•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

אני מתחילה לרשום לכם המשך..
מקווה שתאהבו...
אין לי ממש חשק לכתוב אבל בשבילכם
אני יכתוב3>

מחכה להמשך 😉

הוא פתאום נהיה רציני כזה.. העביר לשנייה את לשונו
על שפתיו..היה כל כך סקסי באותו רגע..
אני: "מה..?"
בן: "עדיין לא ענית לי.."
אני: "על מה?"
בן: "על אם זה עושה לך את זה או לא..."
והתחיל לנשק אותי..וככה המשכנו לנו מתנשקים..
הוא העביר את אצבעותיו על גופי..
תחושה שגרמה לי להתקפל..להצטמרר..מהאופן
שבה הוא עושה את זה..
פתאום נשמעו דפיקות על הדלת......

=26=
ישר העפתי אותו מימני
אני: "ממ מה?!" צעקתי
אמא: "מיטל?! מה את עושה?!"
אני: "לומ..לומדת!"
אמא: "תפתחי רגע את הדלת"
אני: "אמא נו אני לומדת יודעת מה
אני לא ילמד יאללה הלכתי לישון"
אמא: "לא לא זה בסדר
אני לא יפריע לך תמשיכי ללמוד
כל הכבוד
אולי עוד בסוף ייצא מימך משהו
במקום להיות חברה של ילדים ערסים!
אני ואבא הלכנו לישון מחר את
הולכת לבית הספר, כי רוצים
רק אותי ואת אבא לחקירה שיהיה לך
לילה טוב ואוי ואבוי אם לא
תקומי מחר!"
והלכה כניראה לחדר שלה או משהו..נשפתי
אני: "אוי זה היה קרוב הא?"
אמרתי בלחש
בן: "כן..מה היא חושבת שאני ערס?"
אני: "בני?"
בן: "מה בובה שלי?"
אני: "אל תתייחס אלייה, היא לא יודעת
מה היא מדברת, שמת לב איך היא מדברת
אליי, היא לא מאמינה לי
חושבת שיש לה איזה בת שרמוטה, ויודע מה?
גם אני לא ממש מתעסקת עם זה..פשוט..כל..
כל המצב הזה..עושה לי רע.."
אמרתי ודמעות זלגו מעיניי, בן חיבק אותי אליו
והיינ במצד שהוא נשען על הכרית שלי, יושבת
ואני שוכבת ושמה את ראשי על רגליו..
בן: "יפה שלי אל תבכי, הכל ייסתדר אני מבטיח
לך! ככה זה בחיים, כל הזמן יש עליות וירידות,
נועה בסדר היא תצא מיזה..וגם את.."
אני: "זה לא רק זה..כאילו ברור שזה זה
אבל אתה יודע..אתה יודע מה הדבר
שהכי מטריד אותי עכשיו? הדבר שהכי גורם
לי להרגיש רע?"
בן: "מה טולי..?"
אני: "כל הקטע עם בובי, הוא לא בבית, ההורים אפילו
לא שמים לב, מרוב שהם שונאים את הכלב הזה!
מה אני עושה, תסביר לי מה אני עושה?"
בן: "אוף.."
אמר ושם את ראשי בין ידיו, הוא היה נראה
כל כך מיואש וחסר אונים באותו רגע. קמתי מימנו
וחיבקתי אותו כמה דקות, אחרי זה התנתקנו
והבטתי עמוק בעיניו
אני: "בן..מה קרה?"
בן: "אני..אין את לא תביני נשמה"
אני: "נו אני אנסה, מה קרה לך פתאום?!"
בן: "אין אני פשוט מרגיש, מרגיש כאילו
אני לא מספיק טוב בשבילך, לא יכול לרצות
אותך. את פה יושבת ובוכה לי בגלל הכל,
ובגלל הכלב שהבן זונה הזה לקח, ומה אני ?
אני לא עושה כלום, אני לא יודע אפילו איך לעזור
לך!"
אני: "מאמי שלי תקשיב לי טוב עכשיו,
זה לא שיש משהו שאתה יכול לעשות!
הרי אין משהו שאפשר לעשות בכלל,
כל המצב חרא והדבר היחיד שאני
ואתה יכולים לעשות ביחד זה פשוט
להיות חזקים, נכון...?"
הייתי החזקה באותה סיטואציה, אבל עדיין
פחדתי. חששתי. ידעתי שיכול להיות שאת בובי אני
לא אראה יותר לעולם. מאז ומתמיד אלירן היה בן
אדם אלים, לא מתחשב. רק אותי הוא היה אוהב, מחבק,
מנשק..דואג. כי אני היחידה שהוא אהב.
הוא בנאדם עם כל כך הרבה כעס ושנאה בפנים
שהוא פשוט..פשוט לא רואה בעיניים, לא אכפת
לו מאף אחד.
--
"מה השעה...?"
אמרתי בלחש לבן, שמתי לב ששוב היינו
באותה תנוחה שהוא יושב נשען על הכרית
ואני שוכבת ושמה את ראשי על רגליו. כניראה נרדמתי
או משהו כזה.
בן: "שנייה.." אמר בקול ישנוני "1 וחצי. את עייפה טולי?"
אני: "טיפטיפטיפטיפונת...ואתה?"
בן: "חח קצת..כן..את יודעת שיש לי משחק בשבוע הבא?
משחק ממש חשוב, בקבוצה"
אני: "באמת?..מול מי? ואני מדליקה טיפה
שלא יישמעו אותנו..בכל זאת.."
אמרתי והדלקתי עם השלט את המערכת
בן: "נצרת עלית, את תבואי לראות נכון?"
אני: "מה ניראה לך?!"
בן: "אממ שכן?"
אני: "ברור"
וחייכתי
בן: "אוי, כמה שאני אוהב לראות אותך מחייכת"
וחייך גם
אני: "אני מבינה שזה גורם לך גם לחייך"
בן: "נכון"
אני: "אז החיוך הזה לעולם לא יירד המשפתיים"
בן: "איזה מתוקהההה...... רגע..איזה שפתיים?"
אני: "מה איזה שפתיים?! השפתיים שלי!!!"
בן: "מה זאת אומרת?"
אני: "מה מה זאת אומרת.. השפתיים שלי.."
בן: "איזה?!"
התחלתי כבר להתעצבן קצת
אני: "אלו!" אמרתי והצבעתי עם האצבע על השפתיים שלי
בן: "אלו?..." אמר והתקרב..והתחיל נושק לי
בעדינות נשיקות מרחפות כאלה על השפתיים.....
ככה נסחפנו לנשיקה סוערת..
ברקע התנגן השיר של אנריקה איגלסיאס, HERO..
הרגשתי את הלשון שלו משחקת עם שלי..
את השפתיים שלו מטיילות על שפתיי, על לחיי, יורדות
בעדינות למטה, מטיילות על צווארי, אני זזה מצד לצד,
זה מדגדג אותי, אבל אני נהנת..
אני: "יש לי צמרמורות בכל הגוף...."
בן: "ש..." אמר והניח את האצבע שלו על שפתיי בעדינות,
ואז ליטף את פניי..
הוא המשיך לרדת למטה בנשיקות
ונישק את החזה והבטן שלי על החולצה...
הגיע לטבור והרים מעט את החולצה שהפריעה..התחיל מנשק
לי את הטבור בעדינות..ומסביב..עם הלשון..ועם שפתיו
הרכות והחמימות...אני מלטפת את ראשו ונהנת מכל רגע.
מכל התמימות הזאת, מכל הביטחון שהוא העניק לי באותו הרגע..
אחריי כמה דקות כאלו הוא חזק לנשק את שפתיי..
הביט לי עמוק בעיניים, למרות שהיה חשוך האור של הירח
בחוץ האיר טיפה..וגם הפנסים..ויכולת לראות שוב
את תווי פניו המושלמות..את עיניו הגדולות שבוהות בי..
את שפתיו שרועדות בכזאת חושניות..
אני: "בן..מה אתה מרגיש..כלפיי...."
בן: "אני יכול לענות לך, אבל לא עכשיו?"
אני: "מה? למה......?"
אמרתי ועדיין הצמרמורות בגופי המשיכו לעבור ולטייל..
בן: "כי אני לא רוצה סתם להגיד לך,
עכשיו למשל אני ..אני מרגיש המון
דברים..אני פשוט רוצה להיות בטוח, להגיד לך את זה
בזמן הנכון, במקום הנכון, ברגע הנכון...."
אני: "אוקיי..אני מבינה אבל שמה
שאתה מרגיש זה מה שאני מרגישה.."
בן: "יפה שלי..את זה נדע בקרוב..."
המשכנו להתנשק עד שלאט לאט התעטפנו
בשמיכה החמימה ונרדמנו.
--
בבוקר קמנו ביחד בשעה 8 וחצי, ההורים
כבר לא היו בבית והוא אמר שהוא ממהר לבית הספר
ועוד צריך לעבור בבית, דיברנו כמה דקות ואז הוא הלך,
אני התחלתי להתארגן, לא היה לי ממש כח להתקלח,
לא רציתי לשטוף את כל ההרגשה הכייפית הזאת מגופי,
את כל הריח הנעים שלו שעטף והציף אותי.
לבשתי ג'ינס בהיר 3/4 צמוד עם כיפול למטה,
וגופייה לבנה, מעל שמתי סווצ'ר נעים דק וורוד
כי היה די קריר בחוץ, הסימנים שהחורף כבר בפתח.
נעלתי נעלי ספורט לבנות
התאפרתי והתארגנתי, לקחתי כסף והכנתי מערכת ויצאתי
לכיוון התחנה.
הפלאפון שלי צלצל..
"הלו? כן אמא, מה אני אעשה לא קמתי נו..
כן ראיתי שהתקשרת ..ל..נו..ל..לא עניתי
כי ישנתי...כן אני בתחנה עכשיו..מה נועה?!
מה היא עדיין לא התעוררה מהתרדמת???
מה? באמת??........"
אחריי כמה דקות ניתקתי והיה לי קשה להאמין
שנועה עדיין בתרדמת, המצב שלה יציב ...
אבל מתי היא תקום?...
איך שבאתי לחצות את הכביש אל התחנה
ראיתי שפספסתי את הקו שלי. בעוד 10 דקות מתחיל שיעור שני
ואסור לי לאחר! אחריי חצי דקה חשיבה מצאתי את עצמי
עוצרת מונית..
בנסיעה חשבתי על כל מה שקרה בזמן האחרון..
וידעתי שעם כמה ששה, אני חייבת לעשות את זה..
"יודע מה?! עזוב תיסע למקום אחר..."
אחרי 3 דקות הוא השיב
"מה יש לך לעשות שם?!"
"תסמוך עליי.." השבתי מהססת טיפה..
אחריי 10 דקות ירדתי מהמונית ושילמתי לו,
התהלכתי במהירות עד שמצאתי את היעד שלי...
אחריי כמה דקות יכולתי להיכנס..
פסעתי באיטיות...בשקט...התבוננתי בעינייה
הכחולות הבהירות..כל כך עצובות, לרגע היא
אפילו נראתה לי כל כך יפה..צמרמורת ארוכה עברה בגופי,
לפתע כל המפגשים איתה רצו לי בראש..
כמו סרט.......
ואז..היא פתחה את עינייה בפתאומיות....

ואוו!!
אימללל'ה...=\\

מאמי
יצצא
לךך
סוףףף
הדרךך
המשךך
דחוףף

וואו
המשך

יאאאאאאאאאאאאאאאא מהמם
תמשיכיייי

אומגגגגגגגגגגג

הממשךךךךךךךךךךךךךךךך

סורי שלע הגבתייי...פשוט המצב בחייייייייפההה נוראאא=[

וההמשך סוףףף

מפחידדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד
ממהמםם!!

יואוווו איזה סיפור מדהההים
כמה כישרון יש לך שתהיי בריאה P:
קיצור אני יושבת פה כמה שעות ורק קוראת בלי להפסיק
ואני חייבת אבל מה חייבת המשך
יעני דחוווווף בייב ! [:
לאאאאביו 3> .

אב' איפה את ?!

מדהים המשךךךך

נעלמת אחושרמוטההההההה..ראסמי איפה את?!?!

הקפצצצצצצצצצצה...
אבוווש
איפפפה את???
נעלמתת..=\\

מדהים המדךך