•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

אחד הפרקייםם ..
אהבתתי , אתה כותבת פשוטט מוושלם (:

QUOTE (gal_n @ 01/11/2007) אני מסתובבת כבר כל היום (מאז שקראתי את הפרק) בתחושה כל כך מגעילה😢 את לא מבינה אפילו כמה שהפרק הזה השפיע עליי. אני לא מפסיקה לחשוב רק על זה.
גמאני . .
לא הפסקתי לחשוב.

הרגשתי כאילו לירז חברה שלי , ללא יודעת איך לתאר את זה..
מפחחיד |:

טוב אינלי בכלל מילים לתאר לך את מה שעבר לי בגוף שקראתי את השורות האחרונות...
ובכלל מהקטע של לירז.. קשה לי לתאר את זה,אני כאילו הולכת בבית עם תחושה שבאלי לבכות
כאילו שזה באמת קרה לחברה שלי או משהו כזה..
וזה רק מראה עד כמה שהכתיבה שלך מדהימה.
אין את מצליחה לגעת לי בלב לא פעם ולא פעמים בכיתי שקראתי כל כך הזדהתי עם מה שאת כותבת
אין את הכי מוכשרת בעולם את צריכה לעשות משהו עם הכישרון הזה שלך
זה לא קיים אצל כל בן אדם.!

אוקיי מספיק עם החפירות

המשךך דחוף😊

יאאאאאאאאאאאא
מסכננהה=\

תמשיכיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

איןן. .אין מילים שיתארו מה שאני חושבת ומרגישה עכשיו.
זה היה אחחד הפפרקקים בסיפור . .
מסכנה לייררז. .
דיי .. אני לא מאמינה 😢


המשך דחווףףףף

אוף.. :[
המשך דחוף!.. :[
לירז לא הדמות האהובה עליי, אבל היה לה כזה ביטחון... :[
שאני רוצה שהיא תחזור!.. :[
בבקשה שיהיה המשך!.. :[
3>>>

א-נ-י ל-א מ-א-מ-י-נ-ה !-!-!-!-!-!

אני אומרת כולם ימותו..!!

מיטל בגגל השבועה..נועה או בגלל "אנה" או בגלל השבועה גם ובן בגלל מיטל ואז גם דורין תתאבד..חחח

או שרק מיטל תישאר בחיים בגלל השרשרת..

חחח

~~~~~~~~

וואי הפרק היה כל כך חזק קראתי פה תגובות ובאמת שכאילו לכולם זה נכנס ללב ודיברתי גם עם חברות שלי שקוראות את הסיפור וכולן כאילו כל היציאה דיברו על זה!! זה הכי היה בום בעולם וכולן כאילו ממש בשוק וטראומות מזה..

את כל כך טובההה...

עדן

איזה מוות אכזרי מסכנה לירז...את כותבת כל כך אמיתי..
היית צריכה להזהיר בתחילת הפרק לא לקרוא אותו בלילההה חח עכשיו אני לא אוכל לישוןן =\

המשך..

המשךךךךךךךך

תודה ענקית לכולכם! באמת עושה לי טוב לדעת שהצלחתי להעביר את הרגשות דרך הסיפור, לתת לכם להרגיש כאילו זה באמת קרה. תודה ענקית!

הנה כמה ספויילרים מהפרק שיתפרסם בקרוב, פרק 198:



*

אני: "מתי אתם חוזרים?" אבא: "מחרתיים" אני: "אהה אוקיי, אני אולי אבוא לשדה התעופה עם ההורים של לירז ועם לירז" אבא: "באמת? לא יצא לי לדבר איתם" אני: "דיברתי עם אבא שלה אתמול, הוא אמר שאיך שאתם חוזרים הוא רוצה לשמוע חוויות" חייכתי אבא: "אז אין בעיה"

*

אבא: "בואי תשבי אני אכין לך משהו לשתות... תירגעי" אמא: "אני לא ארגע! אל תגיד לי להירגע! אתה, אתה... לא אכפת לך מהבת שלך, אתהלא מודאג אפילו" אבא: "תקשיבי רגע,..." הוא התחיל לדבר אך באמצע המשפט שלו נשמעו דפיקות בדלת. "אוי תודה לאל..." אימה של לירז התקרבה אל הדלת אבא: "אמרתי לך... את סתם מלחיצה את עצמך ו..."

*

המורה: "ומה, גם נטלי לא הגיעה? מה נהיה פה? אתם לא מבינים שיש לכם בגרות?!" היא צעקה ודלת הכיתה נפתחה. בפתח עמד שוטר במדים צבע עורו היה בהיר והוא החליף מספר מילים עם המורה. "מי זה עמית עמר?" הוא שאל עמית: "א...אני... מה? קרה... קרה משהו?" השוטר: "לא קרה שום דבר, אני צריך שתתלווה איתי לתחנה בבקשה"

*

נטלי: "אין בעיה" היא חייכה. היא התחילה להסביר לו על המחירים, הראתה לו גם שהכל כתוב בפנקס הגדול על יד הקופה, אמרה לו את הקוד של הקופה, הסבירה על השעות, לקוחות, מה עושים בכל מיני מקרים, היא ענתה על כל שאלותיו. נטלי: "אה, ובמקרה שאתה משתעמם, יש טלוויזיה" היא אמרה בחיוך גדול והדליקה אותה, הטלוויזיה נפתחה על ערוץ 22.

*

החוקר לחץ על כפתור שנמצא בטלון שהיה מונח על השולחן, "רוויטל, תביאי לי כוס מיים בבקשה" לאחר כמה שניות נכנסה המזכירה עם כוס מיים קרים בידה.

*

"אני פשוט לא מאמין שזה קרה, אני לא מצליח להבין את זה" הוא אמר בשקט ...: "אין מה לעשות, ככה הם החיים. הלוואי שיכולנו להחזיר את הגלגל אחורה אבל אנחנו לא יכולים, אנחנו צריכים להתמודד עם כל המכשולים האלו" היא אמרה ולקחה נשימה עמוקה.

*

אני לא ראיתי כלום באותו רגע, הרגשתי את העולם רועד. לא האמנתי שזה קורה. רציתי לחשוב שזה חלום. הכל נפל עליי בבום אחד גדול. התיישבתי על הרצפה, בעודי "מנגבת, את דלת תא השירותים המסריח. בכיתי. בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים. אני חושבת שבכיתי יותר מהמוות של אימי, מכל הפרידות מבן, מכל הדברים שקרו לי אי פעם. הרגשתי שנמלים קטנות אוכלים אותי, אוכלים את כל כולי. קירבתי את האולר הקטן אל ידי, העברתי אותה בחוזקה, ראיתי דם, הרבה דם, גאד, זה כל כך כאב. רציתי להיות למעלה, לא רציתי לחיות.

*

יצאתי משירותי בית הספר והבטתי בתמונה הענקית, לא יכולתי לזוז, הרגשתי שאנ לא מסוגלת לדבר, לנשוםם, כלום. "מיטל... בואי אני רוצה לדבר איתך..." המחנכת שלי התקרבה אליי. מה היא רוצה מימני? לא יכולתי לענות לה. התקרבתי בשקט אל כל ההמולה, כל כך הרבה דמעות, כל כך הרבה כאב, עצב, סבל. ואני? אטומה. אדישה. לא מסוגלת להביע שום רגש. הם היו שם, מתחבקים, הוא בוכה. היפה שלי בוכה והיא מחבקת אותו. היא. למה היא משחקת אותה? לא היה לי כח לחשוב, הראש כאב לי, הידיים שרפו לי מרוב החתכים. אין לי בשביל מה להיות פה יותר, פשוט אין. הבטתי בפעם האחרונה על כולם ויצאתי.

*

"מה זה... מה לעזאזל...?" היא מלמלה לעצמה והמשיכה לדפדף בתמונות. זה לא יכול להיות. משהו פה לא בסדר. מה זה הדף הזה? מה זאת הכתובת הזאת?

*

"דיי! אל תכסה! דיי!" הוא צרח "לאא!" הוא התחיל לבכות ונשכב על האדמה. 2 גברים הקימו אותו והרגיעו אותו, הביאו לו לשתות מים. מה מים יעזרו במצב כזה?!

*

הרגשתי שאני חייבת את הסם בתוכי, עכשיו, מייד, ברגע זה.

*

הוצאתי כמה שטרות והתחלתי להרים את כל הדפים שנפלו על הריצפה עד שראיתי את אותה מעטפה, מעטפה חומה, מעטפה גדולה, מעטפה שרואים שנפתחה בעבר.

וואו..

זה הולך להיות עוד פרק של בכי אה ? ]:

מחכה להמשך 3>

שיאאו מדההים !!@##!@$@#


נראאללי יאשימו את עמית במה שקרה ללירז |:

מעניין מאוד..תמשיכי

ווווווווואווווווווו !!!!