תודה לכולכם!=]
ספויילרים מהפרק הבא...
"איך היה אבא?" שאלתי אותו והצמררתי כאשר אמרתי את המילה "אבא".
הוא התחיל לספר כמה מדהים שם, כמה הוא נהנה ומאיה לא הפסיקה לשבח את צרפת.
מעניין אם גם היא יודעת שאני מאומצת.
*
"מה... מה קורה איתך, אח שלי? אתה ניראה על הפנים", הוא אמר והתיישב על ידו.
...: "אני לא יודע איך להתמודד עם זה, אני... אני פשוט לא יודע מה לעשות"
*
"אני לא מאמינה... אתם... אתם פשוט רוצחים", היא אמרה וכיסתה את פנייה,
היא לא רצתה להאמין שזו המציאות.
...: "תנסי להיכנס לנעליים שלנו, לשנייה אחת, לשנייה אחת!"
...: "פעם אחת תצאי מהבועה שלך ותנסי לחשוב על אחרים"
...: "מי זאת? רק תגידו לי מי זאת?" היא שאלה ונשענה על הקיר, רצתה שהקיר ימתוך
בה, היא הרגישהש היא עומדת להתפרק, להתפורר, ליפול.
...: "אנחנו לא יודעים..." הוא ענה והיא ראתה את הניצוץ בעיניים שלו, ניצוץ אבוד,
מראה אבוד, מראה מובס, מיואש.
"למה לא אמרתם לי כלום?!" היא צרחה פתאום "16 שנה שחייתי בשקר!"
*
"אני יושבת פה, רגליי מלוכלכות ולא אכפת לי. אני יושבת פה ורוצה להוציא אותך מכאן, רוצה להוציא אותך
מהאדמה המסריחה הזאת. אני לא מבינה למה, למה כל זה היה צריך לקרות, כאילו... פאק. כוסאמק,
טוב?! מה אני אמורה לעשות בלעדייך עכשיו, מה?", התחלתי לבכות, טמנתי את ראשי
בין שתי ידיי וטעמתי את טעמן המלוח של הדמעות. הקור חדר אל עצמותיי והרגשתי שאני קופאת למוות,
רציתי למות, הרגשתי שאני פשוט רוצה למות.
"אל תבכי..." שמעתי קול מאחוריי.
*
יש אנשים חולים, הם יודעים שהם חולים, הם רוצים להחלים ויודעים שהם יכולים.
יש אנשים חולים, הם יודעים שהם חולים, הם רוצים להחלים אבל לא יכולים.
ויש אנשים שחולים, הם יודעים שהם חולים, הם לא בטוחים שהם רוצים להחלים אבל במילא,
הם לא יכולים.
"זה שואב אותי פנימה אמא..." היא לחשה בין הדמעות וכיסתה את עצמה בשמיכת הפוך הגדולה.
*
"אבל זה חשוב לי לדבר איתך, אני לא יכולה לשמור את הסוד הזה בתוכי יותר" היא אמרה מצידו
השני של הקו ואני הקשבתי, מנסה לחשוב מה זה כבר יכול להיות.
אני: "מחר, בבית הספר, תבואי לפני כולם למחששה ו..."
...: "אני לא מתקרבת למקום המסריח הזה, אני עוד לא נרקומנית, תודה.
ולא ניראה לא שאהפוך לכזאת בזמן הקרוב"
אני: "אוייש, מה זה הקשר?" שאלתי בעצבים אבל מייד שתקתי, לא רציתי לעצבן אותה
במיוחד כשהיא טוענת שהיא מחזיקה סוד כל כך גדול בתוכה, שקשור אליי.
*
"מייטטטטטטטטטטטללללללללללל!!!!!!!!!!!!!" הוא נעצר באמצע הכביש וצרח.
המבול שירד הרטיב אותו לגמריי, הוא צעק וטיפות המיים הכובות התערבבו עם שפתיו.
"מיטלללללללללללל! לאאאאאאא...!!!!!" הוא נפל על ברכיו והכה בכביש.
"בבקשה... לא..." הוא לחש
*
האוטובוס יוצא עכשיו ילדה, כדאי שתסיימי את הסיגרייה ותעלי", נהג האוטובוס אמר בקול עצבני ביותר.
כיביתי את הסיגריה ועליתי לאוטובוס. מלא צעירים, כולם מדברים על הטיול שהולך להיות להם.
ואני? אני הולכת למות. מה איתכם? תהנו לכם בעיר החטאים, עלק. הפלאפון שלי לא הפסיק לצלצל,
הבנתי שזה הוא, לא עניתי. פתאום הוא נזכר להתקשר?
אחרי כל מה שהוא עשה הוא נזכר בי? שילך להזדיין. הוצאתי את תעודת הזהות המזוייפת מהתיק,
בחרתי שם כל כך מכוער, לא יכולתי לבחור שם יפה יותר?
*
"מה קרה? תראה לי..." היא התקרבה אליו ולקחה את הדף מידו, לאחר כמה שניות היא שמה את ידה
הימנית על פיה ולחשה "אני לא מאמינה..."
...: "מה אני עושה עכשיו, מה?" הוא התיישב על הריצפה והניח את ידו על פניו.
"..................................................
......................................... ...............
........................................................
.............. .......................................
......!!!!!!
......................................? ............
...................
שלך לנצח,
מיטל"
הכנסתי את המכתב למעטפה לבנה, ניגבתי את הדמעות מפניי ונעלתי את האולסטאר השחורות שהיו זרוקות
בפינת החדר. השעה כבר 12 וחצי בלילה, יצאתי בשקט בלי שמאיה ואבא ישים לב, נועלת אחריי
ומתחילה ללכת לכיוון הבית שלו. הנה הבלוק שלו..התקרבתי בשקט לכיוון תיבות הדואר, מסתכלת
עשרות פעמים סביבי לראות שאף אחד לא רואה, במיוחד לא הוא. שמתי את המכתב בתיבת הדואר
והסתלקתי מישם.
*
"את מתוקה..." הוא לחש וחייך
...: "אתה יותר!" היא צחקה. שפתיהם התקרבו לאט לאט, ידייה טיילו על בטנו, אוחזות בעדינות
בחולצתו.
*
וזה בשבילך נועה, על שאת אוהבת להרוס לי כל דבר בחיים.
והנה אותו אחד, זה דווקא אחד מיוחד, אותו אני מקדישה לך בן, על האהבה, על הסבל, על מה שלימדת
אותי ועל מה שהרסת בי. מרוצה? לא יפה? לבחור אחד אחר? לא, בעצם בשבילך אני בוחרת 4.
הנה בן, 4 בשבילך, בסדר?
שתיתי עוד קצת מבקבוק הוודקה והבטתי על הקיר.
התחלתי להרגיש מסוחררת, כאבי הבטן התחזקו מרגע לרגע.
קמתי וניגבתי את הדמעות.
הייתי מקדישה גם לך אלירן, על שהרסת בי הרבה, אבל הם פשוט נגמרו. לא נורא, בפעם הבאה אה,?
אם תהיה כזאת.
"דייי כבר!!!" צרחתי והעפתי את הבקבוק על הקיר, הוא התנפץ והחלקיקים התפזרו בכל החדר.
הרמתי את אחת החתיכות והעברתי אותה בעדינות על ידי.
*
אהבתי להיות בתוך האמבטיה עם המיים החמים, עם הקצף. בכיתי. הדמעות שלי זלגו היישר מעיניי
אל המיים החמים.
נשרפתי, הרגשתי איך נשרפתי מבפנים.
"הלו..." עניתי בקול צרוד ועייף לפלאפון שלי שצלצל ללא הפסקה.
...: "איפה את?! איפה את, תגידי לי איפה את ואני בא עכשיו!" הוא צעק, יכולתי לשמוע על קולו
שהוא בכה.
"אני רחוקה, אל תדאג..." לחשתי. הרגשתי איך עיניי נעצמות
...: "לא! חכי! תקשיב לי, תקשיבי לי.. דיי... בבקשה, תגידי לי איפה את.
אני מתחנן אלייו, בבקשה! בבקשה, תגידי לי, רק תגידי לי, אני אבוא, תגידי לי"
הוא החל לבכות, אני מכירה אותו כל כך טוב. בטח עכשיו הוא בולע את הרוק ומנסה לחזור לעצמו.
"דיי... אל תבכה" לחשתי וניגבתי את דמעותיי "אני אוהבת אותך" חייכתי
...: "אל תעשי לי את זה..."
"אל תדאג, אני אוהבת אותך, אף פעם לא הפסקתי לאהוב אותך לרגע" חייכתי וצמרמורות עברו בגופי.
"אני כאן... אל תדאג לי, אל תבכה אני לא רוצה שתבכה. אני אוהבת אותך, אני כל כך
אוהבת אותך ואני אף פעם לא אפסיק לאהוב אותך, אתה מבין?" פרצתי בבכי "אתה מבין?!" צעקתי
...: "מה את עושה עכשיו? איפה את? יפה שלי, מתוקה שלי, אני אוהב אותך, איפה את?"
*
ידעתי שאלו השניות האחרונות, הרגשתי את זה, שמעתי את זה, נשמתי את זה.
"ל...א..." הוא בכה ואני הרגשתי שאני כבר לא יכולה להחזיק את מכשיר הפלאפון יותר.
"אני אוהבת אותך..." אמרתי בשקט, לא יכולתי לדבר חזק בכיתי, כאב לי.
*
הוא נכנס לחדר, הוא ידע שמשהו לא בסדר. חדר קטן בבניין קטן, לא משהו רציני.
הוא קרא בשמה, היא לא ענתה, הוא התחיל להילחץ. הוא דפק על דלת חדר האמבטיה,
לא עונים. הוא פתח אותו וכמעט התעלף. הצרחה שו הרעידה את כל העיר,
הוא רץ לעברה, היא לא נושמת.
ווואוווווו
נשמע שיהיה לנו עוד פרק חזזזזזזזזק!#%&^*
המשךך דחוףףףףףףףףףף
קראתי כבר בבלוג אבל,פשוט...אין מילים.
לא בא לי שיגמר.
לאאא=[[[[[
מיטל תמות גגם?! אוף אוף
מחככה לפפרק..
פשוט ואווו אין לי מילים 😢
אמא'לה איזהה פרקקקקק הולך ליהות דדדדדדדדדייייייייי
אמאאאאאאאא
אני עם דמעות
המשךךך
OMFG .
אמא .
יש לי רעיון ממש טוב בשבילך יותר מאוחר אני אשלח לך פרטית .
3>
עוד מישו מת ?! ]:
מחכה להמשך 3>
יווו...איזה פרק חזק..אני עוד שניה בוכה רק מהספוילריםםם!
עדן
דייייי היא לא יכולה למות עכשיו!!!!
נשמע פרק ממש טוב...מחכה בקוצר רוח!!! 😉
OMFG 😮
זה נראה כמו פרק ממש אבל ממש טוב..!!
מתי ההמשך..?! דחוף! דחוף! דחוף!
אוהבת המון..
מואהה
QUOTE (sexy_girl8 @ 05/11/2007) OMG
איזה צמרמוררררת עברה בייי !!!
מדהים, פשוט מדהים איך שאת מעבירה את זה
את כותבת כל כך יפה וסוחף . !
תמשיכי
😢
