•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

מושלם !
אין מילה אחרת לתאר את הסיפור הזה!

כ"כ יפההההההה 😊

מדהייים תמשיכייי

מוווווווווווושלם !!! 1
המשך ..
בבקשה ממך שיחזרו [=

מווווווושלםם
המשך 😊

המשששךךךךך (:

המשך?!?

הייי חחח... :]
אני לא קוראת חדשה... כאילו זאת תהגובה הראשונה שלי אצלך..
אבל בכל מקרה... אני כבר איזה חצי שנה בלי הגזמה מנסה לגמור את הסיפור
ולא הצלחתי כי לא היה לי זמן חחח... :]
הסיפור שלך מהמם!!!... :]
כתיבה: מעולה!, מדהימה!, יפה! כל מה שיש.. :]
ממש אהבתי את הסיפור... :]
אני לא רוצה שאף אחד ימות.. :[
אוף ולמה בן ומיטל לא יכולים להיות ביחד?
ונועה ושגיא? ועמית ולירז? ושדורין הייתה נישארת עם הבנות?
חחח..
ובמיטל ונועה ייגלו שהן אחיות!... :]
חח יש לי מלא דברים לכתוב.. :]
אבל אני כבר לא זוכרת.. :]
היא בטח ראתה את בן!.. :]
חחח.. הוא את הילד ההוא שהיא פגשה אצל המשפחה של מאיה..
שבן היה במסיבה..
נו זה שניסה לנשק אותה.. חח אני לא זוכרת איך קראו לו.. :]
יאללה המשך דחוף!.. :]
אוהבת..
דרוש.. 3>>>

המשךךךךךך

המשך ?

מתי יהיה המשך?? 😢

ואיי איך את עושה חשק להמשיך לקרוא את הסיפור שלך :S

=פרק 195=
הוא היה ניראה כל כך טוב, הוא לבש חליפה שחורה ומתחת חולצה מכופתרת לבנה, בכיס של הג'קט
היה תקוע לו ורד אדום.
"היי..." לחשתי, בקושי הצלחתי לדבר. הרגשתי כאילו אני נמצאת באיזה סרט, אין מצב
שזו המציאות.
בן: "אני אוהב אותך" הוא אמר בקול המקסים שלו ולא הסיר את מבטו מעיניי
אני: "אני... אני אוהבת אותך בן" אמרתי וחיוך ענקי עלה על פניי. אני חושבת שאם זה לא היה חיוך
הייתי פשוט מתחילה לבכות מרוב התרגשות. בטח לאחרים זה היה נשמע כל כך קיטשי, אבל שחווים רגע
כזה באמת פשוט... אי אפשר להסביר את מה שמתחולל בפנים, בתוך הגוף.
בן: "את רוצה אולי לרקוד איתי?" הוא שאל בחיוך
משכתי אותו אחריי אל רחבת הריקודים. ברקע הנגן לו שיר די ישן, שיר שאני יודעת שאבא מאוד אוהב.
put your hands on my shoulder
כרחתי את ידיי סביב צווארו והוא החזיק בעדינות במותניי. יכולתי לראות מהצד את לירז ונטלי מתבוננות בנו,
בטח הן כל כך שמחות בשבילי עכשיו.
put your hands on my shoulder
hold me in yours arms, baby
squeeze me oh so tight and show me
that you love me too
put your lips next to mine dear,
wont you kiss once so baby,
just to kiss goodnight and maybe
you and i will fall in love
people say
that love is a game
a game, you just cant win
if theres a way i'll find it someday
and then this fool will rush in
put your hands on my shoulder
whisper in my ear baby
words i wanna hear, tell me
tell me that you love me too
put your hands on my shoulder
whipser in my ear baby
words i wanna hear baby
put your hands on my shoulder
כבר לא שמעתי את המילים של השיר ולא שמעתי שום מנגינה, לא ראיתי אף אחד, זה היה נדמה לי כאילו זה
רק בן ואני על הרחבה.
ראשו התקרב אליי באיטיות ואני הבטתי אל תוך עיניו, האם זה אמיתי? האם זה לא עוד משחק?
עוד לפני שהספקתי לענות לעצמי על השאלות הרגשתי את שפתיו נוגעות בשלי, חייכתי חיוך קטן וביחד נסחפנו
לנשיקה ארוכה ביותר.
---
"תראי איזה חמודים הם ביחד!", לירז צעקה בחיוך רחב והצביעה על בן ומיטל
נטלי: "את חושבת שהם עוד יחזרו?"
לירז: "תראי איך הם מתנשקים, מה ניראה לך?" היא צחקה
נטלי: אוי, תראי אותו" היא שינתה נושא והצביעה לעבר אחד הברמנים שהיה בעמדה משלו
לירז: "הוא חייך אלייך הרגע" לירז הודיעה לה
נטלי: "איי קנואו"
לירז: "טוב מה את עומדת פה?! לכי אליו"
נטלי לא ענתה והתקדמה לעברו.
---
"מיטל, אני ואבא שלך רוצים להביא לך משהו" מאיה אמרה וחייכה, היא לקחה אותי לשולחן איפה שאבא ישב.
אני: "מה זה?"
מאיה: "האמת לא ידענו אם תאהבי והיה קשה לבחור אבל בסוף בחרנו"
אבא: "קחי מתוקה" הוא הושיט לי קופסה קטנה בצבע כחול כהה, פתחתי ותה ובפנים הייתה שרשרת מדהימה,
היא הייתה בצבע סף עם תליון כסוף בצורת מעויין ובפנים הייתה אבן בצבע כחול כהה.
אני: "וואי זה מדהים" אמרתי המומה
אבא ענד לי את השרשרת
אבא: "אהבת?"
אני: "אתם צוחקים עליי?" הרמתי את קולי "ברור שאהבתי!" צעקתי בחיוך
מה שלא ידעתי היה שהשרשרת הזא תקבע את גורלי.
---
נועה התהלכה בחדרה, אם מישהו היה מסתכל עלייה מהצד זה היה ניראה יותר כמו שד שמתהלך בחדר.
היא הרגישה מלכה על כך שהצליחה לזייף בבדיקות המשקל בבית החולים על ידי כך ששמה מקולות קטנות בחתונים
ובחזייה.
אבל היא הרגישה גם מושפלת על כך שבן זרק אותה. איך היא יכלה לתת לו לעזוב?
עד שהשיגה אותו...
עדיין שרף לה הגרון מההקאה האחרונה.
ועכשיו היא לבד.
ואין לה כמעט חברות בגלל שהתנהגה אליהן מגעיל,
ואין לה ידידים כי היא הורידה לכל הסובבים אותה את הביטחון לקרשים,
והמשפחה? כל אחד עסוק בשלו, הם נזכרים בה רק כשצריך ללכת לבדיקות.
---
כשכולם כבר עזבו אבא הזמין לי, לנטלי וללירז מונית, כמובן שלא עזבנו לפני שלקחנו כמה בקבוקי וודקה, וויסקי
וכל מיני משקאות שנשארו שם.
"ומתי אתם חוזרים?" שאלתי את אבא
אבא: "עוד שבוע וחצי, אולי נאריך את זה ביומיים"
אני: "אה... מגניב" ניסיתי להסתיר את החיוך הזדוני שלי.
אבא: "שום מסיבו, סמים, אלכוהול וחשפנים!"
אני: "ברור, מה פתאום" צחקתי
אבא: "לירז! אני סומך עלייך" הוא הפנה את מבטו אלייה, ממש מצא על מי לסמוך...
כשהגעתי הבייתה הייתי ממש עייפה, הורדתי את השמלה והנעליים ונכנסתי להתקלח.
כשיצאתי התחברתי קצת לאייסיקיו אחרי המון זמן שלא התחברתי.
כתבתי אוואי
---
פה😊
חזרתי מהחתונה היה הכי מדהים בעולם!
בן.. אני אוהבת אוך כל כ!
---
לא האמנתי שאני ובן חזרנו, הרגתי שאני חיה בחלום.
מייד נשלחו אליי כמה הודעות
~*~*~
לירז - היה הכי כייף :]
אני - נכון? חחח אני עדיין מתרגשת בשבילם
לירז - כן... את באה מחר לביצפר?
אני - לא, חרא שאני אלך חחח
לירז - יש מחר מבחן
אני - מה? במה??
לירז - מיטל מה עובר עלייך? מתחילת השנה כל מבחן את לא יודעת על קיומו,
בסוף עוד יעיפו אותך עם כל הנכשלים האלה...
אני - אוי אל תדאגי. במה מבחן?
לירז - תנ"ך!
אני - אה... טוב במילא אני לא באה אני אעשה מועד ב'
לירז - את מעצבנת אותי שאת ככה מזלזלת בלימודים
אני - אל תדאגי נו, אני אשלים😊
לירז- טוב... חסר לך לא!
אני - טוב טוב מבטיחה! :]
~*~*~
בן - יפה שלי?
אני - היי:]
בן - אני אוהב אותך כל כך, אין לך מושג כמה אני שמח שחזרנו
אני - גם אני מתוק שלי, אין... זה כמו חלום
בן - אני רוצה אותך כאן איתי😢
אני - לי יש בית ריק, בוא אתה לפה
בן - חחח את רוצה שאני אנהג עד אלייך שאני תחת השפעת אלכוהול? :0
אני - תבוא ברגל, רבע שעה הליכה לא יקרה כלום
בן - את רומזת שאני שמן? :[
אני - חחח מפגר. נו בוא כבר! תישן אצלי...
בן - אני אבוא אבל מי אמר שנישן?
אני - טוב שתוק, בוא כבר חח :] אני מחכה
בן - טוב מאמי חצי שעה אני אצלך
אני - טוב בובי... אוהבת אותך!
בן - גם אני אותך טולי:]
~*~*~
נועה - פשש שיחקת אותה י'א כלבה
~*~*~
ממש לא היה לי כח להתייחס להודעה שלה, פשוט לחצתי על האיקס.
---
לירז ניסתה שוב להתקשר לעמית, הפעם הוא ענה.
"טוב שנזכרת לענות, זאת כבר השיחה השישית!", היא צעקה
עמית: "טוב מה יש לך, לא הייתי לייד הפלא"
לירז: "אה, ולהתקשר אליי כל היום גם לא יכולת?"
עמית: "מצטער הייתי עסוק מאמי"
לירז: "טוב לדעת שאני בעדיפות אחרונה"
עמית: "טוב מה נפלת עליי עכשיו?"
לירז: "כלום לא משנה ביי!" היא אמרה וניתקה בעצבים.
---
אחריי חצי שעה שמתי לב שאני עדיין עם המגבת, הורדתי אותה ולבשתי מכנס טרנינג שחור רחב כזה וגופייה שחורה
צמודה. הדלקתי לי סיגרייה והתיישבי על אדן החלון.
הפלאפון שלי צלצ וראיתי ששמה של לירז מופיע על הצג
אני: "מה קורה מאמי?" עניתי בשאלה
לירז: "חרא, מה איתך?"
אני: "מה קרה?"
היא התחילה לספר לי על השיחה שהייתה לה הרגע עם עמית, על זה שהוא בזמן האחרון בכלל לא מתקשר,
לא מתייחס אלייה ומתנהג כאילו ירד לו מימנה.
אני: "וואי, האמת אני לא יודעת מה להגיד לך... אל תתקשרי אליו פשוט, תחכי עד שהוא יתקשר ו..."
לירז: "רגע רגע הוא שלח הודעה חכי"
אני: "מה הוא כתב?!"
לירז: "שנייה... שומעת?"
אני: "כן, נו"
לירז: "הוא רשם 'בייבי אני מצטער שאני ככה אין לי כח לכלום בזמן האחרון תביני אותי'"
אני: "תרשמי לו 'ואלי גם אין לך כח?'"
לירז: "שנייה..." היא אמרה ולאחר כמה שניות אמרה "כתבתי לו"
אני: "ניראה מה הוא יענה"
לירז: "הוא רשם לי עכשיו 'אין לי כח לכלום', לא ענה על מה ששאלתי" היא אמרה בעצב
אני: "אז תעזבי אותו בשקט, אם הוא ככה, אל תתקשרי, אל תשלחי הודעות, עד שיתגעגע"
דיברנו עוד כמה דקות עד שהיא אמרה שהיא הולכת לישון.
לאחר כמה דקות בן הגיע, עלינו לחדר שלי עם שתייה קרה ושקית במבה, הוא מייד חיבק אותי חיבוק ענקי.
בן: "אוף אין לך מושג איך התגעגעתי אלייך, אין, את לא תביני"
אני: "גם כשהיית... איתה?"
בן: "בכל שנייה חשבתי עלייך, התגעגעתי, רציתי אותך, אני עדיין לא מצליח להאמין שאנחנו ביחד"
אני: "אתה יודע, לפעמים הייתי שוכבת במיטה עם עצמי, מתכסה ומדמיינת שאתה לצידי, ליידי, מחבק אותי. היו פעמים שאפילו הייתי מחבקת את עצמי, מלטפת את הבטן שלי ומדמיינת שאלו הידיים שלך שמלטפות אותי", חייכתי חיוך קטן, "פאק, זה בטח נשמע ממש דפוק, נכון?"
בן: "לא... ממש לא... זאת אומרת, זה, זה הדבר הכי יפהב שאמרו לי בחיים, אני חושב..."
אני: "אני כל כך אוהבת אותך בן"
בן: "גם אני אוהב אותך..." הוא לחש ונשק על שפתיי בעדינות
אני: "אתה לא תבגוד שוב נכון? אני יכולה לסמוך עליך ש... שלא תרכזב אותי שוב?"
בן: "אני לעולם לא אתן לעצמי לאבד אותך שוב, לאבד את הדבר הכי יקר לי בעולם הזה"
---
והנה כבר 5 לפנות בוקר והיא שוב סוגרת את מכסה האסלה הלבנה לאחר שפתחה את המים, לאחר שזרם המים ניקה את כל הזוהמה שבלסה בפראות חצי שעה קודם לכן. והנה, כבר 5 לפנות בוקר והיא נשכבת על המיטה, על גבה וידייה פרוסות לצדדים.
נועה.
מי היא נועה בכלל? זאת לא אותה נועה שהייתה לפני שנה. זאת לא אותה נועה שהייתה שלמה עם הגוף שלה, עם הנשמה שלה. זאת לא אותה אחת. אנשים לא מבינים מי זאת אנה . הרבה אומרים "אנה היא סתם דמות דמיונית אשר אותה ממציאות בנות הסובלות מהפרעות אכילה. אנה לא אמיתית, אין כזה דבר". הלוואי ונועה הייתה יכולה להוכיח להם שכן, אנה קיימת.
נועה הרגישה שוב את הדקירות בבטן, את הדקירות הכואבות, המעצבנות, הדקירות שלא נותנות שום שקט. היא מייד לקחה את בקבוק המיים הגדול שמונח על יד מיטתה ושתתה חצי מימנו, עכשיו היא מרגישה קצת יותר טוב. היא שלפה את יומנה שהיה מתחת למזרון, לקחה את העט והתחילה לכתוב.
'כשאת קמה בבוקר, את שומעת אותה. היא כאילו מברכת אותך, בוקר טוב, שיהיה לך יום טוב, אבל גם מזהירה אותך, אומרת לך לשמור על עצמך, אומרת לך לא לשכוח את התקרית שקרתה אתמול בלילה, את לוחשת שזה לא יקרה יותר, שאת מבטיחה. את מתארגנת ויוצאת לבית הספר, אין לך כבר כח ללכת. את עוברת לייד שורת המכולות הגדולה, איפה שכל הקיוסקים, את ממשיכה להתהלך אל תחנת האוטובוס ואת שוב שומעת אותה. היא שוב מראה לך שהיא קיימת, שהיא שמה עלייך עין, שהיא יודעת כל מה שאת עושה ותעשי, אפילו אם לא תודי בזה. ואת מגיעה לבית הספר, ואת חושבת שאף אחת לא מכירה אותה כמו שאת מכירה אותה. אבל את טועה. היא לא נאמנה לך. היא כמו השטן. מושכת המון אחרייה, לא אכפת לה להרוס את כולם. אולי היא יודעת שאין מישהי חזקה כמוהה, שהיא המלכה, שאין אף אחת שיכולה לעבור אותה, בגלל זה היא לא מפחדת למשוך אלייה עוד ועוד. ובהפסקה את מרגישה שהיא הולכת ליידך, שהיא מחזיקה לך את היד, שהיא מושכת אותך ישר לתוך השירותים, שלא תראי עולם, שלא תראי כלום, שלא תעברי על שום חוק. היא תוקעת אותך בתוך תא השירותים הקטן כדי שלא תצאי מישם, היא יודעת שבתוך השירותים את לא יכולה לעבור על שום חוק, את לא יכולה לעשות דברים רעים, את לא יכולה לחטוא. היא מרחיקה מימך את כל מה שצריך להרחיק. כשת מגיעה הבייתה היא מתרפצת מתוכך, את פולטת שקרים על גבי שקרים, היא כמו המנגנון הפנימי שלך... כבר אין לך חיים, אין לך עמוד שדרה, את חייה לפיה, לפי מה שהיא אומרת, לפי דרך החיים שלה, את מפחדת לעשות טעות, שהיא לא תעזוב אותך. היא מושכת אותך לחדר שלך, סוגרת את החלון, מקציבה לך חצי שעה להיות על המחשב, לראות דברים שיעזרו לך, לקרוא דברים שיתנו לך השראה, שיעודדו אותך... ואז היא שולחת אותך למיטה, מכסה אותך עד למעל הראש, שלא תראי כלום, שלא תשמעי כלום, שלא תריחי כלום...היא רק מרשה לך לחשוב, אבל בתנאי שבכל מחשבה היא תהיה נוכחת. וכשאת הולכת ברחוב ורואה מישהי כמוהה, פעימות הלב שלך נעצרות, את לא יכולה להפסיק להסתכל עלייה, בא לך לרצוח אותה, בא לך להתלוות אלייה... כואב לך...היא שמחה שכואב לך. וכשאת נפגשת עם הבחור שאת אוהבת, היא מתלווה אלייך. היא מפחדת שהוא ירחיק אותך מימנה, היא מפחדת שיקחו לה אותך, שיהרסו את כל מה שהיא בנתה במשך פאקינג שנה שלמה...וכשאתם נשכבים אחד על יד השני, עוצמים עיניים, מתנשקים...את שומעת אותה...הוא נוגע בך והיא מזהירה אותך, הוא מדבר ולוחש דברים כל כך יפים והיא צועקת לך שהכל שקר, שאף אחד לא יכול לאהוב אותך עד שלא תיהי כמוהה, כי את כל הזמן עושה ההפך מימה שהיא מבקשת. ואת קמה ב3 לפנות בוקר כי היא מעירה אותך, כי היא אומרת לך שאת זונה, שאת שקרנית, שאת חוטאת וחושבת שהיא לא רואה הכל, והיא שוב שולחת אותך לשירותים, כי מגיע לך עונש, ומגיע לך שיכאב לך, ומגיע לך לסבול.
ואת פשוט מתחננת אלייה שתעזוב אותך בשקט, שתצא מימך, שתיצא לך מהראש, מהנשמה, שתצא לך מכל התאים בגוף, את מנסה לגרש אותה אבל היא לא מוכנה. את יודעת שברגע שהיא תלך את תתחנני שהיא תחזור. למה? כי בלעדייה את כלום, את לא שווה אגורה אפילו...
כן...זאת... זאת אנה.'
נועה סגרה את היומן והחזירה אותו למקומו. לפעמים היא הייתה מתחרטת שהיא התחילה עם כל זה, אבל היא ידעה שאין דרך חזרה, היא חייבת להגיע ליעד, להיות מושלמת. אבל מה הוא היעד בכלל? היעד כל הזמן משתנה, מחליף מספרים, קידומות.
היא כיבתה את האור וסגרה את התריס, בלילה היא בקושי ישנה, היא לא צריכה את אור הבוקר עכשיו. היא התכסתה בשמיכה, לא משאירה שום פיסת עור בחוץ, שום עצם. היא עצמה את עינייה והתפללה. לא התפללה לאלוהים, לא לישו ולא למריה הקדושה, היא פשוט התפללה לאנה. שתציל אותה, שתעזור לה, שלא תסבול, שתצליח לשלוט בעצמה, שהכל ייגמר מהר, בבקשה, שייגמר מהר, שייגמר כבר, שייגמר.
---
לאחר שסיימנו לאכול את הטוסטים של הבוקר בן היה צריך כבר לחזור הבייתה, פתאום זה הרגיש לי מוזר, כאילו לא בילינו מספיק ביחד.
"מחר בית ספר, אל תשכחי" הוא חייך וחיבק אותי, "אני אתקשר אלייך לאחר האימון, טוב בייבי?"
אני: "מבטיח?" חייכתי
בן: "מבטיח"
אני: "שבועת צופים?" אמרתי ושנינו צחקנו.
כשהוא הלך עמדתי כמה שניות לייד הדלת, האם זה באמת אמיתי? איך פתאום נתתי לעצמי לסלוח לו הכל ולחזור להיות ביחד? אולי מהסיבה הפשוטה שאני כל כך אוהבת אותו.
הטלפון של הבית צלצל ואני מיהרתי לענות, אבא היה בצד השני של הקו.
אבא: "את הלכת לבית הספר?"
אני: "לא... מה פתאום" צחקתי "איך שם? הגעתם?"
אבא: "מדהים, אבל אנחנו הגענו לא מזמן, אנחנו הולכים לישון קצת ואז נקום ונטייל. את רוצה מיפה משהו מיוחד?"
אני: "תגיד למאיה שאני סומכת עלייה"
אבא: "הבנתי..." הוא צחק "אני אתקשר מחר, להתראות בנתיים"
אני: "ביי אבא".
החזרתי את הטלפון למקומו ועליתי לחדר שלי, לישון עוד קצת.
אני ובן עשינו אהבה בלילה הקודם, אחריי כל כך הרבה זמן שהוא לא נגע בי, שלא חקר את כל גופי. היה כל כך מדהים, כל כך השתוקקתי למגע שלו, להתפרצות שלו בתוכי. הלוואי והוא היה איתי כאן עכשיו.
---
"נועה! את יודעת מה השעה??", קייט, אימה של נועה נכנסה לחדרה בכעס
נועה: "לא... מה? תתני לי לישון"
קייט: "4 וחצי אחר הצהריים! אני חזרתי מהעבודה עכשיו ואת עדיין ישנה. את נורמלית? את הפסדת יום לימודים נועה"
נועה: "אז מה נו..." היא מלמלה והתהפכה עם גופה הדקיק לצד השני, "מותר לי פעם ב... להחסיר יום לימודים מזדיין אחד"
קייט: "מה זה? איך את מדברת, שתיהי לי בריאה. טוב תקומי, כבר 4 וחצי"
נועה התיישבה בעייפות על המיטה
"מ-ה?", היא שאלה בתמיהה לאחר שקלטה את מבטה החוקר של אימה
קייט: "את ממש חיוורת, את לבנה כמו סיד"
נועה: "הרגע התעוררתי"
קייט: "לא, זה לא זה. קומי, הולכים לרופא"
נועה: "אני לא הולכת לשום מקום, אני פשוט לא מרגישה טוב, מה העניין?"
קייט: "מה העניין נועה? מה העניין?! אני אסביר לך מה העניין!" היא צעקה ונועה הביטה בה במבט המום, אימה מעולם לא צעקה עלייה. "את נעלמת לי מיום ליום, מתפוררת לי, מתפרקת, תראי איך את נעשית חיוורת יותר ויותר"
נועה: "אני פשוט קצת חולה, זה הקטע"
קייט: "טוב, בואי תרדי לאכול צהרים, אחריי זה ניראה אם ניקח אותך לקופת החולים או לא"
נועה: "אני יכולה להתלבש קודם?!" היא שאלה בנימה צינית וקייט יצאה מחדרה.
נועה ווידאה שהדלת אכן סגורה לגמריי ועלתה על המשקל.
40.5.
חצי קילו מפריד בינה לבין השלמות.
---
נעלתי את נעלי הבובה האדומות שלי ויצאתי מהבית, מאור היה כבר בחוץ.
הוא הציע שזה יהיה רעיון טוב אם נלך לסרט ביחד, בתור ידידים.
לבן זה לא ממש הפריע.
---
"אז איזה סרט בא לך לראות?", שובל שאלה בחיוך את אחותה הקטנה
...: "אני רוצה לראות את עידן הקרח 2, טוב?"
שובל: "אוקיי... בואי".
הן התקדמו אל הקופה ושובל רכשה 2 כרטיסים לסרט.
בדרך כלל היא הייתה מתעצבנת שאימה הייתה אומרת לה להוציא את אחותה הקטנה מהבית ולבלות איתה, אבל הפעם זה הרגיש לה נחמד.
...: "סליחה, אפשר 2 כרטיסים ל'בופור'?", היא שמעה קול מאחורייה והסתובבה, זה היה מאור. וליידו מיטל.

אני כל כך שמחה שהם חזרו (:
פרק מדהים.

אאח איזה כייף שהם חזרו (:

פפרק מדהים . .

וואי ,
נועה ממש חוללה בזה \; מפחיד ..

אוהההבת 😊