•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

יאאאאאוץ'..

איזה סרררט.

תממשיכי מהר.

ואברריל.. אם את צריכה משהו או סתם מישהו לדבר איתו כדי לפרוק- את יודעת איפה אני 😊

אאאו תמשיכייי !!!

הממשך?

תודה לכולכם😊
יש מצב לעוד פרק... לא בטוח אבל

=פרק 172=
"טוב דרור, שיהיה לך המשך לילה נפלא ובהצלחה, להתראות. ועכשיו נעבור ל..."
יוסי השדרן אמר לאחר שניתח את המקרה ונתן עצות משונות לבן, אני עדיין ישבתי על המיטה, ראשי טמון בין שתי ידיי ודמעות זולגות מעיניי. מה אני אמורה לעשות במצב כזה? ניסיתי לעצור את הדמעות אבל לא הצלחתי. למה? למה זה קורה לי? למה עם נועה? למה כל החברים בוגדים בי בסופו של דבר עם הטן בהתגלמותו, נועה. למה? כוסאמק, למה? רק שמישהו יסביר לי, אני מבטיחה לשתוק, אני מבטיחה לא להתלונן, אבל רק תתנו לי סיבה, סיבה אחת, למה?
"התקבלה הודעה חדשה", הקול המעצבן בקע מיתוך מכשיר הפלאפון שלי, הרמתי אותו בלי חשק וקראתי את ההודעה
()לילה טוב בובה יפה שלי, אני אוהב אותך! אל תשכחי את זה()
"כוסאמאא שלך!" צעקתי והעפתי את הפלאפון לשפגע בדלת ונחת ישר על הרצפה, החלקים שלו התעופפו, הפנאל לצד אחד, הסוללה לצד אחר.
---
"בוקר טוב לאישה הכי יפה במדינה" דורון נכנס בחיוך למשרדה של מאיה
מאיה: "רק במדינה? קשה לך להחמיא?" היא שאלה בחיוך
דורון: "יודעת מה? האישה הכי יפה בכל ה...הגלקסיה!"
מאיה: "עכשיו זה יותר טוב" היא אמרה בחיוך מתוק וקמה מכיסאה, היא הביאה לדורון חיבוק גדול וגם נשיקה קטנה על שפתיו.
דורון: "מה נשמע?"
מאיה: "המון עבודה, לחץ מטורף"
דורון: "תגידי... זוכרת שסיפר לי על... ה... היעקוב הזה?"
מאיה: "מה איתו?" היא שאלה בלחץ, היא לא אהבה לדבר עליו, רק מלשמוע את השם שלו הלב שלה היה מתחיל לדפוק מהר, מרוב פחד, מרוב שנאה.
דורון: "הוא עזב אותך נכון? אתם עדיין בקשר?"
מאיה: "מאותו היום שהבאתי לו את הכסף, לא שמעתי מימנו... אני מקווה גם לא לשמוע מימנו ב50 השנים ההבאות"
דורון: "גם אני מקווה. חלאת אדם"
מאיה: "טוב, למה לדבר עליו עכשיו? עד שהכל חזר להיות מצויין..."
דורון: "את צודקת, את צודקת..." הוא מלמל.
---
כשהתעוררתי השעה הייתה 10 וחצי בבוקר, ישר כשפתחתי את עיניי נזכרתי באתמול, רציתי לחזור לישון רק לשכוח מהכל. קמתי בלי חשק ושטפתי את פניי, צחצחתי שיניים וירדתי למטבח.
הכנתי לי שוקו חם עם קצת קצפת מעל ועליתי בחזרה לחדש, הדלקתי סיגרייה.
בלי חשק שיניתי את האוואי שלי
---
פשוט אל תשלחו הודעות
---
כמובן שתוך דקה נשלחה אליי הודעה מלירז
~*~*~
לירז - בוובבההה מה זה האוואי הזה?!
אני - כלום... לירז בא לי למות
לירז - מה קרה?!?!
אני - החיים חרא זה מה שקרה, אני אפילו לא יודעת
איך אני יושבת על המחשב, בא לי להתאבד
לירז - הייי להירגע ומייד! אני באה אלייך
אני - לא לירז אני לא רוצה שתראי אותי במצב הזה
לירז - אני לאא שואלת אותךךךךךך!!
ותבטיחי לי שברבע השעה הקרובה את לא עושה שום
מעשה טפשי!
אני - מבטיחה
~*~*~
היא התנתקה.
ראיתי שנועה מחוברת על אוואי,
מייד קראתי את האוואי של הזנזונת.
---
לא פה, הלכתי לשחות קצת😊
ילד יפה שלי, יבוא יום ואני ואתה נהיה ביחד!!
אוהבת אותך 3>
---
שרמוטה. ובכלל כותבים אתה ואני, לא אני ואתה.
רציתי לרצוח אותה באותו הרגע.
---
במונית, בדרך לביתה של מיטל לירז קיבלה שיחת טלפון, מליאור.
לירז: "הלו?"
ליאור: "מה המצב מאמי?"
לירז: "אמממ בסדר, מה איתך?"
ליאור: "הכל דבש! תקשיבי, את זוכרת שאמרת לי שתשלחי לי את השיר
הזה, נו שיש לך בפלאפון?"
לירז: "איזה? אה, כן, נו?"
ליאור: "אז בואי לאייסי ושלחי לי אותו תעשי לי טובה"
לירז: "אהה מצטערת מאמי אני לא בבית עכשיו"
ליאור: "איפה את?"
לירז: "אה... בדרל למיטל, היא במצב ממש גרוע, אני הולכת לבדוק מה קרה לה"
ליאור: "מה? היא אמרה לך מה הסיבה?!" הוא שאל בלחץ. הוא התפ0לל בתוך עצמו רק שמיטל לא גילתה כלום על הבגידה של בן.
לירז: "לא, אין לך מושג כמה אני דואגת לה, היא אמרה שהיא רוצה להתאבד, שהחיים חרא, שהיא לא מסוגלת יותר..."
ליאור: "וואי... אה... אני מקווה שהיא תהיה בסדר, תעדכני אותי?"
לירז: "סבבה"
ליאור: "בכל מקרה רואים אותכן בערב נכון? כולנו נפגשים במרכז, בקיוסק של חיים"
לירז: "כן, אני מקווה... יאללה אני הגעתי, ביי בנתיים"
ליאור "ביי כפרה".
---
פתחתי את הדלת ומייד לירז קפצה עליי בחיבוק ענקי, לא היה לי כח לחיבוקים למרות שהייתי כל כך זקוקה לחיבוק כזה. סגרתי אחרייה את הדלת והיא בנתיים מזגה 2 כוסות קולה עם קרח ועלתה לחדר שלי, אני אחרייה. אהבתי את זה שהיא מרגישה אצלי כמו בבית, פותחת מקרר לבד והכל.
"עכשיו תספרי לי מה קרה" היא אמרה ולגמה מן הקולה הקרה
אני: "לירז... אני נשבעת לך שבא לי להתאבד.אני רצינית. בא לי לקחת סכין ולתקוע אותו עמוק בתוך הווריד הראשי, או משהו כזה..."
לירז: "את אפילו לא יודעת איפה הווריד הראשי שלך נמצא" היא חייכה ואני שתקתי. "אני מצטערת..." היא אמרה "אפשר?", היא שאלה והצביעה על קופסת הסיגירות שלי
אני: "כן, בטח"
היא הדליקה לעצמה סיגרייה וגם אני הדלקתי אחת
אני: "בן בגד בי" אמרתי פתאום ולקחתי שאחטה גדולה מהסיגרייה
לירז: "מיטל... נכון שהוא לא יצא בסדר,אבל ריקוד לא כל כך נחשב בגידה"
אני: "לירז,אני מסבירה לך שהוא בגד בי"
לירז: "אוי נו מיטל, אמרתי לך, זה לא נקרא... אז נכון שאת נורא קיצונית בדברים האלו אבל באמת, הם בסך הכל רקדו, אם היית שם היית מבינה,ראיתי על הפרצוף שלו אפילו שהוא לא נהנה ו..."
אני: "הוא שכב עם נועה"
לירז: "וכל אחד אחר היה שם לב שהוא סתם רוקד איתה ו... מה?!" היא צעקה והביטה בי
אני: "מה... מה ששמעת..." לחשתי והדמעות שוב התחילו לרדת
לירז: "מה, רגע, מה, מ... מאיפה הבאת את זה בדיוק?"
אני: "נכון יש את התוכנית של יוסי ברדיו שנאי מקשיבה לה מידיי פעם?"
לירז: "זה עם הקול הסקסי?"
אני: "הוא בן 40 לירז, וכן..." חייכתי חיוך קטן שנמחק כעבור שנייה "אז אתמול עלה לשידור מישהו בשם דרור, שם בדוי. קול בדיוק כמו של בן... הוא התחיל לספר שיש לו חברה הרבה זמן בשם טל ויש מישהי בשם נוי שכל הזמן ניסתה הלפריד בניהם, הייתה מסיבה והוא היה ממש שיכור, הם רקדו ואז נוי נכנסה אל הבית הוא אחריי ומיפה לשם הם שכבו"
לירז: "מי אמר שזה בן אבל? זה יכול להיות כל אחד בעולם הזה!"
אני: "תעשי לי טובה, נוי - נועה, טל - מיטל... היה להם בדיוק את אותו הקול, הכל היה בדיוק אותו דבר, אותו סגנון דיבור, אותם סלנגים, גם לפי התאריכים זה מסתדר... לירז אני יודעת שזה הוא... אני פשוט לא מצליחה לעקל את זה שהוא בגד בי... שהוא שכב עם נועה"
לירז: "איזה בת זונה! איזה בן זונה! שרמוטות!" היא צעקה וחיבקה אותי "אני כל כך מצטערת"
אני: "אין על מה להצטער..." ניגבתי את דמעותיי ולקחתי עוד שאכטה אחרונה, כיביתי את הסיגריה באכזריות. "אולי זה מגיע לי, אני לא יודעת... אני חייתי בבועה שאני ובן זה רומיאו ויוליה, חייתי בסרט שבחיים לא ניפרד, שהוא רק שלי ו..."
לירז: "מה את מתכוונת לעשות עכשיו? הוא יודע שאת יודעת?"
אני: "לא... ועוד הבן זונה שלח לי בסוף התוכנית לילה טוב ושאני לא אשכח שאני אוהבת אותו. לא, אני פשוט לא מאמינה, אני נשבעת לך, זה לא אמיתי מה שקורה לי..."
לירז: "רגע, מיטל, את בטוחה ב100 אחוז שזה היה הוא?"
אני: "במליון אחוז, איך אני איתך? אני אומרת לך, זה היה הוא!"
לירז: "אוקיי... את חייבת להגיד לו שאת יודעת"
אני: "מה, אני אבוא אליו היום בערב, 'היי בנו'ש, מה קורה חמוד? אה, אני יודעת ששכבת עם נועה'?"
לירז: "לא... אבל... לא יודעת, את חייבת לדבר איתו על זה"
אני: "עוד היינו אמורים היום לצאת ביחד לאן שהו ואז לבוא לקיוסק של חיים לשבת עם כולכם"
לירז: "את מתכוונת לצאת איתו?"
אני: "ניראה לך?! שימות! הלוואי! אני כל כך שונאת אותו לירז,אני שונאת אותו! איך הוא היה יכול לעשות לי כזה דבר איך?"
לירז: "אני לא יודעת מה להגיד לך מיטל אני..."
אני: "זה בסדר, אין מה להגיד במצב כזה" עניתי בבכי "פשוט... תחבקי אותו" אמרתי והיא חיבקה אותי בחוזקה.
---
השעה הייתה כבר 7 וחצי בערב, מכוניתו של מאור חנתה מיחוץ לביתה של שובל, הוא עמד בחוץ וחיכה לה. כעבור כמה דקות היא יצאה מביתה לבושה בג'ינס צמוד וגופייה לבנה יפה.
"היי חמוד..." היא חייכה ונישקה את שפתיו
הם נכנסו למכונית והתחילו לנסוע לכיוון עזריאלי.
"אז איזה סרט בא לך לראות מאמי?" הוא שאל כשהם כבר עמדו בתור לקניית הכרטיסים
שובל: "אממ לא יודעת, משהו רומנטי" היא חייכה
מאור: "מה עם זה?" הוא הצביע על אחד הפוסטרים הגדולים
שובל: "אוי, זאת קירסטין דאנסט, אני מתה עלייה"
מאור: "סבבה, בואי נלך לזה"
שובל: "קח" היא דחפה לידו שטר של 50
מאור: "ניראה לך?! קחי את זה" הוא הכניס את השטר לאחד מכיסי הג'ינס שלה
שובל: "טוב, אז אני קונה את הפופקורן"
מאור: "בסדר..." הוא חייך
לאחר שהם קנו את הכרטיסים הם נכנסו פנימה.
---
"אני לא מבין למה היא לא עונה לי!" בן אמר בעצבים. הוא כבר היה מוכן, לבוש בג'ינס זרוק כמו תמיד, חולצת טישירט שחורה עם הדפס חמוד, חגורה שחורה ונעלי ספורט לבנות של נייקי.
"תקשיב,אני שכחתי להגיד לך אבל..." ליאור התחיל להגיד
בן: אבל מה?!" הוא קטע אותו מייד
ליאור: "היום דיברתי עם לירז בבוקר והיא בדיוק הייתה בדרך למיטל, היא אמרה שמיטל במצב גרוע, שהיא רוצה להתאבד, שהיא בוכה וזה..."
בן: מה?! תשבע באמא שלך!"
ליאור: "נו, מה ניראה לך שאני אחרטט עליך? אני רציני אחי... היא אמרה שהיא לא יודעת מה הסיבה ובשביל זה היא נוסעת אלייה"
בן: "כוסאמק! אבל היא לא אמרה לי כלום, היא לא דיברה איתי!"
ליאור: "אולי היא יודעת עליך ועל נועה?"
בן: "אין מצב, אין לה מאיפה לגלות"
ליאור: "מנועה, אולי?"
בן: "בת זונה..." הוא סינן ומייד חייג אל נועה
בן: "נועה?!"
נועה: "היי מאמי... נו מה, נרגעת קצת?"
בן: "תקשיבי, את אמרת משהו למיטל?"
נועה: "מה? לא דיברתי איתה בכלל מה אתה רוצה?"
בן: "באמת?"
נועה: "כן, מה יש לך? אני לא אמרתי לכלום ואני גם לא מתכוונת להגיד"
בן: "טוב... ביי" הוא אמר וניתק.
ליאור: "נו?"
בן: "היא אומרת שהיא לא דיברה איתה בכלל, לא יודע אם להאמין לה"
ליאור: "תנסה להתקשר למיטל שוב" הוא אמר וכך בן עשה.
בן: "היא לא עונה! אני מתחיל לדאוג!"
---
"תעני לו מאמי", לירז אמרה "כבר 8 וחצי בערב, יש לך 37 שיחות שלא נענו וכולם מבן"
אני: "שיזדיין מצידי!" צרחתי בבכי
לירז: "מיטל..."
אני: "מה מיטל מה?! שילך ויזיין את הבלונדינית המפגרת הזאת, שתמות גם היא!" צרחתי והעפתי את צלחת הוופלים על הריצפה.
לירז: "מיטל!" היא צרחה ותפסה אותי בחוזקה והתחילה לנענע אותי "תירגעי! אל תתחרפני לי פה!"
אני: "אני לא יכולה..." לחשתי וניגבתי את דמעותיי.
התיישבתי על המיטה והיא הגישה לי את הפלאפון
"תעני לו" היא אמרה...
לחצי על הכפתור הירוק...
בן: "מיטל?! הלו? מיטל?"
אני: "מ... מה...?"
בן: "תגידי לי את נורמלית?! אני כל היום מנסה להשיג אותך לאן נעלמת לי!"
אני: "לא... לא שמעתי, לא הייתי ליד הפלאפון"
בן זונה!
בן: "מה, כל היום לא היית לייד הפלאפון? טוב, עזבי, קבענו לצאת היום לא? ואז ללכת לחיים, כולם יהיו שם..."
אני: "אני לא מרגישה טוב אני חולה, תלך לבד"
בן: "אז אני בא אלייך..."
אני: "לא זה בסדר לא צריך"
בן: "נו טולי מה קרה מאמי?"
אני: "כלום"
בן: "בטוחה?"
אני: "כ... כן" לחשתי
בן: "טוב, אני אבוא אלייך אחריי שנהיה אצל חיים, טוב?"
אני: "לא..."
בן: "אבל אני צריך לדבר איתך"
אני: "על מה?"
בן: "זה לא לטלפון, אמרתי לך כבר"
ידעתי שהוא רוצה לספר לי על נועה
אני: "אני יודעת" אמרתי פתאום
בן: "מה... מה את יודעת?"
אני: "עד כמה אתה מתגעגע ואוהב"
בן: "אה... כן מאמי..."
אני: "בן.. אני צריכה לנתק, ביי" אמרתי וניתקתי.
לירז: "נו? הוא קלט משהו?"
אני: "לא... שונאת אותו, איך הוא מסוגל בכלל לדבר איתי ככה רגיל?!"
לירז: "תקשיבי... לכי תתקלחי ואנחנו הולכות"
אני: "מה, לאן?"
לירז: "לחיים"
אני: "אני לא הולכת"
לירז: "כולם יהיו שם!"
אני: "שכחי מזה!"
לירז: "בבקשה.. בשבילי. את תראי לו שאת שמה עליו זין, את תבואי לשם ותוציאי לו את העיניים!" היא אמרה בקול
אני: "יודעת מה? את צודקת, אני אראה ל2 בני זונות האלה מה זה להתעסק איתי"
---
"איך היה?" נועה שאלה בחיוך את שובל שישבה על מיטתה
שובל: "היה ממש כייף, אין לך מושג איזה מתוק הוא"
נועה: "שמחה בשבילך..."
שובל: "מה עם בן? יש חדש?"
נועה: "לא... הוא היום התקשר וצעק, שאל אם אמרתי למיטל משהו, אמרתי לו שלא, וזאת האמת"
שובל: "אה... טוב, היום תראי אותו" היא חייכה
נועה: "מעניין עם הזונה תבוא"
שובל: "יש מצב, הרי היא לא גילתה כלום"
נועה: "ואולי כן?"
שובל: "לא ניראה לי... אם היא הייתה מגלה היא כבר ממזמן הייתה מופיעה בפתח הבית שלך"
נועה: "הלוואי, שתבוא, אני אקבור אותה בחצר האחורית" היא אמרה ושתיהן פרצו בצחוק
נועה: "עם כל הכובד שלה אנני אצטרך להזמין מנוף שיניח אותה בקבר"
שובל: "חחחחח היא לא שמנה מה את סתם"
נועה: "על מה את מדברת? היא פי 3 מימני"
שובל: "ואנ פי 2 מימך... תראי איזה רזה את"
נועה: "נה... מה פתאום, אני רגילה"
שובל: "את הפסקת להקיא ולהרעיב את עצמך, נכון?"
נועה: "כן... מאז השיחה שלנו" שיקרה
שובל: "טוב, כבר 10, תתחילי להתארגן"
נועה הוציאה מהארון בגדים, הורידה את המגבת והתחילה להתלבש, היא לא התביישה משובל.
היא לבשה מכנס לבן יפה וגופיית הריון וורודה, היא נעלה את הכפכפים הוורודת שלה עם שיבוצי היהלומים, התאפרה במהירות ושתיהן יצאו מהבית לכיוון הקיוסק של חיים.
---
יצאתי מהמקלחת, פתחתי את הארון. הכל היה בצבעים של סגול, וורוד, תכלת... למה צבעים כאלה שמחים? החיים הם חרא.
אני אוציא לו ולכולם את העיניים היום, מרגע זה, אני לא אותה מיטל.
שובל בנתיים הייתה לה על המחשב באייסיקיו.
לבשתי ג'ינס בהיר צמוד ונמוך מאוד, נעלי עקב אדומות ובחרתי באחת הגופיות הכי זועקות שהיו לי בארון. היא הייתה מעור, בצבע אדום, חשופה בטירוף. עברתי לשלב האיפור. את העיניים הדגשתי בהרבה שחור ולסיום משכתי על שפתיי אודם בצבע אדום.
"יאללה בואי" אמרתי, לירז הסתובבה אליי והביטה בי בהלם.
לירז: "מה... מה זה?" היא גמגמה
אני: "ככה בא לי להתלבש, וזין על כל העולם!" הרמתי את קולי
לירז: "א... אוקיי... טוב.... בואי...."
---
כולם כבר ישבו בשולחנות מיחוץ לקיוסק של חיים, נטלי הייתה במשמרת לילה.
הם קנו 2 בקבוקי וודקה, בקבוק אחד של אבסולוט והשני של פינלנדיה. הם קנו גם הרבה אקסאלים, פיצוחים טבק לנרגילה.
"יש לנו אורחת היום!" ליאור צעק כשיצא ממכוניתו החונה, הוא הוציא מהבגאז' כיסא גלגלים, הוציא את אנה והושיב אותה על הכיסא, הוא הביא אותה על יד כולם. כולם קפצו עלייה בחיבוקים ונשיקות, חוץ משובל ונועה כמובן.
"וואו! איזה כייף לראות אותך ככה איתנו", בן אמר בחיוך
אנה: "יאללה, וודקה, לא שתיתי חודשים!" היא צעקה. ליאור מייד מזג לה ודקה עם אקסאל, היא הדליקה סיגרייה וצחקה עם כולם.
---
"שנייה בא לי בירה", אמרתי באמצע הדרך
לירז: "נו תתאפקי, עוד 5 דקות אנחנו מגיעים"
אני: "לא אני רוצה עכשיו"
נכנסתי לאחד הקיוסקים הפתוחים וקניתי לעצמי בירה קורונה [הבירה המקסיקנית מס' 1 בעולם], הדלקתי גם סיגרייה.
המשכנו ללכת עד שהגענו לקיוסק של חיים, ראינו את כולם יושבים וצוחקים.
"תראי אותו..." אמרתי והצבעתי על בן, הוא היה ניראה כל כך מאושר
לירז: "מיטל... אל תהרסי לו"
אני: "לא להרוס לו? למה? אסור לי? והעיקר לו מותר להרוס לי את החיים?"
לןירז: "מיטל... חכי, לא!" היא אמרה ואני כבר התחלתי להתקדם אליהם בהליכה מהירה, היא הלכה מאחוריי, מנסה לשכנע אותי לא לשעשות כלום
לירז: "מיטל! חכי נו! תדברי איתו נורמלי, אל תעשי את זה, אל תעשי בלאגן עכשיו נו מיטל!" היא צעקה, אבל היה מאוחר מידיי, עמדתי ממש מולו, כל כך קרובה אליו. הוא הביט בעיניי, הייתי כל כך נסערת. כולם שתקו. חלק היו בשוק מהבלוש הפרובוקטיבי שלי, מהאיפור הזועק ומהפוזה של הבירה ביד שמאל והסיגרייה ביד ימין. וחלק... חלק היו במתח.
הוא לא אמר כלום, הוא הבין שמשהו קורה, לא היה לו את האומץ לבוא ולשק את שפתיי.
הרגשתי שזה רק הוא ואני שם, רק שנינו, בלי כולם מסביב, הבטתי לו עמוק בעיניים, מבט של שקרן, מבט של מניאק.
"בן זונה..." מלמלתי והבאתי לו את הסתירה של החיים.

יווווווווווווווווו
מסכנה 😢

עשיתי עוד פרק!

=פרק 173=
הוא הביט בי המום, הוא לא זז, לא אמר שום דבר, אני חושבת שהוא הבין.
"את התחרפנת או מה?!", נועה שאלה בקול המעצבן שלה.
"אוי, עכשיו תורך י'א כלבה", אמרתי בעבים והתקדמתי אלייה
נועה: "מה? מה תעשי?"
אני: "י'א בת של זונה, תגידי לי, את לא מתביישת? תראי איזה זולה ומושפלת את! צריכה לנצל את זה שבן אדם שיכור כדי שהוא יזיין אותך את דוחה!"
נועה: "עובדה שאני והוא שכבנו, והיה נהדר!" היא צעקה
בן: "דיי!" הוא צעק והתקרב אליי "מיטל, תקשיבי לי בבקשה, רק שנייה אחת" הוא הניח את ידו על הכתף שלי
אני: "אל תיגע בי!" צעקתי והעפתי אותו אחורה "שלא תעיז לגעת בי אפילו, מגעיל אחד! למה עשית את זה, למה? בשביל מה? מה היה חסר לך איתי שאתה הולך ומזדיין זונה סוג ז'? אני לא מבינה, בחיי שאני לא מבינה."
בן: "אני לא ידעתי מה אני עושה, תקשיבי לי, בואי רגע לצד אני..."
אני: "בחלומות בלילה!"
עמית: "אני הפסדתי משהו? על מה אתם מדברים?" הוא שאל ואני התקרבתי אליו, לקחתי עוד שלוק מהבירה ועליתי על אחד השולחנות.
אני: "אני רוא שרובכם לא מעודכנים..." התחלתי להגיד ונטלי יצאה מהקיוסק
נטלי: "מה קורה פה? תהיו בשקט ותפסיקו לצרוח כמו חיות, תודה" היא אמרה ובאה להיכנס חזרה
אני: "את האחרונה שתגידי מה לעשות, את מוזמנת הלקשיב גם, אגב... בקיצור, נועה הזונה עשתה מסיבה בבית שלה, את זה בוודאי כולכם יודעים..."
ליאור: "מיטל, תרדי מהשולחן תפסיקי לעשות פה סצנה"
אני: "ליאור תסתום!" צעקתי "אני לא באתי אבל בן החמוד הלך, שתה המון, רקד עם המפגרת... ואז גם הם... עשו את זה. הוא בגד בי, עם השרמוטה הזאת"
נועה: "הוא אמר שהוא אוהב אותי" היא אמרה פתאום ואני השתתקתי, כל הביטחון ירד לי לתחתונים.
אני: "מ...ה?"
בן: "אני לא..."
הייתי בטוחה שהוא הולך להגיד משהו כמו "אני לא אמרתי את זה", אבל מה שהוא אמר היה "אני לא התכוונתי לזה".
אני: "בן... אתה אמרת לה שאתה אוהב אותה?"
נועה: "כן, הוא אמר! באמצע שעשינו את זה, באמצע שעשינו אהבה" היא אמרה ואני הבטתי בה, רציתי לרצוח אותה באותו הרגע. זינקתי עלייה היישר מהשולחן ותפסתי בחוזקה בשערותייה
נועה: "עופיי מימני!" היא צרחה, שובל באה ומשכה בשערותיי, לירז התקדמה והעיפה לשובל כאפות בפנים, אני בנתיים הכנסתי לנועה בעיטה
אני: "י'א בת אלף זונותת! אני שונאתא ותך, זונה, כלבה! קנאית מסריחה!!!" צרחתי, היא גם התחילה למשוך בשיער שלי, בעטתי בחוזקה ברגלה והיא שרטה לי את כל הידיים בנתיים, רבנו כמו משוגעות עד שפתאםו ראיתי את נטלי עומדת בנינו, לאחר שהפרידה.
נטלי: "אני לא מבינה..." היא גיכחה "אתן רבות על גבר? על מישהו? תראו את עצמכן, מורידות מהכבוד שלכן בשביל מישהו, גועל נפש..." היא מלמלה
נועה: "מה? מי את בכלל י'א ענייה מפגרת, לכי תחזרי לעבודה שלך!"
נטלי: "מתוקה" היא התקרבה אלייה "אני לא שאלתי אותך מה את חושבת על המצב הכלכלי שלי"
נועה: "יופי" היא סיננה
נטלי: "את, קנאית סמריחה, מה אתה ולכת ושוכבת עם מישהו שיש לו חברה? מושפלת. ואת" היא פנתה אליי "מה את עושה בכלל? תראי איזו יפה את, את הולכת ורבה פה על איזה בן זונה קטן שלא יודע לשלוט בזין שלו? לא חסר בנים שירצו אותך, יאהבו אותך ויקנו לך את כל העולם. ואתה..." היא התקדמה אל בן "אתה חתיכת מניאק. לפחות היית נפרד מהחברה שלך לפני שאתה הולך ומזיין מישהי אחרת, אתה לא מתבייש? זה המעשה הכי שפל שבן אדם יכול לעשות. והן רבות מול הפרצוף שלך ואתה אפילו לא מפריד? אני לא מבינה, מה, אתה נהנה לראות את זה?"
בן: "אל תתערבי טוב?"
נטלי: "אתה לא תגיד לי לא להתערב, אתם נמצאים פה בשטח של המקום עבודה שלי, אם להזכיר לך"
לירז: "מיטל בואי הבייתה, עזבי אותך, הילדה הזאת צודקת"
בן: "את לא הולכת עד שאנחנו לא מדברים!"
אני: "אין לנו על מה לדבר"
בן: "תיהי פיירית, בבקשה מימך"
אני: "להיות פיירית? אתה מזיין את הילדה שאני הכי שונאת בעולם ואז עוד אני צריכה להיות פיירית?!" צעקתי
ליאור: "מיטל, תירגעי שנייה, לכו תדברו בצד, בשקט, כמו אנשים גדולים..."
אני: "ליאור, עם כל הכבוד, ויש כבוד אליך, אל תתערב, זה ביני לבינו"
שובל: "בינך לבינו? אז למה היית צריכה לבוא ולפתוח את זה מול כולם?"
אני: "תסתמי את!"
ליאור: "הוא רצה לספר לך, אני נשבע לך"
אני: "אה, גם אתה ידעת מיזה?" שאלתי. בראשי עלו כל מיני תמונות של בן ונועה, הדמעות החלו לזלוג
ליאור: "כן אבל..." הוא התקרב אליי
אני: "זוז מימני... באלוהים שכולכם חתיכה של צבועים צפונבונים מסריחים שחושבים שמגיע להם הכל, כל אחד פה יותר גרוע מהשני!" צעקתי
אנה: "אל תכלילי מיטל..." היא אמרה בשקט
אני: "אני מצטערת, אבל התכוונתי לרוב פה"
בן: "טוב, בואי רגע לצד, אני רוצה שלפחות תשמעי את הצד שלי"
אני: "בן, אני שמעתי את הצד שלך..." אמרתי ולקחתי עוד שאכטה מהסיגרייה, רציתי למות, עמדתי להתפרק ולא רציתי שזה יהיה על ידם.
בן: "את לא"
אני: "אני כן. אתמול ברדיו. איזה יופי שקראת לי טל ולנועה נוי, לפחות יכולת למצוא שם יותר יפה מטל"
בן: "מה? את שמעת... את... הנה שמעת! את יודעת עד כמה אני מצטער על זה!"
נועה: "דווקא כשעשינו את זה לא נראת כמואחד שמצטער..."
אני: "תסתמי כבר!" צרחתי אלייה והיא השתתקה
לירז: "מיטל, בואי נלך..."
מיטל: "בואי... אתה לא שווה שאני אהיה פה בכלל, שאני אבזבז את הזמן שלי על אנשים כמוך וכמו נועה" סיננתי בכעס והלכתי, לירז הלכה אחריי ומייד הייתה בקצב ההליכה שלי.
לירז: "אני ישנה אצלך, טוב?"
אני: "בסדר" אמרתי. המשכנו ללכת בשקט, אחרי 5 דקות של הליכה פרצתי בבכי והתיישבתי על שפת המדרכה "אני לא יכולה יותר, אני לא יכולה..." מלמלתי בין כל הדמעות.
לירז: "דיי... יפה שלי דיי... אני לא יכולה לראות אותך ככה, בואי נלך הבייתה.. תתקלחי, אני אכין לך משהו לאכול, יהיה בסדר"
אני: "שום דבר לא יעזור, אני עדיין לא מעקלת את זה"
לירז: "אין מה לעשות מיטל, את חייבת להתמודד עם זה"
אני: "אני לא יכולה. אני כל המזן רואה אותם בראש שלי, מתנשקים.. עושים את זה. הוא אמר לה שהוא אוהב אותה, את קולטת?"
לירז: "גם אני הייתי המומה ברגע הזה"
---
"אני לא מאמינה שבגדת בה" אנה אמרה ולקחה עוד שאכטה "באמת בן, אתה האחרון שהייתי מצפה מימנו לעשות כזה דבר, מילא נועה, אבל אתה?"
נועה: "מה מילא נועה מה?!"
אנה: "את אין לך זכות דיבור בכלל, אני בטוחה שזו את שפיתית אותו"
נועה: "אני לא אנסתי אותו או משהו זה! גם לו היה חלק בעניין, אם את לא יודעת..." היא אמרה וביד ימין עשתה עיגול והכניסה את האצבע ביד שמאל לתוך העיגול, הכניסה והוציאה, ואז חייכה חיוך ציני.
בן: "נועה אני שונא אותך"
נועה: "זה לא מה שאמרת לי אז..."
עמית: "מה אתה מתכוון לעשות עכשיו"
בן: "אני לא יודע..."
אנה: "מה לא יודע?! לך אלייה!" היא צעקה. בן הביט על כולם ורץ מישם.
---
נכנסנו לביתי, אבא ומאיה היו בסלון, הם הביטו בי בהלם.
"מה זה הלבוש הזה?!" אבא שלי קם מהספה
אני: "אבא לא עכשיו" מלמלתי ועליתי לחדרי
התפשטתי ונכנסתי לחדר האמבטיה, עמדתי, הבטתי על עצמי במראה, כל האיפור היה מרוח.
נכנסתי מתחת לדוש ופתחתי את זרם המים, שטפתי את כל כולי, את כל הגועל, הסבל, הכאב.
---
דורון: "לירז, מה יש לה?"
לירז: "אני... היא תספר לה כבר, טוב?"
דורון: "אני דואג לה, אני אעלה לדבר איתה"
לירז: "לא דורון, בבקשה. אני אהיה איתה, באמת... אני מצטערת אבל היא לא במצב של לספר הכל"
דורון: "אבל מה זה? משהו נורא?"
לירז: "זה בן..." היא אמרה בשקט הושפילה את מבטה
מאיה: "החבר שלה? מה הוא עשה?"
לירז: "זה לא משנה אבל... היא תספר לך, לכם כבר טוב?"
מאיה: "אוקיי..."
לירז: "אני מכינה לה משהו לאכול... אני אהיה איתה דורון, אל תדאג"
דורון: "בסדר, תודה לירז" הוא אמר בשקט וחזר להביט בטלוויזיה. הוא כל כך היה מודאג אבל הוא סמך על לירז, הוא ידע שהיא ומיטל החברות הכי טובות כבר הרבה זמן, הוא ידע שלירז לא תיתן למיטל ליפול.
לירז בנתיים הכינה 4 טוסטים, 2 לכל אחת מהן, טוסטים עם הרבה גבינה צהובה ועגבניות, היא מזגה גם 2 כוסות של קולה עם קצת קרח ועלתה לחדרה של מיטל.
---
יצאתי מהמקלחת עטופה במגבת לבנה, לירז ישבה על המיטה עם מגש, עליו צלחת ובה טוסטים ו2 כוסות קולה.
"תודה" חייכתי חיוך קטן והתיישבתי על ידה "תודה על הכל לירז"
"מיטלל!" שמעתי צעקה מלמטה, הצצתי מהחלון וראיתי את בן.
אני: "זה הוא..."
לירז: "אני כבר באה" היא אמרה וירדה במהירות למטה.
---
"בן!", לירז צעקה לכיוונו והוא התקרב אלייה
בן: "איפה היא? תגידי לה שתרד שנייה"
לירז: "זה לא מתאים עכשיו בן, תעזוב אותה קצת, תן לה להירגע"
בן: "אני רוצה לדבר איתה!" הוא צעק
לירז: "היא לא רוצה לראות אותך, זה לא יעזור לך"
דמעות ירדו מעיניו
בן: "אני לא רוצה אלבד אותה, לא רוצה"
לירז: "היית צריך לחשוב על זה לפני ששכבת עם נועה"
בן: "מה אני עושה עכשיו מה?"
לירז: "אתה הולך הבייתה ועוזב אותה, תן לה כמה ימים להירגע בן, היא במצב גרוע, אני בקושי מצליחה לעודד אותה, תן לה את הזמן שלה ואז היא בטח תסכים לדבר איתה"
בן: "היא תסלח לי, נכון?"
לירז: "א...אני לא יודעת" היא אמרה בשקט. ה וא חיבק את לירז חיבוק חזק, לאחר שהתנתקו הוא ניגב את דמעותיו
בן: "תגידי לה שאני אוהב אותה"
לירז: "אני אגיד...בן, אני יכולה לשאול אותך משהו?"
בן: "מה?"
לירז: "אתה אוהב את נועה?"
בן: "לא! מה פתאום!"
לירז: "אז למה אמרת לה את זה?"
בן: "כי... עזבי את לא צריכה לשמוע את זה"
לירז: "אני רוצה"
בן: "כי היינו באמצע, היא אמרה כמה פעמים שהיא אוהבת אותי, היא ראתה שאני לא מגיב ואני לא יודע, מיתוך לחץ זה, מהרגע... אמרתי לה גם. בחיי שאני לא התכוונתי אפילו לרבע מיזה! את יודעת שלא!"
לירז: "אוקיי... בן, תחזור הבייתה טוב?"
בן: "לא... אני לא יכול"
לירז: "בבקשה... תחזור הבייתה ותיתן לה זמן"
---
"לא, אני פשוט לא מאמינה על הזונה הזאת!", נועה אמרה בעצבים לאחר שכולם הלכו, רק היא ושובל נשארו בקיוסק.
שובל: "היא בהמה... ראית איך היא הרביצה לך?"
נועה: "היא חולה בראש... אני לא מבינה מה הוא הלך אחרייה בכלל"
שובל: "הוא אוהב אותה"
נועה: "תשתקי טוב?!"
שובל: "דיי נו, אל תתעצבני עכשיו"
נועה: "שום דבר לא מצליח לי בחיים. אני כל כך אוהבת אותו שובל"
שובל: "אבל את חייבת לשכוח אותו... היא בטח תסלח לו, הם יחזרו ולך זה רק יכאב יותר"
נועה: "אני והוא עוד נהיה ביחד"
שובל: "למה את כל כך בטוחה?"
נועה: "כי עד היום לא היה דבר אחד שרציתי ולא השגתי, ואם לא השגתי, כניראה שלא באמת רציתי"
שובל: "משפט יפה"
נועה: "נכון?!" היא חייכה חיוך שנמחק לאחר כמה שניות "אני חייבת להשיג אותו" היא אמרה בפנים רציניות
שובל: "אני יודעת... תחכי איזה יום יומיים, ואז תלכי אליו, תעודדי אותו... תיהי שם לצידו!"
נועה: "גאונה... אבל... ניראה לך שהוא ירצה לדבר איתי?"
שובל: "תנסי עד שתצליחי"
---
בן יצא מהמקלחת ולבש בוקסר אדום וגופיית סבא לבנה, הוא התחבר לאייסיקיו וכתב אוואי
---
חיים חרא!
ילדההה אני אוהב אותך אני כל כך מצטעררררררררררר
---
מייד נשלחו ההודעות
~*~*~
ליאור - נו מה היה?
בן - כלום, לירז ירדה אליי ואמרה לי שמיטל לא רוצה לראות אותי
היא אמרה לי לחכות כמה ימים, לתת לה להירגע ואז לדבר איתה
ליאור - כן גם אני חושב ככה
בן - בחיים לא אהבתי ככה... אני כל כך מצטער על מה שעשיתי😢
ליאור - אני בטוחה שהיא תסלח לך אבל באמת, תיתן לה זמן
בן - כן...
ליאור - טוב אחי אני הולך לישון
בן - אתה אצל אנה?
ליאור - כן
בן - מסור לה ד"ש
ליאור - בחזרה... לילה טוב ביי
בן - ביי תודה גבר
~*~*~
שלי - מה יש מאמי?
בן - דיי אין לי כח אלייך
שלי - נו מה יש נשמה ספר לי... :[
בן - לכיייייייייייייייייייי
~*~*~
הוא מייד שם אותה על איגנור.
הוא כיבה את המסך ונשכב במיטתו, הוא לא הפסיק לחשוב על מיטל, הוא כל כך רצה שהיא תהיה ליידו, רק רצה לחבק אותה, להגיד לה שהוא אוהב אותה. הוא היה מוכן לעשות הכל, רק שתסלח לו.
---
אנה: "נו בוא לישון מאמי..." היא אמרה בחיוך "אני מתה מעייפות"
ליאור נשכב על ידה וכיסה את שניהם בסדין הדק
אנה: "תאמין לי שאם לא הייתי מרותקת לכיסא המזדיין הזה, אני בעצמי הייתי מפרקת את נועה, חוצפנית, וגם את בן! שתידע, לא מגיע לו בכלל שתעודד אותו ככה, מפגר שכמותו"
ליאור: "עזבי... שום דבר לא יעזור תאמיני לי, אני אומר לו שהיא תסלח לו אבל דוגרי? אני מכיר את מיטל, היא ילדה שממש לא סולחת מהר"
אנה: "נקווה שיהיה טוב אה?"
ליאור: "כן... מזל שלנו דברים כאלו לא קורים"
אנה: "יודע למה?"
ליאור: "למה?"
אנה: "כי אני אוהבת אותך!" היא אמרה בחיוך ונישקה את שפתיו
---
"בוקר טוב מאמי" לירז אמרה כששפה לב שהתעוררתי, היא מידי הגישה לי ספל שוקו חם עם קצפת, חייכתי. אני כל כך מעריכה את כל מה שהיא עושה בשבילי.
אני: "תודה יפה שלי..." חייכתי ולגמתי מהשוקו "שנייה באה" אמרתי והנחתי את הספל על השידה. הלכתי לשירותים וחזרתי אחריי 2 דקות.
לירז: "איך את?"
אני: "גרוע. זה כאילו אני מתעוררת לתוך סיוט"
לירז: "דיי מאמי... אבא שלך לא מפסיק לשאול כל שנייה מה איתך"
אני: "מה אמרת לו?" שאלתי ולגמתי עוד מהשוקו הטעים
לירז: "שזה משהו עם בן... לא ממש פירטתי לו. גם החברה שלו דואגת לך"
אני: "אוף.. לא בא לי לראות אותם, הם בטח יתחילו לשאול כל מיני שאלות"
לירז: "את תיהי חייבת להתמודד עם זה מתישהו"
אני: "כן, אני יודעת..."
---
"את מוכנה?", קייט נכנסה לחדרה של נועה
נועה: "כן... איך זה?"
היא הייתה לבושה בסקיני ג'ינס בהיר, נעלי בובה בצבע וורוד בהיר וסטפלז הריון וורוד.
קייט: "יפה... יאללה בואי, שלא נאחר"
נועה: "אני כל כך לחוצה"
קייט: "אין לך מה להיות בלחץ, הם כבר קיבלו אותך" היא חייכה.
הנסיעה לסוכונת הייתה חצי שעה בערך, כשהן הגיעו הן עלו מייד למשרד של הסוכן שלה, אביב.
הוא הסביר להן על הבוק, יעשו לה 100 תמונות ומתוכן יבחרו את ה30 הטובות.
נועה: "וזה עולה כסף?"
אביב: "את תחזירי לנו חצי מהסכום בעזרת האחוזים שתקבלי מהעבודות שתעשי"
נועה: "אוקיי, הבנתי, מתי מתחילים?"
אביב: "ברגע זה" הוא חייך.
הוא הוביל אותם לסטודיו, הייתה שם מאפרת ואחת שמלבישה.
קודם התחילו לאפשר את נועה, עשו לה עיניי חתול, הרבה אייליינר שחור, הלבישו אותה תחילה בשמלת מיני בצבע שחור, הוסיפו נפח לשיערה והתחילו לצלם.
קייט עמדה בצד, מלאת התרגשות בשביל ביתה, סוף סוף היא מגשימה את החלום שלה.
לאחר שצילמו 20 תמונות בערך הלבישו אותה בביקיני בצבע לבן, שינו את האיפור לאיפור טבעי.
אחריי זה הלבישו אותה בתלבושות שונות, בג'ינס וטישירט, בחצאית מיני ונעלי עקב
הם סיימו לאחר שעתיים בערך.
אביב: "הבוק יהיה מוכן בעוד שבועיים,רק אז ניצור איתך קשר, אני בטוח שאני אמצע לך עבודה עד אז, עוד מעט מתחילים צילומים לקטלוגים של חורף ולך יש את כל הנתונים."
---
"יאללה, אתה מסיע אותי הבייתה?", מאיה שאלה בחיוך
דורון: "איפה האוטו? אה, תני לי לנחש, במוסך"
מאיה: "איך ידעת?"
דורון: "את בחורה"
מאיה: "מצחיק מאוד, יאללה בוא, עוד דקה במשרדים פה ואני מתחרפנת"
הם נכנסו לאוטו ודורון התחיל לנסוע לכיוון ביתה של מאיה
מאיה: "תדבר עם מיטל... תהיה איתה, היא עוברת תקופה קשה"
דורון: "כן אני יודע, אני לא יודע איך להתקרב אלייה אבל"
מאיה: "צריך לשמח אותה, לעודד אותה טיפה... זה אולי שמע לך טפשי אבל גם בגיל הזה פרידות הם מאוד קשות"
דורון: "איך את יודעת שזו פרידה"
מאיה: "לפי מה שלירז אמרה, גם יצא לי לעבור על יד החדר שלהן ושמעתי משהו על נועה ובן, לא יודעת, מי זאת נועה?"
דורון: "אוי, נועה, מה שחסר לי עכשיו. את זוכרת שסיפרתי לך על הקטע של המשטרה? שקרה לפני כמעט שנה?"
מאיה: "אה כן, זו הייתה נועה שאיבדה את הזיכרון והכל?"
דורון: "בדיוק... ולפי מה שהבנתי היא הייתה עם בן, אני לא יודע מה, ככה הבנתי ממיטל..."
מאיה: "עכשיו הבנתי.. וואו. חייבים לעשות משהו דורון, היא נכנסת לדיכאון כזה, חייבים לעודד אותה, לעשות לה טוב על הלב"
דורון: "אבל איך?"
מאיה: "יש לי רעיון..." היא אמרה בחיוך
---
עברו להם 3 ימים. 3 ימים בהם הייתי בדיכאון מוחלט. לירז הייתה איתי כל הזמן אבל זה לא הספיק, שום דבר לע יוציא אותי מהמצב הזה בחיים, רק אם מישהו יבוא ויגיד לי שהכל היה חלום רע. בעצם, גם זה לא יעזור. הלוואי שלא הייתי קיימת.
בן כל הזמן שולח הודעות, מתקשר,אני כמובן מסננת אותו.
קמתי, השעה הייתה 9 בבוקר, ירדתי למטה להכין לי לשתות וראיתי שיש פתק על המקרר
'בוקר טוב!
אני חוזר היום ב6 בערב,
תכיני מזוודה, טסים לניו יורק.
אוהב, אבא.'
ממש מצחיק. אני שונאת שהוא עובד עליי בכל מיני דברים.
לפני שנה הוא שלח לי הודעה לפלאפון 'קניתי לבובי פקינזית חדשה! היא נמצאת בחדר שלך', הברזתי מבית הספר במיוחד, כולי מתלהבת, הגעתי לחדר וראיתי על המיטה דףגדול ועליו היה רשום 'ניראה לך?! אני לא צריך עוד חיות בבית הזה!'.
אכן, אבא אכזר במיוחד.
לאחר ששתיתי ואכלתי עליתי לחדר שלי, לבשתי מכנס ג'ינס קצר, גופייה לבנה וכפכפים שחורות, התאפרתי קצת, מנסה להסתיר את כל העיגולים השחורים והנפיחות בעיניים והזמנתי מונית.
כעבור חצי שעה המונית עצרה בפתח בית הקברות, שילמתי וצעדתי לבפנים.
דווקא מצאתי את הקבר של אימי בקלות... התקרבתי והנחתי את זר הפרחים שקניתי בחוץ.
"אמא..." לחשתי "אני מתגעגעת". התיישבתי על האדמה וחיבקתי את קיברה
"את לא יודעת באיזה מצב אני נמצאת... בן בגד בי, עם נועה. את בטח היית צורחת עליי שאני כישלון, שאני לא יודעת להחזיק מישהו אבל באמת שזה לא באשמתי. אני כל כך עצובה, אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי... הלוואי והיית פה אמא, אני כל כך צריכה את החיבוק שלך."
דיברתיא לייה במשך שעה, בכיתי, אני יודעת שהיא שמעה אותי, אבל היא לא יכולה להגיב.
אחריי זה תפסתי מונית בחזרה הבייתה, חשבתי על הכל, על איך שהחיים שלי השתנו בשנה האחרונה.
מילדה תמימה עם שמחת חיים, רגועה הפכתי לילדה עצובה, דכאונית, עצבנית, קנאית, מה לא...
לפעמים אני חושבת איך החיים היו נראים אם הייתי ממשיכה לגור בחולון וללמוד בבית הספר הקודם.
לא הייתי מכירה את נועה, לא את בן, לא הייתי מתנסה בסמים, לא הייתי נפגעת ככה.
---
"אתה לא אמור להיות באימון או משהו?" ליסה, אימו של בן שאלה אותו כששמה לב שהוא על המחשב.
בן: "לקחתי חופש של שבוע"
ליסה: "מה? למה?"
בן: "ככה..."
ליסה: "אתה מוכן לספר לי מה עובר עליך?"
בן: "מיטל. נפרדנו. עזבי אמא נו"
ליסה: "לא, אני רוצה לשמוע" היא כיבתה את מסךהמחשב ונעמדה מולו
בן: "בגדתי בה" הוא אמר הושפיל את מבטו
ליסה: "אתה מה?!"
בן: "כן..."
הוא התחיל לספר לה את הכל מההתחלה.
היא חיבקה אותו אליו, מבטיחה שהכל ייסתדר.
---
כשחזרתי מבית הקברות החלפתי למכנס קצר וגופייה. סגרתי את התריסים והדלקתי את המזגן, נכנסתי מתחת לשמיכה וחזרתי לישון, רק זה משכיח אותי מכל הצרות.
"מיטל!" שמעתי קריאה וקפצתי מהמיטה
אני: "אבא! אתה נורמלי? יש לך מושג איך הקפצת אותי?"
אבא: "נו, מה את ישנה?" הוא הדליק את האור
אני: "ככה בא לי!" צעקתי וטמנתי את ראשי מתחת לכרית
הוא התקדם לעברי והעיף את הכרית
אבא: "הכנת מזוודות?"
אני: "זה לא מצחיק נו"
אבא: "אני ניראה לך צוחק?"
הוא הוציא מכיסו מעטפה הוגיש לי אותה. לא הבנתי מה הוא רוצה מימני, למה הוא מעיר אותי בכלל.
פתחתי את המעטה וראיתי 4 כרטיסים לניו יורק.
4 כרטיסים לפאקינג ניו יורק!
4 כרטיסי לניו יורק, לעוד 4 שעות!

ואוווווווווו 2 פרקים מדהימים ביותר !!!!!!!!
זה טוב שהיא נוסעת..חופש מהכל..
מחכה להמשךך (:

2 פרקים מדהימים
מחכה להמשך =]

טנקס😊
התעייפתי קצת מלכתוב חח... לא יודעת מתי יהיה המשך..

אוהבת!

וואווווווו =]
מוששששלם!#:]

איןןן לי מילים = פשוט פרפקטטטטטטט

תמשיכי דחוףףף

וואואואואואו 2המשכים פשוט מושלמים!
מיטל כזאתתת מסכנה :[

תמשיכי שתוכלי
3>

יאאאאאאו אייזזזזזזה מדדדדהים דדדדי אייזה עצובב):
כללככככך ממססססככננה !!


אבבבל לא הבנתי למה 4 כרטיסים ..
מיטל, מאיה ודורון .. מי עווד?

QUOTE (ירדן15 @ 05/08/2007)

אבבבל לא הבנתי למה 4 כרטיסים ..
מיטל, מאיה ודורון .. מי עווד?
בטח ללירז (:

יאאו כזזה מושלללם :]


הממששךך

תודה ענקית! 😁