•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

המשךךךךך

מישהו יודע איפה אב' ?!
היא נעלממממה :'(

כן גם באייסי היא לא עונה 😢

אבווושש??

אולללי קררה לה משהו???
=\\

איפפה היא גרהה בכלל???

היא עברה תאונהה..
בפורום כללי היא סיפרהה.
תכנסו...


ואבריללללל החלמה מהירה בובה

בקרוב יהיה המשך..

תרגישי טוב ותמשיכי כשתוכלי!

היא חזרה והיא מחודששת ומשופצרת..חחח..


אני מאמין שבקרוב היא תכתוב לננוו..(כדאי ללהה!P= ) חעחיחחע





אב'?!!?!


אוהבים אותך!#!@

חעחע

ואאיי לא ידעתי =\
אבו'ש החלמה מהירה מותק
אווווהבת תך 3>
מחכה להמשך.. [:

אחריי חצי דקה חשיבה מצאתי את עצמי
עוצרת מונית..
בנסיעה חשבתי על כל מה שקרה בזמן האחרון..
וידעתי שעם כמה ששה, אני חייבת לעשות את זה..
"יודע מה?! עזוב תיסע למקום אחר..."
אחרי 3 דקות הוא השיב
"מה יש לך לעשות שם?!"
"תסמוך עליי.." השבתי מהססת טיפה..
אחריי 10 דקות ירדתי מהמונית ושילמתי לו,
התהלכתי במהירות עד שמצאתי את היעד שלי...
אחריי כמה דקות יכולתי להיכנס..
פסעתי באיטיות...בשקט...התבוננתי בעינייה
הכחולות הבהירות..כל כך עצובות, לרגע היא
אפילו נראתה לי כל כך יפה..צמרמורת ארוכה עברה בגופי,
לפתע כל המפגשים איתה רצו לי בראש..
כמו סרט.......
ואז..היא פתחה את עינייה בפתאומיות....

=27=
אני: "נ..נועה.."
הבטתי עמוק אל תוך עינייה הכחולות, שהיה אפשר לראות בהן כל כך הרבה
זעם, כל כך הרבה שנאה, כעס, על הכל.
שפתייה זזו באיטיות, כאילו היא מנסה להגיד משהו, אבל לא מצליחה..
נועה: "ש.."
אני: "נו הנה התעוררת, העיקר אמרו לי שאת בתרדמת"
נועה מצמצה בעינייה מביטה בי, כאילו מהססת, סורקת את כל כולי..
מביטה לי עמוק בעיניים, מנסה לדבר אבל לא מצליחה,
הייתה כל כך חלשה. טיפה הצטערתי שעשיתי את זה, כמו ילדה מפגרת!
אני חייבת להתחיל ללמוד לשלוט בעצבים שלי, הנה עכשיו הסתבכתי כהוגן..
אני: "טוב נועה חלאס לשחק אותה, יאללה התעוררת תחזרי לביצפר,
תעשי משהו עם המשפט כי אני עכשיו..כאילו..בגללך ההורים שלי
בכאסח איתי, כל העולם חושב שאני רוצחתת ו.."
נועה: "על.. על מ..."
פלטתי אנחה עמוקה, נמאס כבר הממשחקים שלה!!!
עכשיו היא תשחק אותה את הילדה התמימה והמסכנה שכואב לה...
פתאום דמעה זלגה מעינייה, היישר במורד פנייה והסתיימה בין שפתייה
החיוורות הרועדות..
נועה: "על.. על מה את מ..מדברת?"
אני: "מה על מה אני מדברת!!"
שמתי לב שהרמתי את קולי יותר מידיי
אני: "מתי משחררים אותך?!"
נועה: "ש...שובל?"
אני: "מה שוב.............!?"
פאק. עמדתי משותקת, מנסה לבדוק אם היא משחקת אותה או לא,
מה שובל עכשיו מה?!
נועה: "מה ..מה קרה?... למה אני פה?"
אני: "נועה תפסיקי זה לא דבר שצוחקים עליו טוב?..."
התעצבנתי כבר, כמה היא יכולה לשחק אותה. עכשיו היא איבדה את הזיכרון,
ראתה יותר מידיי צעירים חסרי מנוח.
"אני מבקשת מימך לצאת מהחדר את מוציאה אותה משלוותה"
הסתובבתי ומולי עמדה אחות די גבוהה, רוסיה, שיער בולנדיני כהה..
אני: "א..אני מצטערת לא התכוונתי, מתי..מתי היא משתחררת?"
הרופאה: "עדיין לא יודעים.."
היא הביטה בנועה וקלטה שנועה עם עיניים פקוחות
הרופאה: "קשלנסקי! קשלנסקי! בוא מהר מהר, היא התעוררה!!!
אינ ..אני מבקשת מימך לצאת"
לא אמרתי כלום, יצאתי מהחדר באיטיות..
חושבת על כל הקטע המוזר הזה. האם זה באמת נכון?
אין מצב! מי שמאבד את הזיכרון לא זוכר שמות!!
---
לירז: "נו מה נהייה איתך היום?? הכל בסדר!?"
לירז אמרה כשבדיוק נפל לי הבורקס מהיד באמצע הקפיטריה
אני: "מ.. מה?"
לירז: "מה מה! את כל היום ככה מעופפת מה נסגר איתך?!"
אני: "הייתי אצל נועה היום"
לירז: "טוב זה לא אומר שאת צריכה להתנהג ככה כמו מפגר..מה איפה היית?!?!?!?!"
אני: "מה ששמעת. אצל נועה"
לירז: "מה?!"
אני: "כן.. בבית החולים.. נכנסתי היא שכבה שם אני נשבעת לך לירז
שאני ריחמתי עלייה באותו רגע ואפילו הצטערתי.. היא הייתה כזאת שקטה,
לא מזיקה, אפילו נראתה לי די חמודה"
לירז: "די חמודה?! התחלקת על השכל.."
אני: "היא פתחה את העיניים"
לירז: "מה?! מה כשאת היית בחדר??"
אני: "כן, פתאום היא פתחה את העיניים אין לך מושג איך נבהלתי!!"
לירז: "נו ומה אז?!!"
לירז אמרה ותוך כדי נגסה בבורקס תפוח האדמה שלה
אני: "לא תחשבי על להביא לי חצי נכון?" חייכתי
לירז: "קחי קחי כמה שתרצי רק דברי כבר קרציה תמיד
לוקח לך לספר שעות.." אמרה ונתנה לי חצי מהבורקס,
תוך כדי ביסים קטנים המשכתי לספר לה בדיוק מה היה שם....
לירז: "חחחח את רוצה להגיד לי שנועה איבדה את הזיכרון?"
אני: "אז זהו שאני לא יודעת מה הקטע"
לירז: "יכול להיות.. לא שהיה מה לאבד שם כן?"
אני: "חחחחחח ליזי אל תיהי מגעילה.."
לירז: "אני לא מגעילה.. יש כזה משפט את יודעת ..
'כל כלב בא יומו', הנה היום שלה הגיע, עם כל הכבוד לכמה שהיא מסכנה עכשיו
ובבית חולים ובלה בלה בלה, הייתה צריכה לחשוב על כל המעשים
המגעילים שלה לפני שהיא ביצעה אותם..."
אני: "את צודקת.. אבל תראי באיזה מצב היא!!!
ליזי, את חושבת שהיא באמת איבדה את הזיכרון?"
לירז: "מיטלי, דברים כאלה יכולים לקרות למרות נו בחייך..
זאת נועה..מלכת הטרגדיות והטלנובלות היא מסוגלת להכל..."
אני: "צודקת.."
לירז: "אני יודעת" חייכה
---
יום הלימודים נגמר מהר חזרתי הבייתה ואמא
הבייתה במטבח ובישלה
אמא: "היית בבית הספר?"
אני: "כן..."
פתחתי את המקרר והוצאתי בקבוק קולה וכוס מהארון ומזגתי לי,
הכנסתי את הקולה חזרה למקרר ונשענתי עליו שותה לאט לאט,
כל כך הייתי צמאה..
אמא: "את בטוחה מיטל?"
אני: "כן"
אמא: "באיזה שעה הגעת?!"
אני: "נו מההה מה זה החקירה הזאת אני אומרת לך
שהייתי אז הייתי לא מאמינה תתקשרי למורה או משו ...פפ"
אמא: "אז זהו שעם המחנכת שלך כבר דיברתי"
אני: "נו ו..?"
אמא: "דיברתי איתה בבוקר היא אמרה שלא הגעת
להגיד לה שהייתי אצל נועה? לא לא לא , זו תהיה טעות
אני: "אני יודעת פספסתי את האוטובוס ואז הלכתי לתחנה השנייה לקו
אחר וגם אותו פספסתי אז בסוף אחריי שעה הוא בא ונסעתי"
אמא: "את בטוחה?"
אני: כןן נו מה לא מספיק לי את טלי החוקרת הזאת גם אותך אני
צריכה עלה ראש עכשיו?!"
אמא: "מיטל אני אומרת לך את תתחילי לדבר אליי יפה אני לא אחת
מהחברות שלך, אני אמא שלך! ותפסיקי להתחצף!"
אני: "אני לא מתחצפת.."
סיננתי ועליתי עם הכוס במדרגות
אמא: "מיטל!"
אני: "מה?" הסתובבתי אלייה
אמא: בקשר לטלי..החקירה, עיקבו את העניין."
אני: "מה זאת אומרת עיקבו?! העיקר מלחיצים אותנו ואנחנו במטלים תוכניות"
אמא "אני יודעת מה לעשות, קרה משהו אנחנו ניפגשים איתם ביום רביעי כניראה"
אני: "אההה.. זה בטוח?"
אמא: "אמרתי כניראה.."
אני: "טוב.."
עליתי לחדרי הנחתי את התיק בצד ופתתי את החלון ותוך שנייה כל השיער שלי
עף מוב הרוח חזקה שהייתה בחוץץ..סתיו😊
ישר סגרתי אותו והלכתי לכיוון הדוש הקטן שבחדרי פתחתי את המים וראיתי
שיש מים חמי, נו עוד לא חורף לא צריך להדליק דוד=]
הוצאתי מגבת בצבע תכלת מארון התפשטתי ונכנסתי לדוש..
אחרי 20 דקות בערך יצאתי הסתרקתי ולבשתי מכנס טרנינג ארוך אפור וגופייה
בצבע צהוב בהיר, היה טיפה קריר אז הדלקתי את המזגן על חום, אבל לא ממש
על חום, רק שיהיה נעים וחמים כזה:]
שכבתי במיטה והדלקתי את הטלוויזיה באמ טי וי בדיוק היה את הקליפ של בריטני,
הראשון שלה, בייבי וואן מור טיים.. מצאתי את עצמי מתחילה לשיר איתה..
אני אוהבת לשיר לפעמים..
---
וככה עבר לו השבוע.
במשך כל השבוע הזה ראיתי את בן כל יום בבית הספר ואחריי זה
לא ממש יצא לנו להיפגש בגלל שהיו לו מלא מבחנים.
הגיע יום שלישי, היום שלפני החקירה שדחו אותה.
---
לירז: "נווו..." היא עמדה בפתח חדרי לבשה מכנס שחור צמוד נמוך
וחולצה לבנה 3/4
אני: "שנייה נו זה צריך להתייבש..פווו פווווו"
עשיתי רוח על הציפורניים שהיו משוכות בלק וורוד בהיר
לירז: "'פוו פוו' חחח את נראית כמו מפגרת"
אני: "תודה.." חייכתי
לירז: "יאללה נו אנחנו נאחר לביצפרר מפגרת השעה כבר 20 דקות ל8!"
אני: "יהההה איזה לחוצה כמו טמפון ממתי אכפת לך לאחר או לא?!"
לירז: "אני הופכת להיות רצינית בלימודים!"
אני: "אהא... ואני מדונה😊"
לירז: "זבל.."
אני: "גם אני אוהבת אותך"
בדקתי שהלק התייבש והוא באמת התייבש.
הרמתי את תיק בית הספר שלי מהרצפה ויצאנו..
לבשתי ג'ינס בהיר צמוד נמוך וחוצה די זרוקה בצבע אפור
לירז: "כמה זמן לא לבשת את הג'ינס הזה"
אמרה לירז בדרך שהיינו לתחנה
אני: "כן הוא סתם ישב לי בארון אמא שלי מציקה
לי או שאני יתרום את הבגדים חח או שאני יתחיל ללבוש"
לירז: "כן גם אמא שלי ככה"
אני: "לאא את לא מבינהה.. היא עושה לי כזה 'אם את לא תלבשי
את הבגדים אני יזרוק אותם..."
לירז: "חחחח.. מיטליי.. מה עם בנבן?"
אני: "מה איתו?"
אמרתי תוך כדי שאני מפשפשת בתיק מחפשת את הכרטיסיה
לירז: "מה מה איתו חח אני שואלת מה איתכם.."
אני: "אה.. הכל בסדר..את יודעת, לא ראיתי אותו כמעט כל
השבוע הזה.. חוץ מטיפה בביצפר"
לירז: "מה? ללמה?"
אני: "בגלל המחבנים שיש להם.."
לירז: "חח כן אה? אנחנו כיתה י' זה עוד כלום לעומת מה שהם לומדים.."
אני: "את חושבת שבכלל נעבור את הבגרויות?"
לירז: "אני מקווה.. טוב אל תשני נושא!!"
אני: "את שינית!"
לירז: "אני לא!"
עלינו לאוטובוס וישבנו במושב האחורי, הייתה שתיקה של 2 דקות
אני: "לירז אני חושבתש נאי מתאהבת בו"
לירז: "מה?! באמת?!"
אני: "כן.. לא יודעת אני ..אני מרגישה שהוא האחד..
בחיים לא הרגשתי ככה, אפילו לא עם אלירן שאת יודעת
היינו ביחד הרבה זמן"
לירז: "אבל את אלירן את אהבת!"
אני: "אולי זה לא היה אהבה?"
לירז: "ברור שהייתה אהבה!! אבל שונה..אהבה אחרת.."
אני: "מה אני עושה?!"
לירז: "אומרת לו😊"
אני: "מה..אני יבוא אליו 'בן אני אוהבת אותך'?"
לירז: "כן.."
אני: "הוא יבהל"
לירז: "תאמיני לי שלא..."
אני: "אבל אני לא בטוחה..."
לירז" מה לא בטוחה?"
אני: "שאני אוהבת אותו.."
--
השעתיים הראשונות היו גהנום. מתמטיעע כזה חרא.
בהפסקה הלכתי לשכבה של בן וראיתי אותו בדיוק יוצר מהכיתה,
לבוש בג'ינס יפה כזה עם שפשופים וקרעים וחולצה צמודה שחורה ארוכה כזאת..
אני: "מאמיייי..."
בן: "יפה שלי..אוף אין לך מושג איך התגעגעתי אלייך!"
אמר ונתן לי נשיקה ארוכה בפה..
אני: "גמני מאמי.."
בן: "שומעת.. היום אני רוצה לראות אותך אחריי ביצפר"
אני: "אוקיי..."
לרגע הוא היה ניראה לי מבולבל כזה
בן: "אני צריך לדבר איתך על משהו"
אני: "על מה?"
בן: אני צריך להגיד לך משהו.. לא עכשיו מאמי..
שומעת אני זז להשיג את המחנך שלי צריך לקבוע למועד ב' בתנ"ך
אני אתקשר אלייך יותר מאוחר"
--
יותר מאוחר בערך בשעה 8 בערב הוא התקשר וקבענו להיפגשבגינה כזאת
גדולה כמו פארק שיש בעיר שלי.. הוא קצת נטוש כבר לא באים אליו..
לבשתי את אותה חולצה שלבתי בבוקר רק עם ג'ינס אחר עם קרעים צמוד
חמוד כזה..
הגעתי וראיתי אותו..כזה חתיך..
עם חולצה מכופתרת שחורה ארוכה וג'ינס כזה יפה.
התנשקנו כמה דקות ואז היינו במצב כזה שאני יושבת על הנדנדה
והוא מנדנד אותי לאט כזה מאחורה...
דיברנו טיפה על הכל.. ואז הייתה שתיקה של איזה 2 דקות..
הוא פתאום עצר את הנדנדה והרגשתי את נשימותיו על עורפי
בן: "מיטל...."
אני: "מה?......"
הרוח העיפה את שעריי, הבטתי בעיניו הנוצצות שהביטו בי במבט כזה..
מבט כזה יפה..אי אפשר אפילו לתאר..

מעלף המשך

דדיי


כככממהה שלמותתתתתתתתתתתתתת...?!?$?@#%



אהבתי כ"כ!!!


תמשייככיי דחוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף!

תמשיכי זה מהמםם .. 😊

איזה פרק יפפה[[;
תמשיכי

נשמה , אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב!!

יצצצא לך בנזוננה !! (:
המשך!!