשמיכה וישב על ידי וחיבק אותי אליו הסרט התחיל...
בן: "מה קרה סלחת לי על מיקודם?"
אני: "כן..סתם הייתי עצבנית על האקסית שלך, שאתם עדיין בקשר"
בן: "אני יודע אני מבין אותך יפה שלי אבל תביני, אנחנו מדבירם פעם ב.. וזה רק שלום שלום.. היא זאת שרוצה כל הזמן לחזור אליי, היא לא מעניינת אותי בכלל"
אני: "אה..."
בן: "רוצה אפילו לקרוא אךתה שיחה שלנו כדי שתראי שאני לא משקר לך?"
אני: "אמממ..."
הוא משך אותי בידי לעבר המחשב
אני: "כבר קראתי" חייכתי חיוך תמיד
בן: "יו!..לא נורא, העיקר עכשיו את מאמינה לי, נכון?"
אני: "כן.."
חזרנו לשבת מתחת למיטה מחובקים וראינו את הסרט.
---
נועה ישבה במיטתה ולפתע שידת המגירות על ידה הייתה מוכרת מאוד, היא פתחה אותה והחלה מחטטת. היא לא ידעה שהוריה לפני כן עשו ניקיון יסודי בחדר שלה, את כל מה שהכיל זכרונות ישנים כמו יומן, מכתבים, תמונות וכו' הם ארזו בתוך ארגז ונשבעו בניהם שרק כשנועה תיזכר בכל הם יתנו לה את זה.
היא פשפשה במגירה וכל המ שמצאה היו מחברות משנה שעברה, ספרוני טלפונים ישנים, מגזיני אופנה, נירות רחניים, וכמה דיסקים. היא הוציאה את אחד הדיסיקם והיה רשום עליו בלורד וורוד "לנועה, באהבה".
היא קמה אל מערכת הסטריאו הגדולה והיקרה שבחדרה והדליקה אותה, הכניסה את הדיסק וחיכתה שישמיע משהו. אחריי כמה שניות התחיל השיר הראשון..של מנדי מור

I'll always remember
It was late afternoon
It lasted forever
And ended so soon
You were all by yourself
Staring up at a dark gray sky
I was changed

In places no one would find
All your feelings so deep inside (deep inside)
Was then that I realized
That forever was in your eyes
The moment that I saw you cry
cry..moment that I saw you cry

It was late in september
And I've seen you before (and you were)
You were always the cold one
But i was never that sure
You were all by yourself
Staring up at a dark gray sky
I was changed

In places no one would find
All your feelings so deep inside (deep inside)
Was then that I realized
That forever was in your eyes
The moment I saw you cry

I wanted to hold you
I wanted to make it go away
I wanted to know you
I wanted to make your everything, all right....

I'll always remember...
It was late afternoon...
In places no one would find...

In places no one would find
All your feelings so deep inside (deep inside)
Was then that I realized
That forever was in your eyes
The moment I saw you cry


תוך כדי השיר היא פתחה את ארון הבגדים שלה, ראתה עשרות מכנסיים, חאציות, חולצות.. התתחילה להוציא פריט פריט והתבוננה בו, מה היא תלבש למחר לבית הספר? כל הטעם הקודם שלה, הוורוד והפושי מושי נחמק לה מהזיכרון.
נועה: "אמאאא אמאא!"
תוך שנייה דלת חדרה נפתחה ובכניסה עמדה אימה של נועה
אמא: "כן מתוקה?"
נועה: "עם איזה תיק אני הולכת לבית הספר?"
אמא: "מה זאת אומרת? יש לך 7 תיקים לבית הספר, רק תבחרי"
נועה: "למה יש לי כל כך המון תיקים, בגדים אביזרים? באמת הייתי לובשת את כל זה?"
אמא: "אממ לא הכל. את אוהבת לעשות קניות"
נועה: "זה נשמע משעמם"
אימה של נועה עמדה בשוק ולא האמינה למה ששמעה הרגע מביתה. נועה מאז ומתמיד הייתה חולת קניון, אפילו בגיל 3 כשכל המשפחה הייתה הולכת לקניון, כל חנות שנכנסו נועה ייתה לוקחת בגדים ליידייה.
כל שבוע היא הייתה יוצאת לשופינג מטורף שכלל, בגדים, נעליים, תיקים, איפור, תכשיטים. כסף מעולם לא היה חסר למשפחה הזאת.
אמא: "מה? משעמם? את חולת קניות"
נועה: "באמת?.. טוב עזבי, איזה תיק אני אקח מחר לבית הספר? עם מה אני הולכת בדרך כלל?"
אמא: "עם התיק הוורוד הגדול למעלה"
אמא של נועה הצביעה לעבר תיק וורוד עם פרחים וורודים כהים יותר
נועה: "מה?! הוא מזעזע"
אמא: "מזעזע? הוא אהוב עלייך מכולם"
נועה: "אם את אומרת.. אבל לא, לא רוצה ללכת איתו מחר"
אמא: "אני לא אחליט בשבילך, תבחרי מה שבא לך"
נועה: "א..אבל אני לא יודעת מה ללבוש, מה הולך"
אמא: "אמממ בבוקר כבר נראה, ביקשתי לאחר טיפה לעבודה כדי שנוכל להתארגן ביחד ואני אסיע אותך לבית הספר"
נועה: "אולי אני אלך באוטובוס? יש קו ישיר לבית הספר?"
אמא: "מה?! אוטובוס? את שונאת אוטובוסים, נועה זה דבר מזוהם ואת יודעת את זה"
נועה: "כ..כן אבל אני לא רוצה להטריח אותך"
אמא: "מהרגע שהלכת לגן, כל יום אני מסיעה אותך לבית הספר שלנו, או אני או ג'פרי"
נועה: "ג'פרי?"
אמא: "הנהג" אמרה בפשטות
נועה: "יש לנו נהג??!?!?!?!? וואי מגניב!!!!!!"
אמא: "אממ כן, את הווא ביחסים מאוד טובים" שיקרה. מאז ומתמיד נועה הייתה מתאכזרת אל ג'פרי, הנהג השמנמן. תמיד הייתה יורדת אליו בקשר למראהו החיצוני, תמיד הקניטה אותו והעליבה אותו, הייתה מכנה אותו בשמות ואומרת שלעולם לא ימצא מישהי שתרצה אותו. הוא היה רק בן 36 אבל לא יכל לענות לה, היא ידעה איך לאמלל אותו ולהשתיק אותו.
נועה: "נחמד"
---
הסרט נגמר ואני כבר נרדמתי באמצע הסרט
בן: "מיטל..טולי..."
הוא לחש באוזניי
אני: "א..אה מה"
בן: "קומי יפה שלי נרדמת"
אני: "מי?"
בן: "חחח מצחיקולה.. את!"
פתחתי את עיניי וראיתי את עיניו הכחולות של בן בוהות בי.
אני: "אתה יפה😊"
בן: "גם את!... אוחחח כמה שאני אוהב אותךךךךך" אמר ונשק לי בלחי נשיקה דביקה
אני: "נוו כמו הנשיקות של הדודות!!" ניגבתי את הלחי שלי
בן: "יהה את נגעלת מימני?? 😢"
אני: "מה פתאום...😊" נישקתי אותו בפה..
אני: "בן.. אני..לא נעים לי אבל אני יכולה להתקלח?"
בן: "מה זה לא נעים לך, ברור שכן!!!"
אני: "עכשיו?"
בן: "חחח מה את שואלת אותי? מתי שבא לך!"
אני: "טוב.."
בן: "יש מגבות והכל שם"
אני: "אוקיי אין בעייה.."
קמתי ונכנסתי לחדר המקלחת שבחדרו. היו שם שירותים מעוצבים יפים כאלו, ודוש קטן עם דלת מזכוכית שקופה מדהימה כזו, כמו בסרטים. לא ממש שקופה אבל עדיין אפשר לראות. פתחתי את זרם המים החמים והתפשטתי, נכנסתי אל תוך המקלחת ושמתי שמפו.. סיבנתי את כל גופי וההרגשה הייתה ממש נעימה.
מיחוץ לבתים התחוללה סערה ענקית, רוח כמו שאף פעם לא הייתה, היה ממש קפוא.. החלון בחדרו של בן היה פתוח לרווחה מה שגרם לדלת חדר האמבטיה להיפתח בפתאומיות, בן שם לב שהרוח רק מתחזרת, קם וסגר את החלון, לאחר מכן התקרב לחדר האמבטיה ובא לסגור את הדלת, הוא ידע שאסור לו להציץ, הוא ידע שהוא רציך לסגור את הדלת ולצאת מישם.. אבל הוא לא היה מסוגל לשלוט בעצמו.. הוא התקדם עוד טיפה עד שכמעט ראה תמונה ברורה עמבר לדלת הזכוכית המקיפה את הדוש.
הוא התבונן בגופה הלבן-קצת שזוף, בשיערה הרטוב ואיך שכל טיפות המים שוטפים את גופה..
זה נראה כאילו האמן, הפסל המוכשר ביותר ישב וחשב על יצירת האומנות הבאה שהוא הולך לפסל. הוא חשב איך הוא הולך לפסל כל קימור, כל בליטה, כל דבר ביצירת האומנות המושלמת הזאת. ככה מיטל
נראתה בעיניי בן, כבנאדם מושלם.
הוא הרגיש איך בגופו עוברים גלי חום והחליט לצאת מישם מייד. אפילו שלא ראה כלום בבירור, רק צל גופה המושלם הספיק לו. הוא סגר בעדינות את הדלת ואחריי כמה דקות נשמעה קריאה מעבר המקלחת..
אני: "בןןןןן"
בן: "מה יפה שלי?"
אני: "תסתובב"
בן: "מההההה???"
אני: "ת-ס-ת-ו-ב-ב!! שכחתי לקחת את הבגדים, אני אתלבש בחוץ..."
ברז המים נסגר
אני: "טוב?"
בן: "טוב...אני הולך רגע למטבח להביא לנו עוד שתייה, תתלבשי בנתיים"
הוא אמר ולאחר שנייה נשמעה טריקת דלת, יצאתי מהמקלחת עטופה במגבת לבנה שיש עלייה סמל של איזו חברת כדורגל, 'חולה כדורגל שכמותו' חשבתי לעצמי. התנגבתי היטב ולבשתי תחתונים נקיות, מכנס טרנינג בצבע תכלת עם פסים לבנים וחזרתי לחולצה הקודמת של בן שלבשתי מיקודם. אחריי כמה שניות הוא חזר ואמר לי כמה אני סקסית ויפה😊 שתינו ביחד וגמרנו בקבוק קולה חח אכלנו קצת שוקולדים ואז בערך בסביבות 1 בלילה אחריי מלא זמן של אכילה מרובה, דיבורים, נשיקות, חיבוקים, צחוקים וריבים על השלט נרדמנו מחובקים😊..
---
נועה שכבה במיטתה הגדולה והגבוהה והסתובבה מצד לצד. היא לא יכלה להירדם. היא לא הפסיקה לחשוב על היום שהולך להגיע, בשבילה זה היה כמו להתחיל את החיים מחדש. היא המשיכה לחשוב ולחשוב עד שלבסוף העייפות השתלטה עלייה והיא נרמדה...............

ווווווואוווווווו איזה מושלםם!
את כותבת ממש יפה 😊

יפה...!
המשךך

זה סיפור כל כך יפה!! (לא יכלתי לחכות עד שתשימי פרקים בבלוג אז חיפשתי את הסיפור בגוגל ואפילו נרשמתי לפורום כדי לקרוא אותו חיחי)


את פשוט מוכשרת😊


אוווו וכמובן המון המון המון מזל טוב! אושר,עושר וכו' ליום הולדת ה16 שלך

happy sweet 16 😉

מדהיייםם

מדהיייים המשךךך

מהמם 😊
תמשיכי מאמי 😊

מהמםםם...!!

תמשיכייייייייייייייי

המשך דחוףףףףףף

ווויי ווויי!#@$


אייך יפפהה..


הכתיבה שלך רקק הולכת ומשתפפררתת!
זה ממדההההיייםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!!!!!!!!!!!



תממששייככיי הכי דחוףף שבעעולםםםם!!

ד"א- יוםם הוללדדתת ששמחח ומשמחחחחח!1!#@$%#%

תודהה רבה על כלה תגובות.. 😊))... דקהויש לכם המשך.. מוואהההה

=פרק 33=

"מתוקה? קומי...", הרגשתי ליטופים נעימים על כפתיי, דגדוגים-לא דגדוגים בבטן, נשיקות רכות על המצח, פתחתי את עיניי ומולי ראיתי את פרצופו היפה של בן. שיערו היה פרוע מתמיד ועיניו היו כל כך קטנות שישר הבנתי שהוא קם כרגע, הוא ליקק את שפתיו ואמר "אני פשוט לא מאמין שישנתי הרגע שוב עם הילדה הכי יפה בכל העולם הזה... גם חיצונית וגם פנימית" חייכתי חיוך גדול והוא נישק אותי נשיקה קטנה בפה, ישר זזתי
בן: "מה קרה?!"
אני: "לא צחצחתי שיניים איכככ"
קמתי מהר וצחצתי שיניים וחזרתי למיטה, הוא חיבק אותי כל כך קרוב אליו, ליטף את שיערי
בן: "את רוצה לשתות משהו? לאכול? אמא שלי ואבא שלי כבר למטה אוכלים את באה?"
אני: "אמממ טוב אני אתארגן וארד, גם אתה צריך להתארגן"
נמנמנו עוד 5 דקות ביחד ואז קמנו, אני לקחתי את התיק למקלחת והתלבשתי שם והוא התלבש בחדר. לבשתי ג'ינס ארוך צמוד כזה בהיר עם שפשופים נמוך, חולצת טריקו ארוכה בצבע צהוב בייבי ונעלי ספורט לבנות שידעתי שאחריי כל ההליכה בגשמים הן לא יהיו כאלה לבנות. לא ממש היה לי כח להתאפר אז רק שמתי מייק אפ כדי שהפנים ייראו חלקות, טיפה סומק ושפתון וורוד בהיר, מהאיפור הזה שנראה כאילו לא התאפרת. סירקתי את שיערי ושמתי מעט קרם, הוא כרגיל היה חלק ויפה😊 שמתי בושם והכל יצאתי וראיתי את בן לבוש כבר בג'ינס טיפה זרוק כהה עם שפשופים, קפוצ'ון גדול כזה אפור ונעלי ספורט שחורות. הוא ישר נכנס לאמבטיה והחל בעבודת הקוצים והופעתצתי לגלות כשראיתי שהוא שם קרם על הפנים.
אני: "בן, מה זה צריך להיות חח? ממתי אתה שם קרם לפנים? אתה זכר לא?"
בן: "מה הקשר?!.. אני אוהב ןלהיות מטופח ונקי"
אני: "אוקיי.."
למרות שבהתחלה קצת הצחיקה אותי העובדה שהחבר שלי שם קרם לפנים זה דווקא משך אותי יותר, נער מטופח ונקי😊
אחריי כמה דקות ירדנו למטה אבא שלו כבר לא היה והבנתי שהוא יצא לעבודה, הוא היה איש עסיקם עסוק מאוד. ליסה, אמא שלו, ישבה לייד השולחן שעליו היו דגנים, חלב, גביתיות כאלה, שתייה קרה.. התיישבנו ואני ובן מזגנו לנו קורנפלקס עם חלב, אמא שלו שאלה אותנו על הלימודים ובגרויות והשיחה הסתיימה בזה שבן ביקש מימנה להסיע אותנו לבית הספר. היא כמובן הסכימה ואחריי רבע שעה היינו במכונית הב.מ.וו הכסופה שלהם עם מזגן על רמת החום הכי גבוה. כל הדרך בן חיבק אותי, הגענו לבית הספר.
ליסה: "להתראות, את באה אלינו היום?"
אני: "אממ לא ניראה לי, אני צריכה קצת לבלות עם לירז"
בן: "חחח הזנחת אותה בגללי?"
אני: "מה פתאוום!! בגללך? חח"
בן: "רעה.."
ליסה: "טוב, שיהיה לכם יום טוב, אני זזה לעבודה... יש לך מפתח נכון?"
בן: "כן כן, תודה אמא" אמר ונשק לה על הלחי
אני: "תודה ליסה, ביי"
יצאנו שנינו מהאוטו עם המטרייה שאימו הכריחה אותו לקחת קודם לכן נכנסנו למבנה וכל אחד פנה לכיתה שלו.
---
נועה ישבה בשולחן האוכל עם אביה ואמא ואחיה הקטן. בצלחת שלה היו מונחים לחמניה עם גבינה, חביתה, ירקות, והיא אל הפסיקה למלא את הצלחת בעוד אוכל.
אמא: "נועה, מה קרה לך?"
נועה: "מה קרה לי?" אמרה בפה עמוס באוכל
אמא: "התאבון הזה פתאום.."
נועה: "זה רע?"
אמא: "לא מה פתאום, הלוואי שתמיד היית ותיהי ככה. פשוט ב15 השנים האחרוונת, בעצם מהרגע שנולדת את שומרת על דיאטה ואוכלת רק דברים בריאים לא נוגעת כמעט בלחם, וארוחת בוקר בשבילך היא משהו שלא קיים"
נועה: "לא נכון.. אני דווקא רזה מידיי לא? אני צריכה להשמין" היא אמרה וכל המשפחה נסתכלה עלייה המומה, ממתי נועה חושבת שהיא צריכה להשמין? אפילו שהייתה נראית כמו דוגמנית רזה, דקיקה ומושלמת , פשוט העתק של ברבי, היא תץמיד שחבה שהיא צריכה להרזות עוד. לא מחלה או משהו, מאז ומתמיד היא שאפה לשלמות. לאחר חצי שעה היא יצאה מביתה לבושה בג'ינס ארוך יפה, חולצה ארוכה צמודה וורודה ומעיל לבן עם פרווה של גוצ'י, מגפיים וורודות עם עקב קטנטן וכובע צמר וורוד.
"אני נראית כמו ליצן, מה זה כל הוורוד הזה, מי קנה לי אתה בגדים האלה? גועל נפש.. אני צריכה לקנות בגדים נורמלים" חשבה לעצמה ולא ידעה שזה הסגנון שלה, זה הלבוש שלה. היא נכנסה לג'יפ השחור, לייד ההגה ישב ג'פרי, הנהג שתמיד נהגה לרדת עליו.
נועה: "בוקר טוב ג'פרי" אמרה נועה בחיוך רחב
ג'פרי: "בוקר טו..טוב.."
הם התחילו לנסוע
נועה: "הג'קט הזה...."
ג'פרי: "אולי דיי?!?!?!" צעק פתאום
נועה: "ממ מה דיי?" שאלה נפגעת
ג'פרי: "כל יום מחדש! כל יום אותו סיפור! העניבה הזאת, הג'קט הזה, החולצה הזאת. .אני יודע שכל דבר שאני לובש משמין אותי ואני רנאה כמו תפוח אדמה עם 5 שיערות, את לא צריכה לאמר לי את זה כל יום מחדש..נמאס כבר!!!"
נועה: "ב...בסך הכל רציתי לאמר שהג'קט מאוד מחמיא לך...."
ג'פרי הסתכל עלייה המום ולא הבין, חשב לעצומ שהיא בטח שוב מתלוצצת והעגדיף לשתוק. הם המשיכו לנסוע וכעבור כמה דקות הגיעו למבנה בית הספר.
---
לירז: "אוווו בוקר טוב..." אמרה וישר התיישבה על ידי
אני: "הייי" חיבקתי אותה והבאתי לה נשיקה ענקית בלחי
לירז: "מה החיוך הזה, את נראית כל כך מאושרת.."
אני: "אני אוהבת אותו, לירז, אני אוהבת אותו כל כך..."
לירז: "שמחה בשבילך, מגיע לך סופסוף להיות מאושרת!!"
אני: "כן אה? איזה כייף"
לירז: "נו?"
אני: "מה נו....?"
לירז: "את יודעת.."
אני: "מה?"
לירז: "אוח! את עדיין בתולה?!?!"
אני: "ברור!! נו מה ניראה לך.. שיחכה קצת😊"
לירז: "נזירה היית ונזירה תישארי. לנצח"
כולם כבר התיישבו במקומות ופתאום דלת הכיתה נפתחה, ראיתי רגל נכנסת ואז את כל הגוף. זו הייתה נועה. כל הכיתה השתתקה והביטה בה, היא הסתכלה על כולם.. צמרמורות עברו בגופי..
היא עמדה לא מבינה ולבסוף התיישבה לייד מאשה, העולהה חדשה. מוזר. היא תמיד הייתה מכנה אותה בשמות כמו "וסיה מסריחה" וכו' ותמיד התעצבנתי על זה שהיא כזאת גזענית מגעילה! שובל הסתכלה בה לא מבינה למה לעזאזל היא לא יושבת ליידה, אבל העדיפה לשתוק.
שאר היום עבר מהר, נועה הייתה מאוד מוזרה, לא הייתה עם אף אחד בהפסקה חוץ מעם עצמה, האחרים ניסו להתקרב אלייה, הרי היא "מלכת השכבה" אבל היא העדיפה להיות לבד.את ההפסקה הראשונה ביליתי עם לירז בריכולים ובהפסקה השנייה בנשיקות עם בן ושפיכת לב אחד בפני השני. יום הלימודים הסתיים לירז הבריזה שעה קודם, בן מסיים עד שעתיים, עמדתי בלובי בית הסספר מחפשת בתיק את הכרטיסיה שלי לאוטובוס, העדפתי להכין אותה ישר בכיס מאשר להיתקע בגשם בתחנה ולחפש אותה שם.
"א..מ..מיטל נכון?"
הסתובבתי ועמדתי משותקת
"כ.....כן......."
"תראי, אני..אני מצטערת שאני נופלת עלייך ככה, כולם כבר הלכו הבייתה את היחידה שנישארה, אין לי איך להגיע הביתה, אין לי אף אחד בבית, אולי זו חוצפה ..א...אב..אבל יש מצב שאני אהיה אצלך עד 5 בצהריים? אין..אין לי כל כך איפה להיות..ו..אין לי איך לחזור..ה..הביתה.. אז.. אפשר?"

מעעעללףףף.!!.

סיפור ל=י=ג=ה=!!!.

תמישכי..=]]

אווו פרק ממש יפה!😊

אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאעעע


מפרפר ללי פפהה!@#


נוועהה..לאא,אין,זה לא הגיוונניי..חחחח


תממששייככיי מ-ה-ר!