•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

אוקיי, 3 דקות ויש לכם המשך. הכתיבה שונה וכמו שאמרתי אני מתייחסת גם לשאר הדמויות בסיפור. לא ממש היה לי חשק לכתוב ככה שאני מאוד מקווהש תאהבו את הפרק הזה ושאני לא יאכזב אותכם אחריי הייבושים שדפקתי פה, אני רוצה שתכתבו בדיוק מה אתם חושבים על השינוי בסיפור, על הפרק, על הכתיבה ואם יש לכם הצעות וכדומה. והייתי רוצה יותר שבמקום תגובות כמו "מדהים!! אהבתי..תמשיכי" תגיבו על הסיפור, כאילו שזו איזו שיחה שמדבירם עלייה, כי זה יהיה יותר נחמד מאשר שאני כותבת פרק כל פעם ויש תגובות רגילות שחוזרות על עצמם.. מקווה שהבנתם אוהבת.. 😊 [SIZE=7][B][COLOR=red]

😊

הפלאפון שלי צלצל ועניתי
אני: "הלו?"
לירז: "הלוו?!? מיטלללל!!! את לא יודעעעתתת"
אני: "מה מה קרה מאמי?"
לירז: "לפני עשרים דקות אמא שלך התקשרה לבית שלי מזל
שאני עניתי ולא ההורים היא ביקשה אותך אמרתי שאת מתקלחת
היא לא אמרה כלום.."
אני: "מההה נוו ו?!?!"
לירז: "לפני 2 דקות היא שוב התקשרה הפעם לפלאפון של אמא
שלי מזל שבדיוק היא יצאה להליכה היומית שלה והשאירה אותו בבית..
אמרתי לה שאת עדיין מתקלחת והיא ביקשה שתחזרי אלייה איך שאת יוצאת!"
אני: "דיייי את לא רציניתתתת יוו מה אני עושהההההההההההההה"
הייתי כל כך לחוצה באותו רגע, מה אני יכולה לעשות עכשיו!??!
אם אני אתקשר אלייה מיפה היא תראה שזה לא המס' של לירז על הצג..
זהו אני מתה.. ..

=31=

לירז: "חכי רגע מיטל יש לי רעיון"
אני: "מה איזה רעיון.. אין אני אומרת לך לירזי, היא מגלה על זה וזהו, הנה הסוף שלי הגיע.."
לירז: "את מוכנה לשתוק שנייה?"
לירז נשמעה לחוצה. תמיד כשקורים דברים כאלה היא מצילה את המצב.
אני: "מה?" שאלתי מחכה לשמוע מה יש לה לאמר
לירז: "את יודעת מה זה שיחת ועידה נכון?"
אני: "כן נו.. היה לי את זה פעם"
לירז: "יופי.. אני מעלה את אמא שלך על הקו, ברגע שאני מתקשרת אלייך הביתה על הצג של השיחה המזוהה אצלכם מופיע המספר של הבית שלי, היא עולה על הקו, אני שותקת, אתן מדברות וזהו, היא תהיה בטוחה שאת באמת אצלי"
אני: "יוווווו לירז את גדולה אין אין אין עלייךך!! יאללה תעלי אותה.."
לירז: "טוב.. אל תנתקי כן?"
אני: "אוקיי"
אחריי כמה שניות אמא שלי עלתה על הקו
אמא: "הלו? הלו?"
אני: "אמא, זאת אני"
אמא: "לירז! היי מה נשמע?"
אני: "בסדר אמא מה איתך?"
אמא: "כן כן בסדר..אני רואה שאת אצל לירז אה?"
אני: "כן.. איפה אני יכולה כבר להיות?"
אמא: "לא יודעת.. אצל המה שמו.. פרחח הזה"
אני: "מי?"
אמא: "נו..ה..בן הזה!"
אני: "אמא הוא לא פרחח! איך אני שונאת שאת שופטת אנשים עוד לפני שאת מכירה אותם בכלל! הוא נשמה של בנאדם והוא ממש חמוד. הלוואי וכל הבנים היו כמוהו"
אמא: "טוב טוב מה שתגידי. את יודעת שמלא זמן לא ראיתי את הכלב?"
אני: "א..טוב ששמת לב"
אמא: "איפה הוא?"
אני: "אה.. הוא אצל חברה שלי כמה ימים, ידעתי שאני לא אהיה בבית הרבה בגללה חקירות והכל אז היא מטפלת בו".
הרגשתי מצויין עם מה שאמרתי, היא לא צריכה לדעת כלום על מה שאלירן עשה.
אמא: "אה.. אוקיי היית מתייעצת איתי לפני"
אני: "ממתי בדיוק אכפת לך מהכלב?"
אמא: "את יודעת טוב מאוד שאכפת לי!"
אני: "טוב.."
אמא: "טוב רק רציתי לדעת שהכל בסד.."
אני: "דיי! את רצית לבדוק שאני אצל לירז, לפחות אל תשקרי"
אמא: "אני הולכת לישון, להתראות"
אני: "ביי"
היא ירדה מהקו ואני ולירז נשארנו
לירז: "וואו, למה היא כזאת אנטי בקשר לבן? היא מכירה אותו בכלל?"
אני: "זהו! הקטע פה שהיא בכלל לא נתנה לו צ'אנס, היא ישר מחליטה שהוא פרחח ושהוא ככה וככה"
לירז: "אני בטוחה שאם היא הייתה מכירה אותו היא הייתה מחבבת אותו"
אני: "נכון, זה מה שגם אני אמרתי... אבל עזבי.."
לירז: "מה עם הכלב? עוד לא עשיתם כלום?!" לירז שאלה ונשמעה מופתעת וטיפה כועסת
אני: "לא..אני אדבר עם בן היום על זה שוב..מרוב שכואב לי לחשוב על זה ואני מנסה להדחיק את זה כמה שיותר.. אז טיפה שכחתי.. אבל אני יודעת שלעולם אני לא אשכח אותו, הוא היה כזה כלב מקסים ומתוק"
לירז: "היי היי את מדברת כאילו הוא כבר מת, למה את ממהרת להספיד אותו?!"
אני: "כי לירז, אני לא יודעת אם יש תקווה בכלל, מבינה?"
לירז: "ברור שיש תקווה! מיטל מה נהיה איתך בזמן האחרון? איפה מיטל שכל הזמן הייתה שאפתנית, אופטימית ושמחה? בימים האחרונים אני מרגישה כאילו אני כבר לא מכירה אותך.. הכל בסדר מאמי?"
אני: "כן, הכל בסדר.. עזבי"
לירז: "טוב...תראי אני הולכת להתקלח ולישון תבואי מחר לביצפר כן?"
אני: "ברור למה שאני לא אבוא?"
לירז: "אממממ.. כי את ישנה אצל בן.. וכאילו ..כאילו שניכם באותה מיטה ו...ממממ"
אני: "לירז תפסיקי!!" צחקתי "את יודעת שאני לא כזאת"
לירז: "חחחחח אהא.. כל בת חרמנית!"
אני: "אני לא! את יודעת שהייתי עם אלירן המון זמן ולא שכבנו"
לירז: ,יש לך מזל בטח יש לו קטן כזה"
אני: ,לירז תפסיקי נו!! חח .."
לירז: "טוב טוב..רק שיגיע הרגע הזה עם בן, אל תשכחי להודיע לי כן? ולספר לי בפרטי פרטים"
אני: "לירז! זה לא יקרה!"
לירז: "אהא.. חח טוב ביי בנתיים"
אני: "ביי מפגרת אחת חח.."
סגרתי את הטלפון ובדיוק דלת החדר נפתחה
--
נועה ישבה על מיטתה בחדרה, חשבה על הכל, היא חלצה את נעליה ופשטה את בגדייה, החליפה לטרנינג וורוד מחמם ונעים וגרבה גרביים לבנות. לפתע היא חשה בכאבי ראש עזים
נועה: "אמאאא!!!"
אימה מייד עלתה לחדר בבהלה
אמא: "מה נועה? מה קרה? את בסדר?" התיישבה על ידה
נועה: "כואב לי הראש...שוב אני מרגישה בומים כאלה..כאילו דופקים לי משהו על הראש..מה זה אוף.." דמעות החלו יורדות מעיניה הכחולות של נועה
אמא: "תחכי אני יביא לך את הכדור שהרופא רשם"
לאחר כמה דקות היא חזרה עם כדור בצבע ירוק וכוס מים
אמא: "הנה קחי את זה, זה יעזור לך מתוקה"
תוך כדי שנועה שתתה את הכדור ועשתה פרצוף נגעל אימה ניסתה לעודד אותה
אמא: "נועו'ש, את תראי שהכל יהיה בסדר.. זה ככה בהתחלה תמיד, הכדורים האלה יעזרו, וגם שאר הכדורים, אין לך מה לדאוג..את תראי שהכל יחזור להיות כמו פעם"
נועה: "אני לא בטוחה..אני מרגישה כאילו אני אתקע במצב הזה לנצח.. את לא מבינה, זה לא שאני לא זוכרת כלום, זה אפילו יותר גרוע! אני זוכרת דברים ופתאום יש לי מן חור ענק כזה בזיכרון, אני מנסה להיזכר מי זה מי אבל אני לא מצליחה"
אמא: "אני יודעת מתוקה שלי אני יודעת.. אבל מחר את תחזרי לבית הספר, את תראי את כולם, הרופא אמר שלאט לאט הזיכרון ישוב אלייך, ככל שתראי יותר פרצופים המוח יחבר לבד את כל חלקי הפאזל ואת תקבלי תמונה מלאה ושלמה של החיים שלך"
נועה: "אבל את לא מבינה, אין את פשוט לא מבינה, אני לא יודעת מי אני מה אני. אני זוכרת איפה אני לומדת, מה אני לומדת, אבל אני לא זוכרת מי התלמידים.. ואני אפילו לא זוכרת למה הגעתי למצב הזה.. אמרת שיגיע הרגע המתאים את תספרי לי. אני רק זוכרת מכה חזקה בראש, דם, שחור, זכוכיות, צעקות..."
אימה של נועה ידעה שאסור לספר לה את האמת, לכן המציאה משהו שעלה לה בראש באותה רגע.
אמא: "תאונת דרכים"
נועה: "מה?! מה תאונת דרכים?!"
אמא: "את עברת תאונת דרכים, הגעת במצב קשה אל בית החולים, הצילו אותך, זה המזל פה, את לא יודעת כמה אני, אבא וכל המשפחה התפללנו בשבילך, גם החברות שלך היו, והחבר"
נועה: "איזה חברות? איזה חבר?"
ואז אימה של נועה הבינה שהמצב יותר מסובך מימה שחשבה.
אמא: "אסור לי לנסות לעזור לך להיזכר, זה יכול לפגוע בך, את לאט לאט תזכרי בכל, את תראי, אין לך מימה לחשוש"
נועה: "רגע ועם...עם מי הייתי באוטו?"
--
אורית: "דורון, אני לא יודעת מה לעשות עם הילדה, אני כל הזמן מרגישה שהיא משקרת לי, מה לעשות?"
דורון: "כי אני אלף פעם אמרתי לך, מיטל כבר לא אותה ילדה קטנה שלך שאת יכולה לשלוט בה! היא לאט לאט מתבגרת ומבינה מי היא, מה היא, היא מתחילה לגלות דברים חדשים ואת לא ממש תומכת בה. היא בגיל ההתבגרות ואת רק צועקת עלייה ומאשימה אותה, את אפילו סוחבת אותי לתוך זה!"
אורית: "אני לא סוחבת אותך לשום דבר! הילדה הזאת פושעת קטנה! היא ירדה בלימודים, היא מתחילה להסתובב עם איזה עבריין קטן, נהייתה החברה שלו, לך תדע היא עוד מעט גם תיכנס להריון, אני דואגת לה, את לא מבין?!?!"
לדורון לא היה כח להקשיב לאשתו המתוסכלת. הוא ידע שלא משנה מה היא תמיד תישאר אותו הדבר. היא תמיד תישאר אישה שתלטנית, מניפולטיבית, קרירה ומאשימה. הוא ידע שלעולם היא לא תוכל לקבל את העובדה שהיא עקרה. מהרגע שהם התחתנו הם ניסו להביא ילדים לעולם, לאחר חצי שנה של ניסיונות כושלים הם החליטו לפנות לרופא. הגניקולוג אמר שאין בעיה וזו כנראה תקופה כזאת. הם המשיכו לנסות, שניהם כל כך השתוקקו לילד, לילד שיהיה פרי אהבתם.. אבל עדיין, שום דבר לא הצליח ואורית לא הצליחה להיכנס להריון. בכל פעם שהם חשבו 'הנה, אנחנו בהריון' אורית קיבלה את המחזור החודשי שלה ואז שניהם היו מתאכזבים שוב... כל פעם מחדש. הם החליטו לפנות לרופא מומחה שיבדוק את אורית, ולאחר שבוע התפנה אצלו תור, אחריי כמה בדיקות הוא קבע את העובדה, אורית עקרה. היא לא יכולה להביא ילדים לעולם. לעולם היא לא תזכה להיות אמא. מאז חייהם של הזוג המאושר דורון ואורית השתנו לגמרי. בהתחלה הכל היה בסדר, הם היו מבלים הרבה, שמחים, מאושרים.. כל אחד שצפה בהם מהצד כל כך קינא באהבה הגדלה שלהם. אבל מאותו יום אורית השתנתה לגמריי. היא נהייתה אישה קרירה ואדישה, לא היה אכפת לה מכלום. דורון הציע לתרום את הזרע שלו ושאישה אחרת תיכנס להריון והם יגדלו את הילד, אורית התעצבנה ולא הסכימה, היא לא הסכימה שבביתם יחיה "זר", ככה היא קראה לזה. הם התחילו לעבור טיפולים מיוחדים וחדשים שרק יצאו לשוק הרפואה, אבל גם זה כמו שאר הניסיונות – נכשל. לא הייתה להם ברירה
ולאחר המון שכנועים מצד דורון הוא ואורית הלכו לאמץ ילדה. הם הלכו למן מעון גדול ששם יש ילדים ללא הורים, כאלה שהוריהם מתו, כאלה שנטשו אותם, כאלה ששלחו אותם למעון הזה כי לא יכלו לגדל אותם. לאחר כמה ביקורים הם נקשרו לאחת התינוקות שם, היא הייתה מדהימה ביופיה ביחד לשאר התינוקות. שיערה הבהיר עדיין לא הספיק לצמוח ממש אבל היה אפשר להבחין שצבעו מיוחד מאוד. אורית התבוננה בתינוקת, הביטה ישר אל תוך עיניה הכחולות הגדולות התינוקת חייכה ושיחקה באצבעה של אורית, "אותה אני רוצה" קבעה אורית. לאחר מכן עוד כמה פגישות, מסמכים, חתימות והם קיבלו תחת שמם את הילדה. הם הכניסו אותה לביתם הענקי בחולון מאושרים מתמיד, לילדה היה כבר חדר מוכן שלה, צבוע כולו בוורוד עם מיטת תינוקות גבוהה ומדהימה בעיצובה בצבע לבן, פינת החתלה, ארון קטן ויפה, שטיח מקיר לקיר בצבע סגול. הם נישקו וחיבקו את האהבה החדשה לביתם, הניחו אותה בעדינות בתוך מיטתה החדשה, דורון חיבק את אורית וחשב שמעכשיו הכל יישתנה. שמעכשיו הם יחזרו להיות הזוג של פעם, במיוחד שיש להם ילדה.
אורית: "מיטל".
דורון: "מה אמרת אהובתי? מה מיטל?"
אורית: "מיטל!" אמרה בשמחה וחשפה חיוך מדהים עם שיניים לבנות יפות "אני רוצה
שנקרא לה מיטל!!"
דורון מייד הסכים והם הלכו לרשום את הילדה עם שמה החדש, מיטל.

יאאאאאאאאאאאאא....מה היא מאומצצצצצצצת?
איזה סרט חח אבל אהבתי תשינוי מאמי
תמשיכי בובי. 😊

אוקי...מי זהו מיטל?
אורית ודורון זה ההורים של לירז לא?
אהבתי אבל את הפרק קצת מסובך אבל יפה

מהממממממממממממממם ...
המשך

מדהייייים המשךךךך

OMGG כאילו מיטל מאומצת?! עכשיו ברור למה "אמא שלה" הכלבה מתנהגת אליה ככה...
היא בטח תגלה את זה לא?!

מאמי פרק מהמם... המשךך=]

דייי אני בשוק מההמשך הזה... היא מאומצתתתתתת?!@$@# אאהה רק שתדעי אני מאוד לא אוהבת את אמא שלההההה .. מאוד אהבתי את השינוי של הסגנון כתיבהD: תמשיכייייי מהררררררררר

אוהבתת
ברוש😁

ייאא..


חשבתי הצורת כתיבה שלך מדהימה...


עכשיו,כששינית היא מעעוללהה ומדהיממהה ופשוט... א-י-ן עלייהה!!!


ממש יפה.. אהבתי כ"כ!..


אין לי הצעות לתיקונים שיפצורים והערות כמו שביקשת..

פשוט מדהיםם!


אהבתי כ"כ..


תמשיכי מהר!

אווווי פרק מושלם ! #
עכשיו הכל ברור למה היא מתנהגת ככה [האמא של מיטל ] .. \:
צמשיכי מאמי 😊

לא יודעת אם הגבתי כבר אבל קראתי את כל הסיפור והוא פשווטט מדההיםם , ! $
השינוי שעשית יפה דווקא רק חבל שאני מרגישה קצת כמו בטלוויזיה . .
את כותבת מה הולך להיות [זה נראה כמו התקצירים של התוכניות ביס והוט] \:
וזה שאת מספרת את הסיפור מלמעלה פתאום זה נחמד
אבל את יכולה פשוט לשנות את הנקודת מבט כל פעם ,
יענו פעם בן יספר , פעם מיטל , פעם אמא . .
לדעתי יהיה יותר יפה 😊

( ביקורת בונה , כן ? )

בכללי מאוד אהבתי את הסיפור !
גם ת'עלילה וגם ת'כתיבה שלךך . .

מחכה להמשך 😊

QUOTE (נסיכה_קטנה @ 12/08/2006) אווווי פרק מושלם ! #
עכשיו הכל ברור למה היא מתנהגת ככה [האמא של מיטל ] .. \:
צמשיכי מאמי 😊
תודה רבה מאמי.. 😊
המשך יהיה עוד מעט.

QUOTE (-שחרווניי- @ 13/08/2006) לא יודעת אם הגבתי כבר אבל קראתי את כל הסיפור והוא פשווטט מדההיםם , ! $
השינוי שעשית יפה דווקא רק חבל שאני מרגישה קצת כמו בטלוויזיה . .
את כותבת מה הולך להיות [זה נראה כמו התקצירים של התוכניות ביס והוט] \:
וזה שאת מספרת את הסיפור מלמעלה פתאום זה נחמד
אבל את יכולה פשוט לשנות את הנקודת מבט כל פעם ,
יענו פעם בן יספר , פעם מיטל , פעם אמא . .
לדעתי יהיה יותר יפה 😊

( ביקורת בונה , כן ? )

בכללי מאוד אהבתי את הסיפור !
גם ת'עלילה וגם ת'כתיבה שלךך . .

מחכה להמשך 😊
קודם כל תודה רבה על המחמאה😊
ולמה מרגישה כמו בטלוויזיה? לא הבנתי..
בקשר לעצה שנתת אני אאמץ אותה, אני חושבת שאת צודקת..
תודה😊

QUOTE (oshri_Ok @ 12/08/2006) ייאא..


חשבתי הצורת כתיבה שלך מדהימה...


עכשיו,כששינית היא מעעוללהה ומדהיממהה ופשוט... א-י-ן עלייהה!!!


ממש יפה.. אהבתי כ"כ!..


אין לי הצעות לתיקונים שיפצורים והערות כמו שביקשת..

פשוט מדהיםם!


אהבתי כ"כ..


תמשיכי מהר!
תודה רבהה...!!!
איך אני מתהה עליךך .. 😊))